דיסאגרגציה

כשאני קורא טוקבקים וסתם כל מיני דברים שנכנסים תחת ההגדרה של "תוכן גולשים", אני חושב לפעמים שיש לנו בעיה עם ההגדרה של "יודעי קרוא וכתוב" – אוריינות. פעם היו שתי קבוצות מובחנות: אוריינים ואנאלפבתים. הראשונים הם המשכילים, האליטה, ואחרונים הם המעמד הנמוך, איכרים וצמיתים למיניהם. אבל בעולם המערבי של ימינו בעצם אין כמעט אנאלפבתים. כולם, כמעט, יודעים לקרוא ולכתוב, לפחות מבחינה טכנית. זה אומר שהקטגוריה של "אוריינים" הפכה לעמוסה מדי והדיכוטומיה הפכה לחסרת תועלת. הגיע הזמן לעשות לה דיסאגרגציה כדי לסמן את הפערים הברורים שקיימים ברמת האוריינות של אנשים שונים.

אז מה יש באמצע בין ה-literate ל-illiterate? יש שם אנשים שיודעים, טכנית, לכתוב ולקרוא, אבל לא מוצאים לנכון להקדיש למשימה את הזמן המינימלי הדרוש לביצועה כראוי. אנשים שרואים בסימני פיסוק סוד מסתורי, ולכן משתמשים בהם באופן רנדומלי, או כאלו שאינם מסוגלים להשתמש בנקודה, סימן קריאה או סימן שאלה ביחיד – תמיד הם באים בשלשות. לפחות. או אנשים שמאמינים שהמילה השימושית ביותר בשפה העברית היא "פחחחחחחח". אלו לא בהכרח אנשים שאינם משכילים. יש, למשל, לא מעט בוגרי משפטים שמעולם לא למדו על פסקאות. כימאים שכל משפט שלהם הוא כמו מולקולה מורכבת יתר על המידה. הסטוריונים שעד שהיגד שלהם מסתיים, תחילתו כבר ראויה להחקר על-ידי עמיתיהם למקצוע.

לא, אין מדובר פה בקבוצת המשכילים כנגד עמי הארצות. ההפרדה על בסיס סוציו-לינגוואלי מצביעה על קבוצה חדשה, שהמייחד אותה הוא חוסר תשומת הלב הראויה לשימוש בשפה הכתובה (או בכלל), יותר מתוך עצלות מאשר מכל סיבה אחרת. לכן, אני מציע להציב בין ה-illiterate ל-literate את ה-aliterate. ובעברית, בין האנאלפבית לאוריין נמצא הבוריין: אדם שמבין את הרעיון הכללי של כתיבה וקריאה, אבל מעדיף להתבוסס בבורותו בכל הנוגע לשימוש נאות בכלי זה שהוקנה לו.

זהו. עכשיו יש לכם מילה. צאו והפיצו אותה, וספרו לבוריינים מי הם ומה הם. ואם אפשר, תגידו להם להפסיק.

אלגונקווין (או: לשם. וזהו) (פוסטמונות)

לרגל יומולדתו השני של הילד ויום העבודה ((כן, לייבור דיי בצפון אמריקה זה בתחילת ספטמבר, כדי שלא יחשבו שאנחנו קומוניסטים או משהו)) שיצר לנו סופשבוע ארוך במיוחד, החלטנו לצאת לטיול לפארק הגדול ביותר באונטריו, פארק אלגונקווין. המילה "פארק" לא בדיוק מתארת את העסק בצורה הנכונה. גם "שמורת טבע" לא תעשה לאלגונקווין צדק. מדובר בכ-7,600 ק"מ רבועים של יער טבעי מנוקד באגמים. לשם השוואה, כל ישראל היא כ-20,000 ק"מ רבוע. אומרים שיש גם חיות באלגונקווין אבל חוץ מפגרים על הכביש לא ראינו כלום. למרות שראינו צמד צבאים לפני שהגענו לפארק עצמו. רובו של הפארק לא נגיש למכוניות כלל. הכביש היחיד שעובר דרכו חותך את הפינה הדרום-מערבית שלו. לחלקים העמוקים יותר של הפארק אפשר להגיע רק ברגל או בסירה, אבל זה כבר לא רלוונטי עבורנו.

להמשיך לקרוא אלגונקווין (או: לשם. וזהו) (פוסטמונות)