לא שומעים!

בריאתנות מגדירה את עצמה כתאוריה מתחרה לתורת האבולוציה, ומחליפה את הרעיון של ברירה טבעית מבין מוטציות מקריות ברעיון של "תכנון תבוני". למעשה, בריאתנות היא שם מכובס לדתיות. טקסט היסוד של הבריאתנים הוא התנ"ך, וכל מטרתם היא להוכיח שתורת האבולוציה שגויה ושבעלי החיים, כמו שאר העולם, נבראו על-ידי אלוהים.

העצוב בעניין הוא שלמרות שהם מגדירים את עצמם כענף מדעי, הם אפילו לא מנסים לבצע מחקר שיאשש את התאוריות שלהם או יניב ניבויים שונים. כאמור, הם רק רוצים להפריך את תורת האבולוציה והרעיון שהכל מקרי.

זה לא מפתיע, כמובן, אבל זה בכל זאת עצוב. לא משום שאני חושב שיש משהו ברעיונות שלהם בתחום האבולוציה, אלא בגלל שהמודלים שהיו יכולים לנבוע מהתאוריה שלהם היו שמישים להפליא בתחומים אחרים – ספציפית, במדעי החברה. מודלים רבים במדעי החברה מתבססים על מטאפורה ביולוגית של אבולוציה, מוטציה, רקומבינציה וברירה טבעית. הבעיה איתם היא שרעיונות, מוסדות, עקרונות מוסריים, תרבויות וכל מה שקשור בבני אדם אינו מתפתח עצמאית, אלא מתפתח באמצעות התבונה האנושית. מדובר פה, ללא ספק, במקרה של "תכנון תבוני".

ריצ'ארד דוקינס השתמש בזמנו במטאפורה הביולוגית כדי להעלות סברה מעניינת: שרעיונות, אבני היסוד של התרבות האנושית, מתנהגים כמו בעלי חיים (או חיידקים). הם מתקיימים על גבי המצע של התבונה האנושית, והברירה הטבעית שלהם מתבססת על התאמתם ל"אקלים" התרבותי שבו הם התפתחו או שאליו נדדו. זה רעיון נפלא שכל בן-עשרה סקרן שנתקל בו מתייחס אליו לתקופה קצרה כאל הרעיון המבריק ביותר בעולם, ואחרי כמה זמן זונח אותו. חוץ מאיזה ספר וחצי ושניים שלושה מאמרים בכתבי עת דרג ז', הרעיון הזה לא קיבל שום התייחסות מדעית. לדעתי, זה חבל. הרעיון הוא קביל. המטאפורה היא יותר מדימוי מוצלח, ואין סיבה שאני מצליח לחשוב שלא לנסות לתאר התפתחות והתפשטות של רעיונות בצורה הזו.

המגבלה היחידה שקיימת היא העניין הפעוט הזה, שרעיונות אינם עוברים מוטציות מקריות, אלא הם מפותחים למטרה מסויימת על ידי ישויות תבוניות. כלומר, רעיונות נשפטים לחיים או למוות לא רק על סמך התאמתם ל"אקלים", אלא גם על סמך יכולתם לפתור בעיות אמיתיות בעולם האמיתי, או לפחות על ידי יכולתם ליצור נראטיב מסויים שיהפוך ערימה של עובדות אובייקטיביות למשהו שבני אדם יכולים להבין ולעשות איתו משהו.

אם המטאפורה הביולוגים נהנית מקורפוס עצום של מחקר על אפידמיולוגיה והתפתחות אבולוציונית, הרי שהמטאפורה הבריאתנית נופלת על קרקע עקרה. אין ממה לבנות את המטאפורה הזו, ולכן המטאפורה מאבדת את קסמה העיקרי עבור חוקרים פוטנציאלים: היכולת להתסמך על מודלים קיימים במקום לבנות חדשים מאפס. בקיצור, המטאפורה הזו לא משרתת את העצלנות הטבעית של חוקרים (במדעי החברה?).

וחבל.

שאלו, אז אני עונה.

להמשך קריאה »

פרץ (הא!) שאל, אז אני עונה:

תקינות פוליטית זה רע משום שהיא מטפלת בסימפטום במקום בבעיה. אבל זה לא העיקר. הבעיה העיקרית איתה היא שהיא לא באמת מטפלת בסימפטום, אלא מחליפה אותו בסימפטום אחר, שאז צריך לטפל בו, על ידי יצירת סימפטום חדש וכו' וכו'. הדוגמא הטובה ביותר שאני מכיר היא המילים באנגלית לאנשים שסובלים מפיגור שכלי (אגב, להגיד "סובלים" זה, כמובן, לא פוליטיקלי קורקט. הם "בעלי" פיגור שכלי. קנו אותו בשוק): הסיבה שיש כזה מגוון אדיר של מילים באנגלית לתיאור בן אדם מטומטם היא שכל פעם שהמציאו מילה "סטרילית" חדשה לתיאור מישהו עם פיגור שכלי, מיד הפכה המילה הזו למילת גנאי. moron, feeble minded, dumb, idiot, retarded וכו' וכו'.

זה נעשה עוד יותר מגוחך כאשר הזכות להגדיר מילה כפוגעת ניתנת בידי קבוצות הולכות וקטנות בתוך הקבוצה הנפגעת כביכול. ניגר זה פוגע, בסדר[1]. אז החליפו ב"שחור". יש שחורים שזה נוח להם, אבל יש קבוצות מיליטנטיות יותר שלא מוכנות להקרא ע"ש צבע עורם, אז הם כופים על כולם לקרוא להם "אפרו-משהואים". הקבוצה הבולטת ביותר, כמובן, היא אפרו-אמריקאים, מה שגורם לאנשים לפעמים להתייחס לביטוי הזה ככינוי לשחורים בכל העולם. (אפרו-אמריקאיים אפריקניים זו התוצאה המשעשעת ביותר שנתקלתי בה עד כה).

אז מה הפתרון? ההומואים עשו את הדבר הנכון: הם אימצו את כל כינויי הגנאי (והמציאו עוד כמה על הדרך), ובכך נטרלו את היכולת של הומופובים להביע את ההומופוביה שלהם במילה אחת. הם צריכים להביע את הסלידה שלהם בדרכים מורכבות יותר, וזה נותן את הכוח בידי ההומואים.

וכמובן, אי אפשר לשכוח שתקינות פוליטית היא פשוט הגבלה על חופש הדיבור שלי – בדרך כלל על חופש ההומור שלי, בשם חוסר חוש ההומור של מישהו אחר. לא מתאים לי.

[1] ההשוואה בעברית של המילה כושי למילה ניגר היא דוגמא עצובה למדי – הרי אין במילה "כושי" לכשעצמה שום גנאי. זה פחות או יותר המקבילה המקראית ל"אפריקאי".

לא יכולתי להוכיח את זה קודם, אבל היום ראיתי משהו שמבחינתי הוא הוכחה ניצחת לכך שהקנדים הם רובוטים שרק מעמידים פני בני אדם.

דמיינו לעצמכם סיטואציה: יש אוטובוס שיוצא אחת לכמה עשרות דקות מקמפוס א' לקמפוס ב'. האוטובוס הזה ממתין בתחנה כעשר דקות לפני שהוא יוצא. נניח שהגעתם לתחנה, האוטובוס כבר ממתין שם ויש אנשים בתוכו, אבל הדלת סגורה. בחוץ, יש לציין, מינוס חמש מעלות. מה תעשו? בני אדם אמיתיים יגשו לדלת האוטובוס וידפקו או יסמנו לנהג לפתוח, נכון?

אני ראיתי היום בדיוק סיטואציה כזו. בחורה התקרבה לאוטובוס – ואז נעמדה סמוך לעמוד שמסמן את התחנה, והביטה לכיוון הכללי של האוטובוס כאילו היא ממתינה שאוטובוס יגיע. זה נראה כמו משחק מחשב עם בינה מלאכותית מקולקלת. נשבע לכם שזה הבהיל אותי.

ולא שלא היו סימנים מקדימים. כמו התור המופתי שאנשים עומדים בו באותה תחנה ממש כשהם מחכים לאוטובוס – תור ממש, אנשים עומדים עשר דקות או רבע שעה, בקור, בסדר מופתי. לא יושבים בצד ומחכים שהאוטובוס יגיע ואז מסתדרים מהר בשורה כשהוא בא, לא – תור, בעמידה, כל הזמן. לקח לי המון זמן להסתגל לזה. כשאני מחכה לאוטובוס, נראה לי הגיוני להסתובב קצת, למתוח רגליים, להסתכל על דברים מסביב או לשבת לקרוא ספר על שפת המדרכה. אבל אם אני עושה זאת, אני בעצם מוותר על המקום שלי בתור – וזה אומר שאם התור נעשה כל כך ארוך שהוא ממלא יותר מאוטובוס אחד, בעצם אני צריך לחכות לאוטובוס הבא.

ואתם צריכים לראות את התור של למעלה מ-50 מטר כשמוכרים את כרטיסי הנסיעה החודשיים המוזלים לסטודנטים. אללי…

רובוטים. לא סתם רובוטים – רובוטים פסיכים.

לכל עשרות האנשים שמחפשים את אתר החיזבאללה בעברית (טוב, "בעברית" זה אולי ניסוח חזק מדי בשביל תרגום מכונה לעברית) ומשום מה מגיעים לבלוג הזה, חלקי הגופות שאתם מחפשים מחכים לכם פה. צפייה מהנה.

משהו שנאמר כלאחר יד היום בקורס שלי על איראן[1] גרם לי לחשוב פתאום על "מדינת ישראל". תחשבו על המדינות שאתם מכירים ברחבי העולם. יש רפובליקות, ממלכות, פדרציות, דמוקרטיות עממיות, רפובליקות איסלמיות – לכל מדינה בעולם יש, בשם הרשמי שלה, הגדרה (לפעמים שקרית, אבל לא חשוב) של שיטת המשטר שלה. רק שלוש מדינות לא כוללות הגדרה כזו: מדינת הותיקן, מדינת קטאר (דאוולאת קאט'ר) ומדינת ישראל.

מה זה אומר עלינו, שלא טרחנו בכלל להגדיר איזה מין משטר אנחנו? ההגדרה הסבירה ביותר עבור ישראל היא רפובליקה. אבל משום מה בחרו מייסדי המדינה לא לקרוא למדינה רפובליקה באופן רשמי. שתי תאוריות עלו לי בראש לסיבה על כך. הסיבה הראשונה היא פוליטית, אבל יתכן שהיא אנאכרוניסטית: השאיפה של זרמים דתיים מסויימים למלוכה בארץ ישראל גרמה למייסדי המדינה לא לשלול באופן מוחלט את האפשרות שהמדינה תהיה מלוכנית, ולכן לא הגדירו אותה כרפובליקה. הסיבה השניה היא סימבולית יותר: השאיפה של הציונים הייתה למדינה, לבית לאומי – הדגשת האלמנט הריבוני הגלום ברעיון של מדינה היה חשוב הרבה יותר למייסדי המדינה מאשר הגדרת הריבון עצמו (העם לעומת המלך).

באירלנד התרחש תהליך דומה, כאשר עם הקמתה כמדינה עצמאית היא נקראת "המדינה החופשית של אירלנד", אך כעבור זמן מה גם האירים שינו את ההגדרה הפורמלית של מדינתם לרפובליקה, אולי כניגוד למלוכה הבריטית.

אני מניח שכיום יהיה מי שיטען שההגדרות הללו פשוט לא משנות שום דבר, וגם אם אנשים יודעים מה ההבדל הפורמלי בין רפובליקה למלוכה, הרי ברור לכל שיש הרבה יותר מן המשותף בין הממלכה הבריטית לרפובליקה הפדרלית של ארצות הברית[2] מאשר בין זו האחרונה לרפובליקה הערבית של סוריה. אז מה זה כבר משנה? ובכל זאת, הבחירה להיות שונים מכל השאר מעלה תהיות.

יש לכם תאוריות אחרות?

[1] זה מאוד מוזר ללמוד קורס על איראן כשהמרצה הוא באמת איראני, שאפילו ישב בכלא על הפעילות האינטלקטואלית שלו, ורבים מהסטודנטים פותחים את ההערות שלהם במהלך השיעור במשפטים כמו "כשהייתי שנה שעברה בטהראן…"

[2] בעצם, גם ארה"ב לא מגדירה עצמה כרפובליקה בשמה הפורמלי, אלא פשוט כ"מדינות מאוחדות"…

יוסי גורביץ הוא אדם קיצוני, לא משנה על מה הוא מדבר, ואיזו עמדה הוא מביע, תמיד הוא יביע אותה בקיצוניות. חלק מקסמו של האיש, אני מניח. ובכל זאת, זה הפתיע אותי. וכשמוסיפים לזה את ירון לונדון, זה גורם לי להתחיל לתהות.

טמקא מדווחים על החלטת ועדת השרים לענייני חקיקה לתמוך בהצעת חוק דבילית משהו של אורית נוקד להטיל מגבלות על פרסומות לג'אנק פוד שמציבות את האוכל הזבלי בשורה אחת עם צריכת סיגריות ואלכוהול. הצעת החוק גם אוסרת (איכשהו) על הופעת ידוענים בפרסומות שכאלו. מעניין איך מוגדר ידוען לצרכי החוק. במדינה שבה כל דוגמנית זוטרה הופכת ל"מלכת הילדים" תוך יומיים וחצי ושמקצוע המשחק דורדר לרמה כזו שהדרישה היחידה כיום משחקן ראשי במחזמר היא סיבולת לב-ריאה גבוהה (ועמידות למנות יתר של חני נחמיאס[1]), קשה לראות איך מישהו יכול להוביל פרסומת בלי להפוך בעצמו לידוען באותו רגע.

אבל לא על החוק רציתי לדבר. טמקא מדגישים שהחוק בא להגן על הילדים(TM) מפני מגפת ההשמנה. ידוע, להווי, כי השמנה היא מחלה ויראלית העוברת באמצעות צפייה בפרסומות בטלוויזיה. אבל לא על זה רציתי לדבר.

כאילוסטרציה לכתבה, כמובן, טמקא דחפו תמונה של ילד שמן אוכל. עד כאן, שום דבר חריג. אבל טמקא החליטו, משום מה, שסתם תמונה קטנה של ילד שמן לא מדגישה את חומרת הבעיה. כדי שנוכל לחוות את בעיית ההשמנה במלוא עוצמתה, טמקא מאפשרים לנו להגדיל את תמונת האילוסטרציה של הילד השמן.

התוצאה היא זו.

הגדלת התמונה היא פריבילגיה שנשמרת למקרים מאוד ספציפיים – כשהכתבה עוסקת בידוענים (עדיף ידועניות), או בארוע שצולם והקורא עשוי לרצות לראותו באופן ברור יותר. אבל להגדיל תמונת אילוסטרציה זה, נראה לי, רעיון מקורי למדי.

עמדתי לתת את תמונות האילוסטרציה מז'אנר "איפה אבא?" למקרי אונס כדוגמא אבסורדית ליישומים אפשריים אחרים של תמונות אילוסטרציה ניתנות להגדלה. אבל, אלוהים אדירים, טמקא הקדימו אותי.

מה שיפה בסיפור הוא שבאותה כתבה, מתחת לתמונת הילד השמן, יש עוד תמונת אילוסטרציה, של המבורגר. כיאה לעיתונות אחראית ולנושא הכתבה, את ההמבורגר דווקא אי אפשר להגדיל…

[1]  דיסקלייזמר: הכותב לא צופה בתוכנית ה"ריאליטי" המרומזת לעיל. אבל כל הערוץ הישראלי מלא בפרומואים מעצבנים.

נמאס לי לשמוע על "מכת הקור" הנוראית שלכם. יאללה יאללה, תרגיעו. אתם יודעים מה היה לנו היום? 10 מעלות. מתחת לאפס. לא באמצע הלילה – טמפרטורת מקסימום. עם רוחות במהירות 40 קמ"ש.

וזה לא מונע מאף אחד לצאת מהבית.

דמיינו לעצמכם את הדברים הבאים:

מענק ביטוח בריאות. מממממ….

שילוב בתעסוקה. אההההה…

סיוע בהקמת עסק. הו, כן!!!

התרגשתם?

לא, כי משרד העליה עלה לאחרונה בקמפיין בערוץ הישראלי של צפון אמריקה בו הוא מפציר בישראלים לשעבר "לחזור הביתה", ומבטיח "חבילת הטבות מרגשת", כך ממש, לאלו שיעלו חזרה לארץ בשנת ה-60 למדינה.

טוב, נו, היה יכול להיות יותר גרוע. היו יכולים לקרוא לזה "חבילת הטבות מפתה". אז באמת הייתי נאלץ להקיא.

כבוד השר יעקב אדרי,

מענק בביטוח הבריאות? באמת? זה מה שיחזיר אותי לארץ? באמת? זה מה שיחזיר אותי לחיקכם?  אולי עדיף שתתרכזו בלטפל בדברים כאלו (סתם דוגמא), או במצב מערכת החינוך בארץ, או בכל אותם אלפי הדברים האחרים שבאמת גורמים לאנשים להעדיף שלא לחזור לארץ? ואם כבר ביטוח בריאות לאומי, אתה יודע מה יכול להיות נחמד? אם לא תדרשו מאנשים שחוזרים לארץ תשלום שישה חודשים מראש כ"פדיון" עבור תקופת המתנה לפני שיהיו זכאים לטיפול בארץ. זה רעיון יותר מוצלח מאשר להכריח אותם לשלם, ואז להחזיר להם את הסכום הזה…