לא שומעים!

לאחרונה בדקתי משהו כמו 80 עבודות שונות שעסקו במדינות אירופאיות למיניהן. היו כמה טענות שנטו לחזור על עצמן. כל עבודה שעסקה במדינה מזרח אירופאית טענה שבמדינה הזו התחיל תהליך התפרקותה של ברית המועצות, למשל.

אבל מה שיותר הפתיע אותי הוא מספר המדינות לגביהן נטען שהן כונו "האיש החולה של אירופה". הביטוי הזה נאמר במקור לגבי האימפריה העותמאנית, וללא ספק התאים לה. אז בדקתי בוויקיפדיה, והנה הרשימה השלמה של מדינות שלגביהן נעשה שימוש בקלישאה הזו:

• בריטניה
• ספרד
• אירלנד
• פורטוגל
• רוסיה (ומדינות מזרח אירופאיות אחרות)
• גרמניה
• איטליה
• צרפת

אני חושב שהגיע הזמן להוציא את הביטוי הזה לפנסיה.

מילון אוקספורד לילדים, שמכיל כ-10,000 מילים, מצא לנכון להוציא כמה מילים מיותרות מהמהדורה החדשה. מדובר בעיקר בדברים שילדים לא עשויים להתקל בהם בימינו: בלוטים, תלתנים, ערבות, עורבים, אוכמניתיות (blackberries). אין ברירה: צריך היה לפנות מקום לכמה מילים שאף ילד בן 7 לא יכול להסתדר בלי לבדוק את משמעותן במילון: בלוג, נגן MP3, תא קולי ו – הו, האירוניה – בלקברי.

על הדרך, אגב, הם גם ניקו כמה מונחים אחרים שלא רלוונטיים לחיים המודרניים בעולם המערבי, כמו נזירה, הטבלה, קדוש או תהילים. אני ממליץ לשים את ההגדרה של "צרכנות" על הכריכה.

סתם מתוך תהיה – מה בעצם המקור של המילה "טנדר" במשמעות של מכונית מסחרית?

הנה משהו חדש שלמדתי היום: יש אנשים שמדברים ארמית^[1]. פגשתי אחד כזה היום. למרות שהוא נולד בקנדה, בבית הוריו דיברו ארמית והוא מנחיל את השפה לילדיו.

כמובן, הארמית שלו שונה מאוד משברירי המילים שזלגו מהארמית לעברית שלנו, אבל זה עדיין מגניב לאללה. אנחנו צפויים ללמוד ביחד השנה באחד הקורסים שלי, אז אני מצפה עוד לתחקר אותו קצת בנושא ולנסות למצוא מילים שאני מכיר בארמית שעדיין קיימות בדיאלקט שלו.

1. אבל עדיין אין סוסים שמדברים עברית [↩]

שירות לציבור הפוליטיקאים ואנשי התקשורת:

בשפה העברית קיימת המילה "שקר", שמשמעה "אי-אמת". אם אתם רוצים להגיד על משהו שהוא שקר, אתם יכולים להשתמש במילה זו, או באחת ממגוון המילים הנרדפות שהשפה העברית סיפקה לצורך זה (כחש, כזב, בדיה וכד'). המילה "ספין" לא צורפה בכח למאגר המילים שלנו כעוד מילה נרדפת ל"שקר" בהקשר פוליטי. יש לה משמעות, והיא הומצאה כדי לשמש במשמעות זו. השימוש שאתם עושים בה כתחליף יותר מאגניב למילה שקר לא רק גורם לכם להיות דבילים, אלא גם משאיר את השפה שלנו עניה יותר בניואנסים.

אה, אתם לא יודעים מה המשמעות של ספין? אני לא מופתע. "ספין" (spin) היא בעצם חלק מביטוי שלם שאינו מתרגם היטב לעברית, אבל הכי קרוב שאני מצליח בלי שזה יכלול את הביטוי "תנע זויתי" זה "לסבסב את זה" (ומכאן, בעברית, אפשר לקרוא לספין "סבסוב"). הביטוי המקורי הוא "put a spin on (something)". מקור הביטוי, אפשר לשער, מהספורט, כנראה מבייסבול, למרות שהוא שימושי גם במשחקים אחרים כמו כדורגל. כששחקן נותן ספין לכדור, הוא הופך זריקה שנראית פשוטה (ולכן לא מוצלחת, כי קל לחבוט בכדור) למשהו הרבה יותר מוצלח, שהחובט יפספס בסבירות גבוהה יותר. כלומר, יש כאן אלמנט של הטעיה, אבל הרעיון הוא לקחת משהו ולגרום לו להראות כמו משהו יותר טוב, כדי לשרת את האינטרסים של המסבסב.

איך זה עובד בפוליטיקה וביחסי ציבור באופן כללי? לא כל שקר שזורקים לאוויר הוא סבסוב. גם לא כל הסתרת אמת היא סבסוב. סבסוב התרחש כאשר איש יחסי הציבור או הפוליטיקאי לקח סיפור בעייתי עבורו, והצליח להדגיש עובדות או השקפות מסויימות הקשורות בו כדי לגרום לו להראות טוב (או לפחות כדי לנטרל את הנזק הפוטנציאלי שלו).

דוגמא: נניח שמועמדת לסגנות הנשיאות בארה"ב שתומכת בערכי המשפחה ומתנגדת להפלות ולחינוך למין בטוח בקרב צעירים מגלה שבתה בהריון. עומדות בפניה כמה אפשרויות: לשקר (הילדה לא בהריון, היא השמינה). זה לא ספין, זה שקר. היא יכול גם פשוט להודות באמת (בתי בהריון, הדבר מנוגד לערכים שאני דוגלת בהם ועלי לעשות חשבון נפש עם עצמי כדי להבין היכן כשלתי בתפקידי כאם, על פי ערכי שלי). לחלופין, היא יכולה לנסות להציג את הסיפור בצורה חיובית (הבת שלי מתחתנת!) או להסיט את תשומת הלב הציבורית לפרט שולי בעניין כדי שהדיון לא יהיה בהשלכות של הגילוי על עמדותיה החברתיות, אלא במשהו אחר (התקשורת הצהובה הליברלית חודרת לפרטיות של בתי הקטינה כדי לספק את יצר המציצנות שלה וכדי להסיט את הדיון מהנושאים העקרוניים!).

פוליטיקאים ויועצי תקשורת, כמובן, עושים את זה כל הזמן. זה לא מגיע לכדי כשל לוגי, אבל זו בהחלט טקטיקה שמטרתה למנוע דיון אמיתי בסוגיות לא נוחות לדובר, במקום להגיע לליבון ציבורי כנה של הנושא הנידון.

לא ספין: הפרחת בלוני ניסוי כדי לבחון את התגובה הציבורית למדיניות אפשרית.

ספין: מה שזכה בעברית לכינוי "עז", היינו להכניס לתוך הצעת מדיניות בעייתית אלמנט שמעורר התנגדות מיידית רק כדי להוציא אותו משם מאוחר יותר ולהעביר את המדיניות תוך מיצג שווא כאילו הייתה פה "התקפלות" או "התחשבות בעמדות הציבור".

לא ספין: להצהיר הצהרות בומבסטיות שאין מאחוריהן דבר רק כדי לקבל זמן מסך בחדשות.

ספין: להצהיר הצהרות בומבסטיות שאין מאחוריהן דבר כדי שהתקשורת תתעסק בזה ולא במשהו הרבה פחות נוח לדובר, כמו פרשת שחיתות או דיון בהצעת מדיניות שעומדת על הפרק.

לא ספין: מתקפה אישית על מועמד מתחרה למשרה כלשהי. זה נכון גם כאשר המתקפה נועדה להדגיש יתרונות יחסיים של המועמד הדובר אל מול חסרונות יחסיים של המתחרה. זה נכון גם כאשר מועמד מתחמק מלהשיב על שאלות הנוגעות לנושאים שעל הפרק ובמקום זאת תוקף את המועמד השני על סוגיות אחרות. זה לא ספין, זו התעלמות. זה יהיה ספין רק אם המועמד מנסה ממש לשנות את התפיסה של הנושאים המרכזיים בבחירות לשאלות אחרות. הניסיון של שלי יחימוביץ להעלות את שאלת הפטריוטיות של דב חנין בבחירות לראשות עיריית תל-אביב, למשל, יחשב לספין רק אם אפשר לטעון שללא מאמציה של יחימוביץ, הנושא מעולם לא היה שיקול בדעתם של האזרחים. אני בספק אם זה נכון.

זהו, עכשיו אתם יודעים. אני מצפה לירידה ניכרת במפלס השימוש במילה "ספין" במיידי. ואם כבר אתם מזהים ספין אמיתי, אנא קראו לו "סבסוב", סתם בשביל הכיף.

מכיוון שאני זונת צומי, אני מקפיד לבדוק כמה (עשרות) פעמים ביום את סטטיסטיקות הכניסה לבלוג, בוחן לעומק את הקישורים הנכנסים ובאופן כללי אובססיבי כל פעם בפוסט לא מקבל את היחס שאני מצפה לו עבורו. היום זה השתלם. אחד הקישורים הנכנסים שלי הגיע מפורום בתפוז – פורום האק' החלופית ללשון עברית. מישהו שם קישר לפוסט שלי על הבוריינות, ומישהו בתגובה אמר שהמילה כבר נטבעה בעבר, על-ידי ד"ר צביה ולדן.

זה משעשע, כי באמת שלא הכרתי את תחדישה של ולדן – ויותר מכך, תהליך החשיבה שלי התחיל דווקא מהמילה שהמצאתי באנגלית, ורק כשניסיתי לתרגם אותה יצא לי המשחק החביב שגלום ב"בוריינות".

יש הבדלים בהגדרות שלנו – המילה של ולדן מתייחסת די בבלעדיות לשפה העברית, ועוסקת בעיקר באוצר מילים^[1], בעוד שהמילה שלי רלוונטית גם לשפות אחרות ועוסקת יותר בתחביר ובניית משפטים ופסקאות, אבל הרעיון הבסיסי דומה מאוד, ולכן אני מוריד את הכובע בפני ולדן ומכיר בחזקתה על התחדיש.

ובכל זאת, מילה שימושית, גם אם לא אני המצאתי.

1. אפרופו, האח הגדול – ראו כאן [↩]

כשאני קורא טוקבקים וסתם כל מיני דברים שנכנסים תחת ההגדרה של "תוכן גולשים", אני חושב לפעמים שיש לנו בעיה עם ההגדרה של "יודעי קרוא וכתוב" – אוריינות. פעם היו שתי קבוצות מובחנות: אוריינים ואנאלפבתים. הראשונים הם המשכילים, האליטה, ואחרונים הם המעמד הנמוך, איכרים וצמיתים למיניהם. אבל בעולם המערבי של ימינו בעצם אין כמעט אנאלפבתים. כולם, כמעט, יודעים לקרוא ולכתוב, לפחות מבחינה טכנית. זה אומר שהקטגוריה של "אוריינים" הפכה לעמוסה מדי והדיכוטומיה הפכה לחסרת תועלת. הגיע הזמן לעשות לה דיסאגרגציה כדי לסמן את הפערים הברורים שקיימים ברמת האוריינות של אנשים שונים.

אז מה יש באמצע בין ה-literate ל-illiterate? יש שם אנשים שיודעים, טכנית, לכתוב ולקרוא, אבל לא מוצאים לנכון להקדיש למשימה את הזמן המינימלי הדרוש לביצועה כראוי. אנשים שרואים בסימני פיסוק סוד מסתורי, ולכן משתמשים בהם באופן רנדומלי, או כאלו שאינם מסוגלים להשתמש בנקודה, סימן קריאה או סימן שאלה ביחיד – תמיד הם באים בשלשות. לפחות. או אנשים שמאמינים שהמילה השימושית ביותר בשפה העברית היא "פחחחחחחח". אלו לא בהכרח אנשים שאינם משכילים. יש, למשל, לא מעט בוגרי משפטים שמעולם לא למדו על פסקאות. כימאים שכל משפט שלהם הוא כמו מולקולה מורכבת יתר על המידה. הסטוריונים שעד שהיגד שלהם מסתיים, תחילתו כבר ראויה להחקר על-ידי עמיתיהם למקצוע.

לא, אין מדובר פה בקבוצת המשכילים כנגד עמי הארצות. ההפרדה על בסיס סוציו-לינגוואלי מצביעה על קבוצה חדשה, שהמייחד אותה הוא חוסר תשומת הלב הראויה לשימוש בשפה הכתובה (או בכלל), יותר מתוך עצלות מאשר מכל סיבה אחרת. לכן, אני מציע להציב בין ה-illiterate ל-literate את ה-aliterate. ובעברית, בין האנאלפבית לאוריין נמצא הבוריין: אדם שמבין את הרעיון הכללי של כתיבה וקריאה, אבל מעדיף להתבוסס בבורותו בכל הנוגע לשימוש נאות בכלי זה שהוקנה לו.

זהו. עכשיו יש לכם מילה. צאו והפיצו אותה, וספרו לבוריינים מי הם ומה הם. ואם אפשר, תגידו להם להפסיק.

מכיוון שהרבה יותר כיף לפנטז על הספרים שאני אוציא מאשר ממש לערוך את המחקרים שהם אמורים לכלול, התחלתי לאחרונה לדמיין לעצמי את ההקדמה שאכתוב לגרסא העברית של הספר שיהיה מבוסס על התזה שלי, שנכון לעכשיו אני לא לגמרי בטוח על מה היא תהיה.

כן.

בכל מקרה, מכיוון שאני קורא יותר מדי טקסטים לאחרונה והכל מתערבב בראש, לא לקח הרבה זמן עד שנושאי הפמיניזם התנגשו חזיתית בסוגיית מדינת הלאום, ויצרו את הרעיון לפרק שיעסוק בהשפעת המדינה הליברלית על מוסד המשפחה (כותרת טנטטיבית: Burning Down The House: How the Liberal State Destroyed the Nuclear Family). אז, כאמור, התחלתי לחשוב על תרגומים לעברית לכל מיני משפטי מפתח, ופתאום עלה בדעתי שבישראל יש רק "בתי אב". המילה המקובלת באנגלית היא households – משקי בית. אבל כשמדברים בניתוחים סטטיסטיים (למשל של הלמ"ס) על משפחות שגרות תחת קורת גג אחת, מדברים תמיד על "בתי אב". איזה מונח פטריארכלי, שלא לומר ארכאי. "בית אב" מעלה בי אסוציאציות שבטיות למדי: חמולה בת שלושה דורות לפחות שבראשה עומד האב הסמכותי שכולם נשמעים למרותו. איפה זה ואיפה המשפחה הגרעינית הסטנדרטית בישראל, עם שני הורים ילד וכלב. שלא לדבר על משפחות אלטרנטיביות כמו זוגות של הומואים או לסביות, או משפחות שבראשן אם חד-הורית (לפחות במשפחות עם אב חד-הורי המונח "בית אב" עוד נשמע רלוונטי). ומה עם סתם גבר שגר לבד? גם הוא "אב" לצורך העניין?

אני תוהה מה מקור המונח "בית אב", מתי התחיל השימוש בו? מדוע ממשיכים להשתמש בו למרות שקיימות חלופות קצת יותר נייטרליות מבחינה מגדרית?

בעלי הוצאות ספרים שרוצים להתחיל מו"מ על הוצאת הגרסא העברית של הספר רב-המכר שלי (תאריך היעד לסיום הדוקטורט הוא 2012, אז אנחנו מדברים על 2015 בערך – צריך להזדרז!), מוזמנים ליצור איתי קשר בדוא"ל.

במסגרת עבודתי הנוכחית אני קורא ספרות פמיניסטית. הרבה ספרות פמיניסטית. לקרוא ספרות פמיניסטית זה מאוד מדכא, כי אין שני מאמרים שמסכימים על משהו, כולל ההגדרה של פמיניזם, פטריארכליות או אפילו "אישה".

אבל לא על זה רציתי לכתוב. במאמר שאני קורא עכשיו, מאת מישל בודיג, מתוך ה"Blackwell Companion to the Sociology of Families" (2004) היא כותבת כך:

In old English common law, "rule of thumb" meant a man could legally beat his wife with a stick no larger than his thumb.

הטענה הזו נשמעה לי חשודה, בלשון המעטה. לשמחתי, ממש מולי היה מונח הלפטופ שלי, דלוק ומחובר לרשת דרך האוניברסיטה. אז גיגלתי את המונח "כלל אצבע" ונכנסתי לשלוש התוצאות הראשונות. כצפוי, מדובר בפיקציה. לא סתם פיקציה, אלא פיקציה שנחשפה ככזו כבר ב-1994, בספר Who Stole Feminism מאת כריסטינה הוף סומרס. לא מדובר בחוכמה שלאחר מעשה – יש מספיק עמודי אינטרנט ישנים מאוד (כמו זה, משנת 2000) שדנים בסוגיה כבר בגיגול ראשוני כך שגם בשנת 2003 או 2004 ניתן היה בקלות למצוא את האמת. אבל, כמו שטענה סומרס בספר המקורי שלה (שנמצא איפשהו באמצע ערימת הספרים שאני צריך לקרוא על פמיניזם), אנקדוטות כאלו כל כך נעימות לאוזן הפמיניסטית שהן זונחות את הספקנות שכל כך מאפיינת את הקריאה שלהן בכל טקסט אחר, והולכות שבי אחרי טענות חסרות שחר בלי בדיקת עובדות מינימלית.

הוף.

לכבוד: השרה לבני ושאר האנשים המעצבנים שעושים את זה.

חוט שדרה הוא הדבר הזה שמעביר מסרים מהמוח לאיברי הגוף ובחזרה. באנגלית: spinal cord. עמוד שדרה (spine) הוא מקבץ החוליות שמאפשרות לאדם לעמוד זקוף ולא לקרוס לערימת איברים רופסת. הדבר הזה שאת חושבת שלאנשים צריך שיהיה? זה עמוד שדרה מוסרי.

הוף.