לא שומעים!

בימים כתיקונם הנוף הנשקף מחדר השינה של בני הוא מגדל ה-CN:

היום, בשעת ערב, התאספו עננים מעל טורונטו ותוך דקות ספורות החלה סופת רעמים אימתנית, והמגדל נעלם לו.

מספר דקות נוספות עברו, הגשם עבר חלף לו, העננים התפזרו, ואנחנו נזכרנו שבעצם, באמצע הקיץ, בשבע בערב עדיין יש אור יום, והנה – גם המגדל עודנו שם.

מה שכן, בזכות החשכה הילד השתכנע שכבר לילה והלך לישון מוקדם. גם זה משהו.

עדכון: הנה מה שקרה כמה קילומטרים צפונה מאיתנו באותו הזמן בערך.

יום בחייו:

עבודה: לקרוא מבחנים.

הפסקה: לקרוא בלוגים.

לימודים: לקרוא מאמרים.

מנוחה: לקרוא ספר.

אם להשתמש בביטוי של הבן שלי, כן טוף.

נשאלת השאלה, כמי שכל פוסט שני שלו באורך של 1000 מילה ויותר, האם אני אוכל להגביל את עצמי ל-140 תווים?

כל טקסט (פרט לספרי מבוא) שמתחיל באטימולוגיה של המילה "דמוקרטיה" יהיה גרוע, מעצבן ויוכיח שלכותבו אין מושג מה זו דמוקרטיה.

(חוק זה הוא מקרה פרטי של הכלל שמעודד אנשים שלא לפתוח טקסטים במילים "מילון אוקספורד/אבן-שושן מפרש את המילה X כ…").

דובי (בודק עבודות)

קצת נמאס לי מיהודים ששומעים שאני מישראל וישר מנסים לדבר איתי עברית. לא שמפריע לי לדבר בעברית, אבל דחילק – זה שלמדתם קצת עברית בסאנדי סקול לא הופך אתכם לדוברי עברית, האנגלית שלי, לעומת זאת, דווקא לא רעה. הבעיה האמיתית היא המבטא שלהם – משהו שמערבב הגייה אשכנזית עם מבטא אמריקאי/קנדי – זה מבלבל מאוד, ואני צריך לחשוב כמה שניות אחרי כל משפט שלהם, כדי לנסות לתרגם את זה לשפה שאני מכיר. כמובן, הכי גרוע זה כשהם מנסים לספר בדיחה – הם אומרים את מה שהם אומרים, ואז מסתכלים עלי בציפייה עם חיוך מרוח על הפנים שלהם. ואני? לי אין מושג מה הם אמרו.

הוף.

יאללה, נו, גם אני אפגין את האין-כישורים שלי במשחק שמסתובב עכשיו.

הכללים (כפי שנגנבו מהבלוג של שחר):

. בוחרים ערך אקראי בויקיפדיה – שיהפוך לשם הלהקה\האמן.

2. בוחרים ציטוט אקראי (הציטוט האחרון בעמוד הזה) – המלים המסיימות שלו (לבחירתכם כמה מהן) תהפוכנה לשם האלבום.

3. בוחרים תמונה מעניינת אקראית מפליקר (התמונה השלישית בעמוד הזה) – שתהפוך לתמונת העטיפה.

וזהו, בערך.

דרך מולדבסקי ובניו (וגם קוזליק).

1. תמונה, שם, ציטוט

2. תמונה, שם, ציטוט

3. תמונה, שם^[1], ציטוט

(קליקים להגדלה)

1. למרבה השעשוע, יצא לי שם של להקה [↩]

לא יודע למה, אבל אני פשוט לא מסוגל לכתוב כלום. לא פוסטים, לא עבודות, לא תגובות, לא כלום. מעין יעפת טקסטואלית נפלה עלי אחרי הטיסה חזרה מהארץ.

המפף.

ויאמר שחר

הלינק נוצר אצל סיני גז, שהעביר לעידו שהעביר לאטימולוגיה שהעבירו למעיין דר שבחרה להעביר למזבלה שזרקו את הלפיד ליוני ציגלר. ציגלר הסתבך קצת, הסתלבט קצת והעביר את הלינק ליאיר יונה שפינק בהשמעת בכורה אמיתית והפתיע את שמוליק כץ שהעביר לנדב לזר שהוסיף שיר לשרשרת. נדב העביר לאורי, שהעביר לאייל גרוס, שגילגל לאייל ניב ומשם אל נתי יפת מ”מחשבות פוליטיות”. נתי העביר את זה לדותן שהעביר את זה לנדב פרץ שהעביר אליי.

ויוסף ויאמר

חשבתי להעביר לגדי אלכסנדרוביץ’ שיוכל לתרום פרספקטיבה מתמטית מעניינת על נושא האינסוף, אבל אז גליתי שתנאי המשחק אוסרים עליי (שכן גם גדי וגם אני שוכנים בבלוגלי) אז אני מעביר לדובי.

ויתעצבן דובי עד מאד כי גם ככה אין לו זמן לשום דבר בימינו, ויאמר כה אל משעבדו אל שחר, ויעץ שחר כי יזרוק תמונה של שלג פור גוד מז'ר, ויצא דובי אל הרחוב וירא כי השחיר השלג ויהיה לפיכסה. ויחזור דובי לביתו ולדירתו ולחדרו, וישקע במחשבות אודות האינסוף, ותנדודנה עיניו אל מדף הספרים, ותתגלה לעיניו מהות האינסוף, הלא היא כמות הספרים אותם עליו לקרוא מען כי יוכל לכתוב הצעת מחקר ראויה לשמה, ויתעצב דובי אל ליבו עד מאד, ויאשים את שחר.

ויעביר דובי את הקישור חזרה לגדי, מען כי תש כוחו ולא התחשק לו לחשוב על מישהו אחר, וגדי איש טוב, ובטח יהיה לו משהו מעניין יותר ממני להגיד על האינסוף.

1. לקרוא את המאמרים שאני אמור ללמד בתרגולים שלי שבוע לפני השיעור, לא שעה.
2. לסכם לעצמי כל מאמר או ספר שאני קורא לקורס או לתזה, במקום להניח שאני אזכור את מה שחשוב חרף הסניליות המתקדמת שלי.
3. לבחור לכתוב עבודות על דברים שרלוונטיים לתזה שלי, לא על דברים שכבר כתבתי עליהם עבודה בעבר.
4. להפסיק להשתלט על דיונים בכיתה ולחכות לתורי, בדיוק כמו שאני מקפיד עם הסטודנטים שלי.
5. להפסיק לכתוב פוסטים כאמצעי השהייה יום לפני הדדליין להגשת עבודה.

אתמול בבוקר, חג המולד, התעוררנו בבוקר וגילינו שאין לנו מה לעשות. אז מילאנו מיכל דלק (שישים ליטר, ארבעים דולר, יעני 120 שקל), הזמנו חדר בבית מלון קטן ליד מפלי הניאגרה, והלכנו לעשות סוף שבועאת החג בארצות הברית.

לא שיש משהו מפעים במיוחד לעשות בבאפלו, אבל היה משעשע להיות מסוגלים לעשות את זה, וגם ניצלנו את הסיילים של אחרי כריסטמס כדי להשלים קצת חוסרים בארון הבגדים.

כבר מזמן אמרתי שמה שישראל צריכה זה עוד מקומות שכתוב בהם "To US By Bridge".

(ואז, כאילו, גם לבנות את הגשר).