חדשות ועדכונים

לרגל החורף הקל החלטנו לנסוע צפונה לשחק קצת בשלג משמעותי יותר ולהשתעשע קצת בספורט חורף (אבובי-שלג, לא משהו מתוחכם במיוחד). אחרי הטיול עצרנו בבארי, עיר השוכנת לחופי אגם סימקו. בקיץ שלפני שנה עצרנו שם בדרכנו לאלגונקווין והילד שיחק על החוף. עכשיו האגם הענק הזה קפוא לחלוטין, אז טיילנו קצת על הקרח, בינות למזחים נטולי השימוש והחורים שקדחו הדייגים וכבר הספיקו לקפוא בחזרה. אחת התמונות שצולמו שם מעטרת כעת את ראש הבלוג.

בלי שום קשר, קיבלתי היום הודעה משמחת, על כך שהפייפר שהגשתי לכנס של האגודה ללימודי ישראל (AIS) התקבל. אם מישהו מתכנן להיות באזור טורונטו במאי ורוצה לראות את טבילת האש שלי בהצגת פייפרים בכנסים, אתם מוזמנים לבוא ולראות היסטוריה בהתהוות. הפייפר, אם מעניין אתכם לדעת, הוא על הדו-לאומיות בישראל. אם מישהו רוצה לקרוא את הטיוטא הנוכחית ולהעיר הערות, אני אשמח.

איי'ם דרימינג אוף א ווייט חנוכה (פוסתמונות)

הבטיחו לנו "סנומגדון", ואחד השדרנים ברדיו אפילו דיבר על ה"סנוקליפסה", אבל האמת היא שלפחות באזור שלנו, היה יום אחד סוער בצורה לא חריגה, ושאר הזמן נע בין סתם קר לממש נעים (תמונות אחרי הקפיצה, קליק לגודל מלא).

להמשיך לקרוא איי'ם דרימינג אוף א ווייט חנוכה (פוסתמונות)

תקופת חגים שמחה לכם!

אחת הרעות החולות של הרב-תרבותיות היא שהיא גורמת לאנשים להרגיש צורך להתנצל על כך שהם הרוב. אין זמן טוב כמו כריסטמס כדי לראות את זה. אנשים רבים – במיוחד נותני שירותים, אבל זה חילחל כבר מעבר – לא יאחלו יותר "מרי כריסטמס", כי זה יוצר את הרושם כאילו הם חוגגים איזה חג נוצרי בטעות. לא, הם יאחלו "הפי הולידייס", שזו אמירה הרבה יותר כללית. מזל שיש חנוכה בערך באותו הזמן, וגם איזה חג מוסלמי (עיד אל משהו, אני לא רב-תרבותי, תעזבו אותי), שלא לדבר על "קוואנזה" שבכלל המציאו כדי שיהיה לאפריקאים משהו לחגוג אם בא להם לזנוח את הדת הלבנה, כך שאפשר להעמיד פנים שכל הקישוטים ברחוב והמסיבות והסיילים והכל זה לא לרגל יום הולדתו של ישו – חס וחלילה! – אלא לרגל "עונת החגים".

למה שאדם יהודי או מוסלמי יעלב מזה שנוצרי מאחל לו בתמימות חג מולד שמח? איזה חלאת אדם צריך להיות כדי שלא לחייך בחזרה ולאחל לאותו אדם חג שמח בחזרה ולהסתפק בכך?

כל העסק מתחיל להיות הרבה יותר בעייתי בגן ילדים. הילדים הרי לא יודעים איזה ממגוון החגים שחוגגים סביבם בבת אחת הוא "שלהם", ואף אחד לא עושה מאמץ עודף להפריד ביניהם. כך, למשל, בגן שלנו זוג הזמרים/ליצנים שבאו למסיבת "החגים" לא רק שרו שיר אחד שבו כל בית הוקדש לחג אחר בעונה עם אפס הבדל בין החגים (כולם חגים שנועדו לחגוג ביחד עם המשפחה ולהביא שמחה ואור!), הם אף הגדילו ושרו שני שירי חנוכה (אחד מהם בעברית!), ובלי שיפריע לאף אחד עברו לשיר שירי סנטה קלאוס. אף ילד בגן הזה, אלא אם סיפרו להם אחרת בבית, לא יודע שסביבון זה לא קשור לכריסטמס, ושסנטה לא אוכל לביבות. מיותר לציין, אגב, שאף אחד מהשירים לא הזכיר איזה ילד אחד שנולד בבית-לחם לפני כאלפיים שנה.

וכדי שלא נחשוב בטעות שיש איזשהו הבדל בין החגים או מנהגיהם, חילקו בגן להורים(!) דפים עם מידע על תקופת החגים והחגים השונים שנחוגים בעת הזו. כך, למשל, נכתב אודות מה שהם מכנים בפשטות "העץ":

Photobucket

כן, עץ החג הוא מסורת בקרב כל התרבויות, ובכולן הוא מסמל בדיוק אותו דבר, ובכלל לא משהו שקשור לתרבות הנוצרית (ולכן זה בסדר שהוצב עץ בכניסה לגן – אם זה היה סמל נוצרי בלבד, חס וחלילה, אסור היה להציב אותו). להגנת הגן נציין שרעיון "שיח החנוכה" הוא לא מקורי שלהם. יהודי צפון אמריקה המציאו את המנהג הזה כדי שלילדים שלהם גם יוכל להיות עץ כמו לחברים שלהם. כך גם נולד המנהג המוזר לתת מתנה בכל יום מימי החנוכה.

(כן, גם עץ חג המולד עצמו הוא לא בדיוק מסורת נוצרית מקדמת דנא, אלא אחד מאותם ערבובים שמתרחשים בהיסטוריה של הדת בין פסטיבל עונתי לבין חג נוצרי שנחוג באותה תקופה. ובכל זאת, המסורת הזו התפתחה בקרב נוצרים, לא בקרב יהודים, מוסלמים או הינדים).

אז חנוכה שמח לכולכם, ואל תשכחו לקשט את שיח החנוכה שלכם, כדי שסנטה יוכל להשאיר לכם סביבונים מתחתיו.

אירן, אולמרט

1. אתמול הלכתי לבניין השכן לקנות ארון משומש שמישהו מכר. האיש שמכר לי אותו עזר לי לסחוב אותו חזרה לדירה שלנו. בזמן שהמתנו למעלית התחלנו לשוחח. מאיפה אתה? ישראל. אתה? אירן.

ככה, סתם, בלי שום דבר מיוחד, אני והשכן האירני שלי שוחחנו קצת בנעימים ונפרדנו בלחיצת יד. כמה פשוט, כמה בלתי מובן מאליו.

לשכן בדירה לידי קוראים מוחמד, אבל לא שאלתי אותו מאיפה הוא. סביר להניח שגם הוא מ"מדינת אוייב".

2. אחד הקורסים שאני לומד הסמסטר עוסק בפוליטיקה של אירן. המרצה, ראמין ג'הנבגלו, הוא אירני (לפני כשנתיים הוא חזר לאירן אחרי כמה שנים בקנדה, ונאסר על פעילות אינטלקטואלית. רק קמפיין נרחב של עמיתים ממדינות המערב הביא לשחרורו מהכלא), והרבה מהסטודנטים מתחילים כל מיני הערות שהם מעירים במהלך השיעור במשפטים כמו "כשהייתי בטהרן בשנה שעברה," או "כשהייתי ילד בכפר בדרום אירן" או דברים כאלה. בשיעור האחרון אחד הסטודנטים, יהודי דתי, העביר פרזנטציה (גרועה) על יהדות אירן. במהלך השיחה שהתפתחה בעקבות זאת, מן הסתם, מקומה של ישראל עלה לדיון, ואז גם אני הגבתי. כשהמרצה אמר משהו על זה שאפילו היה לנו נשיא ורמטכ"ל פרסים, אני ציינתי שזה "לא בדיוק הנשיא הכי מוצלח שהיה לנו", ובכך, מן הסתם, נחשפה סופית זהותי הלאומית. לא שהסתרתי אותה יותר מדי לפני כן. כשהמרצה שאל אותי על הזמרת הפרסית הפופולרית שיש בישראל ("ריטה?" "כן! היא גם שרה בפרסית, נכון?"), נעשיתי מאוד משועשע.

הנה חוויה שלא הייתי זוכה לה בארץ.

עכשיו אני צריך, אלוהים יודע מאיפה, להקריץ 15 עמודים על המעבר מלאומיות אירנית למסורתיות-לאומית. כיף גדול. אבל זה לא קשור.

3. לא אמרתי שום דבר על וינוגרד. חלק מזה, אני מניח, הוא משום שאני לא יכול להבטיח שהדעה שלי לא נובעת מאותם מניעים שציין יחזקאל דרור. לא נראה לי שזה המצב, אבל אי אפשר לדעת.

ובכל זאת, אולמרט לא צריך להתפטר. לזכותי יאמר שאני אמרתי שהוא לא צריך להתפטר כבר מההתחלה. אין שום סיבה הגיונית שיתפטר. כפי שציין יאיר, הרעיון הזה שכשל חייב להוביל להתפטרות, שהמשמעות של "נטילת אחריות" משמעה התזת ראשים, הוא רעיון עוועים, המודרך על ידי תפיסה צינית ושלילית בעיקרה של הפוליטיקה. פוליטיקה משמעה לכלוך, פוליטיקאים הם אנשים מקולקלים, ולכן עם הסימן הראשון של אי שביעות רצון צריך להעיף את הפוליטיקאי ולהביא מישהו אחר – ומוטב מישהו מבחוץ, שעוד לא הספיק להיות פוליטיקאי.

יש אירוניה מסויימת, כמובן, שאלו שקוראים להעפת הפוליטיקאי הכושל מתעלמים מהברירה הנפלאה שתעמוד בפני הציבור בישראל (לא בפני, תודה לאל) בבחירות הבאות: ראש הממשלה הכושל האחרון, ראש הממשלה הכושל של לפני שתי קדנציות או ראש הממשלה הכושל של לפני שלוש קדנציות. נפלא. שני האחרונים, יש לציין, "נטלו אחריות אישית" על ה"כשלון" בבחירות, ו"הסיקו מסקנות אישיות", אבל רק עד ששכחו להם את הכשלונות הקודמים שלהם ואפשרו להם לחזור לעמדת ההנהגה.

אבל זה לא באמת משנה מה האלטרנטיבה. אולמרט, באופן אובייקטיבי ובלי קשר לנסיבות הפוליטיות, לא צריך להתפטר. נטילת אחריות משמעה התנהגות אחראית, תיקון הדרוש תיקון ודאגה לשיפור המצב הקיים. נטילת אחריות אינה הטלת המדינה לתוך עוד מערכת בחירות.

נכון עשה אולמרט כשסרב להתחייב להתפטר, ושגה אהוד ברק כשהתחייב להתפטר בלי תלות במסקנות הוועדה. וטועים כל אותם אזרחים שמקווים פעם (ברק) אחר פעם (מצנע) אחר פעם (גמלאים) כשהם מקווים שהישועה תבוא מידיו של מי שבא מבחוץ, שאיכשהו מישהו "טהור" ינקה את הפוליטיקה. הגיע הזמן לאפשר למישהו לגמור קדנציה אחת מסכנה במדינה הזו, ולתת לפוליטיקאים שלנו אופק ארועים של יותר משנתיים.

5. נשימה, להרגע, קצת שלג בשביל הנשמה:

מזרקה בשלג

הנוף מחלון חדר הקריאה בספריה

6. אחד הדברים שהכי מעצבנים אותי בבלבניזם זה שקשה לי להוציא אותו מהראש – כל דבר פוליטי שאני רואה עובר קודם כל דרך השאלה "איך זה משליך על הבלבניזם?". זה מחרפן אותי, כי אני לא כל כך אוהב בלבניזם. מה שכן, אני חייב להודות שחלק מהרעיונות של הבלבניזם מוצדקים. למשל, זה שלא הגיוני שאנשים טועים כל כך הרבה. אז אני לא הולך לקיצוניות שאסור אף פעם להסביר התנהגות כ"שגיאה", אבל יש דברים שההשלכות שלהם צריכות להיות כל כך ברורות לעיניו של כל אדם בר דעת, שלא סביר לטעון שמי שביצע אותם לא ידע שזה מה שיקרה.

"הוא היה ראש החוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית, פרופסור בכיר לניתוחי מדיניות במכון האירופי למינהל ציבורי, יועץ לשיפור תהליכי קביעת מדיניות לראשי ממשלה, נשיא מכונן של המכון לתכנון מדיניות העם יהודי וחתן פרס ישראל לשנת תשס"ה – ולמרות כל תאריו והשכלתו, פרופ' יחזקאל דרור פשוט עשה טעות של טירונים." (מקור)

אמירה כזו צריכה להדליק לכל אחד כמה נורות אדומות. טעות של טירונים? מישהו באמת מאמין שדרור לא ידע מה יקרה עם אמירה כל כך מפורשת כמו זו שצוטטה מפיו? עם הקשר או בלי הקשר, להזכיר את "נתניהו" בהקשר של "אולמרט" ו"ועדת וינוגרד", זו פעולה שהשלכותיה צריכות להיות ברורות לכל מי שחי במדינה הזו. עצם ההחלטה של דרור ללכת ולדבר עם התקשורת זמן כה קצר לאחר פרסום הדו"ח, גם היא צריכה לעורר סימני שאלה.

אבל זה לא נגמר פה. דרור, כך פורסם זמן מה לפני פרסום הדו"ח, רצה לכלול דעת מיעוט בדו"ח שהייתה אמורה להיות חריפה הרבה יותר כלפי אולמרט. חוו"ד חריפה שכזו, יש לשער, הייתה יכולה לערער את הבסיס עליו עומד אולמרט. והנה, לפתע, אותו אדם שרצה לנער את אולמרט פתאום מדבר על לאתרג אותו. יש בפנינו שתי אפשרויות: א. פרופ' דרור טמבל לאללה. ב. פרופ' דרור הבין טוב מאוד מה הוא עשה, וניסה לערער את אמון הציבור בוועדת וינוגרד כדי להשיג את מה שהוא חושב שצריך להעשות, כלומר שאולמרט יאבד את מקום עבודתו.

(טוב, נו, לפחות אני לא מנסה לטעון שדרור הוא בדלן…)