בלוגנובלה: שו"ת

אוקיי, עכשיו משהסתיים הסיוט הבלתי נסבל הזה (אל תשאלו, יותר טוב), אפשר להתחיל להתעסק בדברים מעניינים. הבלוגנובלה, למשל.

תקציר הפרקים הקודמים: אנחנו הולכים לכתוב סיפור ביחד, באמצעות כתיבה של בלוגים בדיוניים. הדמויות שיכתבו את הבלוגים הללו יתעדו את עולם המשחק דרך עיניהן, יגיבו זו לזו ויבנו ביחד את המציאות בה הן חיות. למשחק אין "מנחה". המשתתפים מוזמנים להמציא ארועים בעולם האמיתי, והמשתתפים האחרים יחליטו אם להגיב לארועים המתוארים כמשהו שהם מזהים כ"אמת" בעולם המשחק, או להתעלם מהם וכך להוציא אותם מה"קאנון". השחקנים, כמובן, מתבקשים להיות אחראיים בבניית הארועים שלהם, כדי לא לדרדר את העולם לאבסורדים.

עולם המשחק

בהתאם להצעה המקורית שלי, עולם המשחק זהה לעולם שלנו, אך משלב אלמנטים פנטסטיים. כדי להקל על כולנו לדמיין, האלמנט הפנטסטי מבוסס על הרעיון שבבסיס סדרת הקומיקס והסרטים "אקס-מן". כלומר, בינות לבני האדם הרגילים מתחילים לצוץ יום אחד מוטנטים – אנשים שנראים פחות או יותר נורמלים, אך יש להם כוחות חריגים ומשונים.

לפחות בתחילת הדרך, השחקנים מתבקשים שלא להיות מוטנטים. כן, מה ששמעתם. הבלוגרים יהיו אנשים רגילים שנחשפים לתופעת המוטנטים במגוון אמצעים: בצורה אישית, דרך כדי התקשורת, כרופאים, כעובדי רווחה – מה שבא לכם. בשלב מאוחר יותר אולי נפתח גם בלוגים למוטנטים. בינתיים נראה לי יותר מעניין לדמיין דווקא את התגובות של האנשים הרגילים להתפתחות המוטנטים.

איך מצטרפים?

נדב, איש טוב שכמותו, נידב את השרת שלו ב-blogdebate.org לצורך המשחק. שרת וורדפרס מו הוקם בכתובת story.blogdebate.org, והיא תרכז תחתיה בלוגים שמשתתפים במשחק. כדי לפתוח בלוג במערכת, צריך לשלוח אלי את שם הדמות ואת שם כתובת הבלוג המבוקשת (למשל story.blogdebate.org/DUBI). אין לי שום בעיה עם משתתפים שרוצים לשמור את זהותם חסויה ממני. בכלל, אני חושב שיהיה הכי מעניין אם באופן עקרוני לא יווצר קישור בין השחקנים לדמויות שלהם – אבל זה כבר תלוי בכם. משתתפים שרוצים לשמור על אנונימיות יכולים להשתמש בכתובת מייל אנונימית (אך פעילה!) כאוות נפשם. מרגע שקיבלתם שם משתמש, אתם יכולים לפתוח כמה בלוגים שאתם רוצים תחת אותו השם. אם אתם רוצים לקבל שמות משתמשים נוספים בשביל בלוגים נוספים, צריך שוב לפנות אלי.

אנחנו נפקח מקרוב על הבלוגים הנפתחים במערכת. ספלוגים, כמובן, ימחקו מיד, אבל גם בלוגים שלא ישמרו על קשר עם עולם המשחק ימחקו. המערכת קיימת לצרכי המשחק בלבד, ולא כתחליף לבלוגיות פומביות קיימות.

נדב צפוי בקרוב לאפשר בחירה בין כמה תבניות שבחרתי באופן רנדומלי. מי שמעוניין להתשמש בתבנית קיימת אחרת, או שרוצה לעצב לעצמו תבנית ייחודית, מוזמן לשלוח אותה אלי ואני אדאג לאפשר לו גישה אליה. אני לא בטוח אם אפשר לאפשר גישה לתבנית רק עבור אדם אחד במערכת, כך שיש סיכוי שמי שרוצה להשתמש בתבנית יחודית ידרש לוותר על הזכויות הבלעדיות עליה. נדב עשוי לנדב (הא!) מידע נוסף בנושא, כשיזדמן לו.

האם אפשר להצטרף גם על מערכות בלוגים אחרות?

כן! מערכת הבלוגים המוצעת היא רק לצרכי נוחות. יהיה מעניין לראות את המשחק פולש לבלוגיות רגילות (לתשומת לבכם: יש בלוגיות, כמו קפה דה-מרקר, שאוסרות על פתיחת כרטיסים פיקטיביים, כך שמעשה כזה שם יהיה על אחריותכם בלבד. מי שיצליח לשכנע את החבר'ה מרשימות לפתוח בלוג פיקטיבי לאיזה "פרופ' ויטוריו שמיטר, חוקר מוטנטים" – כל הכבוד). עם זאת, בלוגים המשתתפים במשחק מתבקשים להציג קישור לעמוד הראשי של הפרוייקט (שיכיל, במהרה בימינו אמן, משהו דומה לפוסט הזה). ביקשתי משרון להכין איזה כפתור קטן בשביל הפרוייקט, ואני מאמין שבעתיד הקרוב נקבל משהו (אהם אהם). גם אתם, כמובן, מוזמנים לתרום עיצובים משלכם. לחלופין, אפשר להסתפק גם בקישור טקסטואלי שיבהיר שהבלוג שייך לפרוייקט הבלוגנובלה. שימו לב: זה משחק, לא מתיחה. אנחנו לא מנסים לגרום לאנשים לחשוב שהדמויות הן אנשים אמיתיים או שהארועים המתוארים קרו באמת. המטרה היא לשחק משחק תפקידים, הגם שכזה החשוף לקהל צופים רחב מהרגיל.

כל מיני

מן הסתם תתעוררנה בעיות של מגיבים שלא מבינים מה הקטע. אפשר להתמודד איתם במגוון דרכים – בין אם ברמיזה קלה לכיוון הקישור לעמוד הראשי של הפרוייקט, ובין אם בתור הדמות שלכם, מה שיכול להוביל למגוון שעשועים. מצד שני, שימו לב לסיפא של הסעיף האחרון.

שאלות, מענות, טענות והצעות אפשר פה בתגובות, או בדואל.

בלוגנובלה – הערה אדמיניסטרטיבית

לכל אלו שהביעו עניין בבלוגנובלה, רק רציתי להגיד שלא ויתרתי על הרעיון, אבל לאור בחינה מתקרבת, אני לא אוכל להשקיע זמן בפיתוח הנושא עד ל-18 לחודש. לאחר הבחינה אני מבטיח לקדם את הנושא ביתר נחישות, בעזרתו האדיבה של הנשגב באדם וגו', נדב.

עד שזה יקרה, אתם מוזמנים לאחל לי בהצלחה במבחן הזוועתי שמצפה לי.

בכל מיני צבעים

אח"י דקר תרגמה תבנית חדשה לוורדפרס, בשם seashore. מיד כשראיתי את התבנית אהבתי אותה – מצד אחד היא בגוונים בהירים שתמיד מועדפים עלי, ומצד שני היא לא לבנה עד כדי ספרטניות כמו הקובריק ריוומפד שהשתמשתי בו עכשיו, וכל זאת תוך שימור צמד העמודות החביב עלי כל כך. כבונוס, הכיווניות של התבנית החדשה (פוסטים מימין, עמודות משמאל) הרבה יותר הגיוני עבור הקורא העברי. אז תודה לחנית.

התמונה הנפלאה (לטעמי) שבהדר צולמה על-ידי אשתי במהלך הביקור שלנו לפני כשבועיים בקונסרבטוריום הפרפרים שבאזור הניאגרה. מקום יפהפה ולדעתי הרבה יותר מהנה מאשר המפלים עצמם כיעד לתיירים. בכל מקרה, הפרפרים נועדו לסמל את האביב שהגיע אלינו באיחור. אם כי ברגעים אלו ממש משתוללת סופת ברקים אימתנית מחוץ לחלון עם גשם והכל. אני מקווה שעד מחר בבוקר יתבהר, כי דווקא תכננו לנצל את האוטו החדש לטיול לאחד האגמים הקטנים באזור.

סקוט אדאמס לא מאמין ברסס

מסתבר שמשהו התחרפן לי בוורדפרס אחרי שניסיתי להתעסק עם קבצי הקונפיגורציה (זה מה שקורה כשמדען מדינה מתעסק עם תוכנות), וכתוצאה מכך תזן הרסס שלי הפך לג'יבריש שאפילו מחשבים לא מבינים. נדב (הנשגב באומות, שמש האדם וכיו"ב) העביר את כל המערכת לוורדפרס עברית, אז אני מקווה שהבעיות הללו לא תחזורנה. אני, מצידי, מבטיח לא להתעסק יותר בכל מיני CSSים, PHPים ומחלות אחרות.

אבל אם אני כבר מזכיר רססים, הנה פוסט שהתכוונתי לכתוב פעם ולא יצא לי.

לפני מספר שבועות הבחנתי שמשהו חסר בשגרה היומיומית שלי. שחזור של הפעולות שלי בימים הקודמים העלה את הממצא המעניין הבא: הפסקתי לקבל עדכונים בקורא הרססים שלי לגבי דילברטים חדשים. קפצתי לאתר לבדוק אם במקרה שונתה הכתובת בלי להודיע – אבל לא, היא לא שונתה, היא פשוט נמחקה. אין יותר פיד רסס רשמי של דילברט. במקום זה יש אתר מגעיל שכל מטרתו היא להקשות עלי, הקורא, לגשת בצורה נוחה אל הסטריפים השונים.

ואז נזכרתי בדבר-מה שהתרחש חודש-חודשיים לפני כן: הרסס של הדילברט-בלוג (שפעם הופיע בבלוגרול שלי וכבר לא) הפסיק לכלול את הפוסטים במלואם, ובמקום זה קיבלנו רק את פתיח הפוסט. אני לא מנסה לטעון שזה לחלוטין לא לגיטימי להשתמש בקונפיגורציה הזו, אבל אני זוכר שהסיבות שנתן אדאמס לשינוי (דמיינו קישור) מאוד הרגיזו אותי. הוא אמר, שימו לב, שהסיבה היחידה שהוא כותב את הבלוג שלו, משקיע בו זמן וטורח לעדכן אותו בצורה יומיומית בפוסטים שירגיזו את קוראיו, היא שהוא תכנן להרוויח מזה כסף. רסס מלא, הוא גילה, משמעו שאנשים לא נכנסים לבלוג עצמו אלא מסתפקים במה שמופיע להם בקורא הרסס וממשיכים הלאה. היו כמה בעיות עם הטיעונים הללו (כמות התגובות לכל רשומה, למשל, שמוכיחה שלפחות חלק מהאנשים טורחים להכנס כדי להגיב, ורבים אחרים נכנסים כדי לקרוא תגובות), אבל הצורה הפשוטה שבה הוצגו הדברים: אני כותב בלוג כדי להרוויח כסף, אתם גונבים ממני כסף בגלל שאתם קוראים הכל ברסס ולא נכנסים לבלוג, לכן אני אמנע מכם לקרוא את התכנים שלי ברסס – הייתה בעיקר מעצבנת. מעין איין-ראנדיזם ילדותי שכזה. התוצאה הישירה של המעבר לפיד חלקי הייתה שהסרתי את הבלוג מהקורא שלי, ועכשיו אני אף-פעם לא נכנס לשם. לא כפרינציפ, זה פשוט לא נוח לי ככה: במשך תקופה ארוכה הפיד ישב לו שם, צובר פוסטים שלא נקראו ופשוט אף פעם לא טרחתי להכנס אליו רק בגלל הבעסה שלא נותנים לי להחליט איך לקרוא. בסוף, כאמור, מחקתי וזהו.

גם לאתר החדש של דילברט אני לא נכנס יותר – אני סנילי מדי, ומספר האתרים שאני נכנס אליהם בקביעות מדי יום הוא מזערי. להוסיף גם את דילברט לעסק זה יותר מדי בשביל קומיקס שלא באמת תמיד מספק את הסחורה. וזה לא שאין פתרונות ביניים: אפשר הרי היה לספק פיד שייתן רק את הקישור לסטריפ החדש (כמו, נגיד, פני ארקייד), אבל גם את זה אין, בגלל התצורה של האתר המסריח החדש. אז עכשיו אני גם לא קורא את הבלוג של סקוט אדאמס וגם לא את הקומיקס שלו. הוא לעולם לא יקבל ממני קישור לאחד מהם, ואני לעולם לא אכנס לאתר שלו ואצפה בפרסומות המטופשות שמופיעות אצלו. סקוט אדאמס לא מאמין ברסס, אבל זה בסדר – גם הרסס לא מאמין בסקוט אדאמס.

להתראות, שלום, זה לא נגמר (חלק ב')

זהו, לאחר מריחות, הטרדות, הצקות וחשיפה מביכה של הבורות שלי בכל הנוגע לדברים טכניים קטנים ומגעילים, אני מעביר רשמית את הבלוג למקום מושבו החדש, תחת חסותו של השרת של נדב פרץ, הנשגב באדם, שמש האומות ואביב העמים.

בניגוד לתוכניות הגרנדיוזיות, היאוש שלי מניסיון למצוא ווידג'טים שישפרו משמעותית את חווית הגלישה שלכם הביא לכך שהבלוג נראה ומתנהג כרגע בדיוק כמו הבלוג הקודם (למעט, אני מקווה, שעכשיו טראקבקים יעבדו סוף סוף). אנשים חכמים ממני שרוצים להציע שלל ווידג'טים או מה-שלא-יהיה שיעשו את המקום הזה לנעים יותר – מוזמנים להגיב ולספק קישורים.

כל הרשומות והתגובות הועברו לבלוג החדש לצרכי המשכיות, אבל אני אשאיר את הכל גם שם, ומקווה שהחברים מבלוגלי יסלחו לי על המצבה הוירטואלית. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לצוות בלוגלי שסייע כל אימת שהזדקקתי ועושה עבודה נהדרת למען הבלוגרים בארץ. העזיבה שלי אינה מעידה על אי שביעות רצון מבלוגלי, אלא על רצון להתפתח הלאה. זו עדיין הפלטפורמה המומלצת ביותר, לדעתי, לבלוגרים מתחילים שלא רוצים לחטט שעתיים בתוך קבצי CSS כדי לגלות איך לעזאזל לגרום לסימן הקריאה המטופש בשם הבלוג לעבור, בבקשה, לקצה השמאלי של השם.

מי שמנוי על הבלוג באמצעות דוא"ל כבר קורא את הפוסט בבלוג החדש, כי העברתי את המנויים לבלוג החדש. מי שמנוי דרך רסס מוזמן לעדכן לכתובת החדשה.

יאללה, לעבודה.