פופ!

הנה ניסוי מעניין שאי אפשר לערוך בישראל: זוג הורים בשוודיה מגדלים את הילד/ה שלהם בלי לחשוף את מינו/ה. ההורים טוענים שמכיוון שמגדר הוא מובנה חברתית, אם הם לא יחשפו את המין של פופ (שם בדוי), הרי שהגננות וסתם אנשים (שלא זכו להחליף לפופ חיתול) לא יוכלו להתייחס לפופ על בסיס מגדרי. לפופ יש בארון הבגדים מיני מלבושים משני צידי חנויות בגדי הילדים, והוא/היא בוחר/ת את הבגדים שלה/ו לבד (הוף, אני מקווה שבשוודית זה קל יותר). גם סגנון התספורות משתנה תדיר.

בכתבה המקושרת מרואיינת פסיכולוגית (קנדית!) שמצליחה להציג את עצמה בצורה הדבילית ביותר שאפשר, לאור טיעוני ההורים. למשל, היא מציינת מחקרים שמראים עד כמה ההתנהגות של בנים ובנות שונה כבר בגיל צעיר מאוד. כמובן שכל המחקרים הללו השתתפו ילדים שגודלו מגיל אפס על בסיס מגדר ספציפי, והיחס לו זכו מהסביבה הניח לגביהם התנהגות מגדרית מתאימה. כל זה לא תופס לגבי פופ. פינקר, הפסיכולוגית, גם מאזכרת מקרה של זוג תאומים בנים שבעקבות מילה של אחד מהם נגרם לו נזק משמעותי לפין (אהם), ובעצה אחת עם הרופאים הם החליטו לבצע בו ניתוח קוסמטי ולגדל אותו כילדה. סופו של אותו ילד היה עגום – בגיל העשרה הוא התנגד לזיהוי שלו כאשה, ואז הוריו סיפרו לו את האמת. הוא דרש וקיבל ניתוח קוסמטי חוזר לשחזור הפין, אבל בסופו של דבר התאבד בגיל 38, כשהוא מכריז שהניסוי הזה כשל באופן מוחלט. מאליה עולה השאלה אם הסיפור היה טרגי כל כך אם היינו חיים בעולם שבו טרנסג'נדרים אינם מנודים דרך קבע. אבל מה שחשוב יותר בסיפור הזה הוא אלמנט השקר, שסביר להניח שהיווה מרכיב חשוב בסוף העצוב של אותו ילד.

אבל לפופ אף אחד לא משקר, ולא מסתירים ממנה/ו שום דבר. פופ יודע/ת מה מינו/ה, או לפחות מודע/ת לזה שיש או אין לו/ה בולבול. סביר להניח גם שהיא/הוא יגלו בשלב כזה או אחר את החלוקה לבנים ובנות על בסיס איבר מין (הילד שלי, עוד מעט בן שלוש, עדיין מתקשה בזה ((רק עכשיו הוא מגלה שאנשים מגיעים בכל מיני צבעים, מה שהוא לא שם לב אליו עד לפני כמה שבועות, חרף העובדה שיש בגן ילדים וגננות מכל מיני מוצאים וצבעים. אחרי שהוא ציין בפני שהגננת אייביס היא "חומה", שאלתי אותו איזה צבע אני. לאחר הרהור קצר הוא פסק "אפור!".)), לא שאנחנו עובדים על זה יותר מדי).

הטענה של פינקר כאילו ילדים קטנים נוטים "באופן טבעי" להעדיף לשחק עם בני מינם היא מופרכת לחלוטין בכל הנוגע לזאטוטים לפחות עד גיל 4-5, אם לא מאוחר יותר, וכמובן שאין שום סיבה להאמין שהנטייה הזו, כשהיא כבר מופיעה, היא לא תוצר של החברות המגדרי אלא דווקא של איזו העדפה מולדת. נכון לעכשיו, לפחות, הילד שהילד שלי הכי אוהב בגן הוא ילדה, וגם אצל ילדים אחרים שם לא ראיתי העדפה בולטת למשחק עם בני מינם.

מדובר בניסוי מרתק, גם אם כזה שלא היה עובר שום ועדת אתיקה אוניברסיטאית (וזה, אגב, חלק מהבעיה עם ועדות אתיקה אוניברסיטאיות פחות או יותר מאז הניסוי המפורסם של מילגרם). ההורים של פופ כבר בהריון עם אח/ות קטן/ה שיגודלו באותו האופן. יש רק לקוות שהם ימשיכו ויביאו עוד כמה עשרות ילדים לעולם, כדי שנוכל להפוך את זה לניסוי עם n גדול.

בהערת אגב, רציתי לציין שהתכוונתי לכתוב פוסט על הצעת החוק החדשה לברית זוגיות, כמו גם הפסיקה בבריטניה כנגד קביעת יהדותו של ילד על בסיס האם, אבל נמרוד גנב לי את המילים מהמקלדת, אז לכו לקרוא אותו במקום.

59 Replies to “פופ!”

  1. @אסף: א. כאמור, הטקסט שלך לא לוקח את זה לקיצוניות של הסוציולוגים, אבל הוא בהחלט מכיר בהבדל בין מגדר לבין מין ביולוגי.

    ב. חוסר היכולת שלך לבצע אבסטרקציה מתחיל להטריד אותי. זה לא שמשיכה לנשים נגרמת על ידי גבריות, אלא שאנושיות (או יונקיות, או זוויגיות באופן כללי) מביאה להטרוסקסואליות. כלומר, אין שום סיבה להגיד "גברים נמשכים לנשים ונשים נמשכות לגברים", אם אפשר להגיד "בני אדם נמשכים לבני המין השני". אוקהם. רוצה הוכחה? קח גבר, תעשה לו סדרה של ניתוחים פלסטיים עד שהוא יראה כמו דנה אינטרנשיונל (לחלופין, קח את דנה אינטרנשיונל) ותשאל גברים אחרים אם הם נמשכים מינית אל הגבר הזה (בלי להגיד להם שזה גבר). הרי לך הוכחה שכ-95 אחוז מהגברים בעולם מסוגלים להמשך למישהו עם כרומוזום Y.

  2. אסף, הטענה שלך שבפסיכולוגיה החברתית לא עושים את האבחנה בין מין למגדר די הטרידה אותי (למרות שהצלחת להביא ציטוט שמוכיח ההיפך), אז חיפשתי קצת בגוגל.
    מתוך handbook of social psychology:
    For social psychologists, gender is […] person categories that have their origin in socially constructed view of human sexual dimorphism" (עמ' 67)
    לא הצלחתי למצוא שום מקור שמתייחס להבדלים ביולוגיים בין המינים כהבדלים מגדריים. לא בפסיכולוגיה ולא בשום דיסציפלינה אחרת.

    הפוסט האחרון בבלוג של דרומי: ‫הקלות מס על מטפלות – סדר בבלגן‬

  3. דובי, האוקאמיות שלך היתה נכונה, אילו היתה קשורה למציאות. המנגנונים והמאפיינים של הומוסקסואליות שונים למדי אצל גברים ונשים. למשל, אצל נשים מדובר בהתפרשות על פני הקשת, בעוד שאצל גברים כמעט תמיד תהיה הצמדות לאחד הכיוונים. בקרב גברים ההומוסקסואליות עוברת דרך האם, כמו גם העובדה שככל יש לך אחים יותר אחים בכורים זכרים, גדלים סיכוייך להיות הומו. עוד? תינוקות זכרים שיגדלו להיות הומוסקסואלים נולדים עם משקל נמוך באופן ניכר מעמיתיהם הסטרייטים. הומו ולסבית הם פשוט דברים שונים. מכאן שגם סטרייט וסטרייטית הם דברים שונים. שזה לא מפתיע את כל מי שיפתח את עיניו – גברים ונשים שונים למדי אלו מאלו.

    דרומי: יופי לך.

  4. "הומו ולסבית הם פשוט דברים שונים. מכאן שגם סטרייט וסטרייטית הם דברים שונים." זה היסק שאני לא מצליח להבין. צר לי.

  5. הנחה: א' וב' הם אותו הדבר.
    ניבואים מההנחה: א' ו-ב' יתנהגו אותו דבר באותם מקרים. כלומר, אם נמצא תהליך שפוגע ב-א', אבל לא פוגע ב-ב', הפרכנו את ההנחה. והיה ומצאנו פגיעה דומה ב-א' וב-ב', הרי שאם א' ו-ב' זהים, הרי שהפגיעה תתבטא באותו אופן. ואם לא, אז שוב, ההנחה לא נכונה.
    הדגמתי במספר אופנים כיצד הומוסקסואליות שונה בקרב גברים ובקרב נשים. אם אתה באמת צריך הוכחה לוגית למובן מאליו, שסטרייט וסטרייטית הם דברים שונים, הנה לך.

  6. צר לי, אבל לא שכנעת אותי שהטרוסקסואליות והטרוסקסואליות זה שני דברים שונים.
    לא שכל זה רלוונטי במשהו לדיון, שכאמור בכלל לא עוסק בהעדפות מיניות.

  7. שלום דובי מצטער על התגובה המאוחרת.
    בכל מקרה, הטרוסקסואליות פירושה משיכה לבן המין השני.
    לכן לא הסברת את הניסוי של אסף אלה רק ניסחת את התוצאות שלו במילים אחרות.
    השאלה היא אם גברים ונשים שווים מבחינה ביולוגית מדוע הגברים נמשכים לנשים
    (או ליתר דיוק לאנשים שנראים כמו נשים או לבקבוקי קולה שנראים כמו נשים)
    ונשים נמשכים לגברים?

סגור לתגובות.