הבנת הנשאלאינטרנטראשי

תגובות

הבנת הנשאל — 4 תגובות

  1. אז הנה, שוב אפשר לשאול האתון בעודו בחיים למה הוא התכוון ולקחת דברים קצת יותר בקלילות ובצחוק ולא ברצינות תהומית:

    "התגובה האינסטינקטיבית שלי לזה היא להגניב לתוך ספרי אנקורי את מספר הסלולרי של אהוד, ולראות איך הוא יתמודד עם שטף הטלפונים של תלמידים לא מוצלחים במיוחד שיבקשו לשאול אותו מה הוא חושב בכל מיני סוגיות".

    ובכן, אין צורך. לשם כך כתבתי את התשובות בפוסט.

    "השאלה "מה היה הכותב אומר בתגובה ל…" היא סוג מתקדם יותר של הבנה, שחסר אצל רבים עוד יותר. היכולת לשאוב מתוך הטקסט את הנחות היסוד שלו, כדי שניתן יהיה ליישם אותן על משהו אחר אבל עם קווים מקבילים מסויימים, היא מתקדמת מאוד"

    אני מתעצבן כי זה עניין של ניסוח. בניסוח הזה, כאמור, מדובר בקריאת המחשבות שלי. אפשר היה לשאול את התלמיד בפשטות מה *הוא* מבין מהטקסט, או "מהי עדמת הכותב ביחס ל", על פי דבריו בכתוב.

    "אבל מן הראוי, לדעתי, להכיר בחשיבות של לימודי הבעה בבתי הספר, ולעודד את המורים במקום ללעוג להם ולמעשיהם."

    נו, הנה דוגמה של פרשנות "למה התכוון המשורר?". שזה בסדר, כי בתור האתון ראיתי את הטרקבק ובאתי להגיב ולתת את הפרשנות שלי לפוסט של עצמי. אני לא מתכוון ללעוג למורים ולא לתלמידים ובטח לא לעודד אף אחד להתחכם (ממש לא צריך אותי בשביל זה). אני חושב שבהמשך לדברים שכתבת, ניסוח נכון יותר של השאלות, ויצירת דיון על טקסטים הרבה יותר יעילים וקונסטרוקטיבים מאשר שינון בעל פה של מה שנאמר בכיתה וכל מיני טריקים שונים שלפחות אני למדתי לניתוח טקסט תוך זמן קצר, רק בשביל לעבור את המבחן ולא מילימטר מעבר לכך.

    "….מרגע שיצאה לאוויר העולם, אינה עוד יצירה של המשורר או הסופר לבדו, אלא היא בהכרח יצירה משותפת של הכותב ושל הקורא, ולכן הפרשנות שמעניק הקורא היא לא פחות לגיטימית מאשר זו שמעניק לה הכותב"

    אני לחלוטין מסכים עם זה שלטקטס שנכתב יכולות להיות מספר פרשנויות. בין אם זה סתם עץ או היחסים הבעייתיים עם האם. אך כשם שיכולה להיות למשורר פרשנות אחת, ולמי שחיבר את השאלה פרשנות שניה, לתלמיד יכולה להיות פרשנות שלישית, ולמורה שבודק את הבחינה יכולה להיות פרשנות רביעית. איך פורטים את הפרשנות הזאת לציון במבחן? אני משער שמדובר במשימה לא פשוטה.

    למרות הציניות והמרירות על השאלות וניסוחן, אם זה לא ברור, אני מוחמא מאוד שטקסטים שלי נלמדים. מעבר לכך – מה שחסר לי בבית ספר בשיעורי הבעה, ולצורך העניין בשיעורי "אקטואליה" הוא ניתוח של טקסטים עיתונאיים ותקשורתיים. אבל לא רק הבאת היגדים מתוך המאמר בשביל להוכיח שהבנת מה שכתוב שם, אלא גם נסיון לפתח דיון על הטקסט, להביא היגדים שלא מופיעים שם והיו צריכים להופיע, לראות אם יש עוד מקור שאומר דברים סותרים או שונים, ולא להאמין אוטומית למה שכתוב בעיתון אלא גם לעורר קצת ספקנות וסקרנות.

    אני מבקש לשאול למה התכוותי בתגובה זו ולהביא שלוש דוגמאות לסיבה ותוצאה (ציון: 20 נקודות).

  2. @אהוד: זה שכתבת את הפוסט זה יופי. לא כל התלמידים ידעו לחפש באינטרנט, לא כל אלו שיחפשו יצליחו למצוא. מכיוון שחברתך לכיתה הציעה להזמין את הסופר המסכן לכיתה ולשאול אותו את השאלות הבסיסיות הללו, אני חושב שמן הראוי שגם אתה תזכה לגורל דומה, ולא תוכל להסתפק בכתיבת פוסט בודד בבלוג.
    לצורך העניין, המטרה היא לא לדון במה *אתה* חושב, אהוד, אלא לפתח את היכולת של התלמידים להסיק באופן כללי מה אנשים שאת דבריהם הם קוראים חושבים. אתה בסך הכל משמש דוגמא נוחה. יש חשיבות, כפי שניסיתי להבהיר בפוסט שלעיל, ליכולת הזאת להסיק מסקנות אודות אנשים, כי אין זה סביר שכל אימת שאראה משהו ותעלה בי השאלה "מעניין מה סטנלי פישר היה חושב על זה", אני ארים טלפון לבנק ישראל ואשאל אותו. מוטב שאהיה מסוגל לקרוא את מה שפישר כתב ואמר על כל מיני דברים, ומכך אוכל להסיק במידה כזו או אחרת של דיוק את דעתו גם על הסוגיה שלפני.

    ושוב, אני עושה הבדלה בין הדיונים בשיעורי ספרות לבין הדיונים בשיעורי הבעה. המטרה של השאלה "למה התכוון הכותב" בכל אחד מהשיעורים היא שונה בתכלית, והערבוב ביניהן רק מקשה על הדיון פה.

  3. אם לא מבינים את ההומור שלי, ומתי אני כותב דברים בהלצה ומתי ברצינות, אין לי את מי להאשים, אלא את עצמי ככל הנראה.

  4. פינגבאק: לא שומעים! » על איכותם של האיכותנים*