פוסט מהעתיד: מלחמת עזהאהוד ברקראשי

הדוקטורנט הצעיר שהתכתב איתי פעם הזדקן והפך לפרופסור מכובד. הוא שלח לי קטע שחשב שיעניין אותי מספר שיצא לאחרונה, עבורו, ב-2034, הספר, שמתבסס על מסמכי ארכיון שנחשפו לראשונה, נקרא "מלחמות אולמרט: מלבנון לעזה". הדברים, כולל הערת הסיום של ידידי הפרופסור, מובאים לפניכם כפי שנשלחו אלי.

בין ההסטוריונים קיים ויכוח האם המאה ה-21 של ישראל תהיה "ארוכה" – החל מהסכמי אוסלו – או שמא קצרה יותר, החל מקריסת ההסכמים ופרוץ האינטיפאדה השניה. מחבר "מלחמות אולמרט: מלבנון לעזה", יקיר צבי, מציג תזה לפיה העידן הנוכחי של ישראל החל מאוחר עוד יותר: הוא ממקם את תחילתו בין שתי המלחמות שנוהלו תחת ממשלת אולמרט, מלחמת לבנון השניה ב-2006, ומלחמת עזה ("מבצע עופרת יצוקה", בשמה הרשמי) ב-2008-2009. שתי המלחמות הללו, טוען צבי, עיצבו באופן מובהק, וטרגי, את העשורים הבאים במדינת ישראל. אך מלחמת לבנון השניה היוותה, למעשה, לא יותר מאשר "פרולוג" למלחמת עזה. כמו בסיפור פנטזיה קלאסי, הייתה זו טראומת הילדות שליוותה את גיבור הסיפור והובילה אותו למעשים שמהווים את עיקר הסיפור. מלחמת לבנון השניה צרבה בתודעתו של אולמרט את הכשלון, ואת התחושה שהוא יודע כיצד להמנע ממנו שוב. לא במקרה הכריז אולמרט בעקבות הביקורת שקראה להתפטרותו, כי אין טוב ממי שכשל כדי לתקן את הדרוש תיקון. הוא פעל מתוך אמונה כמעט מיסטית שהכשלון שחווה הקנה לו הבנה חריגה של הקונפליקט הישראלי-ערבי ושל הדרוש להבאתו לכדי פתרון.

בניגוד לפרשנותם של רבים, מלחמת עזה לא פרצה בעקבות ההחלטה על בחירות והסקרים הלא מחמיאים הן למפלגתו של אולמרט, קדימה, והן לשותפתה הבכירה בקואליציה, העבודה. למעשה, הבחירות המוקדמות רק היקשו על ביצוע תוכניות קיימות. התוכנית למבצע בעזה תוכננה כבר ביוני, במהלך השיחות להשגת ה"רגיעה" המתוחה ששררה לאורך חציה השני של שנת 2008 בין ישראל לשלטון החמאס בעזה. ישראל ניצלה את ששת החודשים הללו לתכנון מפורט של המבצע ואימונים מתוחכמים של כוחותיה, שהתבססו על מודיעין איכותי ומפורט באשר לפעולות החמאס ברצועת עזה. עם התקרב תאריך סיום הרגיעה, ישראל פעלה במכוון כדי למנוע מהחמאס להסכים להמשכה. המצור המתמשך על עזה, כמו גם פעולות צבאיות בתוך עזה בחודשיה האחרונים של הרגיעה, הביאו לתגובה מצד החמאס והתנגדות נחרצת לחידוש הרגיעה ללא הסרת המצור ופתיחת המעברים. אולמרט ושר הבטחון החדש שלו, אהוד ברק, לא יכלו לקוות לתגובה טובה יותר מצד החמאס. בגיבוי ציבורי נרחב והסכמה שבשתיקה מצד הקהילה הבינלאומית, ישראל פתחה במבצע צבאי רחב היקף. במהלך השבוע הראשון שלו פגע חיל האוויר במטרות רבות בתוך הרצועה, תוך שישראל שומרת על עמימות באשר לפלישה קרקעית לרצועה. בשבוע השני למבצע, שיגרה ישראל אלפי חיילים ועשרות טנקים לתוך הרצועה. במשך שלושה ימים התקדם המבצע לפי התוכנית שהוכנו בחודשים הקודמים, בעוד הדרג המדיני מספק גיבוי נמרץ לכוחותיו חרף הגינויים ההולכים ומתגברים מצד הקהילה הבינלאומית, כולל הודעה מפתיעה בנחרצותה של נשיא ארה"ב הנבחר, ברק אובמה, ששמר על שתיקה קודם לכן מתוך כבוד לנשיא המכהן. אך ביומו הרביעי של המבצע הקרקעי התרחשה הטעות שכולם חששו ממנה.

כולם, כמובן, פרט לאולמרט, ברק, לבני וראשי צה"ל – הטעות הייתה מתוכננת.

עד כאן הציטוט מהספר. מסיבות מובנות איני יכול לחשוף עוד פרטים אודות הצפוי לכם בימים הקרובים. מספיק לציין שחרף הטון הדרמטי של פתיחת הדברים, ישראל עדיין עומדת על כנה חצי יובל מזמנכם אתם. התקופה הקשה שעברה עלינו, ותעבור עוד עליכם, בשנים הקרובות, חלפה, וגם אם אי אפשר לדבר עוד על גאולה – כן, הסכסוך עודנו עימנו – הרי שלפחות אפשר להגיד שיצאנו מחוזקים. וכן, אני יודע עד כמה קלישאתי ובלתי אמין זה נשמע.


תגובות

פוסט מהעתיד: מלחמת עזה — 8 תגובות

  1. מעניין שההקדמה בוחרת להתעלם, ככל הנראה במכוון, מהמלחמה שסימלה יותר מכל את הקדנציה השנייה של אולמרט כראש ממשלה ב-2023 – מלחמת רמאללה (מבצע "סלינו על כתפינו" בשמה הרשמי).

  2. פיסקה 2 שורה לפני-אחרונה, צ"ל "לו" במקום "לא".

    תודה וסליחה.

  3. שחר: דובי גם לא הזכיר את העלייה של אנשי מפלגת "קדושי אללה" (הזרוע המקומית של אל קעידה) לשלטון בגדה ב-2016, שלאחריה הטבח ההמוני שביצעה שם ישראל ב-2018 כדי "לצרוב את תודעת" אנשי הגדה נגד בחירה באל-קעידה. יש התולים טבח זה בשילוב כוחות בטחון מופרטים בלחימה, שמורכבים ברובם מאנשי מג"ב לשעבר שקיבלו תשלום פר-הריגה. (חד"ש קראה לזה "שגיאה היסטורית" והזכירה את האס-אס, מר"צ קראה לבדוק שאנשי הכוחות מקבלים תנאים סוציאליים כנדרש על-פי חוק). רוב ההרג נעשה בעזרת שימוש בפצצות מצרר בהיקף חסר-תקדים. ראש הממשלה ליברמן טען בתוקף שהנחה את הכוחות לכוון את הפצצות כך שיפגעו רק בריכוזי טרור.

    דובי גם לא דיווח על התקרית של 2018 בה סארי נוסייבה הצית את עצמו בלב ירושליים במחאה על הטבח בגדה, שבמהלכה עובר אורח שפך עליו בנזין, כדי, לדבריו "לעזור לו".

  4. ספויילרים לסוף הספר.
    רבין יוצא מהמחבוא ומקים את המחתרת העברית השנייה, בתגובה טומי לפיד ואריאל שרון חושפים לציבור את אה"ל (ארגון הונגרי לוחם) , אולמרט נכנס לחליפת הרובוט שלו וראשי צה"ל פותחים את המנהרות מתחת לעזה ומסירים את האיפול שהצנזורה הצלבנית הטילה על רובוט העכביש שהם החביאו שם.

  5. פינגבאק: מבט פילוסופי » ארכיון הבלוג » איך הגענו למצב הזה?

  6. פינגבאק: לא שומעים! » הנבואה

  7. פינגבאק: תודעה כוזבת » ארכיון הבלוג » פוסט מהעתיד: עכשיו זה אישי!!!!! (ובו הכותב שוב מעמיד פני מישהו אחר)