משפט שרגא

מגזין פירמה של גלובס מחמם את הפיצה העבשה שהוא סיפור פיצה שרגא. אני בטוח שלכולכם נמאס מכן פיצה לא פיצה, אבל רציתי לעסוק במשהו מתוך הכתבה שקצת הקפיץ אותי.

"הקריאה הכוחנית הזו לעונש יוצרת מצב שבעצם הגולשים שמים את עצמם בעמדת השופט ובלי לשמוע את הנסיבות קובעים פסק דין במעמד צד אחד. זה ההבדל בין האינטרנט לבין מערכת המשפט – באינטרנט לכל אחד יש את הכוח לחרוץ את הדין כראות עיניו", מסביר עו"ד שחר סרור.

בואו נחזור לרגע על פרטי הארוע: מוכר בפיצריה התנהג, לכאורה, בצורה מכוערת כלפי לקוח אוטיסט. אמו של האוטיסט סיפרה על כך לכמה חברים שסיפרו לעוד אנשים וכו' וכו'. האנשים ששמעו את הסיפור התעצבנו והחליטו שהם לא מעוניינים לקנות אצל בן-אדם כזה ועודדו אנשים אחרים שהם מכירים לנהוג כמותם. ((כפי שעולה מהכתבה בגלובס, העניינים קצת חרגו מכך – גידופים, איומים והתעללות של ממש בבעלי הפיצריה. כל אלו, אם בכלל צריך לציין זאת, תופעות מכוערות וגרועות לא פחות מחוסר הסובלנות של אותו שרגא עצמו כלפי הילד האוטיסט. לצורך הדיון, לא אתייחס לתופעות הללו.)) חרם צרכני פר אקסלנס. לא לקיחת החוק לידיים, לא "פסק דין במעמד צד אחד," אלא פשוט התנהלות סטנדרטית לחלוטין של השוק החופשי. צ'יקי ארד מתח ביקורת על אנשים שהתרעמו על חוסר הנחמדות של הפצאי (מלשון פיצה, לא?): "זכותו של אדם לחיות בבועה, זכותו של מוכר להיות מוזר ותמהוני, לגהק ולהתלבש מוזר. אין עליונות ללקוח על העובד." נכון, זכותו, וזכותו של הלקוח (הפוטנציאלי) לא להיות מרוצה מזה, ולהחרים את המקום ואף להמליץ לחבריו שלא ללכת לשם. למה דומה הדבר? לכך שאדם יתלונן על מנגנון הביקורות באמאזון בגלל ש"זכותו של סופר להיות גרוע, משעמם וטרחני, לכתוב דברים טפשיים ועם שגיאות. אין עליונות לקורא על הכותב." נכון, זכותו. זכותי לא לצרוך את מה שאותו אדם מציע.

אבל לדידו של עו"ד שחר סרור אין דבר כזה שוק: מלוא כל הארץ משפט. מישהו פגע בך? יש רק דרך ראויה אחת לפתור את הבעיה, והיא עוברת בבית המשפט. רק לשופט יש את התבונה והיכולת ובחון את הדברים לאשורם ולהכריע בצורה הנכונה מי לשבט ומי לחסד. אם אני מסרב לקנות אצל בעל עסק כלשהו מכל סיבה שהיא בלי שקיבלתי חותמת כשרות של בית המשפט, אליבא דסרור, אני עושה לו עוולה. הוא צריך לתבוע אותי.

באינטרנט אין "לכל אחד את הכוח לחרוץ את הדין" יותר מאשר בכל מקום אחר. גם לפני האינטרנט אנשים ריכלו סיפורים עברו מפה לאוזן. כן, זה לא היה יעיל עד כדי כך, אבל זה היה. רכילות היא אחד מיסודות השוק החופשי. לדרוש שאנשים יפסיקו לדבר אחד עם השני על בתי עסק שונים – גם באינטרנט – ולהעביר את כל טרוניותיהם דרך מערכת המשפט, זה מתכון בדוק לקריסתם הן של בתי המשפט והן של השוק עצמו.

8 Replies to “משפט שרגא”

  1. קצת לא נעים לי לומר (בכל זאת, אני אמור להיות תומך של השוק החופשי וכל זה) אבל למרות שאתה צודק, גם העו"ד צודק. זה אכן חרם צרכני פר אקסלנס והוא לגיטימי לגמרי, אבל זו גם "קביעת פסק דין במעמד צד אחד" כפי שהוא אומר – אנשים החליטו לא לקנות אצל שרגא על סמך מה שאמרו להם ששרגא אמר, בלי לשמוע את מה ששרגא אמר. זה קורה כל הזמן בשוק החופשי, וזה פוגע לפעמים ב"חפים מפשע" – כאלו שהם דווקא בסדר ומחייכים לאוטיסטים, אבל למישהו התחשק להשמיץ אותם, או שסתם היה להם יום רע, או ש(חס וחלילה, זה בלתי מתקבל על הדעת) האוטיסט דווקא לא היה נחמד כמו שהעדות היחידה (של אמא שלו) טוענת. יש לזה מקבילה בעולם הרחב – חברות שהן דווקא בסדר כאלו, אבל מישהו לחש שהן אולי בקשיים ופתאום השוק משתגע וקורס.

    הפתרון הוא כמובן לא לגרור את שרגא לבית משפט, ולא ברור לי למה אתה מייחס את הפתרון הזה לעו"ד; הפתרון הוא שכל אחד יראה את עצמו כשופט – מחוייב לאמת האובייקטיבית ולחיפוש אחריה לפני שהוא חורץ דין. כמובן, זו סה"כ פיצה ולמי יש כוח לטרוח; להחרים זה הרבה יותר קל מאשר לחפש את האמת.

    לעומת זאת, הציטוט של צ'יקי, בהנחה שלא הוצאת אותו מהקשרו, נשמע לי הזוי למדי. כמובן שמה שאני צריך לעשות הוא להיות שופט אובייקטיבי ולהיכנס ולקרוא את כל מה שצ'יקי אומר, אבל למי יש כוח.

  2. מה ששניכם אמרתם, ובתוספת העובדה שרוב המחרימים ממילא לא נמצאים באיזור ולא תכננו לנסוע במיוחד עד שם בשביל לקנות פיצה. ובהסתברות גבוהה, כשהם יקלעו למקום מתישהו, ותתחשק להם פיצה, סביר שהם בכלל לא יזכרו שהם פעם נשבעו שלא לקנות שם, או יתרצו לעצמם איכשהו את הבחירה הנוחה שחוסכת להם עוד הסתובבות.

  3. מה שצ'יקי ניסה להגיד זה שבמצב הזה, של השוק החופשי התיאורטי המושלם שבו כל מוכר שלא התנהג יפה או זבן שהתחצף גורמים לפגיעה בעסק, המצב הזה יוצר מעמד של נותני שירות שחייבים להתנהג כמו משרתים.
    למשרת יש מעסיק אחד. אם הוא יתחצף או יפשל, הבוס שלו יזכור לו את זה. למוכר בחנות מותר שיהיה יום רע. הלקוחות של מחר יהיו אנשים חדשים בכל מקרה.
    צ'יקי (כפי שאני הבנתי אותו) לא מנסה לקחת לך את ה"זכות" כלקוח להיות לא מרוצה או להחרים. הוא רק אומר שלפני שאתה מפעיל את הזכות הזו, תפנים את העובדה שלא כולם יכולים להיות נחמדים כל הזמן. ויש אנשים שקשה להם להיות נחמדים אפילו חלק מהזמן, וגם הם צריכים פרנסה.

  4. להיות נחמד זה חלק בסיסי ממתן השירות. אני לא אלך לתקן את הרכב אצל מוסכניק ש"היה לו יום רע" ודפק לי את המנוע במקום לתקן, ולא יעזור כמה תגיד ש"תפנים את העובדה שלא כל המוסכניקים יכולים להיות מקצועיים כל הזמן, וגם הם צריכים פרנסה". לא מבין למה הפרנסה שלו צריכה לבוא על חשבוני, בזמן שהכסף שלי יכול ללכת למישהו אחר, שגם כן צריך פרנסה אבל גם מרוויח אותה בצורה מקצועית יותר.

  5. הזוית החשובה בסיפור של פיצה שרגא, היא הקלות הבלתי נסבלת שבה הציבוריות הישראלית לוקחת על עצמה מיני מטרות קדושות ומתגייסת בעד צדק ערטילאי. זה קורה בפיצה שרגא. זה קורה באינספור מקרים אחרים. , קל להפגין "נגד הריאלטי", "בעד זהירות בדרכים" כפי שקל מאוד להיות ממלכתי ולהחרים פיצה (מבלי לברר את פרטי המקרה הבודד שהופץ באינטרנט). לעשות סיבוב ב"מצעד האהבה" ולהרגיש נורא תורם ומתחשב וצדקני. מירוק הרגשות הזה בא על חשבון ההתייחסות לעוולות של ממש – בחינת "אני את שלי עשיתי – החרמתי פיצריה שהתאכזרה לילד אוטיסט". וישנן עוולות של ממש – מספיק לזרוק דארט ולפגוע באחת. לא ראיתי קבוצה בפייסבוק שקמה כנגד ההתעמרות של פקידי ביטוח לאומי, עושק הבנקים, החקיקה הביומטרית, או כל דבר שאי אפשר לתאר בכתבה צהבהבה בYNET.

  6. מזכיר לי את ארה"ב בסוף המאה ה19, שאז תאגיד נחשב לאדם, שעליו חל התיקון לחוקה שאומר שאין לפגוע ברכושו של אדם ללא משפט הוגן, ולכן חרם צרכנים היה לא חוקי. תקופה מעניינת. אבל היא הייתה די מזמן ולא פה.

  7. גדי – אם אני מבין נכון את צ'יקי, הכוונה היא לא שמותר למוסכניק לא להיות מקצועי, אלא הנמכת רף הציפיות שלנו מאנשי שירות – לא במובן המקצועי אלא במובן השירותי.
    המשפט 'הלקוח תמיד צודק' מניח שאיש השירות צריך להיות תמיד נחמד וחייכני, לא משנה מה קורה מולו ולא משנה מה קורה לו. האידיאל של הרעיון הזה הוא אשת המכירות שמי שמולה מטיח בה 'יה פוסטמה מפגרת, איך את מעיזה לא לתת לי את ההנחה שבכלל לא מגיעה לי?', והיא צריכה לחייך אליו ולהסביר באדיבות למה לא מגיעה לו ההנחה, וחס וחלילה לא להתרגז.
    השאלה היא האם זה הסטנדרט, והאם מוכרת שלא עושה את זה נותנת שירות גרוע ולכן צריך להחרים אותה.

  8. דובי, ת;זהר, אתה קובע פסק דין במעמד צד אחד על שחר סרור, והוא יתבע את האמ-אמא שלך, יא ויג'ילנט. ת'זהר.

סגור לתגובות.