המאבק כנגד מכון ויצמן: מעט אתיקה עיתונאית

טל גלילי והעוקץ פרסמו פוסטים העוסקים במאבק של התארגנות עובדים בגן המדע ע"ש צ'ארלס קלור כנגד מכון ויצמן שמנסה לדכא את ההתארגנות. ספציפים, הם מדווחים על אלימות שהופעלה כנגד מפגינים שבאו לשערי המכון עם שלטים.

גלילי גם מותח ביקורת ברשומה שלו על כך שהתקשורת המיינסטרימים כלל לא עוסקת בנושא. אבל אם בלוגרים כבר עוסקים בעיתונאות אזרחית, מן הראוי לשמור על האתיקה העיתונאית, במיוחד בכל הנוגע לנושא הפשוט של בקשת תגובה מהגורמים הרלוונטיים. מכיוון שעבדתי בזמנו במשרד הדובר של המכון, כתבתי ישירות לדובר, יבשם עזגד, וביקשתי את תגובתו לדברים. הרי היא במלואה:

1. מנהלי מכון דוידסון נפגשו עם העובדים, שמעו את טענותיהם, קיימו בירור ומצאו שחלק ניכר מטענותיהם נכונות ומוצדקות. נקודות אלה מתוקנות בימים אלה. עובדות אלה הובהרו לעובדים.
2. דלתה של ההנהלה פתוחה לפני העובדים, אך הם אלה שמסרבים להיפגש בטענות סרק פרוצדורליות.
3. שני עובדים פרצו ביום ראשון למכון כשהם מלווים בפעילים פוליטיים, במטרה לחבל באירוע שבו חולקו מילגות לסטודנטים מצטיינים. הפורצים, שזחלו מתחת לגדרות המכון, נלכדו על-ידי אנשי האבטחה של המכון שבלמו אותם תוך הפעלת כוח מינימלי שנדרש לבלימתם.
4. אין אמת בטענת העובדים כי נעצרו בדרכם לעבודה, שכן נתבקשו מפורשות שלא להגיע לגן המדע. הפעילים הפוליטיים חדרו למכון במטרת חבלה מוצהרת.
5. המכון מעוניין לפתור באופן ענייני והוגן את בעיותיהם של המדריכים, אך לא יאפשר הפרעה לשיגרת המחקר המדעי ולפעילויות נוספות שמתקיימות במכון.

אני לא מכיר את פרטי המקרה לאשורם ולכן אין לי הרבה מה לומר על התגובה הזו, אם כי לפחות על פי האמור באתר העוקץ, הטענה בסעיף 4 אינה מוצדקת שכן על פי חוק אי אפשר למנוע מעובדים הנמצאים בסכסוך עבודה להגיע למקום עבודתם ולהפגין. לגבי השאר, אני אשאיר את זה לכם.

21 Replies to “המאבק כנגד מכון ויצמן: מעט אתיקה עיתונאית”

  1. הטענה העיקרית של העובדים, שלא מקבלת התייחסות בתגובה, היא שההנהלה מסרבת להכיר באיגוד שלהם ולא מוכנה לדבר איתם כקבוצה אלא רק כיחידים. מכיוון שהם מאמינים שבתור קבוצה מאוגדת הם יוכלו להשיג תנאים טובים יותר, ומכיוון שהם מודעים לכך שעל פי חוק המעסיק חייב להכיר באיגוד שלהם, הם סירבו.

    טענה נוספת היא שההנהלה שיקרה להם מספר פעמים. פעם אחת לפני אירוע חשוב שהם לא רצו שהאיגוד יעשה להם בעיות לקראתו, הם זומנו לפגישה עם המנהל והוא הבטיח כל מני דברים. לאחר האירוע הוא הכחיש והתחמק מהם.

    זאת הגרסה שאני מכיר מהסיפור.

  2. דובי,
    אני מנסה כבר יומיים לקבל תגובה מהנהלת מכון וויצמן (http://talyaron.blogli.co.il/archives/75 וגם http://talyaron.blogli.co.il/archives/74)

    כל בקשתי היא למשפט הוגן, בו שני הצדדים יציגו את טענותיהם, ואנו כציבור נוכל לשפוט את מהות המאבק. אני מבטיח לתת הזדמנות שווה לשני הצדדים.

    אם יש לך קשר להנהלה, אנא בקש מהם להגיב לבלוג, וליצור קשר עם הציבור שממן אותם, כמוסד ציבורי. להיות accountable לאנשים שממנים אותך, נראת לי אתיקה בסיסית והגיונית.

    תודה,
    טל

  3. אם כבר אתיקה עיתונאית אז למה אתה לא טורח לפרסם את תגובת הצד השני? למה לתת את הסיפור בכמה מילים שלא ממש אומר הרבה ואז להביא את תגובת הדובר בצורה מפורטת?

    אגב, האמור באתר העוקץ הינו עדות ממקור ראשון של מישהו שהיה באירוע. אתה יכול לטעון שהוא משקר, אבל אני חושב שהתמונות מדברות בעד עצמן. גם אילוא לא הייתי מכיר את פרטי המקרה, הייתי מוצא את זה מאוד מטריד שאחד המפגינים שהיו באירוע גמר את הסיפור בבית חולים ומחכה לניתוח.

  4. ההנהלה נלחצת – והדובר מברבר

    1. ההנהלה הסכימה וחזרה על כך להפגש עם "כל עובד" וזאת תוך סירוב מתמשך לדון בהסכם ו/או לנהל משא ומתן עם נציגי העובדים הנבחרים

    2. למרות הנ"ל לא היה שום שלב בו העובדים סרבו להדברות, גם כאשר מדובר היה בקרקס של הצהרות ריקות מתוכן של ד"ר היימן ונסיון ברור להרוויח זמן ולפורר את ההתארגנות

    3. העובדים והפעילים לא פרצו (זאת האשמה בעבירה) ובוודאי שלא הייתה להם כוונה לחבל- מצויידים בשני שלטים ועלונים התכוונו להביא את המחאה למצבם לידי ביטוי אל מול ארוחה של תורמי המכון בגן המדע, הנערכת בזמן שזכות העובדים לעבוד נמנעת עד שיוותרו על מאבקם…., כל זאת כאשר על פי חוק מוגנת זכותם להיות במקום העבודה במסגרת סכסוך עבודה, למחות ואף לשבש בו את העבודה (שוב, במקרה הנ"ל לא הייתה כוונה אלא להסברה בלבד)

    4. העובדים כאמור מוחים על העובדה שנמנעת מהם הזכות לעבודה עד שיוותרו על זכותם להתאגד ולהאבק לפיכך בוודאי שלא היו "בדרכם לעבודה" אלא, כפי שנכתב על ידי נציגות העובדים "בדרכם למקום העבודה" וזאת כמשמעו בחוק ההסכמים הקיבוציים (קרי המקום בו מותר לעובדים להיות ולנהל שם את צעדיהם במסגרת סכסוך העבודה)

    5. המדריכים והארגון מעוניינים לסיים את הסכסוך באופן מיידי, בחתימה על הסכם עבודה הוגן וראוי ויפה שעה אחת קודם

  5. דיי משעשע שהדרישות של העובדים היא שישלמו להם לפי שעה – כלומר, אנחנו מתאגדים כדי שחוקי העבודה יהיו תקפים לגבינו. היית מצפה שהם יתאגדו כדי להעלות את התנאים שלהם או לדרוש עוד, אבל בתכלס הם מבקשים משהו שהחוק מחייב. זה שוב מראה כמה חוקי העבודה לא מיושמים בישראל וכמה חשוב שעובדים יתאגדו.

  6. טל: אני לא פניתי להנהלה, פניתי לדובר המכון. זה המקום לפנות אליו עבור תגובה לידיעה עיתונאית. אבל לא מעניין אותך מה יש לדובר להגיד, אז אני לא רואה מה התועלת שלך בלפנות אליו. נסו לפנות לכלי תקשורת מיינסטרימיים – להם יש יותר כוח לכפות על ההנהלה להתראיין ישירות ולא דרך הדובר.
    ואני חייב לציין שאין לי מושג מה הקטע האדיוטי הזה של "משפט ציבורי". יש דיני עבודה בישראל, ויש בית דין לעבודה. לכו לשם. מה עניין הציבור לכאן?

    אריק: פרסמתי קישורים לטקסטים המקוריים, ושם יש גם תגובות לתגובות. אני לא רואה הרבה סיבה לחזור על הדברים במלואם כשהם זמינים לכל במרחק קליק.

  7. דובי,

    חוקי המשפט של ישראל, נכתבו על ידי חברי כנסת. הללו אינם בדיוק מומחי משפט, ובוודאי אינם מאורות הדור. הם בני אדם שכתבו את החוקים בגלל מיליון ואחד אינטרסים סמויים, שאינם בהכרח תורמים לטובת הציבור.

    בית המשפט כבר מזמן איבד את אמונו של כל מי ששה בין כתליו. תכחים, אג'נדות פרטיות ואינטרסים אישיים הם החורצים גורלות.
    אם תסתכל בספרי המשפט, תראה שכבר בפרקים הראשונים אומרים לתלמיד המפשטים, שאם הוא בא לחפש צדק, אז הוא הגיע למקום הלא נכון. הם בד"כ מסבירים שלא ניתן את הצדק.

    לעומת זאת, באתונה היה מקובל שבמשפט לא יושבים שופטים מיקצועים. האתונאים, האמינו שלציבור גדול מאד, יש יכולת טובה ושכל ישר לברר את העובדות ולקבל החלטות בעצמו (ללא עזרתם של מניפולטורים, תככנים וחורשי טובת-עצמם), ולקבל החלטות צדק.

    אני מבין שאתה מבקש שנסמוך על חברי כנסת ושופטים?
    אז אתה מבקש שבעצם נסמוך על דיקטטורה.
    סלח לי שאני מעדיף דמוקרטיה וההגיון הבריא.
    תסלח לי

    שלך,
    טל

  8. טל, כבר היינו בדיון הזה מספיק, ואין לי שום כוונה להכנס אליו שוב, בטח שלא איתך. אני דואג לזכויותיהם של העובדים, לא לאג'נדה הפרטית (כך!) המטופשת הזו שלך.

  9. דובי – בחיי, מה אתה כל כך מתעצבן מהדיעה של טל. הוא לא אמר שום דבר נגדך, לא דרש ממך שום דבר. אתה יכול לעזור לו ואתה יכול לא לעזור לו כי אתה לא אוהב את הרעיונות שלו ואף אחד לא יתלונן. בשביל מה להתבטא ככה?

    שים לב לדברים שאתה אומר. קודם אתה שואל בזלזול "מה הקטע האדיוטי הזה". אחרי שטל ענה לך ונימק את דעתו, אתה כותב "אני דואג לזכויותיהם של העובדים, לא לאג'נדה הפרטית (כך!) המטופשת הזו שלך." ושאתה לא מתכוון להיכנס איתו לדיון.

    אני לא חושב שזאת בעיה אם תשנא את הרעיון של טל ותחשוב שהוא אדיוטי. אבל אני מאוכזב מכך שמישהו שיש לי הרבה הערכה אליו מתבטא ככה. אפשר לסיים ויכוח בצורה מכובדת יותר.

  10. ירדן, באמת כבר הייתי בדיון הזה עם מר ירון, תחת הפוסט שכתבתי על נושא ה"דמוקרטיה הישירה" והבנתו הלקויה של מר ירון בפילוסופיה פוליטית.
    אתה יודע מה, בשבילך, הנה הסבר קצר למה הרעיון של טל ירון אדיוטי:

    א. טל פוסל את חוקי ישראל כלא לגיטימיים כי הם נחקקו על-ידי "דיקטטורה" של חברי כנסת.
    ב. טל רוצה "משפט ציבורי" שמתבסס על אפס לגיטימציה ציבורית כי אין שום ציבור מאחוריו שתומך במשפט הזה.
    ג. טל רוצה שמכון ויצמן, שכפוף לחוקי המדינה, ילך למשפט בידי ארגון קיקיוני בהתבסס על חוקים שלא נוסחו בשום מקום ועל ידי אף אחד (אלא רק בהתבסס על עקרונות מעורפלים של "צדק" שאינם מוגדרים בשום אופן).

    אני מסכים עם מכון ויצמן: להצעה כזו לא צריך לסרב, צריך להתעלם ממנה לגמרי. טוב יעשו העובדים בגן המדע אם יתנתקו מחיבוק הדב של הדמי"שיסטים, ופשוט יפנו לערכאות המקובלות כדי לדון בטרוניותיהם.

  11. קודם כל, שים לב שאני לא מתנגד לזה שתעצור את הויכוח עם טל לפני שהוא מתחיל, הפריעה לי הצורה בה התבטאת.

    בגלל שכבר הסברת לי אז אני אביע את דעתי.
    בעיני זה נראה שאתה מפרש את כוונתו של טל לא נכון. כמו שזה נראה לי (יכול להיות שאני טועה והכוונה של טל היא מה שאתה אמרת), הכותרת בפוסט של טל נתנה לך רושם שהוא מתכוון להחליף את בית המשפט בבלוג שלו. זה באמת היה מטופש אם זו היתה הכוונה אבל לדעתי הוא פשוט התכוון לעשות את מה שאתה עשית בפוסט הזה ולקיים בבלוג שלו במה ציבורית שתתן לשני הצדדים להתבטא. החלק ה"שופט" בסיפור הוא הקוראים והמגיבים שטל רצה לעודד השתתפות פעילה שלהם בדו שיח בין ההנהלה של מכון וייצמן לעובדים.
    טל מצפה שהמכון ירצה להגן על עצמו ושישמעו את הצד שלו ורוצה לתת תמונה שלמה יותר למה שקרה – בדיוק מה שאתה עשית.

    כמו שאמרתי, יכול להיות שאני טועה וטל ירון מתכוון להחליף את בית המשפט בבלוג שלו – אבל ככה אני הבנתי את הסיפור.

    טל אומר:
    "אינני מאמין בעליהום. כל הבלוגים שבהם אני קורא על המאבק, מדווחים באופן חד-צדדי. אני מאמין שבחברה דמוקרטית, היכולת לעשות עליהום על אדם או אירגון, פוגעת בדמוקרטיה בטווח הארוך. לכן, אני מזמין את הצדדים למשפט הוגן אצלי בבלוג.".

  12. דובי אומר:

    טל רוצה "משפט ציבורי" שמתבסס על אפס לגיטימציה ציבורית כי אין שום ציבור מאחוריו שתומך במשפט הזה.

    הסיבה לחוסר הלגיטמציה היא שחינכו אנשים לא לסמוך על עצמם. אמרו להם. אתם טיפשים מכדי להחליט בעצמכם על האמת. תנו לאנשים שלנו להחליט בשבילכם.

    אבל יש מקומות מפגרים שבהם הציבור מחליט האם הנאשם אשם או זכאי. אחד המקומות הללו הם מדינה נידחת ומפםגרת בשם ארצות הברית. שם 12 מושבעים הם שקובעים האם הנאשם זכאי או אשם.
    המנהג המפגר הזה, הוא זכר למנהג ברברי עוד יותר, שבו באתונה, לפני 2400 שנים, ישבו במשפט מאות אנשים פשוטים וקבעו האם הנאשם זכאי או אשם.
    לצערנו הרב המנהג הזה גם עבר ליהודות ושם בסנהדרין הקטנה ישבו בכל עיר 23 ושלושה אנשים מבוגרים ומכובדים ושפטו. ובמקרים חמורים היו אלו 71 זקנים וחכמים.

    רק אצלנו נותנים לשופט אחד לחרוץ גורלות. לך תדע … הנאשם חיטט באף, אישתו של השופט שכרגע יש לו צרות עם הילדים שלו והוא מאד עצבני, יחליט שמגיע לנאשם לשבת בכלא (תיזכור תמיד לקרוא לילוד האישה הזה "כבודו").
    כמובן אצלנו הצדק הוא יסוד הכל. ואנשים שאיננו יודעים מי מינה אותם (אולי אותם פוליטקאים בעייתים) הם חורצי הגורולות וכמעט תמיד הם עושים זאת לבד.

  13. דובי,

    אתה מוזמן להשקיע דקה וחצי מזמנך ולצפות בכתבה של ערוץ 1 על הנושא. בכתבה בין היתר מופיע צילום וידאו מטלפון סלולרי של אחד הפעילים מהיום שבו הם הוכו על ידי המאבטחים.

    http://www.youtube.com/watch?v=zsQKfEV4jyY

  14. דובי!

    תגובותיך לטל ירון אינן הולמות איש מבוגר ודומות יותר לתגובות ילד שנפגע כאשר הנחות היסוד שלו מתערערות. הבנה פוליטית לקויה? אתה בטח היית תומך במלך לו רק היתה לך האופציה.

    אנא אל תחשוב שאתה מבין משהוא שאנחנו לא. ההיפך הוא כנראה הנכון. העובדה שהבלוג הוא שלך כנראה נותן לך את התחושה שאתה יכול לרדת על אנשים שממש מנסים לחשוב על בעיות חברתיות אולם הדיעות השמרניות שלך מראות עד כמה אתה חי במאה השמונה עשרה.

    מרק

סגור לתגובות.