הפעם הראשונהאהוד ברקראשי

אז הולכות להיות לכם בחירות. מזל טוב. איילת כתבה פוסט שתפס אותי קצת בהפתעה: היא מצטערת שהיא לא תוכל להיות בארץ לבחירות, כי זו הפעם הראשונה שהיא ממש יודעת למי היא רוצה להצביע. זה הפתיע אותי כי זה בדיוק ההפך מהמצב שלי: אני שמח שאני פה, כי זו אולי הפעם הראשונה שממש אין לי למי להצביע בבחירות, וזה די מנחם שיש לי תרוץ לגיטימי לגמרי למה לא הצבעתי.

אמנם המצב בהחלט יותר טוב ממה שהסתמן שהולך להיות לפני שאולמרט פרש – בחירות שבהן הייתה עומדת בפנינו הבחירה בין שלוש מפלגות גדולות שבראש כל אחד מהן עומד ראש ממשלה לשעבר שכשל באופן מחפיר – אבל אם יש משהו שעלה בבירור במהלך הפריימריז הללו, הרי הוא שאין שום סיבה ברורה לתמוך בלבני. כשמוסיפים לכך את העובדה שהיא עומדת בראש אחת המפלגות הבעייתיות יותר שקמו בישראל אי פעם, ועוד עם אופוזיציה מבית בילט-אין בדמות שאול "אני פורש מהפוליטיקה, רגע, בעצם לא" מופז, עולה התהיה עד כמה כדאי לישראל להמשיך עם הפארסה הזו שנקראת "קדימה".

בזמנו, כשלבני נבחרה לראשונה לכנסת, משהו בצורת הדיבור שלה ובמעט מדבריה שעשו את דרכם אל סלון ביתי, גרם לי לחשוב שכדאי לשים עליה עין. רציתי לראיין אותה לאייל הקורא, אבל איכשהו אף-פעם לא הגעתי מעבר לשלב של להשיג את הטלפון של העוזר הפרלמנטרי שלה. ואז פתאום היא נהייתה שרת המשפטים, וכבר היה לי ברור שאין לה שום סיבה שבעולם להתראיין לאיזה אתר אינטרנט עם שם אינפנטילי, וויתרתי על זה.

אני לא יודע – לא, בואו נתקן את זה – אני די בטוח שאני, כמראיין, לא הייתי מוציא ממנה שום דבר יותר מהותי ממה שעיתונאים מנוסים ממני לא הוציאו. מצד שני, אולי בגלל הבמה השונה כל-כך, הייתי יכול להרשות לעצמי להתמקד בדברים שבראיונות רגילים לא עוסקים בהם. אתם יודעים, דברים שוליים כאלה כמו השקפת העולם שלה, האידיאולוגיה שלה ואיך זה משליך על המדיניות שהיא רוצה לקדם.

אבל אם לשפוט לפי מה שנאמר עליה בתקשורת, לבני נוטה להמנע משיחות ארוכות עם עיתונאים. אני מאוד חשדן כלפי אשים שלא רוצים לספר לציבור מה הם חושבים. לראש ממשלה אידיאלי, מבחינתי, צריך להיות בלוג (אמיתי, לא כזה, ובטח לא כזה), מקום שבו הם יספרו, בעצמם ממש, מה הם חושבים על נושאים שונים, שישתפו את הציבור בתהליך המחשבה שלהם. כן, ברור לי שזה אוטופיסטי, שיש אילוצים פוליטיים ושפוליטיקאים לא יכולים לחשוף את הקלפים שלהם כמו שאני יכול. למעשה, גם אני די טמבל שאני כותב בצורה גלויה באינטרנט, ויום אחד זה יבוא לרדוף אחרי ((אחת לכמה זמן אנחנו מקבלים באייל דוא"ל ממישהו שמבקש שנמחק תגובות או אפילו מאמרים שהתפרסמו באייל לפני אי אלו שנים, כי פתאום הם מגלים שלאייל יש פייג' רנק גבוה, והמעסיקים שלהם יודעים להשתמש בגוגל)). אבל במינימום, אני מצפה שראש ממשלה – ובמיוחד אדם שרוצה להיות ראש הממשלה הבא שלי – יספר לי מה עמדותיו בנושאים שונים, או לפחות איזה עמדות הוא חושב שאני ארצה לחשוב שהוא תומך בהן.

אני לא אומר שלבני לא תהיה ראש ממשלה טובה. אני בטח שלא אומר שהיא לא, ככל הנראה, האופציה הפחות גרועה מבין השלוש שעומדות בפנינו. אבל תמיכה בלתי מסוייגת בה, עד כדי כך שנלבין את המפלגה שמאחוריה? לא מסוגל.

אז למי אני אצביע? לעבודה בראשות ברק? תחת פרץ עוד היו לי שיקולים בעד, אבל עבודה תחת ברק היא כמו קונדום משומש של מישהו אחר: שום תועלת פוטנציאלית לא תגרום לי להתגבר על הגועל שבלתמוך בברק שוב. את מרצ מוטב לזרוק לפח האשפה של ההיסטוריה הפוליטית של ישראל כיצור חסר תועלת, חסר שיניים וחסר עניין. שמאלה משם אני לא הולך בכל מקרה. ימינה מקדימה לא רלוונטי. אז מה נשאר כבר?

יום הבחירות בארץ, כנראה, ילווה מצידי בקצת יותר עניין מאשר, נגיד, יום הבחירות שהיה פה לפני זמן לא רב (שום דבר לא השתנה, תודה ששאלתם: ממשלת המיעוט השמרנית נשארה ממשלת מיעוט שמרנית), וזה ששעת פרסום המדגמים אצלכם זה אי שם באחה"צ שלנו רק יהפוך את זה לנוח יותר לעקוב אחר המתרחש. אבל, אם לומר את האמת, אני לא יכול להעלות על הדעת תוצאות שתגרומנה לי לרגשות כאלו או כאלו, לכאן או לכאן.

אחד הדברים שאני חושב עליהם לאחרונה הוא על ההבנייה החברתית של אפלייה. למה אני מתכוון? אם מקקיין יבחר לנשיאות, פיילין תהיה האשה הראשונה בתפקיד סגנית נשיאה בארה"ב. אם אובמה יבחר, הוא יהיה הנשיא השחור הראשון. ב-1996 התמודד מול ביל קלינטון אחד בשם בוב דול, שאתם בטח לא זוכרים. אם הוא היה נבחר לנשיאות, האם הוא היה הראשון במשהו? אתם לא יודעים את זה, אבל כן. הוא היה הנשיא עיוור הצבעים הראשון בהיסטוריה של ארה"ב. רבים ציינו בסיפוק את האפשרות שציפי לבני תהיה האשה השניה שתהיה ראש ממשלה בישראל. לישראל, למיטב ידיעתי, לא היה מעולם ראש ממשלה עיוור צבעים. למעשה, עד כמה שהצלחתי למצוא, אף פוליטיקאי מוביל באף מדינה חשובה בעת האחרונה אינו עיוור צבעים. זאת, למרות שמדובר בקבוצה שמהווה משהו כמו 8% מאוכלוסיית הגברים וכאחוז מאוכלוסיית הנשים בעולם כולו. האם ישנה אפלייה מבנית כנגד עיוורי צבעים?

כשדנים בייצוג נשים, אחת השאלות שתעלה היא האם נשים הן באמת המייצגות הטובות ביותר של האינטרסים של נשים. התשובה היא שלא, אבל זה לא רלוונטי: כל עוד באופן קבוע נשים מיוצגות בייצוג-חסר בפרלמנט, זה סימן לאפליה כנגד נשים. אם לא הייתה אפלייה מבנית כנגד נשים בפוליטיקה, הרי שבממוצע הן היו מיוצגות באופן יחסי לחלקן באוכלוסיה – לפעמים קצת יותר, לפעמים קצת פחות.

אותו מדד יכול לשמש כדי לבדוק אפליה מבנית לכל קבוצה: אם מערכות ((כתבתי "מערכות" ולא "אנשים" משום שבמערכת יתכן שהאפליה מגולמת לא בכך שאנשים לא מצביעים למישהו מקבוצה מסויימת, אלא שאנשים מקבוצה מסויימת, מסיבות מסויימות, נוטים פחות להתמודד על משרות בפרלמנט)) באמת היו "עיוורות צבעים" כלפי קבוצות שונות באוכלוסיה, הן היו מיוצגות באופן פחות או יותר יחסי בפרלמנט. אבל כשמסתכלים על קבוצה כמו עיוורי הצבעים, חייבים לתהות איך זה יכול להיות שבאופן עקבי אנחנו זוכים לייצוג חסר למרות שה"אפליה" שלנו היא שקופה בעליל: אנשים לא יודעים עלינו כלום.

אפשר בקלות להציג קייס לאפליה של עיוורי צבעים. ההתעלמות הציבורית מהצרכים שלנו מגיעה על כדי סכנת נפשות. עיוורי צבעים רבים (כמוני, למשל) לא מסוגלים להבדיל בין האור הצהוב לאדום ברמזור, ובלילה האור הירוק דומה עד כדי זהות לאור שמפיקות מנורות הרחוב הנפוצות ביותר.

עיוורון צבעים אינה סוגיה שעולה על דעתם של מעצבי אתרים רבים – וכך נוצרים מצבים של טקסטים שקשה לנו לקרוא, או קישורים בצבעים שמבחינתי זהים לחלוטין לצבע של הטקסט הרגיל (אהם, אהם).

והנה, עיוורון צבעים אינה קטגוריה שעולה על דעתו של האדם הנורמלי כשהוא חושב על קבוצות שמופלות לרעה בחברה, או שלא מתחשבים בצרכיהן. ואז מגיעה ההבנה הזו, שמשום מה, באופן עקבי, אנחנו גם לא מיוצגים בפוליטיקה. שוב: אינני טוען שיש אינטרס של קבוצת עיוורי הצבעים שיש להגן עליו, אבל העובדה שעיוורי צבעים אינם מגיעים למשרות רמות בפוליטיקה קוראת דרשני.

מתי תהיה הפעם הראשונה שעיוור צבעים יהיה ראש הממשלה בישראל?

(תחזית: התגובה הראשונה תצביע על לפחות שני פוליטיקאים חשובים שהם עיוורי צבעים ותקלקל לי את כל התאוריה).


תגובות

הפעם הראשונה — 45 תגובות

  1. איך אתה יודע שאין פוליטיקאים עיוורי-צבעים? אולי זה פשוט לא פרט בולט מספיק כדי לשים-לב אליו, מחמיא מספיק כדי להשוויץ בו, או חשוב מספיק כדי לטרוח לדווח עליו אפילו אם שמים-לב אליו או משוויצים בו? אולי הם לא יודעים בעצמם שהם עוורי-צבעים?

    אני מניח שהנתון של 8% מגיע מבדיקות רפואיות של אוכלוסיה אקראית או מייצגת. אם הנתון שלך לגבי פוליטיקאים מגיע ממה שפורסם במקרה בתקשורת, לא אמרת כלום. אבל אפשר ליזום מחקר שיבדוק, רפואית, עוורון צבעים בקרב חברי פרלמנטים ממדינות בעלות שיטת בחירות שונה ו/או מסורת תרבותית שונה לגבי יחס למיעוטים ובעלי מגבלויות. מחקר כזה יהיה, בוודאות, זוכה פרס איגנובל just waiting to happen!

  2. אם היית מצייץ משהו קודם, הייתי חושב על זה קודם. זה שינוי של מילה אחת בקובץ css. עכשיו יש אנדרליין. מרוצה?

  3. עדי – חיפשתי ברשימות של "עיוורי צבעים מפורסמים" – הוזכרו שחקני קולנוע, סופרים (הידעת שמרק טווין היה עיוור צבעים?) וספורטאים, אבל חוץ מבוב דול, אף פוליטיקאי לא צויין.
    אני אחכה עם המחקר לאיגנובל עד אחרי שאני אקבל את הנובל, ברשותך.

    נמרוד – ואז מה הייתי כותב ב"אהם" השני שלי בפוסט הזה? אני בכלל קורא את הפוסטים שלך בגוגל רידר, אז מה אכפת לי. חוץ מזה, לא רציתי להרוס לך את העיצוב, ולא ידעתי עד כמה, אם בכלל, אכפת לך.

  4. כל כך אכפת לי, שמתישהו אני אכתוב פוסט שמלמד איך אתה יכול להשתמש בפיירפוקס כדי לעשות אנדרליין לבד בכל אתר.

  5. גוגל טוען שגם ביל קלנטון היה עיוור צבעים.

  6. פינגבאק: תודעה כוזבת » ארכיון הבלוג » תזכורת: אין בחירות אישיות לראשות הממשלה

  7. אם חנין לא יהיה בחד"ש (אפילו שהסיכוי נמוך) באמת לא יהיה לי כל כך למי להצביע. אין לי בעיה עם שמאלה ממרץ אבל הבעיה היא מי שנמצא שמה. חד"ש בלי חנין זה לאומית פלסטינאית כבר. הירוקים הם חסרי אידיאולוגיה ועלה ירוק הם עלה ירוק…

  8. דובי, אני איתך בעניין, אין למי להצביע. העבודה מגעילים, קדימה מושחטים [כך, כך], מרצ צל של עצמה, ואינני יכול להצביע לחד"ש. כנראה הייתי מצביע או לעבודה (כדי לחזק קואליציית לבני-ברק) אן למרצ (כי בכל זאת אבל לא אהיה בארץ. problem solved..

    צריך לציין שיש דבר אחד חיובי בקונסטלציית שלוש-המפלגות הנוכחית. והיא שקדימה והעבודה הן כמעט אותה מפלגה. וכל עוד פרס הוא נשיא המדינה, ולבני היא בראשות קדימה, כמעט בלתי אפשרי שתהיה בישראל ממשלת ימין מדיני.

    קדימה משמשת כמכשיר שמושך קולות של מצביעים שאינם ימין אידאולוגי אבל לא מסוגלים להצביע למפלגת העבודה, וכך מתקבל מצב שבו הליכוד לא יכול לעלות לשלטון, כי קדימה והעבודה ביחד מקבלות המון מנדטים. (צריך נשיא שתומך בשמאל בשביל זה, כי יתכן שהליכוד תהיה המפלגה הגדולה ביותר, אז צריך שהנשיא ישתמש בכוחו להטיל את הרכבת הממשלה על הח"כ שסביר ביותר שירכיב קואליציה, ולא על ראש המפלגה הגדולה ביותר).

    עדי סתיו – לול!

  9. אני אישית מקווה שגם קדימה וגם העבודה יעלמו.
    נראה לי שאם לא הייתי יכול להצביע שמאלה ממרץ אז הייתי מצביע לפחות מרץ – זה עדיף על העבודה בכל מצב לא?

  10. דובי – למה, בעצם, לא חד"ש?
    אם נתעלם מהתלהמויות לא מבוססות* על 'לאומנות פלסטינית' (או לחליפין, נביא להן סימוכין), העמדה המדינית של חד"ש היא ורסיה מסויימת על שתי מדינות לשני עמים, שלא נראה לי שתתקשה לקבל. גם הקומוניזם שלהם הוא לא מה שהיה פעם, בימים הטובים של וילנר וסנה, והוא מתבטא היום בגרסא של סוציאל-דמוקרטיה אירופאית, מעט יותר נאמנה למקור מהמקובל במקומותינו.

    ירדן – אחרי שגוז'נסקי פרשה, כולם שאלו מי יכנס לנעליה הענקיות בתור 'היהודי של חד"ש'. אם היום אתה שואל מי יכנס לנעליו הגדולות של חנין – כנראה שחד"ש יודעים לספק את הסחורה, והמחליף שלו לא יאכזב אותך. צריך, כמובן, לחכות ולראות מי יהיה האדם, אבל שווה לחכות…
    (ובהערת אגב – כדאי שתשאל את עצמך למה אתה כל כך בטוח שהתנועה שידעה להעמיד את גוז'נסקי ואת חנין לא מצליחה להעמיד אנשים רציניים במקומות של המוסלמי והנוצרי, ואז לך לבדוק מה באמת עשו ברכה וסוייד בכנסת האחרונה. אתה תופתע)

    *סליחה, ירדן :-)

  11. קנית אותי עם הסמיילי.
    אבל בכל זאת אני חייב לתקן את ביטויי כדי שלא יצא שאני מתלהם.
    מה שהתכוונתי זה לפעולות או עמדות של חד"ש שהן בניגוד למטרה שאמורה לעמוד מול המטרה הישראלית. כשאני מדבר על מטרה ישראלית אני מתכוון שתנועה ישראלית אמורה או לרצות לשלב את הערבים בתוכה או להיפתר מהם. תנועות שמאל ישראליות ירצו שיתוף של הערבים והכנסתם להיות חלק מהלאומיות הישראלית (ואני לא מתכוון שהם צריכים לשנות את התרבות שלהם או משהו כזה), זאת אומרת אינטגרציה. גישה שנוגדת את זה היא או ציונות או לאומיות פלסטינאית.
    למה שחד"ש תתנגד למשל לשירות לאומי חובה לערבים ישראלים? למה שתצטרף לכל קריאה נגד ישראל בכל מצב גם כשהיא לא הגיונית (כמו למשל כששיפצו את גשר המוגרבים והיתה טענה שהיהודים משתלטים).

  12. ירדן – ראשית, המטרה המוצהרת של חד"ש היא שתי מדינות לשני עמים, כך שלפחות ברמת המצע היא עומדת בקריטריון. שאר הדוגמאות שהבאת הן מקרים של פרשנות שונה לתכניות של המדינה – במקרה של שירות לאומי, חד"ש רואה בזה גיוס בדלת האחורית. יכול להיות שהם טועים; זה עדיין לא הופך אותם ללאומנים פלסטינים. יש כאן בעיקר עניין של פרספקטיבה שונה, יותר מאשר עניין של מטרות שונות. המתווה הכללי של הפתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני מוסכם על כל המפלגות מהליכוד ועד חד"ש פחות או יותר, עם הבדלים בפרטים (שלא צריך לזלזל בהם, כמובן) כמו ירושלים וזכות השיבה.

  13. כי הנחת היסוד שלהם היא שפלסטיני תושב בקה אל גרבייה לא ירצה לבצע פעולות של כוח כובש בין פלסטינים בבקה אל שרקייה.
    זה רלוונטי רק אם אני כרגע משכנע אותך להצביע חד"ש (ואז זה יצטרך לחכות עוד קצת, לפחות עד שאשכנע את עצמי…). אם הדיון הוא דיון עקרוני בשאלה האם המטרות של חד"ש הן שונות מהותית מהמטרות של מרצ או של הליכוד, ההנמקה לא חשובה – חשובה ההכרה בכך שהמטרות זהות.

  14. הם יכולים לקרוא לסירוב לשרת בשטחים. המרחק בין כיבוש בשטחים ובין שירות לאומי הוא שמיים וארץ. לדעתי שירות לאומי חובה זה משהו שחד"ש צריכה לשאוף אליו.
    אני נוטה לכיוון הצבעה לחד"ש בכל מקרה. אבל יש בעיה עם דברים שהם עושים. ממה שהבנתי הירוקים בארץ לא שווים הרבה… אם אתבדה אצביע להם.

  15. דרומי: הנה שני הסעיפים הראשונים מהמצע הכלכלי של חד"ש לבחירות הקודמות:

    "1. קביעת סדר עדיפויות חדש, החותר למציאות של צדק חברתי, על יסוד חלוקה צודקת של ההכנסה הלאומית;"
    אוקיי…

    "הפחתה של 50% בהוצאות הצבאיות וביטול כל ההוצאות להתנחלויות בשטחים הכבושים;"
    לא שאני נגד, אבל מכיוון שלא ברור איך בדיוק מדינת ישראל תשרוד עם 50% פחות השקעה בבטחון, לא הייתי רוצה לקפוץ להרפתקאה הזו.

    "הפחתת הריבית הבנקאית עד ל-3% ריבית ריאלית;"
    התערבות של המדינה בתפקודו של הבנק המרכזי היא לא רעיון טוב.

    "הפחתת שיעורי המיסים המוטלים על העובדים והגדלת שיעורי המסים המוטלים על המעבידים, הבנקים, חברות ההון והעסקים הגדולים;"
    בעד, באופן כללי (כמובן שזה דורש פירוט, אבל נניח לזה).

    "הטלת מס אמת על רווחים בבורסה;"
    אחלה

    "ביטול של כל ההפרטות שנעשו עד כה של חברות ממשלתיות, בנקים ושירותים ציבוריים ועירוניים ושל כל התוכניות להפרטה של חברות ממשלתיות ושירותים ציבוריים;"
    בעברית: להלאים חצי מדינה. נגד.

    "הגנה על המשק הישראלי מפני תכתיבים של חברות רב-לאומיות והגנה על הייצור המקומי מפני יבוא בתנאי היצף."
    הגבלת הסחר החופשי. נגד.

    2". הגנה על רמת חיי העובדים ותנאי עבודתם: הבטחת עבודה לכל דורש;"
    איך?

    "מאבק נגד האבטלה ונגד פיטורים מהעבודה;"
    מאבק זה יופי. איך? בטח שלא ע"י העלאת מיסים למעבידים ו(ספוילר!)העלאת שכר המינימום תוך כדי קיצור שבוע העבודה.

    "תשלום דמי אבטלה מלאים למובטלים החל מהיום הראשון ולמשך 12 חודש;"
    מממ… נו, בסדר. נניח.

    "ביטול תוכנית מהל"ב ("תוכנית ויסקונסין") והספקת הכשרה מקצועית על חשבון המדינה,"
    בעד.

    "קיצור שבוע העבודה ל-35 שעות, ללא קיצוץ בשכר;"
    איך?

    "העלאת שכר המינימום ל-60% מהשכר הממוצע במשק;"
    הנה טריק יפה להעלים את העוני. קו העוני מוגדר כמחצית השכר הממוצע במשק. אם שכר המינימום עומד על 60% ממנו, אף אחד לא עני. הבעיה: *השכר הממוצע במשק יעלה פלאים ברגע שתעשה את זה, וימשיך לעלות כל פעם שתתקן את שכר המינימום בעקבותיו*. לא ריאלי.

    "ביעור התופעה של שכר הנופל משכר המינימום;"
    בואו נתחיל עם ההסתדרות והמדינה עצמה. בעד.

    "חתימה על הסכם תוספת יוקר שיבטיח לשכירים פיצוי מלא (100% מעליית המדד) על ההתייקרויות;"
    מה שיוביל לעליית מחירים נוספת, מה שיביא לתוספת יוקר נוספת, מה שיביא לעליית מחירים נוספת וכו' וכו'. יופי טופי.
    יש עוד, אבל נמאס לי.

    בקיצור, גם אם אני יכול להתעלם מחוסר הריאליות המחריד של המצע המדיני שלהם (שכתוב כאילו אין חמאס ושלום אמת וחברות אמיצה בין יהודים לערבים הם במרחק פינוי ההתנחלויות ונסיגה מהשטחים), אני לא יכול להצביע למפלגה עם מצע כלכלי שאני יכול להגדיר רק כ"פופוליסטי".
    שזה מצחיק, פופוליזם סוציאליסטי, אבל ככה זה.

    עפרונית: אין לי מושג, אני לא באמת עוקב אחרי דיונים במערכת.

  16. דובי, אני לא חושב שהמצע של חד"ש הוא אידיאלי (אני לא ביקורתי כמוך, וחושב שחלק מהדברים הם הרבה יותר ריאלים ממה שאתה חושב – אבל המקום לדיון מדוקדק במצע של חד"ש הוא לא באוף-טופיק בתגובות).
    אני שואל את עצמי שתי שאלות: ראשית, איזה מהמצעים נראה לי הכי תואם את עמדותי – וכאן אני מבטיח לך שלא תמצא נסים ונפלאות במצע של אף מפלגה; וחשוב יותר, אני שואל את עצמי באיזו מדיניות תמכו חברי הכנסת של המפלגה בעבר, ובאיזו מדיניות הם הולכים לתמוך בעתיד.
    רבאק, חד"ש היא מפלגה קומוניסטית מוצהרת. ברור שאני לא רוצה שהם יתפסו את השלטון. אבל מכיוון שאין שום תרחיש שנמצא בטווח של קילומטרים מהגבול בין דמיון למציאות שבו מישהו מחד"ש יהיה ראש ממשלה – וקשה להאמין שהם יקבלו אפילו שר זוטר – אני תומך בהם.

    נדמה לי שאתה אמרת פעם שהשאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו כשאנחנו באים להצביע היא לאיזו מפלגה אנחנו רוצים לתת חבר כנסת נוסף. כשזו השאלה שעל הפרק, התשובה 'חד"ש' נשמעת לי הרבה יותר ריאלית.

  17. נדב, דווקא אם אני מניח שלחד"ש יש שלושה חברי כנסת, ושיש סיכוי טוב שחבר הכנסת הרביעי הוא יותר ברכה ופחות חנין/גוז'נסקי/הפרלמנטר המדהים הבא שהם יציבו בעמדת היהודי, אז אין לי שום סיבה לרצות לתת את קולי כדי להוסיף את הח"כ הרביעי של חד"ש.

    אז בוא נגיד שאני תומך בחד"ש מבחוץ: טוב שהם קיימים, אבל אני לא מצביע עבורם.

  18. כשאתה אומר 'יותר ברכה', אתה מתכוון לחקיקה של ברכה או להצהרות שלו שמהדהדות ב-ynet?
    למרות היחסים הסימביוטיים שיש לברכה, כמו לכל חבר כנסת ערבי ממפלגה לא-ציונית, עם התקשורת – אלה שגורמים לו לשחרר אמירות מטופשות ולתקשורת להבליט אותן – כשאני מסתכל על ההישגים שלו בתחום החקיקה – וגם בתחום ההצבעה על חוקים – אני מעדיף אותו על פני הרוב המכריע של הח"כים היהודיים. כך שגם אם אני אכניס עוד ברכה, דייני.
    אני יודע שכאן היו צריכים לבוא שלל קישורים לגבי החקיקה של ברכה והצבעותיו במליאה ובוועדות, אבל אין לי זמן לזה כרגע לצערי. אולי כשיהיה, צריך לבוא פוסט על זה. בינתיים, אני מזמין אותך לעיין בנייר של אשר בן אריה ונעמי פרידמן, שמדרג את המפלגות בכנסת הקודמת (16) לפי חקיקה חברתית. חד"ש (אז חד"ש-תע"ל) במקום השני מבין הסיעות וברכה במקום הרביעי מבין הח"כים. המתודולוגיה של המחקר הזה בעייתית בעיני – בעיקר ההגדרה האמורפית של 'חברתי' – אבל זו ללא ספק אינדיקציה)
    (והערת אגב – אני לא בטוח שהמנדט שאני אכניס יהיה הרביעי ולא השלישי, זה של היהודי. להזכירך, בכנסת הקודמת חבר חד"ש היהודי לא נכנס לכנסת)

  19. מה?! דווקא הייתי מצפה שיהיו ראשונים.. מקום שני? פפפ

  20. ירדן – זו הייתה קדנציה מרשימה של המפד"ל מבחינת חקיקה חברתית, עם יהלום ופינקלשטיין. טעות שלא תחזור – שניהם לא נבחרו שוב.

    דובי – שכחתי להוסיף לגבי מצע מדיני. המצע המדיני של חד"ש הוא רלוונטי רק ברמה ההצהרתית. אני לא יכול לראות קונסטלציה שבה חוק בנושא מדיני עובר בכנסת בזכות קולותיהם של חברי חד"ש, והוא לא חוק שמקובל על מרצ ועל יוני העבודה. כיוון שכך, אני לא רואה חשיבות גדולה לשאלה האם ברכה בעד מדינה פלסטינית מהים עד הנהר או בעד שתי מדינות עם גושי התיישבות ובלי זכות שיבה.

  21. לגבי המצע המדיני – א. אני יודע, בגלל זה התעלמתי ממנו.
    ב. מצד שני, יש מה לומר לזכות ה"הצבעה הנאיבית" במקום החישובים המסובכים שאתה עושה כאן. כאשר הסיכוי האמיתי להשפיע הוא זניח (סיכוי של 1 ל-30 אלף להיות הקול המכריע לגבי המנדט הבא – למעשה, אפילו זה לא, בגלל ההתחכמויות של שיטת חלוקת המנדטים העודפים), אני חושב שאין טעם לחשוב מה הסיכוי שההצבעה שלי תשנה משהו. ההצבעה שלך לא תשנה כלום. לדידי הבחירה שלי במפלגה היא הצהרתית הרבה יותר מאשר פרקטית, ולכן אני מחפש את המפלגה שאני הכי תומך באנשיה ובמצעה. חד"ש פשוט לא מתאימה לקריטריון הזה.
    שים לב ששום מקום בדיון שלי בפוסט המקורי לא עסק באיך הקול שלי ישפיע על מראה הכנסת, אלא רק מה הבחירה שלי משקפת לגבי ולגבי הדברים שאני מוכן לתמוך בהם.

  22. יש לי קצת בעיה עם מה שאתה קורא לו 'ההצבעה הנאיבית'. אני לא חושב שפוליטיקה היא אתר שבו אנחנו צריכים לבוא לידי ביטוי האידיאלים הנעלים שלנו. פוליטיקה היא שדה פרקטי לחלוטין, שאנחנו צריכים לפעול בו כדי לקדם בצורה הטובה ביותר את המטרות הפוליטיות שלנו.
    אם תבקש ממני לציין מפלגה אחת שהמצע שלה מייצג את מה שאני חושב, אגיד לך שאין מפלגה שאין לי ויכוח קשה איתה בנושא אחד לפחות. למעשה, אני לא חושב שיש חבר כנסת אחד שאני מסכים עם דעותיו. אז אפשר לאמץ או את הגישה התבוסתנית, 'כולם אפסים ואני לא מצביע', או את הגישה הריאלית, שטוענת שהצבעה היא לא כלי לביטוי אידיאולוגי אלא לקידום מטרות פרקטיות.

  23. אני לא אוהב שום תיאוריה שבה מקס הזועם יוצא תבוסתן :P

  24. אם אתה רוצה לפעול כדי לקדם בצורה הטובה ביותר את המטרות הפוליטיות שלך, אחד הדברים הכי לא שימושיים שאתה יכול לעשות זה להצביע. בסופו של דבר, כל החישובים הדרושים כדי להחליט איזו הצבעה אסטרטגית תשרת אותך הכי טוב נתקעת בקיר האדיר שהוא הסיכוי המזערי שהקול שלך יכריע לגבי משהו משמעותי: לא רק שהסיכוי שהקול שלך יכריע אם מנדט מסויים יעבור ממפלגה א' ל-ב' הוא פחות מאחד ל-30,000, הסיכוי שהקול שלך הוא זה שישנה את עצם מערך הכוחות בכנסת (כלומר, יעביר את הרוב מגוש א' לגוש ב') הוא כמעט אפסי. וכשהסיכוי להצלחה הוא אפסי, זה ממש לא משנה מה הרווח הפוטנציאלי מההצלחה הזו.

  25. דובי כתב: "לא רק שהסיכוי שהקול שלך יכריע אם מנדט מסויים יעבור ממפלגה א' ל-ב' הוא פחות מאחד ל-30,000, הסיכוי שהקול שלך הוא זה שישנה את עצם מערך הכוחות בכנסת (כלומר, יעביר את הרוב מגוש א' לגוש ב') הוא כמעט אפסי."

    דובי, אף פעם לא נכנסתי לדיון בנושא הזה בבלוגיה כי הוא כבד (גם מבחינה מתימטית וגם מבחינות אחרות) אבל זה לא נכון מה שכתבת. בבחירות "צמודות" (אני אגדיר מה זה בהמשך) הסיכוי שתהיה לך השפעה הוא בערך 1 חלקי _השורש הריבועי_ של מספר המצביעים. או במקרה של ישראל, כאלפית, לא מליונית. אני אתן אסבר קצר, כי ראיתי את הטענה הלא נכונה הזאת מועלית הרבה בזמן האחרון ונמאס לי ממנה.

    הנה הסבר קצר. אני אצרף רפרנס בסוף. בוא ניקח מודל פשוט יחסית: נניח שיש שתי מפלגות בלבד, וזו שזוכה ליותר קולות שולטת בכנסת (אם נתעלם מעניינים של מפלגות שיכולות להיכנס גם לקואליציית ימין וגם לקואליציית שמאל, כמו ש"ס, אז זה בדיוק המצב שדיברת עליו למעלה). יתרה מזאת, נניח שהבחירות "צמודות". נמדל זאת באופן פשוט: נניח שכל האנשים האחרים חוץ ממך מצביעים רנדומלית, או לשמאל או לימין. זו דרך בעייתית למדל את זה, בגלל שזו הנחה לא ריאלית. למרות זאת, אני טוען שזה ממדל לא רע את המצב בפועל, כי הנחה סבירה למצב בפועל הוא שהאלקטורט מתחלק פחות או יותר חצי-חצי. ההסבר שנתתי גרוע ממש, אבל אם תהיה באמת מעוניין אני יכול לנסות לשכנע אותך שזה מודל לא רע.

    בקיצור, יש שתי מפלגות, וכל האחרים מצביעים רנדומית ובאופן בלתי-תלוי אחד בשני, ואנחנו מתעניינים כמה השפעה יש לך על תוצאות הבחירות. במקרה כזה אפשר להראות (למעשה קל מאד, בעזרת שימוש פשוט בחסם צ'רנוף או בקירובים להתפלגות בינומית) שהסיכוי שאתה בעצמך תקבע את תוצאת הבחירות הוא איזשהו קבוע קטן (שורש פאי או משהו כזה, שכחתי בדיוק) חלקי השורש הריבועי של מספר המצביעים.

    טענה דומה וקשורה היא, שאם אתה יכול לקבוע את דעתם של שורש n אנשים בבחירות כמעט-צמודות (n הוא מספר המצביעים) אז אתה יכול להכריע את תוצאת הבחירות בהסתברות טובה.

    האיש הנכון שיכול לכתוב על זה פוסט זה אורי גוראל-גורביץ'. הוא עוסק בתחום הזה (sensitivity of boolean functions) או בתחומים קרובים לו, ואני יודע שהוא נהג לכתוב באייל הקורא. אפשר לשלוח לו מייל ולראות אם הוא יסכים לכתוב מאמר על זה. בכל מקרה, אני מצרף לינק למאמר סקירה של גיל קלאי (מתימטיקאי שעוסק גם במדעי המחשב ובתורת המשחקים ושמואל (מולי) ספרא, שעוסק בנושאים האלה. הסקר מתימטי למדי. אני לא מכיר הצגה פשוטה של הרעיונות האלה, אבל לא הייתי מתפלא אם יש כזאת איפושהוא ברשת.

    למאמר הסקירה: http://www.ma.huji.ac.il/~kalai/ML.pdf

    הנה הרצאה של גיל קלאי שדווקא לא עוסקת בדיוק במה שתיארתי למעלה, אבל עוסקת בנושאים קשורים, ויכולה להיות מעניינת מאד לאנשי מדעי המדינה שלא מפחדים ממתימטיקה:
    http://www.ma.huji.ac.il/~kalai/social-choice3.ppt

    אפשר גם לעיין בבלוג של קלעי: http://gilkalai.wordpress.com

    אם במקרה זה מעניין מישהו באופן מקצועי, אני יכול לתת עוד פרטים, אפשר גם באופליין.

  26. דובי כתב: "לא רק שהסיכוי שהקול שלך יכריע אם מנדט מסויים יעבור ממפלגה א' ל-ב' הוא פחות מאחד ל-30,000, הסיכוי שהקול שלך הוא זה שישנה את עצם מערך הכוחות בכנסת (כלומר, יעביר את הרוב מגוש א' לגוש ב') הוא כמעט אפסי."

    דובי, אף פעם לא נכנסתי לדיון בנושא הזה בבלוגיה כי הוא כבד (גם מבחינה מתימטית וגם מבחינות אחרות) אבל זה לא נכון מה שכתבת. בבחירות "צמודות" (אני אגדיר מה זה בהמשך) הסיכוי שתהיה לך השפעה הוא בערך 1 חלקי _השורש הריבועי_ של מספר המצביעים. או במקרה של ישראל, כאלפית, לא מליונית. אני אתן אסבר קצר, כי ראיתי את הטענה הלא נכונה הזאת מועלית הרבה בזמן האחרון ונמאס לי ממנה.

    הנה הסבר קצר. אני אצרף רפרנס בסוף. בוא ניקח מודל פשוט יחסית: נניח שיש שתי מפלגות בלבד, וזו שזוכה ליותר קולות שולטת בכנסת (אם נתעלם מעניינים של מפלגות שיכולות להיכנס גם לקואליציית ימין וגם לקואליציית שמאל, כמו ש"ס, אז זה בדיוק המצב שדיברת עליו למעלה). יתרה מזאת, נניח שהבחירות "צמודות". נמדל זאת באופן פשוט: נניח שכל האנשים האחרים חוץ ממך מצביעים רנדומלית, או לשמאל או לימין. זו דרך בעייתית למדל את זה, בגלל שזו הנחה לא ריאלית. למרות זאת, אני טוען שזה ממדל לא רע את המצב בפועל, כי הנחה סבירה למצב בפועל הוא שהאלקטורט מתחלק פחות או יותר חצי-חצי. ההסבר שנתתי גרוע ממש, אבל אם תהיה באמת מעוניין אני יכול לנסות לשכנע אותך שזה מודל לא רע.

    בקיצור, יש שתי מפלגות, וכל האחרים מצביעים רנדומית ובאופן בלתי-תלוי אחד בשני, ואנחנו מתעניינים כמה השפעה יש לך על תוצאות הבחירות. במקרה כזה אפשר להראות (למעשה קל מאד, בעזרת שימוש פשוט בחסם צ'רנוף או בקירובים להתפלגות בינומית) שהסיכוי שאתה בעצמך תקבע את תוצאת הבחירות הוא איזשהו קבוע קטן (שורש פאי או משהו כזה, שכחתי בדיוק) חלקי השורש הריבועי של מספר המצביעים.

    טענה דומה וקשורה היא, שאם אתה יכול לקבוע את דעתם של שורש n אנשים בבחירות כמעט-צמודות (n הוא מספר המצביעים) אז אתה יכול להכריע את תוצאת הבחירות בהסתברות טובה.

    האיש הנכון שיכול לכתוב על זה פוסט זה אורי גוראל-גורביץ'. הוא עוסק בתחום הזה (sensitivity of boolean functions) או בתחומים קרובים לו, ואני יודע שהוא נהג לכתוב באייל הקורא. אפשר לשלוח לו מייל ולראות אם הוא יסכים לכתוב מאמר על זה. בכל מקרה, אני מצרף לינק למאמר סקירה של גיל קלאי (מתימטיקאי שעוסק גם במדעי המחשב ובתורת המשחקים ושמואל (מולי) ספרא, שעוסק בנושאים האלה. הסקר מתימטי למדי. אני לא מכיר הצגה פשוטה של הרעיונות האלה, אבל לא הייתי מתפלא אם יש כזאת איפושהוא ברשת.

    למאמר הסקירה: http://www.ma.huji.ac.il/~kalai/ML.pdf

    אפשר גם לעיין בבלוג של קלעי בוורדפרס דוט קום.

    אם במקרה זה מעניין מישהו באופן מקצועי, אני יכול לתת עוד פרטים, אפשר גם באופליין.

  27. אלעד-וו: אמנם לא קראתי את המקורות שהפנית אליהם, אבל אני די משוכנע שהטיעון שלך לא ממש תקף לישראל, לפחות במובן אחד.
    דובי צודק בטענה שלו שכאשר מסתכלים על מפלגה גדולה (נניח יותר מעשרה מנדטים) ההסתברות שהקול שלך יכריע בשאלת המנדט הנוסף היא אכן בקירוב טוב אחד חלקי מספר הקולות הדרושים למנדט. כיוון שכך יש לנו כאן חסם עליון להסתברות שהקול שלך ישפיע על מערך הכוחות בכנסת. אני מסכים איתך שבמערכת בחירות צמודה ההסתברות שהקול שלך ישפיע על מערך הכוחות קרובה מאוד להסתברות שהוא יגרום למעבר של מנדט ממפלגה א' למפלגה ב', אבל אנחנו עדיין תקועים עם החסם הזה של 1 ל-30,000 פחות או יותר.

  28. בבקרוקט טימבר מסבירים למה השאלה 'האם להצביע' היא דילמת האסיר חוזרת עם n משתתפים, ולמה המסקנה היא שרציונלי להצביע.

    ואם כבר בבחירה רציונלית עסקינן, אין ספק שהמסקנה היא שהמעשה הרציונלי הוא להגיד לכולם שחשוב להצביע, ושאין שום סיכוי שאתה תפספס את ההצבעה, ואז ללכת לים ביום השבתון.

    אמרתי כבר שאני בטוח מצביע? :-)

  29. שחר: אני ממש לא מסכים. הסיכוי של 1 ל-30,000 הוא בערך נכון עבור מנדט אחד ספיציפי, אבל אתה לא מתחשב בכך שמנדט אחד יכול להכריע למי יש רוב בכנסת. אם נקבץ את הסיעות לשני חלקים "שמאל" ו"ימין" (זה מודל צעצוע, אבל הטיעונים נכונים גם כשיש מפלגות "ניתנות לקנייה" כמו ש"ס וכו'), אז הצד שמנצח הוא כמעט בדיוק הצד שלו יש רוב, וחזרת למצב שאני תיארתי.

  30. אלעד: אבל זה בדיוק המצב בישראל. מערכת בחירות צמודה, כזו שבה שני הגושים מקבלים בערך אותו מספר של קולות תוכרע למעשה לא על-ידי השאלה איזה גוש קיבל יותר קולות אלא על-ידי השאלה איזה גוש קיבל יותר מנדטים (וכאן נכנסת לתמונה שיטת החישוב המורכבת משהו שדובי הזכיר). לכן תנאי הכרחי לכך שהקול הבודד יכריע את הבחירות הוא שאותו קול יעביר מנדט ממפלגה אחת לאחרת, ולזה, שנינו מסכימים יש הסתברות של אחד ל-30,000 בקירוב טוב. על התנאי ההכרחי הזה צריך להוסיף כמה הסתייגויות – קול שיעביר מנדט מהמפד"ל לליכוד הוא חסר משמעות, וגם קול שיגרום לגוש השמאל לגדול מ-58 ל-59 מנדטים הוא חסר משמעות, ולכן 1 ל-30,000 הוא רק חסם.
    במקרה של התרחיש הדמיוני שתיארת החישוב הוא באמת פשוט למדי והקבוע המספרי הוא שורש של שתיים חלקי פיי, כלומר 0.8 בערך.

  31. אלעד, הבעיה היא שחלוקת המנדטים אינה באמת פרופורציונלית. הוספת קול אחד קריטי לליכוד, למשל, עשויה לגרוע קול אחד דווקא מהאיחוד הלאומי (כלומר, בתוך הגוש) ולא מבחוץ. גם גורלם של קולות אבודים של מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה אינו משפיע במודל שלך. בבחירות 92', למשל, מי שהכריע את החלוקה הגושית לטובת השמאל היו מצביעי פירורי המפלגות בימין שגם אם עברו את אחוז החסימה איבדו המון קולות ל"עודפים".
    המשמעות של זה היא שגם אם היה פיזור רנדומלי של הקולות, מתן הקול ה"מכריע" מבחינת ספירת הקולות גרידא לצד אחד אין משמעותה הכרעת הבחירות.

    לבסוף, אני לא מכיר מערכת בחירות אחת בישראל בה חלוקת הקולות הגושית הייתה קרובה לחצי-חצי, כך שהמודל הוא יותר מסתם בעייתי.

  32. שחר: אני לא בטוח. אני חושב (אבל לא בטוח) שמהטיעון שלך נובע שיתכן שמפלגה א' תקבל יותר קולות ממפלגה ב', אבל תקבל פחות מנדטים ממנה. אם נותר מספר אי זוגי של מנדטים לחלק, ושתי מפלגות קיבלו בערך אותו מספר קולות, פלוס מינוס קול אחד, אז אני חושב שהמנדט הנותר ילך למפלגה שקיבלה מצביע אחד יותר, לא? מה שאומר שמצביע אחד שיוצר רוב יכול להטות את כל התוצאה. אני חושב שהעניין הבעייתי שמבלבל אותי ואולי גם אותך, הוא העובדה שמספר הקולות שמייצג כל מנדט _אינו_ קבוע, ותלוי במספר המצביעים, ואולי בהתפלגותם. אני חושב שאתה צודק שאם קובעים מראש כמה שווה כל מנדט אז לכל קול יש השפעה של 1 ל-30,000, אבל אז אי אפשר לחלק בדיוק 120 מנדטים. בקיצור, צריך לחשוב על זה עוד ולהסתכל על החוקים לחלוקת המנדטים.

    דובי: אני מסכים איתך, וראה התגובה המקורית שלי בדיון הזה. עם זאת, אני חושב שזה מודל מעניין כי הוא מצביע שהאינטואיציה שלנו שהסיכוי שתשפיע היא 1 חלקי מספר המצביעים, אינה נכונה, וצריך לבחון יותר בזהירות את המצב. אני לא יודע איך למדל את המצב המורכב ששורר בשיטת ההצבעה שלנו.

  33. אלעד, לא, שיטת החלוקה של מנדטים עודפים אינה לפי העודף הגדול ביותר – זה היה קל מדי. השיטה הנהוגה בארץ מוכרת בארץ כבאדר-עופר ובעולם כהאגנבך-בישופ, והיא מוטה לטובת מפלגות גדולות.
    אחרי שמחלקים את כל המנדטים המלאים מייצרים עבור כל מפלגה מדד של מחיר המנדט הבא שלה כך: סך הקולות של המפלגה חלקי (מספר המנדטים שזכתה בהם פלוס אחד). כלומר, אם מפלגה קיבלה 100,000 קולות ושלושה מנדטים (ע"פ חישוב של 30,000 קולות למנדט), אזי מדד המנדטים של המפלגה יהיה 25,000 קולות. מפלגה עם 1,000,000 קולות ו-33 מנדטים, לעומת זאת, תקבל מדד מנדטים של כ-29,411 קולות. המנדטים העודפים מחולקים למפלגות עם ה"מדד" הגבוה ביותר (כלומר, למפלגות שתשלמנה הכי הרבה קולות עבור המנדט הבא שלהן, לכאורה), כאשר למפלגה שמקבלת מנדט עודף מחשבים מחדש את ה"מדד" שלה, ומכניסים אותה שוב לחלוקת המנדטים העודפים. המשמעות היא שמפלגה אחת יכולה לקבל שני מנדטים עודפים עבור פחות משווי של מנדט שלם אחד.
    קל לראות איך השיטה הזו מתעדפת מפלגות גדולות, ואיך ההשפעה של קול אחד נוסף עבור מפלגה קטנה היא משמעותית קטנה יותר מאשר ההשפעה של קול אחד נוסף למפלגה גדולה.

  34. דובי ואלעד: אני חוזר בי, לפחות כרגע, ומצטרף לטענה של אלעד.
    יש שלוש אפשרויות בסיסיות בהן הקול שלך יכול לגרום לשינוי:
    1. בחישוב הנאיבי, המקורי של הקולות הכשרים המפלגה שלה הצבעת נמצאת בדיוק על הקו שיקנה לה N מנדטים. בלי הקול שלך זה לא היה קורה. ההסתברות עכשיו היא אכן 1 ל-30,000
    2. הסכם עודפים בין המפלגה שלך למפלגה אחרת (נכון שלא מדובר כאן במעבר בין גושים אבל זה עדיין חשוב): בהסתברות של חצי העודפים של שתי המפלגות לא יספיקו למנדט נוסף. במקרה שהעודפים של שתי המפלגות מצטברים לכדי מנדט אנחנו חוזרים (כמעט במדוייק) למודל המקורי של אלעד אבל עם מספר נמוך בהרבה של בוחרים (בין 30,000 ל-60,000) שהם סך כל הקולות העודפים. ולכן ההסתברות שהקול שלך יטה את תוצאת הסכם העודפים היא בסך הכל 1 לכמה מאות בודדות.
    3. באדר-מיינהוף (אה, התבלבלתי, עופר): טוב החישוב כאן הוא זוועתי במיוחד, ומשתנה בהתאם לגודל הסיעות, אבל הוא בסופו של דבר וריאציה לא ממש שונה למה שאלעד תאר.
    (4. התעלמתי לחלוטין משאלת הקול שמעביר מפלגה את אחוז החסימה)

  35. שחר: במקרה השני שלך יש בעיה עם הסתברות מותנה, אני חושב: אם כבר התנית על כך שהמנדט הסופי יהיה המנדט המכריע, אז אי אפשר להיח שהקולות מתפלגים באופן אקראי ובלתי תלוי.

    בכל מקרה, אם רוצים להבין מה השפעת בוחר במציאות, צריך למדל ולחשב. ואם חושבים על המקרה הפשוט של שתי מפלגות, אז אני חושב שברור שזו שמקבלת יותר קולות מקבלת שליטה בכנסת, ולכן ההשפעה של כל בוחר היא 1 חלקי שורש ריבועי של מס' האנשים.

  36. אלעד: ההנחה הסמויה (והדי סבירה אני מעריך) שלי בשני הסעיפים האחרונים היא שמספר המנדטים בחלוקה המקורית (לפני הסכמי עודפים ובדר-עופר) ומספר הקולות העודפים למנדט הם משתנים בלתי תלויים. האמת היא שאמור להיות די קל לבדוק את ההנחה הזו.

  37. פינגבאק: לא שומעים! » דילמה (וגם: מה בין עובדות לדעות)

  38. פינגבאק: נצמד אל המשקפת, לא לחשוב | בלוגיקה