ה’ דברים

בימים האחרונים עקבתי בדאגה אחר משחק התיוגים שמתרוצץ בבלוגיאדה. על שום מה בדאגה? משום שאני מודע לכך שאף אחד כמעט לא סובל אותי פה, עם הצורה שאני בדרך כלל מתנהג, וחששתי שאף אחד לא ירצה לתייג אותי. לשמחתי, ערן עדיין זוכר לי חסד נעורים. חבל שלא ניצלתי את הזמן כדי לחשוב על חמישה דברים שהרבה אנשים לא יודעים עלי. או, פור ת'ט מטר, חמישה אנשים שאני יכול לתייג.

  1. במשך שנים רבות, עד לא מזמן, למעשה, היה תלוי על דלת חדרי בבית הורי שלט שגזרתי מתוך מודעת אבל שמצאתי בעיתון. היא נפרסה על כרבע עמוד, ונכתב בה באותיות גדולות וידידותיות "דובי איננו" (וגם שהלוויה תערך בבית העלמין של הרצליה). תמיד פחדתי שיום אחד אני אביא איזו דייט הביתה ואגלה שהדובי האמור היה סבא שלה או משהו כזה.
  2. כשהמאבחנת בצו הראשון ביקשה שאני אתאר לה את החדר שלי, סיפרתי בגאווה על השלט המשעשע. המאבחנת הנהנה בחיוך, ובינתיים רשמה לעצמה לזמן אותי לקב"ן. הקב"ן שלח אותי לפסיכיאטר, והפסיכיאטר קבע שאני בסדר גמור, רק עם חוש הומור קצת מורבידי. אבל זה כבר לא שינה. גורלי הצבאי כבר נגזר ואת שלוש שנותי בירוק ביליתי כשלם בבסיס שכוח אל. לא נורא, ככה היה לי מספיק זמן להקים את האייל.
  3. לפני שהיה אייל, אני וכמה חברים רצינו להקים אתר או אף ארגון שבו נרעיף מהשכלתנו הנרחבת על ההמונים הנבערים כסוג של אלטרואיזם. עד שזה יקרה, אני התחלתי לפרסם את המאמרים חסרי השחר שלי באתר הבית הפרטי שלי. אלא שאז גיליתי שמעט מאוד אנשים מגיעים לשם. האייל הקורא היה הדרך שלי לגרום ליותר אנשים לקרוא את מה שאני כותב – פשוט מכניסים בין המאמרים שלי עוד מאמרים של אנשים אחרים, כך שאנשים יחזרו לעיתים קרובות. היום יש לי בלוג, ואני עוקב בקפדנות אחר מספר הכניסות היומיות. כזה אני, זונת תקשורת.
  4. אני לא אוכל בצל. לא רגיל, לא ירוק, לא סגול. מטוגן זה בסדר. אם אני מגלה בצל בסלט, או שאני אדלה אותו החוצה, או שאני אוותר. בזמנו אמא שלי, שלא אהבה את זה שאני לא אוכל בצל, ניסתה לשכנע אותי שמה ששמו לי בסלט זו "חסה אמריקאית". אמא שלי מאוד מרוצה מעצמה עד היום על זה, אבל עד כמה שאני זוכר, אני טעמתי פעם אחת והכרזתי שאני לא אוהב חסה אמריקאית.
  5. אני ואשתי הכרנו דרך אחותי ואמא שלה, שתיהן רופאות שעובדות ביחד. הסיבה היחידה שאשתי הסכימה להפגש איתי מלכתחילה הייתה סדרת שקרים שאמא שלה סיפרה לה עלי, משום שהיא לא ידעה עלי שום דבר ולא רצתה להודות בזה. מי אמר שכנות היא תמיד המדיניות הטובה ביותר?

הקורבנות הבאים: ניר, דב, ירדן, דרומי, ומקס הזועם (שבטח כבר תייגו אותו, אבל לא נורא).

(עדכון: הפוסט הזה הפך חביב משהו על איזה בוט ששולח אליו תגובות ספאם כל הזמן. אז החלטתי פשוט לסגור אותו זמנית לתגובות. אם יש לכם משהו להגיד בתגובה לפוסט, אפשר לשלוח לי דוא"ל ואני אפתח אותו מחדש. סליחה על הטרחה)

8 Replies to “ה’ דברים”

  1. היי, זו לא אשמתי שאין שום דרך ברורה להרשם לרסס שלך, אז אני נכנס לשם רק כשאני נזכר.

  2. המשחק הזה הוא כמו שיווק רב-שכבתי ("פירמידה"). בשלב מסוים כבר לא נשאר לך למי להעביר ואתה נתקע (כי כולנו ביצה אנושית אחת חיה). ההבדל הוא שאתה לא מפסיד כסף. מקסימום זמן.

סגור לתגובות.