עיקר שכחתי!

כשכתבתי את הפוסט על סופר טבח בקולומביין, שכחתי את החלק הכי חשוב, שהוא, כמובן, פרסומת עצמית חסרת בושה.

מה שרציתי לכתוב הוא שהרבה מהרתיעה ממשחק כמו SCM היא שמדובר בנושא מאוד קשה, והרעיון שאפשר לחוות אותו בצורה רצינית באמצעות משחק הוא קשה לעיכול. משחקים, מעצם הגדרתם, אמורים להיות "כיף" – גם אם הכיף כולל, נגיד, אימה, זה עדיין כיף. אז האם אפשר להמציא משחק על נושא רציני שימנע מסוגיית ה"כיף"?

אחד המקרים המעניינים שבהם הניגוד הזה בין נושא רציני לבין רעיון המשחק בא לידי ביטוי הוא בחבילת ההרחבה Charnel Houses of Europe של משחק התפקידים (הלא ממוחשב) Wraith: The Oblivion. עוד יותר מכך, הוא זוקק לכדי התנגשות מפעימה כאשר אחד הפעילים המרכזיים בסצינת משחקי התפקידים בישראל הריץ משחק המבוסס (באופן רופף) על עולם המשחק הזה בכנס של העמותה לקידום משחקי תפקידים בישראל, תחת הכותרת "אושוויץ". בזמנו ראיינתי את הרשקו, מנחה המשחק וכמה מהשחקנים שהשתתפו בו, וכתבתי על בסיס זה עבודה לאוניברסיטה בשם "לשחק בשואה". עד היום זו אחת העבודות המוצלחות ביותר שלי, לדעתי, ולו בשל הנושא היחודי.