עבר-הווה-עתיד

מה שאני הכי אוהב בעצומה ששלחה היום קבוצת אישים, בהם זוכה פרס נובל, פרופ' אברהם הרשקו, ושרי החינוך לשעבר, יצחק נבון, שולמית אלוני, יוסי שריד וח"כ יצחק לוי זה השימוש בלשון עתיד באמירה "אנשי חינוך שיסיימו את לימודיהם במכללה שספגה קיצוץ מתמשך, יהיו דלים בהשכלה". אנשי החינוך בישראל, ואני אומר את זה מנסיון מר, כבר היום לוקים בהשכלה דלוחה. וזה לא רק הסיפור שקישרתי אליו לפני שניה.

לפני אי אלו שנים נכחתי ברב-שיח שארגן כתב העת "פנים"(?) ששייך להסתדרות המורים או משהו כזה, ועסק בעניין כזה או אחר שנראה לי מעניין בזמנו. כצפוי, רוב הבאים היו מורות. על הבמה היו, בין השאר, ירון לונדון ושהרה בלאו, או איך שלא מאייתים את השם הפרטי שלה. לונדון שאל אותה לפשר האיות הייחודי, והיא אמרה, במידה מסויימת של בושה, שהיא נולדה סתם שרה, אבל השם שונה מטעמים נומרולוגיים, ואמרה שהיא מקווה שנסלח לה. לונדון, כפי שהוא נוהג לעיתים, התקצף ואמר שדווקא לא נסלח להתנהגות שכזו שמכפיפה את חיינו לאיצטיגנינים ומעוננים למיניהם. או אז רגש האולם, ועשרות מורות החלו גוערות בלונדון על כך ש"גם האחיינית שלי הלכה לרב והוא אמר לה לשנות את השם, ומיד לאחר מכן היא נרפאה מסרטן" ושאר סיפורי טמטומיה. אני חושב שזה היה המפגש הראשון שלי עם מערכת החינוך הישראלית לאחר שסיימתי את חוק לימודי, והיה בזה מימד של הלם תרבות.

בפעם הבאה שנתקלתי במורות כבר הייתי מוכן לכך. אל תוך שורות הסטודנטים לתואר שני במדה"מ דחפו ראשי המחלקה קבוצה של מורות שבאו לסוג כלשהו של השתלמות אקדמית. מדובר היה במורות בעלות ותק, שעומדות מדי יום בפני ילדים ומרביצות בהם תורה, והנה (לא) הופתענו לראות שהמורות מזכירות יותר תלמידות תיכון פוחזות. ניחא שהן דיברו וציחקקו במהלך ההרצאות כאחרונת הפרחות, אבל הבורות! הוי, הבורות המזוויעה! עד היום אינני מבין כיצד הגיעה אישה ללמד אזרחות כאשר אינה מבינה את המשמעות האלמנטרית של מושג הדמוקרטיה. שאלות מטומטמות וקנטרניות היו מנת חלקנו מדי שיעור ושיעור, ורבים מאיתנו התלוננו על כך לראשי המחלקה. למיטב ידיעתי, בשנים הבאות כבר לא נאלצו הסטודנטים להתערבב במין אלה, למזלם.

אנשי החינוך "יהיו" דלים בהשכלה? אנשי החינוך כבר היום גורמים יותר נזק מתועלת, בחלק גדול מהמקרים. לא שהקיצוץ יועיל, כמובן, אבל יש לי הרגשה שקיצוץ באיכות הלימודים במכללות היא לא מה שתגרור את מערכת החינוך שלנו למטה. בשלב הנוכחי, אני בספק אם אפילו יהיה לזה אפקט מורגש. כדי להציל את החינוך שלנו צריך לעשות משהו הרבה יותר משמעותי מלמנוע קיצוץ בתקציבי המכללות לחינוך.

לא שזה משנה, כמובן, כי שום דבר כזה לא יקרה בעתיד הנראה לעין. סוג של תבוסתנות, אני יודע, אבל זה מה יש.

הערה: לא, לא כולם. ספציפית, לא את/ה. אבל נכון יש ההוא/היא, המטומטם/ת ההי/וא? אז זהו.

3 Replies to “עבר-הווה-עתיד”

  1. שכחת לספר על הפעם שבה הלכת לדבר עם המורה והמנהלת של הכיתה שנשלחה להגיב באייל הקורא [דמיין קישור כאן]. פחחחחח אטומי, והתלמידים התבררו כאינטיליגנטים יותר ממוריהם.

  2. אתה צודק!

    (והקונספירטורים יאמרו: "זו היתה דרכו למשוך תשומת לב לאותו פתיל משעשע". לבושתי אומר שהם יהיו רחוקים מהאמת)

סגור לתגובות.