כלל אצבע: כשפמיניסטית אומרת משהו שנשמע לא אמין, היא כנראה טועה

במסגרת עבודתי הנוכחית אני קורא ספרות פמיניסטית. הרבה ספרות פמיניסטית. לקרוא ספרות פמיניסטית זה מאוד מדכא, כי אין שני מאמרים שמסכימים על משהו, כולל ההגדרה של פמיניזם, פטריארכליות או אפילו "אישה".

אבל לא על זה רציתי לכתוב. במאמר שאני קורא עכשיו, מאת מישל בודיג, מתוך ה"Blackwell Companion to the Sociology of Families" (2004) היא כותבת כך:

In old English common law, "rule of thumb" meant a man could legally beat his wife with a stick no larger than his thumb.

הטענה הזו נשמעה לי חשודה, בלשון המעטה. לשמחתי, ממש מולי היה מונח הלפטופ שלי, דלוק ומחובר לרשת דרך האוניברסיטה. אז גיגלתי את המונח "כלל אצבע" ונכנסתי לשלוש התוצאות הראשונות. כצפוי, מדובר בפיקציה. לא סתם פיקציה, אלא פיקציה שנחשפה ככזו כבר ב-1994, בספר Who Stole Feminism מאת כריסטינה הוף סומרס. לא מדובר בחוכמה שלאחר מעשה – יש מספיק עמודי אינטרנט ישנים מאוד (כמו זה, משנת 2000) שדנים בסוגיה כבר בגיגול ראשוני כך שגם בשנת 2003 או 2004 ניתן היה בקלות למצוא את האמת. אבל, כמו שטענה סומרס בספר המקורי שלה (שנמצא איפשהו באמצע ערימת הספרים שאני צריך לקרוא על פמיניזם), אנקדוטות כאלו כל כך נעימות לאוזן הפמיניסטית שהן זונחות את הספקנות שכל כך מאפיינת את הקריאה שלהן בכל טקסט אחר, והולכות שבי אחרי טענות חסרות שחר בלי בדיקת עובדות מינימלית.

הוף.

18 Replies to “כלל אצבע: כשפמיניסטית אומרת משהו שנשמע לא אמין, היא כנראה טועה”

    1. דווקא זו דוגמא לא מוצלחת, בעיקר משום שאין פמיניסטיות רציניות באקדמיה שטענו אי פעם שהמילה היסטוריה היא שוביניסטית. היו כאלו שהשתמשו במילה "herstory", אבל כביקורת על ההיסטוריוגרפיה המקובלת, לא כאמירה לגבי המילה היסטוריה עצמה.
      מה שכן, ככל שרבו הקולות המגנים את השימוש במילה "הרסטורי", כך התרבו גם הפמיניסטיות מחוץ לאקדמיה שחשבו שזה מה שהפמיניסטיות באקדמיה אומרות, והטעות התפשטה – אבל אפילו זה תמיד היה מוגבל למדי.

  1. לא נראה לי שזה עניין ספציפי לפמיניסטיות. המון פעמים אקדמאיים משתמשים באנקדוטות לא-מבוססות כדי לנסות "להחיות" את המאמרים שלהם. הם גם הרבה פעמים נסמכים על משהו שמישהו אמר, בלי לבדוק אותו (עוד פגם שנובע מתרבות הערות-השוליים האינסופיות).

    ההבדל היחיד הוא אולי שלפמיניסטיות יש יותר "אגדות אורבניות", בגלל שיותר מבאסכולות אחרות, פמיניסטיות מדיסציפלינות אחרות קוראות זו את זו, ולכן יכולות להשתמש בדברים שנכתבו בספר מסוים, בלי להכיר את הנושא באופן רציני.

    בקיצור – די לרדיפת הפמיניסטיות, you male chauvinist pig!
    :)

  2. מרתק. אמוציונלי. מורכב.
    כל נושא לימודי המגדר בעיני, הוא זכות גדולה של אנשים הומניסטיים.

  3. במסגרת המכינה הצטרפנו לאיזה פרוייקט של חציית שבית ישראל מראשיתו ועד סופו ליום שהוקדש לנשים עם קבוצה של נשים פמניסטיות. ביום הזה התקיים דיון בשלב מסויים שבו דנו בפמניזם. אז ציינתי בפניהם שהבעיה שלי עם פמניזם היא שזה מתייחס רק לחוסר שוויון כלפי הנשים ומניח שאין מצב דומה כלפי הגברים. בעצם, ההנחה צריכה להיות לדעתי שהתפקידים שניתנו לאישה ולגבר צריכים להיות יותר גמישים לרצונות שלהם ופחות לחברה או למה שהיה נהוג בעבר, או לבטל את התפקידים לגמרי. לכן, אמרתי, פמניסטיות לא דואגות לזמן שירות שווה בצבא או לכך שבהסכמי גירושין לא תהיה עדיפות לאישה כמו שיש לה במערכת המשפט הישראלית.

    בתגובה קיבלתי שלל תירוצים למצב הקיים ולמה הוא מוצדק…

    1. א. לא כל כך הבנתי מה הקשר לנושא הפוסט (אלא אם כן נושא הפוסט הוא 'איזה טמבליות הפמיניסטיות האלה')

      ב. עובדתית, יש הרבה יותר מקרים שבהן נשים נמצאות בעמדת נחיתות מאשר גברים.

      ג. כמעט כל משפט שמתחיל ב'הבעיה שלי עם פמיניזם היא…' הוא משפט בעייתי, כי הפמיניזם הוא תחום רחב מאוד שמכיל הרבה דעות שונות. ספציפית, העמדה שלך היא הבסיס למה שנקרא פמיניזם פוסט-מודרני, שטוען שהבעיה היא בעצם קיומם של תפקידים מגדריים, ושהשאיפה של הפמיניזם צריכה להיות ביטול אבחנות מגדריות (אם זה מעניין אותך, קרא את ג'ודית באטלר).

    2. מה לעשות שלפני שהפמיניסטיות צריכות לדאוג לזמן שירות שווה בצבא או לביטול ה"עדיפות"(?!) שיש לאישה בהסכמי גירושין (מה?), כדאי לוודא שאנחנו לא דורשים מהן לוותר על כבשת הרש שלהן. הגישה שלך טוענת שאפליה מתקנת לעולם אינה מוצדקת, ואני לא מסכים עם זה.
      כן, האוטופיה שצריך לשאוף אליה היא זו שבה אין תפקידי מגדר. אבל לדרוש מנשים לוותר על המעט שיש להן ראשונות זה מופרך. כשגברים "יוותרו" על העדיפות שיש להם בשכר, במשרות ניהול גבוהות ובפוליטיקה, יהיה מקום להתחיל לדבר על ויתור של הנשים על העדיפות שלהם בתחומים מסויימים. תכל'ס, כרגע ויתור של הנשים על העדיפות שלהם, נגיד, בטיפול בילדים, יתפס על ידי רוב הגברים דווקא כעול ולא כשיפור. (וחבל).

  4. ירדן, דובי הקדים אותי, אז ראה בזאת הודעת "מה שהוא אמר".
    למה שאני אלחם כדי לשרת שלוש שנים בצבא? פתרתי כבר את שאר הבעיות (האמיתיות) שיש לי כתוצאה מכך שאני אשה?
    ואגב "שבהסכמי גירושין לא תהיה עדיפות לאישה כמו שיש לה במערכת המשפט הישראלית" – מה?
    לא, באמת, מה?! אנחנו מדברים על מערכת המשפט הישראלית? זו שכאן? שמתבססת על חוקי ההלכה ויכולה להביא למצב שבו אישה תהיה עגונה? על המערכת הזו?

  5. ירדן, השאלה הגדולה שהפמיניזם מתחבט בה (ובכשלון מהדהד, רוב הזמן) היא האם נשים צריכות להיות שוות לגברים, או שישנם הבדלים אינהרנטיים בין נשים וגברים, ולכן בחלק מהדברים לנשים יש יתרון ובחלק מהדברים לגברים. השאלה הזו היא שאלה טובה ומורכבת, ומן הסתם לא נענה עליה כאן. הנקודה היא אחרת: כל עוד קיים אי שוויון בחברה כלפי זכויותיהן של נשים (ודוק: נשים מרוויחות פחות, נשים נמצאות בעמדת *נחיתות* בגירושין – ועוד על כך בהמשך ונשים *נרכשות* בישראל, מפני שזו הדרך היחידה שלהן להנשא, שלא לדבר על שיעור גבוה להחריד של נשים מוכות), זה לא הוגן, שלא לומר דמגוגי וסקסיסטי, לבקש מהן שיחתרו לשוויון בחובותיהן. ואגב, יש כבר נשים (לוחמות קרקל הן דוגמה מעולה ולא יחידה) שמתנדבות לשירות בן שלוש שנים. האם הן ירוויחו כמו גבר לכשישתחררו? הצחקת אותן.

    לגבי גירושין, אתה וודאי מדבר על נושא הילדים. יופי. שכחת לציין שנשים נמצאות בנחיתות אינהרנטית, מפני שגט בישראל (לפחות לנשים יהודיות, שהן עדיין הרוב) הוא הסכם חד צדדי. בישראל אישה *לא יכולה* להתגרש מגבר – גבר יכול לגרש אישה. כלומר, אם אתה רוצה גט מאישתך והיא לא, היא יכולה לצרוח עד שהיא כחולה בפנים, אתה תגרש אותה. אם היא רוצה גט ממך, לעומת זאת, ואתה לא רוצה לתת לה – היא נדפקה, אין שום דרך בעולם לחייב אותך. אתה יכולל להיות בעל מכה שבוגד ברעייתו, מתעלל בה ואונס אותה – גט היא לא תוכל לקבל ממך אלא אם כן תרצה לתת לה. שלא לדבר על מקרים שקרו (אם תרצה, אמצא לך לינק) בהם בית הדין הרבני, אותו מוסד מתועב שבמונופול שלו על נישואים מקיים הלכה למעשה סחר בנשים, ביטל גט מפני שלא אהב את התנהגותה של האישה (אין מקרה הפוך. הרי הדיינים כולם גברים). אז באמת, המשמורת על ילדים למטה מגיל שש היא טיפה בים. פשוט תחזיק אותה מסורבת גט עד שהילד בן שש. במציאות בה נשים מוחזקות מסורבות גט במשך למעלה מעשר שנים, זו לא צריכה להיות בעיה.שלא לדבר על זה שבאחוזים, ברוב העולם רוב האימהות מקבלות משמורת על ילדים למטה מגיל שש.

  6. כלל אצבע: כשפמיניסטית אומרת משהו שנשמע לא אמין, היא כנראה טועה

    כלל אצבע: כשפוליטיקאי אומר משהו שנשמע לא אמין, הוא כנראה טועה

    כלל אצבע: כשהבת שלי אומרת משהו שנשמע לא אמין, היא כנראה טועה

    כלל אצבע: כשרופא אומר משהו שנשמע לא אמין, הוא כנראה טועה

    כלל אצבע: כששוטר אומר משהו שנשמע לא אמין, הוא כנראה טועה

    כלל אצבע: כשרוכל אומר משהו שנשמע לא אמין, הוא כנראה טועה

  7. אז תצטרך להוציא כמה מליוני דולרים לפחות כדי לגלות אם הוא צודק או לא. גיגול אלמנטרי לא יספיק במקרה הזה…

  8. גם אני גיגלתי "כלל אצבע" והגעתי לעמוד הזה. כמה טוב לראות שיש אנשים שכותבים תגובות חכמות וענייניות. כל המגיבים שימחו אותי – אין דבר טוב יותר מלראות שיחה לא מתלהמת על פמיניזם ושיוויון. כבר יצא לי להיות חלק משיחות בהן נאמרו אמירות כמו "פמיניזם זה דבר שלילי".

    היי דובי, אני לא יודעת אם אתה זוכר אותי מימי אולטינט (אחותו הקטנה של עמרי), אבל אני זוכרת אותך כאיש חכם להפליא ואני שמחה לראות שאתה מאפשר מקום לאנשים חכמים כמוך להתבטא בנושאים חשובים. חןחן!

סגור לתגובות.