להבנות מחדש את השמאל הישראליאופוזיציהראשי

תגובות

להבנות מחדש את השמאל הישראלי — 9 תגובות

  1. כמו שאמרת, זה ממש מעורר לחשוב על מה שקרה לשמאל בשנים האחרונות במונחים האלה. ובמידה רבה, זה גם באשמת השמאל, שנתן דווקא לקיצוניים מתוכו לתת את הטון בשנים האחרונות, וכך הדיר ציבור שלם מלהיות מזוהים איתו, ולאט לאט לעבור אל הימין.

    נקווה שכמו שאתה אומר, השיח ישתנה.

  2. קח כדוגמה נגדית את המלחמה של אם תרצו על "אנחנו תנועת מרכז", מלחמה שהם ניהלו בחירוף נפש, יש לציין (ובהערכה לנחישות שלהם). לא משנה שהמסרים שלהם הם מלב הימין המתנחלי הקלאסי- מרגע שהם קיבעו את עצמם כ"מרכז" (בתקשורת, בויקיפדיה, וכתוצאה מכך בתפיסת הציבור) כל העולם מיאיר לפיד שמאלה הפך ל"שמאל קיצוני". ואף אחד לא אוהב להיות קיצוני.

    עכשיו נשאלת השאלה, האם באיזושהי קונסטלציה סבירה, יכולה לקום קבוצת שמאל בישראל של היום, סביב נושא שיש לו "סקס אפיל" ציבורי, ולמצב את עצמה כ"מרכז" כמו שאם תרצו הצליחו לעשות. וכמה זה יעלה, ומי יהיו האנשים שישימו את הכסף בשביל זה.

  3. אני חושב שחלק גדול מהבעיה הוא ש "שמאל" הוא מושג רחב מאוד.

    גם זכויות אדם, גם פליטים/ מסתננים, גם שמאל סוציאלי. גם מי שבאמת 2 מדינות ל 2 עמים, וגם מי שבעד מדינה אחת דו – לאומית.

    בקיצור – "השמאל" רחב מדי.

    ידוע שאנשים מגיבים חזק הרבה יותר לדברים שהם נגדם, מאשר לדברים שהם בעדם. כל אחד יכול למצוא משהו לשנוא בשמאל.

    אני למשל, תומך ב 2 מדינות ל 2 עמים, ובעד אמצעים תקיפים יותר נגד מהגרי עבודה לא חוקיים. אני חושב שצריך לחתור ביתר שאת להסכם שיבטיח זאת.

    הנה, אני שמאל ואתה שמאל, ואנחנו לא מסכימים בצורה פונדמנטלית על לפחות נושא אחד קריטי.

    זאת בניגוד לימין, שהוא מין סטטוס קוו – מה שהיה, הוא שיהיה. הרבה יותר אנשים יכולים להסכים על זה. אני למשל, חושב שהמצב כיום עדיין הרבה יותר טוב מאשר מדינה דו-לאומית.

    בקיצור – השמאל לא מאוחד סביב אג'נדה אחת מוסכמת. תומכי השלום הליברליים רבים עם הסוציאליסטים, שרבים עם תומכי מהגרי העבודה ומי יודע מה עוד.

  4. אני לא יודע אם אני מסכים עם הטענה שלך, שהשמאל הפך לקללה. אני חושב שהוא בילה במקום הזה, משך תקופה ארוכה, עד בואה של המחאה החברתית. הרבה אנשים זוכרים כיום, מי האנשים שצעדו למענם בכיכרות ובאוהלים. אני מאמין בכנות, שלולא הופעתו של לפיד במפה הפוליטית, השמאל (האמיתי, לא זה של לפיד) היה בעמדת כוח רצינית, ואולי מחליף את ראש הממשלה. השאלה במקרה הזה "למה הופיע לפיד", והתשובה שלי היא: מחסור במנהיג.
    אני לא חושב שהציבור הישראלי כיום, היה מוכן לשלי כראש ממשלה. אני אסתכן ואומר שגם בוז'י הוא לא מנהיג שהציבור הישראלי יקבל כראש ממשלה. היום, יותר מתמיד, חסר לנו יצחק רבין. הציבור הישראלי של היום חי בפחד טוטאלי, ונתניהו נתפס כאופציה הרצינית היחידה. אין אף אחד אחר במערכת הפוליטית כולה, שמתקרב בכלל, לאדם שהציבור הישראלי מוכן לראות במשרד ראש הממשלה.
    כדי להחליפו, צריך לגרום לציבור לראות את הנקודות שבהם הוא חלש, ובמקביל לטפח מנהיגות ראויה בחלק השמאלי של המפה. כולי תקווה שאם יופיע כזה, בוז'י, או ליבני ישכילו לפנות לו מקום.

  5. ערן, קראתי את המחקר המקורי.

  6. דובי, תמהני, איך בחרת להזכיר את יחימוביץ' דווקא בקטע של מלחמות פנימיות בשמאל, כאשר דווקא בפסקה בה אתה מדבר על "המחנה הלאומי", נראה היה שאתה ממש מצטט אותה. אני כמובן מדבר על הנאום המפורסם שלה בכנסת: "אנחנו המחנה הלאומי".

    http://www.youtube.com/watch?v=JMxkRiMdlyM