“אחת הדרכים הטובות ביותר ללמוד משהו, הוא ללמד אותו”

זה קצת מביך שאני נאלץ להודות בזה, אבל יש משהו באותם דברים של הויראלי שהפכו למוטו של המכון להיתוך קר בפתח-תקווה. אחרי השנה הראשונה שלי כעוזר הוראה שממש לימד סטודנטים, אני חש שלמדתי לא מעט מהחוויה. הקורס שבמסגרתו לימדתי הוא קורס של שנה א', ולפיכך נדרשתי ללמד את הסטודנטים הטריים מהתיכון איך לבצע את המעבר מצורת החשיבה של בית ספר לצורת חשיבה אקדמית: קריאה ביקורתית של טקסטים, איך כותבים עבודה אקדמית (בניגוד ל"איך כותבים חיבור" המכני שלומדים בבתי הספר גם פה וגם בארץ (עוד לומדים חיבור בארץ?)). אלו דברים שאף פעם לא ממש לימדו אותנו באוניברסיטה. למי יש זמן? סטודנטים בארץ מגיעים לאוניברסיטה אחרי שלוש שנים של צבא ועוד אי אלו שנים של עיסוקים אחרים שהקשר בינם לבין פיתוח השכל הוא מקרי בהחלט, רוב הזמן. הלימודים באוניברסיטה בארץ גם כך מוכווני מטרה (והמטרה, כמובן, היא לא רכישת השכלה, אלא קבלת תואר בתחום הספציפי שנבחר), בלי כל השטויות הללו של קורסים מחוץ לפקולטה שלך (למה שסטודנט לביולוגיה ידרש ללמוד קורס במדעי החברה?) או, אתם יודעים, ללמוד איך להיות אנשי אקדמיה. אנשים לא הולכים לאוניברסיטה בשביל להיות באקדמיה, הם הולכים לשם כי צריך תואר בשביל למצוא עבודה טובה.[1]

אפשר היה להגיד שבתואר השני ילמדו את הסטודנטים איך להיות אנשי אקדמיה, אבל יש עם זה שתי בעיות: א. זה לא קורה, מעשית; ב. זה קצת מאוחר מדי – המשמעות של דחיית הנושאים הללו לתואר השני היא שאנשים שלא מצליחים להסתגל בעצמם פשוט לא יוכלו להגיע אף פעם לתואר שני, ובין כה וכה גם לא ידעו שהם יכולים להתאים לעולם האקדמי.

בכל מקרה, אז נוצר המצב שאני צריך ללמד סטודנטים דברים שאף פעם לא למדתי בעצמי. זה לא שאני לא יודע איך לכתוב עבודה או איך לקרוא קריאה ביקורתית, אבל אלו דברים שנאלצתי ללמד את עצמי ולכן הצורה שאני עושה אותם היא די מאולתרת. מעולם לא ניגשתי לדברים כאלו בצורה מאורגנת ומובנית. מסתבר שיש ערך לארגון ומבנה: מכיוון שנאלצתי ללמד את הדברים הללו, נאלצתי ללמוד אותם. וכך קרה שהרגשתי שיפור מהותי ביכולת שלי לקרוא טקסטים בצורה ביקורתית ולחשוב בצורה אקדמית במהלך השנה, לא בזכות הקורסים שלמדתי, אלא בזכות הקורס שלימדתי.[2]

אם פעם הייתי ניגש לכתיבת עבודה בערך באותה צורה שהייתי ניגש לכתיבת מאמר פובליציסטי, עכשיו אני מעריך ניואנסים שמבדילים בין הז'אנרים. אם פעם הייתי מתקשה להגיד על טקסט יותר מאשר "מסכים" או "לא מסכים" (והייתי מתקשה להגיד שאני לא מסכים – כל טקסט שהייתי קורא היה משכנע אותי, אלא אם הוא היה מנוגד לערכים המוקדמים שלי), כיום הביקורת שאני מעביר היא יותר מעודנת, ויותר קל לי להצביע על נקודות חלשות וחזקות בטקסטים, גם כשהם עוסקים בנושא שאין לי כמעט ידע לגביו. היכולת שלי לבצע אינטגרציה בין טקסטים ולהגיד משהו שמצד אחד מבוסס עליהם ומצד שני חורג מעבר לדברים שנאמרים בתוכם, גם היא עברה שיפורה ועידון בעקבות תהליך הלימוד/למידה הזה.

חבל שהייתי צריך לחכות על לדוקטורט כדי ללמוד את כל הדברים הללו.

[1] ראו עמדותי בנושא ערכה של תעודת הבגרות בישראל ב"פוסט ראשון".
[2] אני לא אומר שלא למדתי כלום מהקורסים שלמדתי, רק שלמדתי דברים שונים. מאוד שונים.

4 Replies to ““אחת הדרכים הטובות ביותר ללמוד משהו, הוא ללמד אותו””

  1. אני לא חושב שהמוטו הזה הוא מקורי כ"כ, אין לי ספק שהוא כמה עשרות שנים יותר מבוגר ממכון פ"ת, ואני בטוח שנוירולוגים גם יראו לך בקלות למה זה נכון. לגלגל רעיון שנקלט בחוש השמע חזרה לפלט כתיבה ודיבור עוזר לזכור ולהבין אותו יותר טוב, אין מה לעשות.

    מצד שני אני חולק איתך שחסרה לי היכולת לקרוא כראוי בין השורות אם הכתיבה מוצלחת, אם לא עושים מניפולציות כדי לחפות על חוסר הבנה (אלא אם זה גס ובולט מאוד), ואיך נותנים בקורת מעמיקה על טקסט (טכני או ספרותי). איפה אפשר ללמוד דברים כאלו מחוץ לכתלי מוסדות? מה הם החומרים שבהם השתמשת כדי להכין את הקורס הנ"ל?

  2. יש מגוון תכנים שאפשר למצוא באינטרנט אצל אוניברסיטאות צפון אמריקאיות שונות – כל אוניברסיטה מתחזקת "מרכזי כתיבה" אליהם יכולים סטודנטים לפנות כדי לקבל סיוע בלמידת כתיבה אקדמית (וקריאה אקדמית). חלק מהם גם מאפשרים גישה לתכנים שלהם לכלל הציבור.

סגור לתגובות.