מדענים לא משתפים

בנענע מספרים על סיומו הכושל של ניסוי של כתב העת נייצ'ר בהרחבת הקונספט של ביקורת עמיתים באמצעות מעין וויקי של מאמרים מדעיים. מסתבר שהמדענים לא הסתערו על ההזדמנות לקרוא מאמרים לפני פרסום, להגיב עליהם ולהשתתף בתהליך הביקורת.

זה די מפתיע, במבט ראשון, משום שמדענים צריכים היו לזהות כאן הזדמנות פז לחולל מהפכה בצורה שבה מאמרים מתפרסמים ולשפר פלאים את הצורה שהעולם המדעי עובד כיום. אבל כשחושבים על זה, זה לא מפתיע במיוחד – בסופו של דבר, עם ההתמחות ההולכת ומצטמצמת לתחומים קטנים יותר ויותר, מרבית החוקרים לא ימצאו עניין רב במרבית המאמרים שעשויים להגיע לוויקי הזה, וגם לא יטריחו את עצמם להתעמק במה שכבר הגיע לשם – בשביל זה, הרי, יש עורכים לכתבי העת הללו, כדי שרובם הגדול של החוקרים לא יצטרך להתעמק בערימות הזבל המחקרי שמן הסתם נשלח לכל כתב עת, אפילו נייצ'ר החשוב.

אני תוהה אם המצב לא היה שונה בכתב עת במדעי החברה, ובמיוחד בכתבי העת הנישתיים יותר. מאמרים במדעי החברה נגישים יותר לכלל החוקרים בתחום – כל שני מדעני מדינה יצליחו לקרוא ולגבש דעה לגבי כמעט כל טקסט במדע המדינה, גם אם תחומי ההתמחות שלהם שונים, מה שלא בהכרח נכון לגבי, נגיד, כימיה. ואם כתב העת הוא נישתי יותר, מה טוב.

זה כמובן לא מבטל את בעיית הזבל המחקרי, אבל אם המאמרים נגישים יותר, גם קל יותר לזהות את הזבל – לא צריך להתעמק יותר מדי כדי לגלות מחקר חסר ערך, או לזהות כשלים מרכזיים.


מדענים צריכים לשתף. למעשה, זה כל מה שהם עושים, רוב הזמן. מהות קיומו של החוקר היא חשיפת גילוייו לציבור (או לפחות לעמיתיו לתחום), על זה גאוותו ועל זה פרנסתו. העובדה שהמדענים לא ניצלו את ההזדמנות שנתנו להם בנייצ'ר צריכה ללמד אותנו משהו – משהו לגבי החשיבות של עריכהריכוזית, חרף כל הדיבורים על ווב 2.0 ועל מותו של המומחה לטובת בינת הכוורת המרושתת.מדוע וויקיפדיה מצליחה איפה שנייצ'ר נכשלו? מדוע דיווחי חדשות, למרות נסיונות שונים של קבוצות שונות ולמרות הבלוגוספירה העניפה ברחבי העולם, הם עדיין העסק הכמעט בלבדי של ארגוני חדשות מה"עידן" הקודם? הניחוש שלי הוא שההבדל הוא בנגישות המידע, שקשורה גם בחדישות שלו. מידע חדש – כמו זה שמדווח עליו בפרסומים מדעיים או בדיווחי עיתונות, אינו ניתן לוויקיזציה. יש לכך שתי סיבות: א. וויקיזציה מוצלחת היא תהליך שאורך זמן לא מועט עד לקבלת תוצר סביר, מה שאינו ניתן לביצוע בעיתונות ועשוי להוביל לזמני עריכה בלתי נסבלים בכתבי עת מדעיים (אפילו יותר בלתי נסבלים ממה שקורה עכשיו!). ב. וויקיזציה מוצלחת מתבססת על הצלבת המידע שבידי גולשים שונים עד לקבלת תוצר מוגמר. מידע חדש לגמרי קיים, במקרים קיצוניים, בידי אדם אחד בלבד (החוקר, למשל, או מקור עיתונאי) וגם במקרים פחות קיצוניים, בידי מספר מצומצם של אנשים. במצב כזה, נוצר חסר מהותי במנגנון של "וידוא עובדות", מנגנון שהוא באופן מסורתי תפקידו של העורך, גם בעיתונות ובגם בכתבי עת מדעיים.

פעם, לפני שנים רבות, השתתפתי בכנס גרמני-ישראלי שעסק בדרכים לחזק את הקשר בין המדינות באמצעות אמצעי התקשורת. באחד הדיונים הנושא הנידון היה התקשורת המקוונת – זה היה גם הדיון היחיד בו השתתפתי אקטיבית, מתוקף תפקידי כנציג (הבלתי רשמי) היחיד של גוף תקשורתי מקוון, קטן ככל שיהיה. הזמן היה לפני המצאת הבלוג (או לפחות, לפני המצאת המילה הזו לתיאורו), לפני ווב 2.0, לפני שוויקיפדיה הפכה למושג מוכר אצל כל מי שמעורב טיפה בעולם המקוון.

אני העליתי סברה, במהלך הדיון ההוא, שתפקידה של התקשורת בעתיד ילך ויצטמצם לתפקיד של עורכים בלבד. לא יהיה צורך בכתבים, טענתי, משום שהמידע הגס יגיע ישירות מהגולשים בשטח, ותפקידו של העיתון (המקוון או המודפס) יהיה רק לאמת עובדות ולעבד את המידע לכדי משהו נוח לצריכה. באותו הזמן, או לפחות שתי שניות אחרי שהרעיון יצא מבין שפתי, חשבתי שהוא די אדיוטי (אם כי הגנתי עליו בחירוף נפש בפני הזלזול המופגן של אנשי התקשורת המיינסטרימית שהיו סביבי). אבל ככל שעובר הזמן, כך אני חושב שהמודל שהצעתי סביר יותר. כבר היום ישנם בלוגרים שעיקר עיסוקם הוא באספקת קישורים לפרסומים מעניינים בבלוגים אחרים – הלכה למעשה, הם מהווים עורכים של האינטרנט, ומי שקורא אותם נותן בהם אמון ככאלו. המודל הזה מוכר ואין צורך לפרט לגביו. אבל מה שאני מתאר חורג מסתם ספקי קישורים. אני מדבר על מנגנון של ממש של וידוא עובדות, הצלבת נתונים, קבלת תגובות – כל מה שעורך צריך לעשות, פלוס טיפה עבודה של כתב רגיל, שיספק לקורא מידע מעובד באמת.

ישנם תחומים שכבר כיום המצב בהם אינו רחוק מזה. עיתונאי מחשבים בעיתונים הגדולים יכולים בדרך כלל להסתפק בקריאת הבלוגים הטכנולוגיים המרכזיים (פלוס כמה קומוניקטים יחצ"ניים) כדי למלא את השטח המוקצה להם בכל מה שהקוראים שלהם עשויים לרצות לדעת. במדינות עם בלוגוספירה מפותחת יותר, אפשר לעשות אותו דבר גם בתחומים אחרים, אני מניח.

יעבור עוד זמן רב עד שתפקידו של העיתונאי יתייתר באמת, אבל אני מעריך שהיום הזה בוא יבוא. תפקידו של העורך, לעומת זאת, לעולם ישאר רלוונטי.

12 Replies to “מדענים לא משתפים”

  1. אני לא מסכים לגבי מדעי החברה.
    אני, כסטודנט לתואר שני, צריך הרבה פעמים להסביר חלקים מסויימים מהתיזה שלי לסוציולוגים (ד"ר בעלי תקן באקדמיה, לצורך העניין) אחרים, כי הם לא מבינים את הדקויות של תת-תת-התחום שבו אני עוסק.

    אולי נכון שחוקרים במדעי החברה יכולים *לקרוא* ביתר קלות מאמרים שרחוקים מהם, ואפילו מדיסציפלינות אחרות; אבל *לבקר* אותם זה הרבה פחות פשוט.

  2. אני, כסטודנט לתואר שני, חושד בכל רעיון במדעי החברה שאי אפשר להסביר את הלוז שלו בכמה משפטים קצרים. אני חושד בבעל הרעיון שהוא טובע בז'רגון, שהוא מתפלפל על קוצו של יוד כדי לסחוט רעיון "חדשני". אני בעיקר חושד בכך שהרעיון הזה אינו ניתן להוכחה אלא באמצעים "איכותניים" שמשמעותם – סובייקטיביות.

    ולאחר שאמרתי את כל זה – על מה התזה שלך?

    (שלי עוסקת בקבלת החלטות אצל הבוחר: אני טוען שמצביעים מקבלים החלטה בשני שלבים – א. האם להצביע לאותה מפלגה כמו בפעם הקודמת (על בסיס תפקודה בקדנציה האחרונה)? ב. אם לא, לאיזו מפלגה כן להצביע (על סמך קרבה אידיאולוגית ואמון ביכולתה של המפלגה להציג ביצועים מוצלחים יותר). זה הלוז. ברור שיש הרבה יותר מזה, כי בכל זאת צריך למלא איזה 40 עמודים בדרעק הזה, אבל זה היסודות של התזה.)

  3. אם לדעתך איכותניות=סובייקטיביות – יש להניח שלא תחבב את התיזה שלי :-)

    תפיסות של אבהות וטיפול במדינת הרווחה הישראלית.
    אני בוחן שאת האופן שבו מחוקקים תופסים 'אבהות' ו'טיפול' משפיע על החוקים שיוצאים להם בסוף, מתוך הנחה שהתפיסות האלה קובעות האם החוקים יצרו אווירה ידידותית לטיפול אבהי או לא (את ההנחה הזו אני לא בודק – אני בודק את התפיסות ואת ההשפעה על החקיקה).

  4. אני רוצה לומר משהו, אני רק לא בטוח מה, אז אנסה:

    א. ציפיתי למצוא שהסיבה לכישלון הוויקי של נייצ'ר תהיה היהירות של מדענים ("מה פתאום שמישהו אחר ישנה את מה שכתבתי?"). אני לא מצליח להסיק מהנתונים אם יכול להיות שגורם שכזה השפיע. אולי באמת הפחד מחשיפה של מי עומד מאחורי ה-peer review הוא זה שמנע את הצלחת המיזם. אני מאמין שהיה אפשר לפתור את זה טכנולוגית על ידי הקצאת שמות משתמשים באופן שיקשה מאוד על זיהוי העומד מאחוריהם (אפשר להסיק את זה גם היום, כשאתה אנונימי ב-peer review, מסגנון הכתיבה. בוויקי גם שעת הכתיבה יכולה לרמז על זהות הכותב).

    ב. באייל למדתי כמה חשוב תפקידו של עורך, ושכל טקסט מרוויח מכל עין נוספת. לפעמים אני מצטער על כך שאין מי שעורך את מה שאני כותב בבלוג שלי. מה דעתכם על מיזם עריכה הדדית של רשומות בבלוגים?

  5. ב. רעיון מעניין בהחלט… איך זה יעבוד? אולי רשת של עורכים? א' עורך את ב' שעורך את ג' שעורך את א'?
    שווה נסיון, לדעתי.

  6. לדרומי: אני לא חושב שאיכותנות=סובייקטיביות באופן גורף, אבל אני כן חושב שמחקר איכותני נע על ציר שבין "אובייקטיבי" למדי (במובן זה שחוקר אחר יכול להתחקות בעצמו אחר מהלכי הכותב ולהגיע לאותה מסקנה פחות או יותר, גם אם הפרטים לא יהיו זהים) ועד סובייקטיבי לחלוטין (מה שהופך את התזה לטור דעה נורא ארוך, ועם ביבליוגרפיה). לגבי התזה – אני צריך רק הסבר אחר כדי שלפחות אבין באופן כללי על מה מדובר – מה הכוונה ב"אווירה ידידותית לטיפול אבהי"? לאפשר לאבות לקחת לעצמם את ה"תפקיד המסורתי" של האם בטיפול בילדים בעת שהאם יוצאת לעבוד?

    ערן: א. חלק מהאתוס המדעי הוא זה של בחינת עמיתים ולכן, לכאורה, אין מקום לעמדות נוסח "מה פתאום שמישהו ישנה את מה שכתבתי" (או לפחות "מה פתאום שמישהו אחר יגיד לי מה צריך לשנות במה שכתבתי"). מצד שני, אולי הנכונות לקבל ביקורת של כתבי עת כיום נובעת (חוץ מהתלות של החוקרים בכתבי עת לקידום הקריירה האקדמית שלהם) מכך שהם מניחים שהקוראים האנונימיים נבחרו בקפידה, והם לא סתם טרחנים שיש להם יותר מדי זמן פנוי.

    ב. האמת היא ששקלתי לפני כמה זמן להציע שירותי עריכה לבלוגים. הבעיה העיקרית עם הרעיון שלי, כמובן, היא שאף אחד לא מרוויח כסף מבילוג, ולכן סביר להניח שאף אחד לא יסכים לשלם כסף כדי שהבלוג שלו יזכה לעריכה (שלא לדבר על אובדן מימד המיידיות שעשוי להטריד אנשים מסויימים). הרעיון של עריכה הדדית הוא נחמד, אבל הבעיה היא שאני לא הייתי רוצה שסתם כל אחד יערוך לי את הפוסטים – עריכה זו עבודה שמצריכה מקצועיות מסויימת, וגם אם אפשר לרכוש אותה בעבודה מעשית (כמו במקרה שלי – ונניח לרגע לשאלה עד כמה אני מקצועי כעורך), הרי שרוב כותבי הבלוגים לא עסקו בעריכה מעולם, ויש סיכוי שהם יגרמו יותר נזק מתועלת. כתרגיל מחשבתי, חשוב מה יהיה מקומו של אלי אשד במערך שכזה של עריכה הדדית. לא לוקח הרבה זמן כדי להבין שמי שהכי זקוק לעורך הוא בדיוק זה שלא יוכל לספק שירות "הדדי" שכזה (למרות ש,כמובן, כל אחד צריך עורך).

  7. במובן הזה של אובייקטיבי (שהוא מובן לא-מאוד-סטנדרטי), אני משתדל להיות אובייקטיבי – שכל קביעה שלי תהיה מגובה בנתונים מהטקסטים שאני עוסק בהם. במובן הזה, אני חושב שלמי שמיומן במחקר איכותני, ולא פחות חשוב – למי שמיומן בקריאה של מחקרים איכותניים, יש את הכלים להבחין בין מה שאתה קורא 'סובייקטיבי' ל'אובייקטיבי', ויותר מזה – אני חושב, ומקווה, שזה הסטנדרט – מי שכותב מהרהורי ליבו יוכל להתקדם רק עד גבול מסויים. יוכל אולי לקבל דוקטורט (וגם זה בספק) אבל לא יהפוך לחוקר מוערך, לא יפרסם וכו'.

    לגבי התיזה – "אווירה ידידותית לטיפול אבהי" זה חוקי רווחה שמאפשרים לאב להתפנות לצורך טיפול ילדיו לפחות כמו לאם.

  8. אני אדם לא סטנדרטי. אני מסכים שיש מחקרים איכותניים טובים, ושלא מדובר בכלי ריק. הבעיה היא שעבור סטודנטים רבים מחקר "איכותני" הוא פשוט תירוץ לחוסר מחקר בכלל, או למחקר עצלני – זאת כאשר מחקר איכותני טוב דורש לא פחות השקעה באיסוף הנתונים, ובלעיתים יותר, מאשר מחקר כמותני טוב.
    ההרגשה שלי, עם זאת, היא שהרבה יותר קל לזהות מחקר כמותני בינוני מאשר מחקר איכותני בינוני (מחקרים רעים תמיד קל לזהות), ולכן אני יותר חשדן כלפי מחקרים איכותניים. אבל אני לא שולל אותם כלל וכלל.

    התזה נשמעת מעניינת. אשמח לקרוא, אם תסכים, כשתהיה לך טיוטא מגובשת.
    ואם אנחנו בנושא – אתה יותר ממוזמן לכתוב איזה משהו בנוגע לחקיקה שאתה נתקל בה עבור משמר הכנסת, אם מתאים לך.

  9. מסכים עם שתי הטענות – קודם כל, שמחקר איכותני הוא לא פחות קשה, ולרוב יותר קשה, מאשר מחקר כמותני (ההרגשה שלי היא שהקושי של הכמותני מתמקד הרבה פעמים בשלב האיסוף, והקושי של האיכותני בשלב הניתוח, אבל זו לא תיזה סדורה) וגם שהרבה יותר קל לחרטט מחקר איכותני.

    לגבי התיזה – אשמח לשלוח לך את הצעת המחקר שלי, אם אתה רוצה. שלח לי מייל לdromi529 בג'ימייל

    משמר הכנסת – כתבתי, עד עכשיו, רק על הקלות המס למטפלת – http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=823920
    אם יהיו עוד דברים שיהיה לי משהו חכם להגיד עליהם, אכתוב לך.

  10. דובי:
    א. זה ממחיש את הפער בין אתוס למציאות. אני חושב שהנקודות שהעלת כנראה מקיפות לא רע את הסיבות לכך שזה עובד במגזינים ולא עובד בוויקי.

    ב. אני מניח שיש מי שיהיה מוכן לשלם כסף על הגהה לבלוג (בעיקר אנשים יותר מפורסמים שהבלוג הוא פעילות נלווה לפעילות המרכזית שלהם, למשל ביבי נתניהו, למרות שיכול להיות תשלהם כבר יש אנשי תקשורת בתשלום שעושים את זה). אני חשבתי דווקא על מנגנון לא מחייב ככזה, שבו אנשים מתנדבים להגיה, וכל אחד מאיתנו יכול לבקש (בדיסקרטיות) את השירות, כשלשני הצדדים זכות לסרב.

סגור לתגובות.