זה לא הכלכלה, טמבל

אז מסתבר שערוץ 10 מריץ עכשיו סדרת כתבות שמשווקות את הירידה מהארץ או משהו כזה. ממה שיצא לי לראות, הכתב התרוצץ בין סופרמרקטים בחו"ל כדי להוכיח שיש מוצרים זולים יותר בחו"ל, ואז ראיין יורדים שסיפרו שבאמת נורא יקר בארץ ונורא זול בחו"ל.

מדובר על ז'אנר הכתבות שהתחקיר שלהן כולל יצירת קשר עם אנשים אקראיים כדי לשאול אותם אם הם מוכנים להגיד את מה שאתה צריך שמישהו יגיד, וסינון האנשים שלא מסכימים. האג'נדה של הכתב היא אותו פופוליזם צרכני שאנחנו כבר מורגלים בו. אבל יש סאבטקסט לדברים שצריך לדבר עליו: אנשים לא מהגרים ממדינה אחת לאחרת בגלל המחיר של מוצרים בסופר. כלומר, אולי יש אנשים שכן מחליטים לארוז את הכל ולעבור למדינה אחרת כי הקוטג' זול יותר שם – יכול להיות, יש הרבה אנשים מוזרים בעולם. אבל אף אחד לא ישאר במדינה אחרת בגלל זה. הניסיון הזה לדבר על הגירה במושגים של איפה יש נעליים יקרות יותר או איפה הנדל"ן זול יותר, מנותק לחלוטין מהחוויה של הגירה ומהגורמים שהמהגר שוקל אותם כשהוא מחליט להגר (או כשמי שעשה רילוקיישן מחליט להשאר בחו"ל ולא לחזור).

ביטוי המפתח שלא זכור לי ששמעתי בכתבה הראשונה בסדרה הוא "איכות חיים". איכות חיים אינה נמדדת בהכנסה ולא ביוקר המחיה. כמובן, הכנסה גבוהה ויוקר מחיה נמוך הם דרך אחת אפשרית להשגת איכות חיים גבוהה יותר, אבל זו דרך מבודדת ועגומה למדי לעשות זאת (ורלוונטית בעיקר לארה"ב). איכות חיים גבוהה היא בדרך כלל תוצר קהילתי יותר: מערכת חינוך איכותית וזמינה, שירותי בריאות איכותיים, סביבת חיים נעימה ומטופחת, כבישים מתוחזקים עם נהגים רגועים ותחבורה ציבורית יעילה. כל המסביב הזה שכשהוא מתפקד כראוי, הוא שקוף לנו לגמרי, וכשהוא לא מתפקד הוא הופך את החיים לקדחת עצבים מתמשכת.

בסיבוב הראשון שלנו בקנדה לא הרווחנו הרבה בכלל. למעשה, גם במונחים מקומיים ואפילו במונחים ישראליים הרווחנו מעט. הצלחנו להחזיק את הראש מעל המים בקושי, ומובן שלא חסכנו כלום. אבל עדיין נהנינו מהחיים. הייתה לנו איכות חיים גבוהה למרות ההכנסה הנמוכה. כשעולים במדרגות ההכנסה, כמובן, איכות החיים גם היא משתפרת. אבל נקודת המוצא עושה את ההבדל, כי לא רק מעמד הביניים, מי שחי ברווחה כלכלית, מרוצה מהחיים בסך הכל. גם המעמדות הנמוכים יותר נהנים מאיכות חיים לא רעה, והדבר משליך על הקהילה כולה.

חשוב לי להדגיש, כמובן, שאני לא חושב שאני חי בגן-עדן. זה לא שאין בעיות חברתיות, שאין פערים (אם כי יש פחות). זה לא שמי שיהגר לכאן יהיה לו טוב בהכרח. בהגירה יש ויתור שיכול להיות משמעותי מאוד עבור אנשים מסויימים, ויגרור תחושה של ירידה באיכות החיים, במקום עליה. כאמור: איכות החיים היא תוצר קהילתי, ולא כלכלי. הדבר מתקשר גם לפוסט הקודם שלי, בנושא קהילתיות ישראלית בחו"ל. מי שמחפש את הקהילתיות הזו עלול להתאכזב, ובסופו של דבר יגלה שעדיף לו לחזור לארץ, חרף הקושי הכלכלי.

אבל מי שסומך רק על הדחף הזה לקהילה ישראלית כגורם היחיד להשארת אנשים בארץ מוותר מראש על חלק משמעותי מהאוכלוסיה שמוכן לוותר באופן חלקי (שהופך יותר ויותר חלקי, עם הנגישות הדיגיטלית לרוב מוצרי התרבות) על התרבות הישראלית, בתמורה לאיכות חיים גבוהה יותר. נראה לי הגיוני יותר, אם מותר לי להטיף לכם ממקום מושבי המרוחק, ((זו הפעם האחרונה שבכוונתי להתנצל על זה. אם אתם קוראים את הבלוג שלי אני אניח שאתם רוצים לשמוע מה יש לי להגיד גם על החיים בישראל.)) להשקיע בחיי הקהילה בתוך ישראל ובאיכות החיים אצלכם. אבל בשביל זה צריך להזכר מה חשוב: לא הצרכנות, לא הכלכלה (למרות שכמובן שהיא מהווה אחד הגורמים בחבילה), אלא יצירת האיזון החברתי, מארג החיים הכולל שיאפשר לכולם חיים בכבוד הדדי. זה פחות מחיר הקוטג' בסופר ויותר הנהג שנדחף לפניך ומקלל אותך בחניון בחוץ. ואת זה אי אפשר לקנות בכסף.

13 תגובות בנושא “זה לא הכלכלה, טמבל”

  1. נאה דרשת.
    (וחוץ מזה, תמיד אפשר לסמוך על ה"עיתונאי" מתן חודורוב שיעשה עבודה שטחית וגרועה)

  2. אני חושב שבאיזה שלב, הנשארים החליטו שהמהגרים עושים זאת מטעמים כלכליים. המחשבה שאולי משהו לא עובד עבור כל אחד במדינת ישראל, לא מבחינה כלכלית, אלא מבחינה, נקרא לזה, מוסרית, חברתית, מצפונית, היתה כל כך מחרידה, שלא נותרה ברירה, אלא להשתכנע שבעוד שישראל היא כליל השלמות, מדינת עם הסגולה ואור לגוים, בעלת הצבא המוסרי ביותר במערכת השמש, אם כי בעלת קשיים כלכליים בדרך לגאולה, היורדים הם אנשים חלשים שנמשכים אחרי הכסף המהיר, אבל בנשמה אין להם כלום. השכנוע העצמי הזה כל כך עבד שהוא חזר לנשוך את המשתכנעים בישבן, וגם כיום, כשהגירה מישראל הופכת להיות יותר מקובלת, וכבר אי אפשר לפטור את המהגרים כחסרי נשמה, אי אפשר להפטר מהתפיסה שהסיבה המרכזית להגירה היא כסף.

  3. "אנשים לא מהגרים ממדינה אחת לאחרת בגלל המחיר של מוצרים בסופר" – אתה כמובן צודק בניסוח הזה, אבל ייתכן שיוקר המחייה מהווה שיקול לא מבוטל בבחירה אם להגר ולאן, בדיוק כשם ששכר הדירה הוא שיקול בבחירת עיר המגורים והשכר הוא שיקול בבחירת מקום עבודה.

  4. בעיניי זה הולך יד ביד – אם תהיה יותר התאמה בין מחירי המחייה למשכורת הרי שתוכל להעלות את איכות החיים שלך. גם לו היה לממשלה יותר כסף פנוי, אולי היו יותר שירותים לאזרח (בריאות, חינוך, תחבורה וכו'), יותר השקעות בתשתיות ויותר תמורה למסים שאנו משלמים. הכלכלה היא לגמרי העניין הראשי פה, כי היא חלק עיקרי בנושא איכות החיים.
    כמובן שיש עוד פרמטרים שנכנסים לשיקול לעזוב.

    חיי קהילה זה חשוב, אבל כרגע לפחות אצלי חלק גדול מחבריי כבר עזב. בנוסף, מי שעובד נונסטופ במרתון תמידי של לכסות חובות, לממן משפחה ו/או להרים את הראש מעל המים, אין לו את הזמן לחיי פנאי, להשקעה בחברים ובמשפחה. בסופו של דבר, הכלכלה ואיכות החיים הקשורה בה הם המניעים הראשיים לארוז מזוודות. לא שקל בחו"ל, לא שהגירה היא לא דבר קשה ומתיש ובמיוחד למי שעושה זאת לבד ללא בן זוג או משפחה, אבל אלו שעזבו עשו זאת בתחושה שגרוע יותר להישאר ושכבר אין ברירה אחרת – צריך לפחות לנסות זאת לשנה-שנתיים עם אופציה להמשך.

  5. אהה. לא יפה. ממך אנחנו בהחלט מצפים (אני, לפחות) לשמוע עד הסוף את מי שאתה מתכנן לזלזל בו או לרדת עליו. המינימום הוא לדעתי לשמוע את הכתבה / כתבות עד הסוף ולא "..ממה שיצא לי לראות..".
    ואני בהחלט חושב שמתן חודורוב הוא אדם חושב וחריף, והוא בהחלט עיתונאי (עד כמה שהמקצוע הזה עוד אומר משהו היום..).
    ואם היית שומע אותו, היית שם לב שהוא בהחלט נותן במה ומתייחס לקונפליקטים שמתעוררים אצל היורדים לגבי כמה וכמה אספקטים ולא רק לגבי המחירים. לא מתאים לך.

  6. מה שכתבת זה לחלוטין "כן הכלכלה". במדינה עשירה יותר יש תשתיות ציבוריות טובות יותר.

  7. לא מסכים עם מה שנכתב וגם לא עם מה שנרמז. בעוד שאכן יש אנשים שיורדים בגלל סיבות פוליטיות או חברתיות, אין מניעה שאנשים גם ירדו פשוט בגלל שהם לא מסתדרים כלכלית במקום אחד במקום אחר כן. כנראה שגם חברתית הם מסתדרים, ושבאופן כללי נוח להם בתרבות האחרת, אבל שאלמלא מצבם הכלכלי (שגורר ירידה באיכות חיים מן הסתם) הם לא היו חושבים על רילוקיישן.

    הכתבה לא סיפקה הרבה נתונים על כמות, פרט לאיזה פאי לא אינפורמטיבי, אבל אי אפשר להתווכח שיש איזהשהו אחוז שיורד כי "זו הכלכלה טמבל", והכתבה התרכזה בהם.

  8. אבל מי שסומך רק על הדחף הזה לקהילה ישראלית כגורם היחיד להשארת אנשים בארץ מוותר מראש על חלק משמעותי מהאוכלוסיה שמוכן לוותר […] על התרבות הישראלית, בתמורה לאיכות חיים גבוהה יותר."

    צריך גם לציין שהאנשים שמוכנים לוותר על התרבות הישראלית, בד"כ כי הם פחות שבטיים ויש להם תחושת שייכות בתרבות אוניברסלית או בינלאומית, הם בדיוק האנשים שמדינת ישראל הכי רוצה להשאיר: אלה הם אנשי ההיי-טק, אנשי האקדמיה, בעלי המקצועות החופשיים, וכו'.

  9. תודה על פוסט מענין …….

    הכותב מנתח בעלמא , בכללי ככה , כל מיני סיבות ואי סיבות לירידה . התהליך של הכתיבה והניתוח של הדברים הוא כמובן קוגנטיבי גבוה ומודע . הבעיה שעינינים כגון דאלו , בפועל , אינם לגמרי רציונלים תמיד .

    בארה"ב אומרים : look for the nuance and the dissonance חפש ( כאשר אתה במבוך …..תקוע ….) את הניואנס והדיסוננס .

    האמת היא , שטבע האדם , כרוך בקבלת החלטות לא רציונליות ממש . לא כל דרך קבלת החלטה , כרוכה בתהליך סיסטמטי של – מערך איזונים מושכל בין לבין .

    והרבה פעמים זה כן :

    מחיר הקוטג' , פקיד שעולה על העצבים , תחבורה מעצבנת , רגישות אישית , חרדות לא רציונליות , פרספציה שגוייה לגבי המצב בחו"ל , ובכלל , משהו שמהווה מעין " הקש ששבר את גב הגמל " כאשר אין ממש קשר בין הקש לבין הגב .

    הדיסוננס , והניואנס , הם הרבה יותר משמעותיים ממה שנדמה לפעמים .

    תודה ………

  10. ברור שאף אחד לא מהגר בגלל מחיר הקוטג' בסופר.
    אך כאשר מחירי השכירות לא מאפשרים להרים את הראש מעל למים,
    וכאשר מחירי הדירות מתקרבים למדע בדיוני,
    וכאשר מנהיגי המדינה אינם דואגים לאופק מדיני,
    וכאשר ראש הממשלה רק מחרחר מלחמה כדי להישאר בשלטון,
    וכאשר התחושה היא שהחונטה הצבאית רק דואגת למשכורות שלה,
    וכאשר הזרמים הדתיים מאיימים להרוס את מערכת הרווחה,
    וכאשר הגזענות והלאומנות הופכים למכת-מדינה,
    אנשים נורמליים בהחלט רוצים לצאת מכאן.

  11. "איכות חיים גבוהה היא בדרך כלל תוצר קהילתי יותר: מערכת חינוך איכותית וזמינה, שירותי בריאות איכותיים, סביבת חיים נעימה ומטופחת, כבישים מתוחזקים עם נהגים רגועים ותחבורה ציבורית יעילה."
    מצטער לבשר לך – זה חלק מהכלכלה.
    כדי להשיג את ה"קהילתיות" הטובה ביותר בישראל צריך כסף. וכשהכסף הולך למקומות לא נכונים, אז איכות החיים יורדת גם במה שכתבת וגם בכיס האישי שלנו.

  12. לאורי ברייטמן ,

    אני מדבר בהחלט על מחיר הקוטג' דווקא . רק שלא הבנת באמת במה דברים אמורים . מחיר הקוטג' בהפשטה , לא המחיר תכל"ס , גבוה נמוך או ביחס למה . אלא :

    המונופול של תנובה כדרך משל , המעניק לצעירים תחושה של ניצול ועושק של מעמד הביניים , יחסי הון שלטון , עריצות חברתית כלכלית וכו…… .

    ובכך מתבטאת הגישה הלאיו דווקא רציונלית עליה כתבתי . השאלה לא נגזרת מהמחיר הכלכלי יחסי של גבינת קוטג' , אלא מתחושה סיבובים אינספור של מימשלים על הישבן של האדם הפשוט והעובד .

    תודה ……

סגור לתגובות.