שיתאחדו!בחירותראשי

תגובות

שיתאחדו! — 5 תגובות

  1. אני לא מבין מה לא בסדר עם הדרישה של המפלגות הציוניות שהערבים "יממנו" (אלקטורלית) את נציגיהם במפלגה. מה היתרון במצב שמפלגה A מציבה במקומות ראליים נציגים ממגזר X אם ידוע (או יש חשש סביר) שבני המגזר הזה מצביעים בסופו של דבר למפלגה B.

    זה דומה לטענות נגד פיגלין בליכוד – הוא מייצג את המגזר הכתום כאשר ידוע שרוב בני המגזר הזה מצביעים לבית היהודי ולא לליכוד. וזו כמובן תופעה מגונה שלא צריך לעודד – גם אצל הכתומים, גם אצל הערבים וגם אצל האחרים.

    מאידך, אני לא מוצא טעם לאפשר למגזר מסוים לקיים פרלמט מגוון בתוך הפרלמנט הישראלי (למשל שבתוך הכנסת יהיו ערבים-סוציאליסטים, ערבים-ליברלים, ערבים-לאומנים וערבים-דתיים). סביר שערבי אזרח ישראל יאלץ להחליט אם הוא יותר ערבי מסוציאליסט, ואז יצביע למפלגה ערבית כללית, או שהוא יותר סוציאליסט מערבי ואז יצביע למפלגה סוציאליסטית כלל-מגזרית, אפילו אם נציגי המגזר הלאומי שלו אינם מיוצגים שם. ממש כשם שסוציאליסטית ממוצא מזרחי צריכה להצביע למפלגת העבודה (למרות שהיא בעיקר גברית ואשכנזית "לדורותיה") ולא להכניס לפרלמט מפלגת פועלות מזרחיות.

    בקיצור, אין ספק שקיימת בעיה של מגזרים מקופחים (בין היתר, גם בייצוג בכנסת) וצריך להתמודד עם הבעיה הזאת. לא בטוח שפרגמנטציה של המפלגות היא הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הבעיה הזאת.

  2. שי, שמת לב שאתה סותר את עצמך? מצד אחד, למה שהמפלגות הציוניות לא ידרשו שהערבים "יממנו" את הייצוג של עצמם, ומצד שני, אתה מתנגד לפרגמנטציה של מפלגות.
    אתה אומר "שיצביע למפלגה סוציאליסטית כללית", אבל אין מפלגה סוציאליסטית כללית, יש מפלגה סוציאליסטית ציונית, שהיא יותר ציונית מסוציאליסטית. למי יצביע הערבי הסוציאליסט?
    אחד הפתרונות האפשריים, כמובן, הוא בחירות עם רשימות פתוחות, כך שמצביעים ממגזרים שונים יוכלו לקדם את המועמדים המועדפים עליהם מתוך כלל הרשימה. זה פותר לפחות חלק מהבעיה הקיימת כיום.

  3. אני לא בטוח שיש סתירה – דיכוטומיה ממש. לי נראה שבמפלגת העבודה ומרצ, למשל, אפשר לראות מפלגות שאינן אנטי-ציוניות (גם אם מרבית חבריהן ציונים) ולאו דווקא מפלגות ציוניות – מימוש הציונות זה כבר מזמן לא האג'נדה העיקרית שלהם. (עכשיו אני נזכר שגם אתה הרי התפקדת לשם, למרות שציונות זה לא הדגל שלך).

    אמנם נכון, שבמידה שהערבים הסוציאליסטים הם אנטי-ציונים ממש, הם לא יוכלו להשתלב במפלגות האלו, אבל אם הם שמים את האנטי-ציוניות שלהם בצד (כי כזכור מדובר בכאלו שהם יותר סוציאליסטים מלאומנים ערבים), אז הם יכולים לקדם סוציליזם כזה או אחר במפלגות האלו. ואולי אחוז החסימה הגבוה דווקא ידרבן מפלגות כאלו לדחוק יותר לפינה את הציונות שלהם ולגייס מצביעים כלבבם גם מהמגזר הערבי.

    בכל מקרה, זה כמובן לא יצא פרפקט – כאמור אין גם מפלגה סוציאליסטית פמיניסטית מזרחית. ולמרות שזה לא פרפקט, לא נראה לי שצריכה להיות.

    הרעיון של רשימות פתוחות נראה לי בכיוון הנכון. מעניין אם יש דוגמאות שזה עובד.

  4. אני התמודדתי במפלגת העבודה, וכל הזמן קיבלתי שאלות לגבי העמדות הפוסט-ציוניות שלי, והייתי צריך להצהיר שאני מבטיח לא לקדם את האג'נדה הפוסט-ציונית שלי (כי בין כה וכה אי אפשר כרגע וכו'). המפלגות עצמן בהחלט רואות עצמן כציוניות (בודאי העבודה, ואני מאמין שגם מרצ).

    למה שהמפלגות הגדולות ישימו את הציוניות בצד כדי למשוך ערבים? הם יפסידו יותר יהודים מאשר ימשכו ערבים. מכיוון שהחלופה היא שהערבים יצאו מהמשחק לגמרי, עדיף למפלגות הללו להשאר ציוניות.

    אני חושב שיש הבדל משמעותי בין "מפלגה סוציאליסטית פמיניסטית מזרחית" לבין "מפלגה ערבית חילונית" לעומת "מפלגה ערבית דתית". כמות הפשרות שהערבי נאלץ לעשות כשהוא מצביע למפלגה יהודית משמעותית יותר גבוהה מאשר הפמיניסטית המזרחית שמצביעה למפלגה יהודית כלשהי. פחות או יותר באותה מידה שבה יהודי דתי היה צריך לבצע פשרות אם לא היו מוצעות לו מפלגות דתיות כלל.

    לגבי רשימות פתוחות: https://en.wikipedia.org/wiki/Open_list

  5. אבל בדמוקרטיה ייצוגית פשרות זה שם המשחק. וככל שאדם מזדהה עם מיעוט יותר קטן הוא נאלץ להתפשר יותר. אתה התפשרת "כי אי אפשר עכשיו" – אין מפלגה פוסט-ציונית סוציאליסטית ואחרת פוסט-ציונית ליברלית. גם ערבי סוציאליסט יכול להתפשר, "כי עכשיו יש פה רוב גדול וחוצה מפלגות לציונים", אבל במצב הקיים עכשיו הוא יכול לקדם אג'נדות אחרות שלו, מלבד האנטי-ציונית, כמו שאתה עשית.

    אם זה נכון שערבי-סוציאליסט צריך לעשות הרבה יותר פשרות מפמיניסטית מזרחית-סוציאליסטית, הרי זה בגלל שהוא הרבה יותר ערבי-לאומי (אנטי-ציוני) ופחות סוציאליסט. ובמקרה כזה, באמת, "שיתאחדו!" הערבים הלאומנים החילונים והדתיים – גם זו כמובן פשרה ואני כאמור מבין שהפשרה של מיעוט עלולה להיות יותר כואבת וקשה, אבל זה לא אומר שהיא פחות הוגנת. א-פריורית החיים הפוליטיים של הרוב קלים יותר.

    לדעתי למפלגות מהמרכז שמאלה יש אינטרס לשים בצד (או לפחות להנמיך) את הדגל הציוני שלהם, ראשית משום "שכרגע הוא לא מאותגר" ובעיקר משום שהן יכולות להגדיל את כוחן באמצעות קולות הערבים (הלא לאומנים, אם יש) ולא לדחוק אותם למפלגות הערביות הלאומיות או להימנעות.

    רשימות פתוחות – מעניין. אני צריך ללמוד על זה יותר. על פניו אני בעד.