מחשבות משומשות

ליד הבית שלי יש חנות ספרים משומשים. הבעלים שלה, כך גיליתי במקרה, היא מישהי שאני מכיר וירטואלית. כמה פעמים נכנסתי לשם ועברתי על המדפים, אבל מעולם לא אזרתי אומץ להציג את עצמי. אתמול, סוף סוף, החלטתי להכנס ולהגיד שלום. הסיבה לכך היא שהחנות עומדת להסגר בקרוב. יש כל מיני סיבות לסגירת החנות, כולל העובדה הפשוטה שלהיות בעל עסק בישראל זה לא דבר פשוט בכל מקרה. אבל עסקי הספרים המשומשים הפכו בשנים האחרונות לקשים עוד יותר. כשהשוק מוצף באינספור ספרים חדשים שנמכרים במבצעי ארבעה במאה, קשה לחנות הספרים המשומשים להציב תחרות אמיתית. היחידים שישתמשו בשירותיה הם מי שמחפשים ספר ספציפי. אבל גם השוק הזה נלקח מידיה של חנות הספרים המשומשים השכונתית על-ידי האינטרנט והרשתות החברתיות.

מאידך, התחרות הקשה גם הופכת את חנויות הספרים המשומשים לבלתי אטרקטיביות לבעלי הספרים, המשמשים להן ספקים. אברהם בלבן מספר בהארץ על התסכול שבמכירת קובץ כל כתבי שלונסקי בחמישה עשר שקלים לחנות ספרים משומשים. מה שנחשב בעיני בעלי הספר יקר ערך, שהויתור עליו נעשה מתוך כאב, הוא בעיני רוכל הספרים סיכון לא כדאי – ועוד כזה שיתפוס מקום רב על המדף וספק אם מישהו יסכים לקנות אותו במחיר שיצדיק את שאיפותיו של בעליו המקוריים. גם לי הייתה חוויה דומה עת נגררתי עם רשימת הספרים עליהם החלטתי לוותר לקראת הנסיעה לקנדה מחנות לחנות. בחנות אחת הציעו לי לקנות את אוסף ספרי טרי פראטצ'ט שלי בשלושה שקלים האחד. יתר החנויות אפילו לא הציעו את זה. במחיר כזה, כבר עדיף לי להשאיר את הספרים ברחוב כדי שעובר אורח יאסוף אותם לביתו. כבר ראיתי כמה ערימות כאלו ברחוב בשנים האחרונות, וחלק מהספרים אף נמצאים אצלי על המדף כיום.

את הספרים העודפים שלי איפסנתי בסופו של דבר אצל הורי, לבד מארגז אחד שנתרם לספריה. (לא נשארתי לברר אם הם באמת מעוניינים במה שהיה שם. לא יפתיע אותי אם רבים מהם סיימו את חייהם בפח הזבל. לפחות לא אני הייתי צריך להשליך אותם לשם).  כשהגיע הזמן לחזור מקנדה לארץ, מכרתי כמה ספרי לימוד שנותרו ללא שימוש אצלי דרך אמאזון. אחרי דמי המשלוח, הרווחתי אולי עשרה דולר במקרה הטוב על כל ספר. את אלו שאיש לא דרש זנחתי בסוף בספריה הקטנה שבחדר הדוקטורנטים — אולי מישהו שם יהיה מעוניין בהם.

אני לא מאשים את בעלי החנויות. הם מנהלים עסק שבין כה וכה מתקשה להיות רווחי. אבל העלמותם של הספרים המשומשים מחיינו היא אופציה שאי אפשר להתעלם ממנה, ויש בה משהו עצוב.

ועוד לא דיברנו על ספרים אלקטרוניים. לפני כמה חודשים רכשתי (טוב, קיבלתי במתנה) קינדל. לקח לי קצת זמן להתרגל לרעיון, אבל בשבועות האחרונים התחלתי סוף לסוף לקרוא ספרים שלמים עליו. ספרים אלקטרוניים, כמובן, אי אפשר להחזיר (למרות שאמאזון הגישה פטנט שיאפשר סוג של מכירת ספרים אלקטרוניים "משומשים" דרכה). כמו כל טובין דיגיטלי, יש בעיה אינהרנטית ברעיון של מכירת עותק משומש. ראשית, יש את עניין ה"עותק" – כשאני מוכר ספר משומש, אין לי דרך ריאלית להמשיך להשתמש בו אחר כך (אלא אם צילמתי את כולו, אבל זה לא בדיוק עונה על התנאי של "ריאלי" עבור רובנו). כשאני מוכר קובץ (או אפילו דיסק שאפשר בקלות לעשות לו ריפ לכונן הקשיח), אני לא מוכר את מה שיש לי, אלא מייצר עותק חדש של מה שיש לי, ועקרונית יכול להמשיך להשתמש בקובץ המקורי בלי שום מגבלה. כלומר, יצירת שוק של טובין משומשים דורשת יצירת מכניזם מלאכותי שיבטיח שאני לא יכול להמשיך להשתמש בקובץ אחרי שמכרתי אותו. זה, בעצם, כל מה שהפטנט של אמאזון מציע.

שנית, יש את הקטע זה של "משומש". כשאני מוכר ספר משומש, הוא קצת מרוט, אולי יש איזה כתם קפה פה ושם (או אפרסק, במקרה של העותק שלי של שר הטבעות, שהיה בתיק יחד עם שקית האוכל שלי בנסיעה מהבסיס באילת הביתה). הוא לא, מה שנקרא, "מהניילונים". כשקניתי תקליטים משומשים בראשית שנות ה-90, קיבלתי על עצמי את הסיכון שהם יהיו שרוטים פה ושם. זו הפרמיה ששילמתי כתחליף לכסף שחסכתי ברכישת עותק משומש. אבל קבצים לא דוהים ולא נשרטים. קבצים הם קבצים. אם חרשתי על שיר אחד מיליון פעם, זה לא ישפיע כהוא זה על חווית ההאזנה של מי שאני אמכור לו את הקובץ המכיל אותו. וכשהקבצים נמכרים מראש באופן מקוון ולא על מדיה פיזית, אין אפילו איזו קופסא שיכולה להשבר או חוברת שיכולה להקרע. המשמעות היא שברגע שקיימת האלטרנטיבה של רכישת קובץ משומש מוזל, אין שום סיבה שבעולם לקנות את הקובץ המקורי במחיר מלא.

כמובן ששוק הספרים הוא ממש לא השוק היחיד שמתמודד עם הבעיה הזו. הראשון שנדרש לבעיה היה שוק המוזיקה. המעבר למדיה דיגיטלית והקלות של הפיראטיות הפכו את כל סוגיית הדיסקים המשומשים למורכבת הרבה יותר. מה מפריע לי לקנות דיסק, להעתיק אותו לכונן הקשיח, ומיד למכור אותו חזרה ולקבל חלק מהעלות בחזרה? ואם כבר — מה מפריע לי לא לקנות את הדיסק מלכתחילה, אלא פשוט להעתיק אותו ממישהו אחר אי שם בעולם בחינם? עם הגידול במהירות העברת הנתונים ברשת, אותן הבעיות צצו גם בשוק הסרטים. בעת האחרונה התלהט הדיון בנושא בשוק משחקי הוידאו, בעקבות הודעתה של מיקרוסופט שבקונסולה הבאה שלה לא יהיו משחקים משומשים (מאז הם כבר שינו את דעתם), אבל גם בעקבות המעבר ההולך וגובר למכירת משחקים ישירות דרך האינטרנט. בסטים, כמו בחנות המוזיקה של אייטיונז, אין החזרות. השמועות מספרות שמי שקונה משחק ומגלה שהוא לא עובד על המחשב שלו לעיתים יצליח לקבל את כספו בחזרה, אבל אין שום התחייבות כזו (ואני יכול להגיד על עצמי שזה כבר מנע ממני לקנות משחקים נטולי דמו בעבר). בחנות של הקינדל אפשר להחזיר ספרים תוך שבעה ימים. יש רבים שיכולים לנצל את המדיניות הזאת לרעה (לא אני, אני קורא לאט), ואין לי מושג אם אמאזון יפעלו באופן כלשהו כנגד מי שמחזיר ספרים באופן סדרתי, אבל מצד שני אין להם אינטרס להפוך ספרי קינדל לפחות אטרקטיביים מספרים פיזיים. (אפליקציות, סרטים ומוזיקה, אגב, אי אפשר להחזיר). בחנות של אנדרואיד אפשר להחזיר אפליקציות תוך רבע שעה מרכישתן. בשני המקרים, כמובן, יש למוכר שליטה מלאה על המכשיר שאמור לעשות שימוש בטובין הללו, ויצירת עותקים בלתי חוקיים רחוקה מלהיות טריוויאלית עבור המשתמש בממוצע. ((גם בסטים יש להם שליטה מלאה על היכולת שלי לגשת למשחקים מרובי ה-DRM שלהם, אבל הם, משום מה, לא מאפשרים החזרה, כאמור.))

אז בשביל מה צריך בכלל שוק ספרים משומשים? דבר אחד שהשוק הזה (כמו שוק המשחקים המשומשים) נותן לי הוא סוג של תעודת ביטוח. אם אהבתי את הספר או המשחק, אני יכול לשמור אותו לעד. אם פחות אהבתי אותו, אני יכול למכור אותו הלאה ולקבל חזרה לפחות חלק מהשווי שלו. ((פעם הייתי בחנות ספרים משומשים בתל-אביב שהבטיחה לשלם אחוז מסויים מעלות הספר אם אחזיר את הספר תוך פרק זמן קבוע. כלומר, אם אני מחזיר את הספר תוך שבועיים, תוחזר לי מחצית מעלותו, ואם אני מחזיר אותו תוך שלושה חודשים, שליש מעלותו וכן הלאה. דרך מצויינת להבטיח לקוחות חוזרים. לא אני, כאמור. אני קורא לאט.)) שוק המשומשים גם יוצר לחץ על המוציאים לאור להוריד מחירים זמן מה אחרי יציאת כל כותר, משום שהוא יוצר חלופות ריאליות למי שמעדיפים מחיר זול על רכישה מיד עם יציאתו לשוק. (אגב, ככל שהכותר יותר מוצלח, כך הלחץ הזה פוחת. משחקים שאנשים נמנעים מלמכור חזרה, או שנחטפים במהירות ברגע שמגיע עותק משומש שלהם לחנות, שומרים על מחיר משומש גבוה לאורך זמן). שוק משומשים מאפשר גם חיי מדף ארוכים יותר עבור כותרים מבלי שהמו"ל ידרש להוצאות נוספות על הדפסת עותקים שלא ידוע אם ימכרו או לא – בעיה שכבר לא קיימת בשוק דיגיטלי, לפחות כל עוד יש עדיין מו"ל שימכור את הכותר.

השאלה האם שוק המשומשים בסופו של דבר מועיל כלכלית למו"לים ולסופרים/מפתחים היא שאלה פתוחה. יש טענות לכאן ולכאן. על השאלה האם העלמותו של שוק המשומשים תשפיע לרעה על הצרכנים, מצד שני, יש הרבה פחות ויכוח. היא כן. כך גם הפיכת שוק המשומשים לשוק שמתווך על-ידי המו"ל עצמו, או על-ידי הקמעונאי המקורי, תפגע בסופו של דבר בצרכן. מצד שני, כמובן, להתפתחויות הטכנולוגיות שמביאות לאט לאט את מותו של שוק המשומשים יש יתרונות משמעותיים משלהם לצרכנים.

אני אוהב להכנס לפעמים לחנויות ספרים משומשות. אני במיוחד אוהב להכנס אליהן עם הבן שלי ולשבת ולעיין בספרים שם — לפעמים אפילו לקנות משהו. חבל יהיה אם הן תסגרנה. חבל יהיה לי על בעליהן, שהם כולם, בהכרח, אוהבי ספר כפי שהמוכרים בסטימצקי לעולם לא יהיו. מוזר לי לדמיין עולם בלי חנויות ספרים משומשות. מפחיד קצת לחשוב על אובדן הזכרון התרבותי שלנו שיהיה כרוך בכך.

זהו, אין פואנטה.

10 תגובות בנושא “מחשבות משומשות”

  1. יש חנות ספרים יד שניה מאד קרוב לביתי החדש. היא פתוחה רק אחרי השבוע הראשון של החודש, וגם אז בעל המקום מזהיר שבעונת הבייסבול הוא לפעמים יסגור מוקדם כדי לראות משחק. די ברור לי שהוא לא מתפרנס מזה.

    אשר לשוק הדיגיטלי, לדעתי הלחץ שם לא יהיה בגלל המשומשים, אלא שבין אם יש מנגנון שמירה נגד העתקה ובין אם לאו, עם הזמן תמיד ייעשה יותר ויותר קל להעתיק משחק, ספר, או אלבום, ככל שהוא היה בשוק יותר זמן – בין אם בגלל שהיה לו יותר זמן להתפרש ברשתות שיתוף הקבצים, ובין אם גדל הסיכוי שמנגנון השמירה שהיה כשהוא נמכר לראשונה ייפרץ, מה שיאפשר לו לצאת ל"שוק" הפיראטי מלכתחילה.

    הפיראטים הם לחץ המכירה-מחדש של העולם הדיגיטלי.

    (פורסם במקור עם שיתוף הלינק בפייסבוק – אולי כאן יהיה עליו דיון סוער יותר)

  2. משהו שלא התייחסתי אליו בהבדל בין משחקים לספרים משומשים זה חוסר "הפרדת הרשויות" בתחום הקמעונאי במשחקי וידאו. בעוד שחנויות ספרים חדשים וחנויות ספרים משומשים הן שני דברים נפרדים, במשחקי וידאו בד"כ מדובר על אותה חנות. יתר על כן, חלק משמעותי מהרווחים שלהן מגיע דווקא מהמשומשים, ולא החדשים. כמובן, המערך הזה יוצר דינמיקה שונה לחלוטין בין המו"לים לבין הקמעונאים, וגם לזה יש השפעה.

  3. ספרים אלקטרוניים אינם ספרי נייר. הם יצור שונה.

    לדעתי שאלת קיומן של המקבילה האלקטרונית לחנויות ספרים משומשות היא שאלה משנית. שאלה חשובה יותר היא שאלת קיומן של חנויות ספרים קטנות ועצמאיות. הריכוזיות הגדולה בשוק היא בגלל שרק גופים גדולים יכולים לסגור עסקאות עם הוצאות ספרים גדולות, והוצאות הספרים כופות תנאים מגבילים.

    כמוכן, האם אתה בטוח שהורדת המחירים לאחר זמן מה היא דבר טוב? חשוב על כך בתור סופר שכותב ספר לא מצליח במיוחד. אמזון מניחה שהספר שלך לא יצליח ולכן מראש אין כמעט עותקים מודפסים שלו. כמה פעמים בשנה ירכשו עותקים. אמזון תדפיס במיוחד בשבילם. היא לא תבזבז שטח אחסון בשבילם. איזו סיבה יש לה להוריד מחירים? האם יהיה אי פעם מצב שהספר לא יהיה זמין? וכמובן שאם מדובר על ספר אלקטרוני אין אפילו צורך להדפיסו וכל מה שהוא תופס הוא כמה מגהבייטים במחסן של אמזון. אני לא יודע כמה אותם מגהבייטים עולים לאמזון, אבל אני מנחש שמכירת עותק אחד בעשר שנים תכסה אותם.

    בתחום המוזיקה יותר ויותר יוצרים הפחיתו את תלותם בחברות התקליטים הגדולות. האם קיומם של ערוצי הפצה זולים יותר יעודד תהליך דומה? או שאולי יחליף את התלות הזו בתלות בערוצי ההפצה הגדולים (אמזון, אפל).

    לעניין הערה [1] שלך, חיפוש קצר מעלה לא מעט תוצאות. אין לי מושג עד כמה הן מועילות. צריך לזכור שמכיוון שעותק DRM הוא פגום, הוא שווה פחות מעותק לא מוגן. לכן לא בהכרח צריכים תהליך שיתאים למשתמש הממוצע אלא תהליך מספיק פשוט עבור משתמשים לא מתוחכמים מדי.

    כדאי להיות מוכנים, לפי התחזית של http://xkcd.com/488/ . אפשר גם להסתכל מה נכתב שם 32 רצועות קודם לכן.

  4. מצאתי את עצמי באותו המצב – עם ספרים שאפילו בחינם לא רוצים לקחת ממני. כמות גדולה תרמתי ל"סיפור חוזר" http://rebooks.org.il/. לפחות זה למטרה טובה.

    את השאר אני לוקח אתי אחד אחד לנסיעות ברכבת, ונוטש את הספר שם עם תום הנסיעה. אנשים מוכנים לקחת ספרים בחינם…אני מקווה.

    ויש את אתר סימניה. simania.co.il/‎
    אם יש לך סבלנות להציע שם את הספרים למכירה, ויש לך מקום לאחסן אותם במקם פחות נגיש, אז עם הזמן יש סיכוי שמישהו ירצה דווקא את הספר שלך. קניתי שם ספרים דווקא די ביוקר, שכבר לא היו בחנויות.

    כמו כמעט על כל דבר, גם על זה כתבתי כבר פעם אצלי בבלוג…
    http://theshingimel.wordpress.com/2013/01/02/intel-cheese/

    לפחות עם ספרים בפורמט אלקטרוני אין לי את חיבוטיי הנפש האלה…

  5. בשנה וחצי האחרונות (מאז שיש לי קינדל) אני חושב לא מעט על המשמעויות שלו ואיך הוא עומד מול הנוסטלגיה שבספר אמיתי ונגזרותיו (השאלה, מכירה משומשת, חתימות, הקדשות, רשימות מכולת, והורשה [כיום אני יכול להוריש למישהו את חשבון האמזון שלי ו/או את מכשיר הקינדל אבל אני לא יכול לחלק את הספרים בין הצאצאים]).
    היה לי מן רעיון – משחק מחשבתי – לאפשר מכירת ספרים דיגיטליים יד שניה והלאה באופן הבא – אתה מוכר את הספר אז קודים הדברים הבאים:
    1. אתה מאבד את היכולת לראות את המירקורים וההערות שלך (כיום, בהשאלת ספרי קינדל הם נשארים זמינים לך, למקרה שתחליט לקנות את הספר).
    2. הקונה מקבל גישה לרשימות ולמירקורים.
    3. (וזה העיקר) כל העברת בעלות תגרור בלאי מסויים של הספר – הבלאי יהיה בצורה של מחיקה רנדומלית של אחוז זעום מהמילים/אותיות. זה קל מאוד מבחינה אלגוריתמית וזה בהחלט יכול לדרבן אנשים לקנות את המקור בכמה דולרים יותר כך שזה משמר היגיון מסחרי והגנה על סופרים.

    כמובן שזה רק משחק מחשבתי כי למה לרנדר בלאי ולא לשמור את ההערות, הרי הטכנולוגיה מאפשרת את זה. השאלה החשובה יותר היא עד כמה טכנולוגיה חדשה צריכה בכלל לדמות את המציאות שטרום הטכנולוגיה הזו.

  6. כל הגבלה נוספת או פגם (כמו שמציע אורן) יהיה "שגוי. כמו הרבה "פתרונות למניעת מחיקה, כמו ה-DRM לסוגיו בעייתים בלשון המעטה. תהליך כזה רק יעודד מציאת דרכים לעקיפתו.
    התוצאה המתקבלת בדר"כ הפוכה מהכוונה המקורית: מי שמשלם ופועל "בדרך החוקית יקבל

  7. מי שמשלם ופועל "בדרך החוקית" יקבל עותק "פגום" בעוד שמי שיערוך את המנגנון יקבל עותק נאמן למקור. כמו חדש.

    שיטות הגנה כאלה משיגות כמעט תמיד את אותה התוצאה.
    אם אתה משתמש במשחק מחשב "חוקי", לדוגמא, אתה חייב להיות מחובר לרשת ואתה לא איכות ליצור עותקים לגיבוי. אם ברשותך עותק פרוץ… אין בעיה.

    נ.ב.
    DRM (Digital Rights Management) בעברית הוא נז"ק, (ניהול זכויות קניין)

  8. אחי מביא מדי פעם ארגז עם ספרים משומשים לקפיטריה בעבודה שלו. הוא אומר שבדרך כלל הם נעלמים.

  9. בהמשך למה שכתב אורן, הנה עוד נקודה שעלתה לאחרונה במשפחתי:

    אם קניתי ספר, לאחר שסיימתי לקרוא אותו (אם הוא מוצלח) הוא מועבר לאחרים במשפחה/חברים שיקראו ויהנו אף הם.

    אם רכשתי ספר לקינדל, הוא לשימושי האישי בלבד, אלא אם אעביר את המכשיר למישהו אחר.

    לאור העובדה שאין הבדל מחירים משמעותי באמזון בין ספרים בכריכה לספרי קינדל, השיקול בהחלט קיים..

סגור לתגובות.