האייל, בלבן

פתאום הבנתי מה זה היה שגרם לי להתעייף מהאייל, מה הסיבה שהדיונים שאני נכנס אליהם באייל מעצבנים אותי ולא מעניינים אותי: הבלבניזם. כמות הבלבניסטים באייל חורגת בהרבה מהאחוז שלהם באוכלוסיה, או אפילו באוכלוסיית היעד של האייל. זה מאוד מייגע להתווכח עם בלבניסטים, כי המסר העיקרי שלהם אלי הוא תמיד "אתה לא מבין". התורה הבלבניסטית (אם אתם לא יודעים מהי, עדיף שלא תדעו. דלגו על הפוסט הזה) דורשת מפוליטיקאים להיות עקביים בצורה בלתי אנושית, מתוחכמים ברמה על-טבעית ויודעי-כל ברמה אלוהית. לעומת זאת, דווקא הבלבניסטים עצמם לא מחוייבים בעקביות חריגה, מה שעושה את התורה שלהם לנוחה במיוחד. אי אפשר להפריך בלבניזם, ולכן מדובר בתורה מיותרת וחסרת תועלת. אבל ויכוח עם בלבניסט הוא ארוע מייגע להפליא.

אז זהו, זה מה שגרם לי לעזוב את האייל, בסופו של דבר. נמאס לי שכל דיון פוליטי מועבר אוטומטית לפסים בלבניסטיים – אפילו יותר מאיך שכל דיון בנושאים חברתיים הפך לרב-שיח של שוקחופשיסטים עצבניים. הבלבניזם הרבה יותר מעייף. הרבה פחות מעניין לי לקרוא את הדיונים הללו, והרבה יותר קשה לי להמנע מלהגיב עליהם – ולהתעצבן.

סתם, חשבתי לשתף.

5 תגובות בנושא “האייל, בלבן”

  1. (אני מבקש סליחה מראש ממי שלא בקי בפוליטיקה של האייל הקורא. התגובה הזו תכיל התייחסויות רבות לעניינים פנים איליים)

    ראשית, אני קצת מופתע. הדיונים הבלבניסטים די שככו באותה תקופה שבה עזבת את האייל – לי נמאס (במיוחד אחרי תגובה של סמילי שהתחייבתי לענות לה בעתיד ובסופו של דבר לא עניתי לה, והתגובה האלמותית של השכ"ג על הבלגניסטים והמשתהלבים) די השתיקה כל ניסיון להציג את נקודת המבט הזו. מה שאפיין את תקופת הפרה-נטישה שלך, עד כמה שאני זוכר, היו הוויכוחים האינסופיים עם איילת, ואני באמת לא רוצה ללכת לשם. יותר מדי דם רע עבר בין כל הצדדים.

    בתור "בלבניסט", מה שמעייף אותי בדיון איתך זו הציניות שאתה נוהג לבל בה את הביקורת שלך. אני לא חובב גדול של ציניות, בלשון המעטה. ציניות נתפשת אצלי ככלי לגדיעת דיונים, לא לעידודם, ועל כן המסקנה הסמויה שלי עד כה היתה שזו אכן דרכך לנסות להפסיק את אותם דיונים.

    אבל למה זה בעצם מפריע לך? אתה הרי לא חייב לענות, כמו שאני נוקט בחרם לא מוצהר על מגיבים מסוימים (ומצטער בכל פעם שאני חורג מהחרם הזה). זה מזכיר לי במובן מסוים את התגובות של אורי פז בכל פעם שיש ביקורת על חרדים. נראה כאילו הוא חש "למחוץ את השרץ" (בהיפוך משעשע של וולטיר החילוני) ולדאוג לדכא דעה אחרת. נראה שכך גם אתה חש, (תרתי משמע, כאיש מדעי המדינה) "למחוץ את השרץ" הבלבניסטי שמציע אלטרנטיבה. אני מודה שגם אני נוהג כך לפעמים (אם כי לאחרונה אני משתדל פחות ופחות לעשות כן), למשל בענייני בריאתנות מול אבולוציה. אז כאמור, אתה לא חייב לענות ולנהל דיאלוג עם מי שאתה לא מסכים איתו, אם ברור לך שזה חסר תקווה. למה אתה מתעקש בכל זאת?

    אני יכול לקשור את זה לרשומה שלי על ההגמוניה בוויקיפדיה והחשיבות, לדעתי, ששם יבלוט הנראטיב השולט על חשבון נראטיבים של השוליים, וזאת נגד המגמה להשתמש בוויקיפדיה ככלי לשינוי. אבל בתגובות באייל אין זה כך, שכן האייל אינו "מאגר הידע האנושי" או מתיימר להיות כזה. שם יכולים "אלפי פרחים לפרוח".

    ואת כל זה כתבתי בלי לדבר על הסניליות של האקס-צ'יף שממשיך לטעון נגד אנשי קש בלבניסטים לדעתי למרות שאני מתקן אותו מדי פעם :)

  2. שום התנצלות ושום בטיח! בלוג שלי.

    אני באמת מנסה לגדוע את הדיונים. זה הבלבניסט הזה שמתעקש כל הזמן לענות. לא מבין רמזים, הבחור.

    אני לא *חייב* לענות, אבל משהו בי דוחק בי להשיב לשטויות הללו. קשה לי לסתום את הפה. שאל את יונית.

    אני זוכר את ההסברים שלך, אבל כל פעם מחדש אני נתקל בהוכחות לכך שההסברים שלך אינם מייצגים נכון את התורה שלכם, ואני חוזר לתיאור הראשוני. ההסברים מרגישים כמו תירוצים, התחמקויות, בעוד שהניתוחים (של הבלבניסט, לפחות) מתבססים על התיאור הראשוני של הבלבניזם. כל עוד זה המצב, אני אמשיך להתעלם מהתירוצים.

  3. הצחיק אותי הצירוף: "אני באמת מנסה לגדוע את הדיונים. זה הבלבניסט הזה שמתעקש כל הזמן לענות. לא מבין רמזים, הבחור. אני לא *חייב* לענות, אבל משהו בי דוחק בי להשיב לשטויות הללו. קשה לי לסתום את הפה. שאל את יונית.". אתם שניכם סובלים מתסמונת "חייב לומר את המלה האחרונה" (והנה גם אני :) )

  4. ערן בילינסקי מאשימני למעלה ש"בכל פעם שיש ביקורת על חרדים. נראה כאילו הוא חש 'למחוץ את השרץ' (בהיפוך משעשע של וולטיר החילוני) ולדאוג לדכא דעה
    אחרת". תמהני על מה מסתמך ערן בילינסקי. האם אדם כזה יכתוב את המאמר הבא (למשל)?

    http://www.notes.co.il/uripaz/24608.asp

    כבר הבהרתי בפני ערן בילינסקי באינספור התדיינויות ב"האייל הקורא" שיש לי בטן מלאה על החברה החרדית, אך אינני רואה טעם לשפוך את ליבי בפני קהל הצמא ממילא להכפשת החרדים, אלא בפני החרדים עצמם במטרה לתקן ולשפר.

סגור לתגובות.