למה לא רפובליקת ישראל?

משהו שנאמר כלאחר יד היום בקורס שלי על איראן[1] גרם לי לחשוב פתאום על "מדינת ישראל". תחשבו על המדינות שאתם מכירים ברחבי העולם. יש רפובליקות, ממלכות, פדרציות, דמוקרטיות עממיות, רפובליקות איסלמיות – לכל מדינה בעולם יש, בשם הרשמי שלה, הגדרה (לפעמים שקרית, אבל לא חשוב) של שיטת המשטר שלה. רק שלוש מדינות לא כוללות הגדרה כזו: מדינת הותיקן, מדינת קטאר (דאוולאת קאט'ר) ומדינת ישראל.

מה זה אומר עלינו, שלא טרחנו בכלל להגדיר איזה מין משטר אנחנו? ההגדרה הסבירה ביותר עבור ישראל היא רפובליקה. אבל משום מה בחרו מייסדי המדינה לא לקרוא למדינה רפובליקה באופן רשמי. שתי תאוריות עלו לי בראש לסיבה על כך. הסיבה הראשונה היא פוליטית, אבל יתכן שהיא אנאכרוניסטית: השאיפה של זרמים דתיים מסויימים למלוכה בארץ ישראל גרמה למייסדי המדינה לא לשלול באופן מוחלט את האפשרות שהמדינה תהיה מלוכנית, ולכן לא הגדירו אותה כרפובליקה. הסיבה השניה היא סימבולית יותר: השאיפה של הציונים הייתה למדינה, לבית לאומי – הדגשת האלמנט הריבוני הגלום ברעיון של מדינה היה חשוב הרבה יותר למייסדי המדינה מאשר הגדרת הריבון עצמו (העם לעומת המלך).

באירלנד התרחש תהליך דומה, כאשר עם הקמתה כמדינה עצמאית היא נקראת "המדינה החופשית של אירלנד", אך כעבור זמן מה גם האירים שינו את ההגדרה הפורמלית של מדינתם לרפובליקה, אולי כניגוד למלוכה הבריטית.

אני מניח שכיום יהיה מי שיטען שההגדרות הללו פשוט לא משנות שום דבר, וגם אם אנשים יודעים מה ההבדל הפורמלי בין רפובליקה למלוכה, הרי ברור לכל שיש הרבה יותר מן המשותף בין הממלכה הבריטית לרפובליקה הפדרלית של ארצות הברית[2] מאשר בין זו האחרונה לרפובליקה הערבית של סוריה. אז מה זה כבר משנה? ובכל זאת, הבחירה להיות שונים מכל השאר מעלה תהיות.

יש לכם תאוריות אחרות?

[1] זה מאוד מוזר ללמוד קורס על איראן כשהמרצה הוא באמת איראני, שאפילו ישב בכלא על הפעילות האינטלקטואלית שלו, ורבים מהסטודנטים פותחים את ההערות שלהם במהלך השיעור במשפטים כמו "כשהייתי שנה שעברה בטהראן…"

[2] בעצם, גם ארה"ב לא מגדירה עצמה כרפובליקה בשמה הפורמלי, אלא פשוט כ"מדינות מאוחדות"…

18 Replies to “למה לא רפובליקת ישראל?”

  1. למעשה, חלק מהמדינות בארה"ב מגדירות עצמן כרפובליקות (קליפורניה למל), ויש גם הגדרות אחרות (commonwealth- בוירגיניה וגם במסצוסטס אם אני לא טועה), ויש גם כאלה שמוגדרות בכל זאת כ-state, כמו ישראל

  2. בכתה ה' או ו' קיבלתי במתנה ספר קטן ומופלא בשם לקסיקון אומות העולם מאת אחד ב' פורטיס (אני זוכר שהשם הילך עליי קסמים, את ר' פורטיס עוד לא הכרתי אז). הספר הורכב מרשימת כל המדינות הריבוניות בעולם באותה עת, כשלכל אחת הוקצו עמודים בודדים שכללו בעיקר מידע סטטיטי יבש. עברתי על רשימת המדינות וגיליתי את הייחודיות של ישראל (לא זכור לי מה היה עם קטאר ועם הותיקן), ומסיבה כלשהי התמלאתי גאווה על הייחודיות הזו.
    בכל מקרה, ההסבר השני שלך נשמע לי מוצלח מאוד.

  3. הערה אחת: "השאיפה של הציונים הייתה למדינה, לבית לאומי – הדגשת האלמנט הריבוני הגלום ברעיון של מדינה היה חשוב הרבה יותר למייסדי המדינה מאשר הגדרת הריבון עצמו (העם לעומת המלך)."
    לא מדויק. הזרמים המרכזיים בציונות לאורך השנים חיפשו את הפתרון לאינדיבידום היהודי (כחלק מעם). הדמוקרטיה, למעשה, כמעט ומובנית בתוך התורות הציוניות המרכזיות. הרעיון הבסיסי, "זכותו של היהודי להיות ריבון על גורלו", מחייב שבמימוש הלאומי יישאר היהודי ריבון על גורלו – ולכן מחייב שלטון של סך הפרטים (נדמה לי שההגדרה הזו קרובה למדי לדמוקרטיה). זה נובע, בין השאר, מהיותו של העם היהודי (עד כמה שמושג זה קיים, זה נושא לדיון אחר לגמרי) לאום דיאספורי. הרעיון של אסיפת כל היהודים בתוך שטח אדמה מוגדר על מנת שיחיו תחת ריבונות של אחר הוא כמעט היפוך מלא של הציונות – הוא דומה יותר לשאיפה לאמנסיפציה תחת ריבון זר. השחרור מעול ריבון זר חייב היה (כפי שאבחן יפה, למשל, אחד העם) לכלול את החזרת הריבונות לידי הפרטים בחברה על מנת להגיע למימושו המלא.
    אם זה מעניין אותך, אשמח להפנות לחומר קריאה בנושא.

  4. וצריך להזכיר גם שבהרבה מקרים, ככל שההגדרה כוללת יותר אלמנטים הצהרתיים על כמה שהמדינה היא חופשית ודמוקרטית, כך המדינה היא פחות חופשית ודמוקרטית. ראה "הרפובליקה העממית של סין", "הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו" וכו'.

  5. יוסי: עד כמה שאני יודע, commonwealth זה פשוט תרגום לאנגלית של המילה "רפובליקה".

    נמרוד: תיארת רפובליקה. מדוע הציונים לא כינו את ישראל רפובליקה? (השערה חסרת ביסוס: כי רפובליקה מרמזת על ריבונות האזרחים של הרפובליקה, בעוד שהציונים האמינו בריבונות העם היהודי כולו, גם אלו שאינם אזרחים של ישראל).

    אסף: נכון, אבל לפחות הם לא טרחו לתת הגדרה (פשוט משום שזה היה ברור לכולםל שהם ממלכה, חלק מה-commonwealth הבריטי).

    ר"ש: לכן דיברתי על הגדרות שיקריות, אבל זה לא רלוונטי לענייננו כרגע, נראה לי.

  6. השאלה האם פדרציה או קונפדרציה צריכות גם את ההגדרה (המכוננת אך שקרית) של שיטת המשטר (ולא הממשל) שלהן, והאם "הרפובליה הדמוקרטית של ישראל" לא היתה נשמעת רע יותר מ"מדינת ישראל" שמממשת את הריבונות עצמה כחגיגה. אולי ראוי לציין כמה קבוצות קקיוניות כמו מלכות ישראל כדי להיות תלויי הקשר.

  7. דובי – לא נורא חסר ביסוס, אבל לא סותר, הכל תלוי איך אתה מגדיר את ה-public. אני נזכר ב"yes, minister" בהגדרה של מדינה אפריקאית – "הם רפובליקה עממית, כלומר, הם דיקטטורה קומוניסטית".
    אני חושב שההגדרות האלה הן חסרות משמעות. הממלכה המאוחדת היא לא ממלכה (וגם לא כל כך מאוחדת). וישראל היא מדינה. שינוי ש שם המדינה לא יהווה איזשהו בלם בתהליך הדה-דמוקרטיזציה שהחברה הישראלית עוברת, נהפוכו – כשהמדינה מרגישה צורך לנפנף בדברים כאלה, אני מתחיל לחשוש.
    יש לי עוד, אבל אני מתחיל לצטט את הסמינריונית שלי וזה סתם משעמם.

  8. שכחת את כווית, שגם היא סתם "מדינה".

    דווקא מאד מוצא חן בעיניי השימוש ב"מדינה" סתם. זה מסמל את העובדה שלמדינה יש זהות משלה בלי קשר לצורת השלטון בה (שעשויה להשתנות מזמן לזמן). האם "ממלכת בחריין" (קיימת מאז 2002) היא ישות שונה מ"אמירות בחריין" שהיתה לפניה?

  9. נמרוד, אתה מייחס לי כוונות שלא היו לי ושאלות שלא שאלתי. לא אמרתי שצריך לשנות את שמה של ישראל ל"רפובליקת ישראל", רק שאלתי מדוע מצאו לנכון מייסדי המדינה לקרוא לה בשם רשמי כל כך חריג בנוף הבינלאומי. לא הצעתי גם שלקרוא למדינה בשם כלשהו ישפיע במשהו על התהליכים שעוברים עליה. לבסוף, לא טענתי שיש קשר בין שם המדינה הרשמי לבין שיטת המשטר הנהוגה בה הלכה למעשה – אבל דווקא זה מדגיש את הפן הסימבולי של שם המדינה: כשדיקטטורה קומוניסטית מכנה עצמה "דמוקרטיה עממית", היא מנסה לשדר משהו, לטעון טענה סימבולית כלשהי לגבי הערכים שלה. ישראל קראה לעצמה במילה לכאורה נטולת ערכים, ולכן זה מעניין לשאול מה היו השיקולים שהובילו את מייסדיה למהלך כזה.

    אגב, למה הממלכה המאוחדת אינה ממלכה? האם לא עומדת בראשה מלכה? האם ממלכה חייבת להיות אוטוקרטית?

  10. אורי – צודק. אולי זה קטע שמי כזה.

    אני מניח שלמלך בחריין זה משנה משהו.
    כמובן שאם כבר שינוי, צרפת היא הכי משעשעת, עם ספירת הרפובליקות שלהם.

  11. דובי,
    קודם כל צר לי אם השתמע מדבריי שאני מייחס לך את הטענות האלה. בדיון על הנושא, היה לי חשוב לגעת גם בנקודות האלה.
    שנית, אני פולש כאן מהתחום שלי לתחום שלך, אבל לכל אורך הפילוסופיה הפוליטית המונארך הוגדר כריבון יחיד, בעוד שבממלכה המאוחדת אין מונארך כזה. ממלכה שאינה מונארכיה נשמעת לי כמו סתירה עצמית.
    לבסוף, אם אני חייב להתייחס לשיקולים האלה, אני אלך על התשובה הראשונה שלך. לא רק ציוניים ולא רק הזרמים המרכזיים בציונות היו כאן כשהוקמה המדינה.

  12. מונארכיה היא מדינה שבראשה עומד מלך. פורמלית, בראש בריטניה עומדת מלכה, והיא הריבון. זה שמייעץ לה ראש ממשלה שנבחר על ידי העם, ושבמקרה המלכה מקבלת כל מה שראש הממשלה אומר לה, זה בגלל חוכמתה הפוליטית הרבה. העובדה הפשוטה היא שהבריטים לא מבטלים את מוסד המלוכה, למרות כל הסיבות הטובות לעשות כן.

  13. דובי, זה לא המצב בבריטניה מאז המאה ה-17 ומשטר הקומונוולת' של אנגליה.
    מאז מגילת הזכויות ב-1689 יוסדה בשטחי הממלכה ריבונות פרלמנטרית ומעוגן היטב בחוק שה"ריבונות" המלוכנית היא סימבולית בלבד. לאור זה, לטעון שבריטניה היא מונארכיה שהריבון בה הוא המלך שווה ערך לטענה שבישראל משטר נשיאותי. למלך הבריטי כבר אין סמכויות הרכבת ממשלה (מאז גלדסטון, שמונה בניגוד לשיקול דעתה של המלכה ויקטוריה ב-1880). המלכה האחרונה שהשתמשה באיזושהי סמכות הייתה המלכה אן ב-1708, כשהטילה וטו על חוק (זכות שהיום כלל לא שמורה למלך). אפילו פורמלית, ה"ריבונות" של המלכה היא סמלית, והיא מכונה "ראש המדינה".

  14. לי יש תיאוריה אחרת. ישראל היא לא רפובליקה. היא לא שייכת לאזרחיה ("רס פובליקה" = רכוש הציבור). למרות שהיא מנוהלת ונשלטת על-ידי אזרחיה בבחירות לפי כל החוקים של דמוקרטיה ליברלית, הרי שגם השיח הציבורי, ובוודאי הכוונות של מייסדיה מצביעים על כך שהיא נוסדה עבור ושייכת לעם היהודי, כלומר ליהודים בכלל, גם אלה שאינם אזרחי המדינה, ולא ללא-יהודים, אפילו לאלה שהם כן אזרחי המדינה. למרות בפועל המדינה כן מנוהלת על-ידי אזרחיה. כמו שממלכה יכולה להיות שייכת למונרך ולהיות מנוהלת כדמוקרטיה.

    אני חושב שאפשר להפוך את הסידור הזה לפורמלי, שהקונגרס הציוני יבחר את הנשיא כמו שמלכת אנגליה ממנה את מושל אוסטרליה, וייצג את הריבונות היהודית (יום אחד אני אכתוב על זה מאמר לאייל הקורא). ואז אפשר לבטל את חוק השבות, ושהענקת ויזה לעולים תינתן כפררוגטיבה של הנשיא. הסמכויות המעשיות ישארו אצל המוסדות הנבחרים על-ידי כלל האזרחים, ואפשר יהיה לעשות במקביל פלורליזציה של השלטון והכרה בזכויות הקיבוציות של מיעוטים ברמת הממשלה, כך שגם הם ייצאו נשכרים.

    הרעיון הזה זה לא מה שיש אצלנו היום, אבל אני חושב שזה כן דומה לתפיסה הכללית של מה ישראל מנסה או ניסתה להיות. "מדינת ישראל" זה פשוט שם קצר, או יופמיזם, ל"המדינה היהודית של ישראל". לא רפובליקה, חלילה וחס.

  15. הכינוי "מדינת ישראל" אינו כולל במשמעותו את מהותה של ישראל כמדינה היהודית מבחינה לאומית. היום, יהודיותה של ישראל מתייחסת על יהותם של רוב אזרחיה בני הדת היהודית. המושג "אומה" טרם התגבש בלקסיקון המשפטי החוקתי של ישראל בהעדר של חוקה לאומית. היום, ישראל מתפקדת כמושבה של עם מפוזר בארבעת כנפי הארץ, כאשר המשותף לו היא הדת בלבד. אך, יש לציין כי, בהתאם לתקדימים ההיסטוריים בממלכת ישראל המאוחדת בימי בית ראשון, ובמדינת יהוד, בימי בית שני, גם האזרחות הייתה גורם מכריע להגדרת השייכות הלאומית של העם כלפי מדינתו. הסתירה הקיימת היום בין "להיות יהודי", על פי הגדרת "מיהו יהודי" בחוק השבות, משנת 1950, לבין "להיות ישראלי", על פי הגדרת "מיהו ישראלי" בחוק האזרחות, משנת 1952, מונעת מישראל להתגבש באופן מעשי כמדינת-לאום. אין במרשם האוכלוסין רישום "ישראלי" בסעיף הלאום של האזרח, כי, באופן אובייקטיבי, אין אומה ישראלית נפרדת מהאומה היהודית, מהעובדה שסמליה, שפתה הרשמית ומועדיה הם יהודים. אף באמנון שרים : "כל עוד בלבב נפש "יהודי" אומיה …". לכן, אין ישראליות ללא-יהודיות. הבעיה היום היא שחוסר הגדרתה החוקתית של ישראל כרפובליקה יהודית, מונעת את התגבשותה בפועל כמדינה היהודית במובן הלאומי. לדוגמא : מצריים היא לא-פשוט "מדינת מצריים", אלא "רפובליקת מצריים הערבית", כי על פי חוקתה, היא מהווה את דמותה הפוליטית של האומה הערבית. לגבי ישראל טרם התקבלה הגדרה חוקתית למהותה כדמותה הפוליטית של האומה היהודית. רק הגדרתה החוקתית של "רפובליקת ישראל היהודית" תאפשר את התממשותה של מדינת-לאום יהודית, בשחזורה של הישראליות כמרכיבה של הלאומיות היהודית. חשוב שהלאום היהודי יגובש כלאום ישראלי, על מנת לאפשר קיומם של תנאים הדרושים לשיוויון אזרחי. כל עוד ישראל מתפקדת כמדינה חסרת לאום עצמי, היא תראה כישות קולוניאליסטית. כאשר הלאום היהודי יגובש מחדש כלאומה העצמי של המדינה היהודית, בהגדרתה החוקתית של "רפובליקת ישראל היהודית", תוך כדי התחברות בין ישראליות ויהודיות, ניתן יהיה לגבש מדיניות ראויה לאיזון צודק בין הלאומים הקיימים באזורנו, לקראת השלום.

סגור לתגובות.