השלהבת שבארזים

יוסי גורביץ הוא אדם קיצוני, לא משנה על מה הוא מדבר, ואיזו עמדה הוא מביע, תמיד הוא יביע אותה בקיצוניות. חלק מקסמו של האיש, אני מניח. ובכל זאת, זה הפתיע אותי. וכשמוסיפים לזה את ירון לונדון, זה גורם לי להתחיל לתהות.

12 Replies to “השלהבת שבארזים”

  1. דובי, זה לא באמת מפתיע. לא אם קוראים את גורביץ כמו שגורביץ כותב את עצמו. אני לא בא לשמש אדווקט של גורביץ, הוא ממלא את התפקיד הזה היטב בעצמו, אבל העובדה היא שגורביץ מעולם לא ביצע את המהלך ה"לוגי" שיותר מדי אנשי שמאל בישראל עושים: אני איש שמאל, משמע הפלסטינים תמיד צודקים ואנחנו תמיד אגרסיביים. מי שלא מוכן לסבול ירי על אוכלוסיה אזרחית מרובי חיילי צה"ל, למה שיסכים לקבל כזה ממשגריהם של רעולי הפנים?
    כבר שנים ששדרות נמצאת תחת מתקפה ארטילרית, בזמן שבעזה עניינים כרגיל. אם מדינת ישראל הייתה ארה"ב, למשל, אתה חושב שלא היו מורידים את השאלטר על החשמל והמים בעזה כבר מזמן? נכון, ארה"ב איננה מופת מרשים לדמוקרטיה או בכלל (אגב, אם תבחר קלינטון לנשיאה ארה"ב תהיה תחת שלטון שושלות מתחלף 23 שנים. כרגע אנחנו על 19), ובכל זאת. זה מצב דמיוני כמעט, בלתי נתפס, איך עם בעל יצר קיום ממשיך לתמוך כלכלית באלו המפגיזים את אזרחיו חדשות לבקרים?
    ואני יודע, מניסיון, עד כמה קשה לתפוש את כל זה דרך הקור הקנדי. אבל דווקא שם נראה לי שיכול להיות ברור לגמרי שילדים לא צריכים לחיות בפחד מטילים. ואם המחויבות הראשונה שלי, כישראלי, כיהודי, היא לקולקטיב שאני נמנה עליו – אז גם אני מעדיף, אם חייב מישהו לחיות בפחד, שיהיו אלה הילדים העזתיים.

  2. נמרוד, גם ממקום מושבי בהרצליה, ירושלים או ראשון היה לי ברור לגמרי שילדים לא צריכים לחיות בפחד מטילים (גם מבוגרים לא, אגב). אבל להגיד שכבר שנים בעזה "עניינים כרגיל" זה קצת מופרך, לא? זאת אומרת, אלא אם זוועה מתמשכת יכולה להקרא "כרגיל".

    לא שצריך לשכנע אותי יותר מדי בכל מקרה – אני כבר שנים לא מגדיר את עצמי ממש כאיש שמאל.

  3. מה כתב ירון לונדון?

    תשמע, התפיסה שלי כאיש שמאל אומרת שאתה צריך להיות בצד הצודק ולומר את האמת, גם אם זה לא מקובל פוליטית. הכיבוש הישראלי ודאי איננו צודק, אבל הוא עדיף על מצב של ירי על אוכלוסיה אזרחית, גם אם – אבוי! – מדובר באוכלוסיה ישראלית.

    מעולם לא קיבלתי את התפיסה המתייפייפת שאומרת שלנייטיבז יש איזושהי עליונות מוסרית, או שיש משהו פגום אינהרנטית בתרבות המערבית. הסכמי אוסלו נראו לי בעייתיים מלכתחילה, והפלסטינים איבדו אותו פחות או יותר סופית בלינץ' ברמאללה. אם שוטרים פלסטינים לא היו מסוגלים להגן על עצירים ישראלים שבמשמורתם מפני המון זועם, סימן שאין כאן ואף פעם לא היתה כאן אומה, רק אסופה של חמולות שכל מה שקושר אותן הוא כיבוש זר.

    מחיתי על ההתבהמות הישראלית, במיוחד זו הצבאית, ועל כל מה שקשור להתנחלויות, שהן פשע מלחמה, אבל מעולם לא נסחפתי ברומנטיקה הפלסטינית. ואם הקמת מדינה פלסטינית רק תוסיף שפיכות דמים, ולא תמנע אותה – אני מוותר עליה.

  4. דובי, כבר שנתיים וקצת שהזוועה בעזה היא אחריותם של הפלסטינים בלבד. הם יוצרים אותה לעצמם, משמרים אותה, הם השולטים בשטח. ישראל, אזרחיה וחייליה לא יכולים להיות מוחזקים אשמים בזה שלתנועה הלאומית הפלסטינית יש עקומת למידה נמוכה אפילו מזו הכורדית ואפס עניין להצליח לנהל את עצמם. כל עוד ישראל יכולה לתת פתרון צבאי לקסאמים (פתרון מדיני, בהיעדר גורם מוסמך ברש"פ, כנראה שלא יהיה בקרוב) ולא עושה כן היא חוטאת במחויבותה הבסיסית ביותר של מדינה לאזרחיה. כל עוד ישראל סיפקה לגדה את הדלק ששימש לשיגור הטילים, היא התנהגה בטיפשות.

  5. נמרוד, הפלסטינים בעזה חיים תחת שלטון עצמאי כבר שנתיים רק אם אתה לוקח את ההגדרה המצמצמת ביותר האפשרית של 'שלטון עצמי'. בלי שליטה על אספקת הדלק, החשמל, המים, המזון או על הגבולות, המרחב האווירי והמרחב הימי קשה לדבר על 'שלטון עצמי'.

    (סתם בשביל האנקדוטה: תגובה זו נכתבת ממחשב ציבורי במכללת ספיר. היום עוד לא היה צבע אדום, למרות הענישה הקולקטיבית)

  6. יוסי: זו הקלטה של כמה דקות, בעקבות מאמר שלו בידיעות אחרונות (לא קראתי), שבו כתב (רזי ברקאי מצטט): "דומה שמיצינו את הניסיון לשכך את הקנאות החמאסית באמצעות פעולות מדודות. הגיע הזמן להמם את האוכלוסיה בעזה באמצעות פעולות שעד כה בחלנו בהן. … אפשר בהחלט ללכת להריגת ההנהגה הפוליטית, להרעבת האוכלוסיה והצמאתה, לחסום מקורות אנרגיה, להרוס הרס נרחב בהרג הרבה פחות בררני. הנפש סולדת ממעשים כאלה. החוק הבינלאומי אינו מתיר אותן. אבל… אין ברירה.".

  7. ערן – זה לא שביום וחצי שהצלחנו לעמוד בפני הלחץ הבינלאומי ירד מספר הרקטות.
    סתם היה לי תזמון ממוזל.

  8. "“דומה שמיצינו את הניסיון לשכך את הקנאות החמאסית באמצעות פעולות מדודות. הגיע הזמן להמם את האוכלוסיה בעזה באמצעות פעולות שעד כה בחלנו בהן. … אפשר בהחלט ללכת להריגת ההנהגה הפוליטית, להרעבת האוכלוסיה והצמאתה, לחסום מקורות אנרגיה, להרוס הרס נרחב בהרג הרבה פחות בררני. הנפש סולדת ממעשים כאלה. החוק הבינלאומי אינו מתיר אותן. אבל… אין ברירה.” בקצרה, פשעי מלחמה. לא, תודה. כיבוש יהיה הרבה יותר הומאני.

סגור לתגובות.