ההימור של לפידבחירותראשי

תגובות

ההימור של לפיד — 6 תגובות

  1. מעולה. לגבי ברק, אולי אפשר להפריד בין שיקול-דעת לערכים, ואז אפשר להעריך שיקול-דעת של אדם למרות שהוא מנוגד לערכים, ומנגד לחפש את המנהיג שיש לו משניהם, כך שכאשר הוא יעשה משהו שמנוגד למה שהבוחר רצה, יש סיכוי רב יותר שזה מתוך שיקול-דעת (בין אם "אין ברירה" או "בטווח הארוך זה יהיה טוב יותר").

  2. קצת אוף טופיק, אבל להגיד שהמדיניות של מנם הייתה 'מוצלחת' זה, אפעס, בעייתי, בהתחשב בזה שהיא הובילה את המדינה לקריסה כלכלית טוטאלית. אולי עדיף 'נראתה מוצלחתי בזמנו'.

  3. מספר הערות:

    1. יש לא מעט ממצביעי לפיד שידעו בדיוק שזו המדיניות אותה יקדם ואף רוצים בכך. אני מסכים שיש כאלה שהעלימו עין / לא הבינו את המצע הכלכלי האמיתי של לפיד.
    אתה הבנת מהו המצע ולכן לא הצבעת לו (ניחוש מושכל שלי מקריאת הפוסט). מצד שני יש הרבה שידעו גם כן מהו המצע ולמרות זאת, או הודות לו, הצביעו לו. שני ציבורים אלה לא יכולים להתלונן על הטעייה.
    הכעס הגדול מגיע, מן הסתם, לא מהציבור האחרון שהזכרתי.
    אני, שידעתי בדיוק מהו המצע הכלכלי של לפיד, מרגיש לא בנוח לשמוע ביקורת בנוסח "לפיד בוגד בבוחריו" המגיעה מציבור שלא בחר בו. יש בכך מן הצביעות. כמובן שניתן ואף ראוי להטיח ביקורת על המדיניות הכלכלית שמיושמת, ועל הביקורת להגיע מכל רחבי קשת הדעות – אך לפיד נבחר למרות או הודות למדיניות זו, שהיתה ברורה לכל מי שרצה לדעת. ביקורת בנוסח "המדיניות הניאו-ליברלית לא טובה כי…" היא לגיטימית וראויה הרבה יותר מביקורת בנוסח "לפיד בוגד בבוחריו", אשר יש בה יותר מניחוח של אד הומינם, על אחת כמה וכמה כשהיא לא מגיעה מבוחריו (למשל מפיה של יו"ר מפלגת העבודה, כדוגמא).
    אני לא חושב שמדובר פה במקרה נוסף של מנהיג שנבחר ופועל בניגוד מוחלט להבטחותיו. אפילו להיפך.

    2. לגבי סוגיית התקציב הדו (או 1.5) שנתי. הרעיון שהעלית בהחלט ראוי. אם אני שר האוצר הייתי רואה לפני 2 אלטרנטיבות.
    הראשונה – הרעיון שהעלית. להעביר תקציב חצי שנתי המכוון להקטין ככל האפשר את הגירעון במה שנשאר מהשנה, ולהכין תקציב ל-2014 במשך הזמן שנותר, הכולל רפורמות או שינויים מבניים או כל דבר "מסובך" אחר אשר דורש תיאומים, מו"מ, חקיקה מורכבת וכד'.
    הבעיה עם הפתרון הזה הוא שב-2013 לא ניתן יהיה לסגור מספיק את הגירעון וגם בתקציב 2014 ידרשו קיצוצים. לכן שר האוצר יהיה "האיש הרע" פעמיים – גם עכשיו וגם בסוף השנה. בנוסף, ידרשו 2 מאבקים קשים להעברת התקציב בתוך פרק זמן קצר.

    לכן הגיעה האפשרות השניה – תקציב לשנה וחצי. זה פותר את 2 הבעיות האחרונות שהזכרתי, אך החסרון בו הוא בדיוק מה שדרוש בתקציב פרט לקיצוצים ומיסים – תקווה. תקווה יכולה להיות בדרכים רבות (גם הן נתונות לויכוח). לא הוצגו בנוסף לתקציב תהליכים שיגרמו לשינויים משמעותיים במשק, אם בהיבט יוקר המחיה, ריכוזיות, שוק העבודה (החל מועדים גדולים ועד עובדי הקבלן), דיור וכו'. אמנם לפיד אומר שכעת הוא יוכל לבצע זאת, אך לא אמר מה, איך ומתי, ולכן נושא זה ריק מתוכן בשעה זו.

    אישית אני לא רואה בבחירה באפשרות השניה דבר רע, אך היא חייבת להיות מלווה בפעולות רבות נוספות שיבוצעו לאורך השנה הקרובה (מה שאמרת שאפשר יהיה להעביר בתקציב השני, קרי 2014). כל עוד אין כך הדבר הוא יוצא קירח מכאן ומכאן.

  4. גם אני לא הצבעתי ללפיד. אבל שקלתי להצביע עבורו בדיוק בגלל שהיה ברור שהוא מאוד לא סוציאליסט. הסיבה שלא הצבעתי עבורו היא נטייתו ימינה בענייני השטחים הכבושים.

    אלו שהצביעו עבורו ידעו שהוא לא סוציאליסט ורק מעטים מהם (אולי אלו שחשבו שהוא קוסם) יכולים לטעון שהם מאוכזבים ממדיניותו הכלכלית.

    באופן לא מפתיע מי שמאוד לא מרוצה ממנו הם אלו שלא הצביעו עבורו – תומכי ש"ס ותומכי יחימוביץ, והם מנסים לשכנע את תומכיו שהוא בגד בהם – כי הוא הבטיח לעזור למעמד הביניים ובכל זאת הטיל עליו גזירות. אבל לרבים ברור שהמחדל הכלכלי הגדול של הממשלה הקודמת הוא כניעתה לתכתיבי המחאה החברתית – היה ברור כבר אז שמי שישלם את מחיר ההטבות שנדרשו מהממשלה הוא מעמד הביניים – אלא מי?!

    אני חושב שרוב תומכיו מבינים שאי אפשר להימנע מפגיעה במעמד הביניים והדרך שהוא הולך בה היא זו שתביא למזעור הפגיעה במעמד הזה. לדעתי לא נכון לראות בו מנהיג פוליטיקאי ציני ששיקר לבוחריו. הוא גם לא מנהיג פטרנליסטי שיודע יותר טוב מכולם לאן צריך ללכת. מי שרוצה אנלוגיות שיחשוב על רופא שיניים שעוקר שן והפציינט עוד משלם לו.

  5. אני לא חושב שהייתה לו תמיכה מביבי לתקציב חצי שנתי.

  6. מה שלא השתכנעתי לגביו הוא: במה הההימור הזה שונה מאשר ההימור של לשמור על ההבטחות שלו?
    או בלימים אחרות, אני מניח (ותקן אותי אם אני טועה כאן בגדול) שהציבור באופן כללי נוטה להשיא בשילטון אנשים שלתפיסתו מדיניותם הצליחה ולהחליף את אלו שלא. במובן הזה כל פוליטיקאי חייב "להמר" שהמדיניות שלו תצליח והשאלה עד כמה הוא נצמד להצהרות שלו טרם הבחירה היא יותר מישנית. זה כמובן מעלה שאלות נוקבות על כל הנושא של קמפיין בחירות באופן כללי – לכאורה אני מנתק כאן (כמעט) לחולטין את הקשר בין הההצהרות בבחירות לבין המדיניות המוצהרת (מכיוון ששבירת או קיום ההצהרות היא בעל השפעה זניחה לעומת תוצאות המדיניות בפועל). ועדיין, אני לא השתכנעתי שלפיד הגדיל את ההימור שלו מעצם העובדה שהוא (כרגע) מאכזב את הבוחרים שלו.