לתת חיסון למחלה הלא נכונה אחרי שהסוסים ברחובחירותראשי

היום בבוקר דווח בתקשורת (יתכן שעד שהדברים יתפרסמו זה כבר יסתבר כלא נכון, או לא מדויק או משהו. לא אכפת לי. אני כותב כאן על הסוגיה העקרונית) שבהסכם הקואליציוני של הממשלה המתגבשת תכלל התחייבות להעלות את אחוז החסימה לארבעה אחוז. אני נוהג להגיד שאם תגיד לי לכמה אתה רוצה להעלות את אחוז החסימה, אומר לך את מי אתה שונא. ארבעה אחוז, לפיכך, מציב את רף השנאה מעל הערבים (רע"ם קיבלו 3.6 אחוז) אבל מתחת לחרדים (שקיבלו הפעם קצת יותר מ-5%, אבל אפשר לדחוק אותם מתחת לזה אם רק מגדילים את אחוז ההצבעה) עם בונוס של דפיקת השמאל (4.5 אחוז למרצ, אבל בעבר הם כבר ירדו מתחת ל-4%).

אבל אנחנו בתקופה של פוליטיקה חדשה, ואף אחד לא מחרים אף אחד, אז די לציניות – יש שיקול לגמרי ענייני בהחלטה להעלות את אחוז החסימה לארבעה אחוז: למנוע את הסחטנות הקואליציונית! קחו, למשל, את המצב עכשיו עם יש עתיד: זה לא נורא, איך שהם כופים על ראש הממשלה המיועד את הרצונות שלהם כאשר הברירות היחידות שנותרו לנתניהו הן להכנע או ללכת לבחירות מחדש? נורא.1

יש מודל במדיניות ציבורית שפעם חשבתי שקוראים לו "מודל פח האשפה", והיום אין לי מושג איך קוראים לו (אם בכלל), שמתאר "מחזור" של רעיונות ישנים, בין אם פעלו ובין אם לאו, בין אם הם רלוונטיים ובין אם לאו, בסיטואציות חדשות. הגדלת אחוז החסימה הוא סוג כזה של רעיון. כל פעם מנסים אותו, אף פעם הוא לא עושה מה שחשבו שהוא יעשה, וכל פעם כולם בטוחים שהפעם זה יעבוד.

הרעיון בהגדלת אחוז החסימה הוא לצמצם את מספר המפלגות וכך להגדיל, לכאורה, את יציבות הממשלה. יש כמה בעיות עם הטענה הזו. הראשונה היא ששלוש פעמים העלו בישראל את אחוז החסימה (מכלום לאחוז אחד, אח"כ לאחוז וחצי, ואז לשני אחוזים), ומספר המפלגות נשאר אותו דבר – בין 10 ל-15. כפי שאפשר לראות מהגרף (במקור מכאן), אין שום דפוס ברור של שינוי במספר המפלגות. לפעמים ככה, לפעמים אחרת. היו 15 מפלגות בכנסות השניה, ה-11, ה-12 וה-15, והיו עשר מפלגות בכנסות ה-8, ה-10 וה-13.

מספר המפלגות שהתמודדו ומספר המפלגות שנכנסו לכנסת בכל מערכת בחירות

כדי להבין מה קרה, צריך קודם להבין את הרציונל מאחורי הטיעון בזכות העלאת אחוז החסימה. הטענה היא שכשמעלים את אחוז החסימה, הציבור יעדיף להמנע מ"לבזבז את קולו" על מפלגה שלא תעבור את אחוז החסימה, ומכאן שיותר קולות יזרמו למפלגות הגדולות. לחלופין, גם אם אנשים החליטו להעביר את קולם למפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה, הרי שמנדטים שלא מצליחים להכנס לכנסת מתפזרים, הלכה למעשה, בין המפלגות שכן עברו את אחוז החסימה, באופן יחסי לגודלן. כלומר, אם תריסר מנדטים לא עברו את אחוז החסימה, אזי מפלגה שהייתה מקבלת 30 מנדטים אם אותם תריסר היו נכנסים לכנסת, תקבל במקום 33 מנדטים, ואילו מפלגה שקיבלה רק 10 מנדטים תרוויח מנדט אחד נוסף בלבד. על כן, ככל שהמפלגות הגדולות יצליחו "לנקות" יותר מלמטה, כך הן ירוויחו יותר מלמעלה.

הבעיה היא שמה שקורה במציאות מנטרל את שני היתרונות הללו (יתרונות מבחינת מהמפלגות הגדולות, כמובן): המפלגות הקטנות, שיודעות שהן חייבות להגיע לרף מסוים, מרחיבות את ה"רשת" שהן פורסות על המערכת האלקטורלית ומנסות לכסות טווח גדול יותר של הספקטרום (בין אם על-ידי תיקנון המסרים שלהן ובין אם באמצעות איחוד כוחות בין מפלגות), ואילו הציבור מעביר את קולותיו ממפלגות על סף אחוז החסימה אל מפלגות אחרות – אבל לא אל המפלגות הגדולות, אלא אל מפלגות בינוניות. התוצאה היא הרסנית עבור המפלגות הגדולות: מפלגות קטנות שקודם לכן ניקזו אליהן קולות שוליים שבכל מקרה לא היו מגיעים אל המפלגות הגדולות, ושמיקדו את המסר שלהן יותר בשימור נאמנותם של המצביעים הללו ופחות במשיכת מצביעים חדשים, מתחילות להתחרות בצורה רצינית על קולותיהן של המפלגות הגדולות.

בישראל, כמובן, התהליך הזה קיבל דחיפה מאסיבית משיטת הבחירה הישירה, שאיפשרה לאנשים להבטיח שהמועמד המועדף שלהם לראשות הממשלה יזכה לתמיכתם, ובכך הפכה אותם פתוחים יותר למסרים הספציפיים יותר של המפלגות הקטנות. המפלגות הגדולות הפכו בינוניות, המפלגות הקטנות הפכו בינוניות, ונשארנו עם מערכת שהיא הגרועה שבכל העולמות.

ועכשיו הקואליציה החדשה רוצה להעלות את אחוז החסימה. שוב. אלא שאם העלאת אחוז החסימה לפני התפוררות המערכת המפלגתית הייתה החיסון עבור המחלה הלא נכונה, הרי שהעלאתו עכשיו היא בגדר מתן חיסון שפעת לחולה איידס. רוב הסיכויים הם שה"תרופה" רק תחריף את הבעיה. הסיבה, ותסלחו לי שאני מערבב פה מטאפורות בלי הכרה, היא שההגדלה ההדרגתית של אחוז החסימה ויצירתה של מערכת מפלגתית מבוססת מפלגות בינוניות פיתחה חסינות לתרופה הספציפית הזאת. אם, אולי, העלאה פתאומית של אחוז החסימה מאפס לארבע בשנות ה-50 הייתה מקבעת (אולי) מערכת מפלגתית מצומצמת הרבה יותר, הרי שההעלאה עכשיו, ואפילו תהיה זו העלאה משמעותית, כבר לא תשפיע באופן מהותי — לפחות לא לכיוון הרצוי.

בואו נדמיין אחוז חסימה לא של ארבעה אחוזים, אלא של שמונה אחוזים: רק מפלגות עם עשרה מנדטים יכולות להכנס לכנסת. מה נצפה שיקרה?

המפלגות הערביות תתאחדנה או שתחרמנה את הבחירות כליל (כנראה האופציה השניה – אם לא המפלגות עצמן, הרי שמצביעיהן יחרימו בחירות שבעצם ישאירו אותם בלי שום אלטרנטיבות).2 בשמאל, מרצ תתאחד לתוך העבודה (23 מנדטים). במרכז, קדימה, התנועה ויש עתיד תתאחדנה (30 מנדטים), בימין הבית היהודי ישמרו על עצמאותם (13 מנדטים) והליכוד ביתנו ימשיכו ביחד (34 מנדטים), והחרדים יתאחדו (או שיהדות התורה תעלם) – 20 מנדטים (כל חישובי המנדטים מניחים שהמפלגות הערביות לא תתאחדנה, והמנדטים החסרים יתחלקו באופן יחסי בין השאר. החישוב הוא נאיבי ואינו כולל תנועת מצביעים בין המפלגות מעבר לאיחודים השונים).

אז כן, בהחלט יהיה הישג מרשים מבחינת הורדת מספר המפלגות לחמש בלבד, מהן שתיים סקטוריאליות. במצב כזה, כמובן, הרכבת הקואליציה היא לא יותר פשוטה מאשר בסיטואציה הנוכחית. למעשה, ברית בין לפיד לבית היהודי בסיטואציה כזו הייתה מציבה את הליכוד במצב עוד יותר קשה ממה שיש לו עכשיו, משום הדבר היה מעמיד אותם מול גוש גדול משמעותית מהליכוד עצמו.3

בכל אופן, ברור מהחישוב הזה שאין שום סיבה להאמין שאפילו העלאה משמעותית הרבה יותר של אחוז החסימה תגרום ליצירת מפלגות גדולות. להפך: בשלב הנוכחי של חייה של המערכת המפלגתית בישראל, היא תגרום רק לחיזוקה של המערכת וקושי משמעותי בפירוק המפלגות הבינוניות והעברת קולותיהן לשם יצירת מפלגות גדולות. מאידך, חדירתם של קולות חדשים למערכת תעשה קשה עוד יותר, כמובן, מה ששוב יחזק את המערכת הקיימת. התוצאה תהיה מערכת מקובעת שאינה יכולה לנוע ימינה או שמאלה, כי אין לה, למעשה, מרחב נשימה כלל. המפלגות תתמקדנה בחידוד המסר למצביעיהן ופחות בניסיון למשוך קולות חדשים (משום שלא תהיינה מפלגות אחרות בגוש שיוכלו לקלוט קולות שיפרשו בשל כך), והשינויים שיהיו יגרמו יותר על-ידי דמוגרפיה מאשר על-ידי דמוקרטיה.

חשוב לזכור – מערכות שמתבססות על מספר קטן מאוד של מפלגות מתבססות בד"כ גם על שיטות שמייצרות שינויים משמעותיים בפרלמנט על בסיס שינויים קטנים בקרב המצביעים. מעבר של שניים-שלושה אחוז מצד לצד בבריטניה יכולים לגרום למהפך מכריע. לעומת זאת, שיטות דומות לישראל בדרך-כלל דינאמיות יותר מבחינת המערכת המפלגתית, אבל מפצות על כך בכך שתוצאות הבחירות לעיתים רחוקות גוררות שינוי גורף בפרק זמן קצר. מערכת שגם תשקף נאמנה שינויים חברתיים בצורה הדרגתית וגם תמנע דינאמיות של המערכת המפלגתית תגרור סטגנציה ותחריף את הייאוש וחוסר האמון בשיטה הדמוקרטית שהם מנת חלקן של כל המדינות הדמוקרטיות בעידן הנוכחי בין כה וכה.

  1. ההבדל היחיד בין ה"סחטנות" של ש"ס לזו של יש עתיד היא שרובנו פחות או יותר מסכימים עם הדברים שיש עתיד דורשת כרגע. מה שאנחנו רוצים הוא אף פעם לא סחיטה – זוהי עמידה על העקרונות ושמירה על המחוייבות למצביעי המפלגה! []
  2. כמובן שלכך תהיינה השלכות מרחיקות לכת על הדמוקרטיה הישראלית. אני לא אכנס כאן לסוגיה הזו, אבל היא בהחלט ראויה לדיון שעושה רושם שיש מעטים מחוץ לשמאל הישראלי שחושבים שהוא חשוב. []
  3. כמובן, בשינוי המוצע, של 4%, ההבדל היחיד בין תוצאות הבחירות למה שהיה לנו כבר הוא העלמותן של חד"ש, רע"מ-תע"ל, בל"ד וקדימה – שלוש הראשונות בין כה וכה לא נשקלו בשום שלב לשום קואליציה, ומן הסתם לא השפיעו בשום צורה על מהלכי הרכבת הקואליציה. []

תגובות

לתת חיסון למחלה הלא נכונה אחרי שהסוסים ברחו — 20 תגובות

  1. יציבות שלטונית היא אמצעי ולא מטרה, אם יציבות שלטונית הייתה מטרה אז שלטון דיקטטורי הוא יציב מאין כמותו.

  2. "שלא מצליחים להכנסת לכנסת"

    (אפשר למחוק תגובה זו לאחר תיקון)

  3. 1) הבית היהודי אינה מפלגה סקטוריאלית. היא הפכה להיות הליכוד של ימינו. בעוד הליכוד של ימינו הוא סתם אוסף אקראי של מושחתים.
    2) הייתי רוצה לראות את המפלגות הסקטוריאליות מתפרקות ואת הייצוג משתלב בתוך מפלגות גדולות יותר. הרעיון של שיוך פוליטי מבוסס אתניות ולא אידאולוגיה זה עוד דרך שבה מונעים אינטגרציה אמיתית של הציבור הערבי בחברה הישראלית.
    מה גם, שהח"כים שלהם לא עושים דבר עבור אותו ציבור המצביע להם, ולכן לטעמי זה דבר חיובי מאוד להכריח אותם להגיע ללגיטימיות דרך מפלגות אחרות.
    3) הדבר גם נוגע לחרדים באותה מידה, והציבור הדתי לאומי אשר כבר בבחירות האחרונות שאב לא מעט חילונים ימניים אלהם.

  4. (תרומה: בשורה הראשונה של הפסקה האחרונה נראה שיש "של" מיותר)

    יפה. מעולם לא חשבתי מספיק לעומק על העלאת אחוז החסימה – על פניו זה נראה לי נכון. עכשיו אני רואה שיש גם טיעונים טובים נגד.

    אבל מהקטע שאתה מזמין אותנו לדמיין אחוז חסימה של 8, נראה לי שאפשר לצפות/לקוות גם לשיפור מסוים בהתמתנות של המפלגות והפלורליזם במקום טהרנות שלהם. השיפור האמור לא מצד המשילות אלא דווקא מהצד החברתי.

    כשיש מפלגות רבות וקטנות האוכלסייה מפולחת ליותר מדי פלחים (או יותר מדי שסעים). כאשר הן נאלצות להיות גדולות/בינוניות עליהן להיפתח ולהכיל. למשל אין צורך בשתי מפלגות סוציאליסטיות – אחת לערבים והשנייה ליהודים. ערבים מהשמאל הכלכלי (אנשי חד"ש) יכולים ללכת עם מרץ – והם ילכו יחד כדי לא להישאר בחוץ. אין צורך ב 3 מפלגות של ספרדים דתיים, אפשר ללכת עם אחת. למעשה אין צורך בחרדים אשכנזים בנפרד מחרדים ספרדים אלא אולי מספיק מפלגה חרדית – שאם היא רוצה ייצוג בכנסת היא מלכתחילה חייבת להיות מתונה ולהכיל כל מדי סוגים של חרדים. אין צורך בכמה מפלגות לאומניות – מספיק הבית היהודי שיכיל את כולם.

    בקיצור, מעניין אם יש מחקרים על השפעת אחוז החסימה על השסעים בחברה. על פניו נראה לי שאחוז חסימה גבוהה עשוי במשך הזמן ללמד זאבים לגור עם כבשים ונמרים לשתף פעולה עם גדיים. אולי זה יתרון?

  5. שי: ככלל, ככל שהיצוגיות של השיטה יותר נמוכה, כך אחוזי ההצבעה יהיו נמוכים יותר. משמע: אוכלוסיות שרוצות להתבדל במפלגות שלהן אינן מתאחדות עם אוכלוסיות שאתה חושב שהן "קרובות" (להגיד לבל"ד להתאחד עם רע"ם זה כמו להגיד ליש עתיד להתאחד עם יהדות התורה), אלא פשוט פורשות מההליך הדמוקרטי. יש בזה, כמובן, סכנה גדולה מאוד.
    היתרון של השיטה הישראלית – למעשה, הסיבה לקיומה – הוא בכך שהיא מאפשרת למגוון אוכלוסיות שאינן יכולות לראות את עצמן מתאחדות סביב גופים גדולים יותר להשתתף במשחק הדמוקרטי ולהשאר "בפנים". יש לכך השלכות מאוד ממתנות על הציבוריות בישראל. הנתק בין הציבור החרדי לציבור החילוני היה הרבה יותר חמור אילולא אותו גשר צר בדמות המפלגות החרדיות. אפילו המפלגות הערביות (שאחת הביקורות המשמעויות כלפיהן בקרב הציבור הערבי עצמו היא שהן משמשות עלה תאנה לאתנוקרטיה היהודית) הן גורם ממתן. צריך לזכור שהן לא היו שם מאז ומתמיד – הן תוצאה של התפתחות תודעה אוטונומית בקרב הערבים אחרי עשרות שנים שהייצוג הערבי היה רק דרך מפלגות יהודיות (או לכל היותר יהודיות-ערביות, כאשר ההנהגה היא יהודית בעיקרה, כמו מק"י). להגיד להם עכשיו שהם צריכים לעבור אינטגרציה לתוך המערכת הפוליטית היהודית זו בדיחה עצובה.

  6. בתחום התקשורת והבידור יש משהו שדומה למודל שתיארת. הוא נקרא 'חוק שבע השנים' (טי.וי.טרופס מצטיין כרגיל בהסבר). בקיצור נמרץ: אחרי שבע שנים, אף אחד כבר לא זוכר מה אמרת ואם משהו עבד, אז אפשר להציע את אותו הפתרון לבעיה שהוא לא הצליח לפתור בעבר.

  7. בני, אני עוד אנקום בך על כך שגרמת לי להכנס לטיוי טרופס שוב. מיד אחרי שאסיים שם. עוד שנתיים, בערך.

  8. דובי,
    ראשית זה לא יפה שאתה שולף מהמחסן תשובות מוכנות. אני לא הצעתי למפלגות הערביות להתאחד אלא למפלגות הסוציאליסטיות להתאחד. אז התשובה שמכוונת לאלו שחושבים שכל הערבים אותו דבר, לא מתאימה להישלח אלי.

    שנית, אני מסכים שחשוב להעלות את שיעורי ההשתתפות בבחירות, אבל לא בכל מחיר. לדעתי זה לא נורא אם השיטה תדחוף החוצה כמה מצביעים פנטיים שיש רק אספקט אחד של חייהם שהם מוכנים להצביע עבורו. אם כל מה שחשוב לכהניסט זה גזענותו היהודית, ואין לו מה לומר על כלכלה, ביטחון, חינוך וכו' שלא מההקשר הגזעני, אז אני שמח לוותר על השתתפותו. זה נכון גם לגבי הערבים, אם יש במדינה מעט אזרחים (פחות מ8%) ערבים שאין להם מה להגיד בבחירות אלא רק שהם בדלנים לאומנים ערבים, לא נראה לי הפסד גדול אם הם יוותרו על זכותם להצביע. בסופו של דבר יש גבול לגרולציה: הרי אין לנו מפלגות דרוזיות, צ'רקסיות, בדואיות – זה לא אומר שוויתרנו עליהם.

    והשד יודע בשביל מה הייתה לנו מפלגה רוסית. מה שקרה עם האיחוד ליכוד- ביתנו זה צעד חיובי מהסוג הנ"ל. אין שום הצדקה למפלגה ימנית רוסית ומפלגה ימנית "ישראלית". בפוליטיקה – הרוסיות שלך לא רלוונטית. אתה ימני – תצביע לימנים. ואם אתה בעד מדינת כל לאומיה או כל אזרחיה, אז תצטרף למפלגה שמקדמת את הנושא הזה (או הכי קרוב שיש) אבל לערביות או לצ'רקסיות שלך אין מקום בפוליטיקה המפלגתית.

    שים לב, לטענתי (הספקולטיבית כרגע) אחוז חסימה גבוה איננו מדיר אנשים מהשתתפות פוליטית אלא מדיר רעיונות מהמפה הפוליטית. יש רעיונות, שמספר התומכים בהן נמוך מכדי להקדיש להן מפלגה. זה לא אומר שהדרנו את התומכים בהן מהפוליטיקה – רק אמרנו להם (באמצעים פוליטיים) שאין לנו ראש אפילו לדון ברעיון הקיקיוני הספציפי שלהם, ושיואילו נא להשתתף במשחק הפוליטי העיקרי ולהשפיע בדיונים כמו יוקר המחיה, הכיבוש, אזרחות, דת ומדינה וכיוצא באלו.
    לתת שני מנדטים ללאומנים, בדלנים ערבים (או יהודים גזענים) בישראל זה לא ייצוג פוליטי. זה לכל היותר הצגה פוליטית.

  9. שי, נראה לי שאם המפלגות הציוניות רוצות מצביעים ערבים הדרך הנכונה לעשות את זה היא לפנות אליהם ולנסות להתחרות על הקולות שלהם ולא להנדס את השיטה כדי לזרוק את הקולות שלהם לפח אלא אם…

    הזאבים והנמרים כמובן ישמחו להיות כלואים עם הכבשים והגדיים, כבשים וגדיים יהיו פחות מרוצים מהסידור. כמו כן הרצון לומר לאנשים על איזה נושאים מותר או נכון להצביע ועל איזה לא נראה לי ממש לא דמוקרטי. אם יש מספיק אנשים כדי להכניס חבר-כנסת על סמך עניין מסויים פירושו שהנושא הזה צריך להיות מיוצג.

  10. שי – מזכיר לי את הבדיחה על גן החיות שיש בו תצוגה מיוחדת "וגר זאב עם כבש". בא אורח ומשתאה בפני המטפל – "איך אתם מצליחים לגרום לזאב ולכבש לחלוק כלוב אחד?!" עונה לו המטפל: "קלי קלות. פשוט כל יום שמים כבש חדש."

  11. הא, לי זה מזכיר בדיחה אנגלית מלוכלכת… על אנגלי אחד שנפל בבוץ. אבל זה כמובן לא קשור לאופן שבו אחוז חסימה גבוה עשוי למתן את המערכת הפוליטית ולעמעם את השסעים החברתיים, או לא.

    עמוס, כדאי לדעת שהשיטה תמיד "מהונדסת" והשאלה היא רק איזה מבנה מהונדס עדיף. העובדה שיש בכנסת רק 120 מקומות גם היא "הנדסה" שמגבילה את מספר המפלגות והעניינים שיכולים להציג בה. מה דעתך על כנסת של 240 או 360 חברים – ייתכן שאז נוכל לראות גם מפלגה צ'רקסית סוציאליסטית ומפלגה צ'רקסית ליברלית.

  12. עדו – כן, ראיתי את זה. אני לא אוהב טענות כאלו כי זה מריח לי מתאורית קונספירציה. השיח על שינוי שיטת הממשל קיים בישראל מאז 1949, ואחוז החסימה הוא תמיד מועמד חביב על כולם להעלאה. כאשר כולם מכל הצדדים תומכים במשהו, ואז גם חלק בעלי הון תומכים באותו המשהו, לטעון שדווקא בעלי ההון הם בעלי האינטרס פה וכל השאר עיוורים פותים זה… נו, לא אמין בעיני. מה גם שהטיעון של אור-לי סותר את עצמו בכל מיני מקומות. בקיצור, לא רואה סיבה ללכת לכיוונים כאלה כשיש מספיק סיבות ישירות וברורות להתנגד.

  13. פינגבאק: לא שומעים! » לברך על המוגמר

  14. השיטה "הונדסה" כשנקבעה ובעוד כמה הזדמנויות מאז. השאלה למה לנסות לשנות אותה ולא לנסות לעבוד טוב יותר בתוך השיטה הנוכחית. אם רוצים שערבים יצביעו למפלגות לא-ערביות אולי כדאי לנסות לחשוב איך להקים עוד מפלגות יהודיות-ערביות (נאמר, כמו חד"ש אבל עם קו ליברלי ולא סוציאליסטי) אולי כדאי שמפלגות ציוניות יחשבו איך לנסות למשוך את הקולות אליהן בכלי הישן והזנוח הקרוי "שכנוע".

    כשבמקום לפנות לאנשים שיבואו אליך אתה מנסה לשנות את השיטה כך שלא תהיה להם ברירה זו גישה מזלזלת ולא-מתחשבת – ובעיני לא ראויה.
    אם לצ'רקסים היה עד היום ייצוג והיו רוצים לשנות את השיטה כך שיאבדו את הייצוג הייתי נגד זה. אני לא חושב שצריך לשנות את השיטה בכוונה כדי לתת להם ייצוג – לפחות לא כל עוד הם לא דורשים את זה בתוקף ובצורה מאורגנת.

    מה שמצחיק זה שמי שרוצה להוסיף יציבות זה המרכז הפוליטי שבעצם קיומו מגדיל את חוסר היציבות (כי במקום שני גושים גדולים יש שלושה-חמישה בינוניים וכל מני בריתות אד-הוק כמו לפיד-בנט) מה גם ששינוי תכוף של כללי המשחק זו הדרך הבטוחה לחוסר יציבות. מי שרוצה ביציבות צריך לרצות בשימור השיטה הקיימת כל עוד היא עובדת.

  15. פינגבאק: לא שומעים! » זה לא יכול להיות אחרת

  16. פינגבאק: לא שומעים! » מהומה רבה

  17. פינגבאק: לו"ז פוליטי, 28 ביולי | הפלוג - הבלוג הפוליטי של טל שניידר

  18. שלום דובי,
    נדמה לי שקראתי אצלך מספר פעמים שהעלאת אחוז החסימה לא משיגה את היעדים שיוזמיה חושבים שהיא תשיג. לצערי, לא ראיתי כלל דעות כאלו בדיון על החוק החדש שעבר (?) בנושא. יתרה מזו, חנוך מרמרי שוב מציין בעין השביעית את העלאת אחוז החסימה כצעד ראוי של אלו השואפים לדמוקרטיה מתפקדת. אשמח אם תציע טור בנושא לעין השביעית, כי נדמה לי שלא מספיק אנשים יודעים את מה שלטענתך (ואני מאמין לך) ידוע לרוב האנשים העוסקים בתחום.
    תודה