יהודית וליברליתדו-לאומיותראשי

אתמול פרסם סבר פלוצקר טור בידיעות אחרונות בו תיאר בתקווה את מה שהוא כינה "התוכנית לדה-חרדיזציה" של החברה הישראלית. פלוצקר שיבח את הפרויקט שלדעתו לקחו על עצמם לפיד ובנט, של "הפקעת השליטה מהממסד החרדי על חיי האישות בישראל והחלשת השפעתו על תחומים אזרחיים נוספים, משיכון ותחבורה עד חינוך, רווחה ועבודה", או בקצרה, מ"שליטתו בפועל של מיעוט חרדי, במדינה יהודית שהפקידה את ענייניו החשובים של אותו ציבור למנגנון הפוליטיקה החרדית". הספק היחיד שמנקר בליבו של פלוצקר הוא לגבי נכונותו של נתניהו להיות המהפכן שילך על מהלך כל כך מקיף וחשוב.

פלוצקר אפילו מרהיב עוז ואומר ש"עליית מפלגות מרכז חילוניות-ליברליות גדולות – כמו שינוי וקדימה – לא הייתה אפוא תופעה אופנתית חולפת, גם כשהמפלגות עצמן חלפו והחליפו שם. התנועות הללו נתנו ביטוי אותנטי לחששותיו של מעמד הביניים מפני חרדיזציה דוהרת של המדינה".

אבל פלוצקר מתעלם, אולי בכוונה, מבעיה אחת עם תיאור המצב שלו. הוא מנסה לטעון שהסיבה שהחרדים הגיעו לעמדה שהוא מתאר היא פשוט איזה היסח דעת של החילונים בישראל – הם חשבו שהם יזרקו לחיה החרדית הרעבה קצת טוטליטריזם אוטונומי, והיא תעזוב אותם בשקט, כשלפתע גילו ש"התאבון גבר עם האוכל". אבל הסיפור הוא לא כל כך פשוט או חד צדדי. החרדים סיפקו משהו למדינת ישראל שמצד אחד היא הייתה זקוקה לו, ומצד שני לא רצתה להודות בכך. במסגרת הרצון "לקיים במדינת היהודים חיי יומיום חופשיים" – משאת נפשו של הרוב הלא חרדי אליבא דפלוצקר – החרדים (יחד עם הדתיים הלאומיים, שבכל זאת חוו אי אלו רגשי נחיתות מול "חברת הלומדים" החרדית) נתנו משמעות לתיבה "יהודים".

לפיכך, אין זאת ש"עם האוכל בא התאבון", אלא ככל שהתרוקנה העגלה החילונית מתוכן עברי לאומי שאינו תלוי בדת, כך גדלה התלות של המדינה היהודית באלו שיכלו לצקת תוכן לתוך המילה הזו. אם דוד בן-גוריון יכול היה לנפנף בתנ"ך ולקבוע "זה הקושאן שלנו", כיום רוב החילונים בישראל לא קוראים את התנ"ך, ועם כל הכבוד לרות קלדרון ומפעלות דומים של ישיבות חילוניות, נושאים עיניהם לחרדים בכל הנוגע לסמכות על כתבי הדת היהודית. החרדים לא השתלטו לנו על המדינה בזמן שהיינו עסוקים בעבודה ושופינג. הם נכנסו בדרך המלך, כמי שאוחזים ברכיב חיוני להצדקת קיומה של המדינה.

כי הרי היינו יכולים להעלות על הדעת פתרון הרבה יותר פשוט מהשעטנז שמכינים לנו לפיד ובנט. אם כל מה שהיינו רוצים הוא מדינה דמוקרטית, כל שעלינו לעשות הוא לוותר על התיבה "יהודית", ונפתרה הבעיה. אם המדינה אינה יהודית, אין צורך לתחזק מוסדות דת ותרבות יהודיים – בכל אופן, לא יותר מאשר מוסדות דת ותרבות של כל קבוצה דתית אחרת. אבל לכך משפחת לפיד לדורותיה אינה יכולה להסכים. הם רוצים מדינה יהודית ודמוקרטית: יהודית לערבייה, דמוקרטית ליהודיה, ואיכשהו, בתווך, ליברלית לחילוניה.

ומכאן נובעת מורכבותו של פרויקט ה"דה-חרדיזציה" שפלוצקר מדבר עליו. מכאן גם נובע ההסבר למהלכיו של לפיד מאז הבחירות: לברית עם הבית היהודי מחד, ולהתבטאות ה"זועביז" שלו מאידך.

הברית עם בנט נועדה לתת חותמת כשרות יהודית לפרויקט שלו. כמו מפד"ל למפא"י, כך הבית היהודי ליש עתיד. למרות שבמבט ראשון הזיווג הזה נראה מוזר, למעשה מדובר בברית די קלה, ברגע שמבינים מה נקודת המוצא ומה היעד של לפיד. בנט מוכן בשמחה לתת לחילונים "אוטונומיה תרבותית ליברלית" בתחומי המושב שלהם, בתוך מסגרת יהודית בסגנון עדות המפד"ל – כלומר, יהדות לא מציקה מדי, לא קפדנית מדי. המחיר היחיד שהוא גובה מצד ה"דמוקרטית" במשוואה הוא מחיר שהחילונים בסגנון לפיד שמחים לשלם: צמצום כוחם של הערבים בדמוקרטיה הישראלית. וכך, במעבר בין הברית ההיסטורית של מפא"י ומפד"ל לברית החדשה של לפיד ובנט, עברנו מ"בלי חרות ומק"י" ל"בלי החרדים והזועביז".

בניגוד לתיאור של פלוצקר, פרויקט הדה-חרדיזציה (תזה שבפני עצמה אני מקבל כהגיונית) אינו מהפכני, אלא להפך: ריאקציונרי ורומנטי. זהו ניסיון לחזור לימים היפים של ראשית ימי המדינה, כאשר החרדים והערבים ידעו מה מקומם, והאליטות שלטו ברמה. נכון, במודל החדש אין ברירה אלא להכיר בדתיים הלאומיים כשותפים יותר שווים בפרויקט, על כך הכרוך בכך, וגם האליטות כבר לא מה שהיו פעם. אבל זה מה שעומד במרכז החזון של לפיד: ארץ ישראל הטובה והיפה, מדינה יהודית, אבל לא יותר מדי, מדינה דמוקרטית, אבל בלי להגזים. ואנחנו, החילונים, באמצע, נהנים מהטוב שבכל העולמות. אשרי המאמין.

אינני מתיימר להיות מומחה לקהילה היהודית בארה"ב, אבל אני בספק אם הטענה של פלוצקר לפיה המודל החדש הזה בנוי על בסיסה, הוא נכון. אולי כך תופס לפיד את הקהילה היהודית שם – גזענית במידה, ליברלית כשזה נוח1 – אך התחושה שלי היא שאותם יהודים ליברלים חדשים היו רוצים לחיות במדינה שבה החירות היא על תנאי, וחופש הדת ניתן רק למי ששייך לדת הנכונה.

  1. לפיד מתיימר להיות אמריקנולוג, אבל הוא כבר הוכיח באותות ובמופתים שההיכרות שלו עם התרבות האמריקאית אינה חורגת בהרבה מזו של כל ישראלי עם אנגלית ככה-ככה שצופה במספיק סדרות אמריקאיות. []

תגובות

יהודית וליברלית — 16 תגובות

  1. החוכמה המקובלת שנים היתה שבראשית המדינה היו הסכמות עליונות בתחום הסטטוס קוו (למשל נישואין וגירושין) ומאז דווקא המפד"ל היא זו שקידמה את החקיקה שנתפסה ככפיה דתית (שבת, חזיר, תרומות איברים). לפי גישה זו, עד בחירות 88 החרדים לא ממש היו בעניין. האם זה נכון?

  2. לא קראתי את פלוצקר. אבל מה שאתה כותב נראה מבוסס על פרשנות אחת של "יהודית ודמוקרטית". ויש פרשנויות נוספות. את התיבה "יהודית" אפשר לפרש בכמה אופנים:

    1. מדינה יהודית היא כזו שמתקיים בה אורח חיים דתי-יהודי – זה סוג המדינה שבו לחרדים יש תפקיד מרכזי (ומורם מעם) אבל זה בכלל לא סוג המדינה שהחילונים רוצים.

    2. מדינה יהודית היא "בית לאומי" ללאום היהודי (האתנו-תרבותי). זה מה שרוב החילונים רוצים ובשביל זה הם לא צריכים לשאת עיניהם אל החרדים ואל ארון הספרים שלהם אלא אל ההיסטוריה הציונית והלאומית בכלל, ולפתח כאן תרבות מקומית (60 שנה זה לא מספיק).

    אני חושב שזה שהחרדים בחוץ זה טוב ליהודים (החילונים). אפשר לקוות שלפידנט יצליחו לפחות בחלק מהרפורמות של העברת תקציבים חזרה מהחרדים לחילונים. הבעיה היא שבשביל לנצח את החרדים לפיד מכר את נשמתו לסחטנים לא פחות גדולים (של תקציבי שטחים) והרבה יותר מרושעים.

    מצד שני, אני לא רואה אופציות עדיפות שעמדו לבחירתו.

  3. רשומה מעולה, מסכים לחלוטין. נראה אותך הערב אצל שירי?

    "הכחשאי" – בבחירות 88, החרדים התחזקו מאד, אבל הם בהחלט "היו בעניין" גם קודם.

    שי – "לאום" יהודי, שאינו תלוי-דת, הוא פיקציה. אין שום אתנוס גנטי כזה. היהודים הם דת – אשר האנטישמים באירופה, כפו עליהם (נגד רצונם!!), להיות מוגדרים *גם* כעם.

    אפשר לדרוש, כמובן, "מדינה יהודית" במובן, הנסמך על מוסר-הנביאים עמוס, ישעיהו ועוד – אולם למצע כזה, יש, כיום, רק מספר מנדטים חד-ספרתי, חוששני. רוב העם הזה, פשוט מאוהב, בהגדרה הגזענית והמדירה ביותר, של הצירוף "מדינה יהודית" – ולא דבר עוד.

  4. "מדינה יהודית דמוקרטית" יכול גם לומר "מדינה דמוקרטית שבה, בניגוד לשאר המדינות בעולם, מובטח באופן ספציפי שיניחו ליהודים בשקט". אין פה שום דבר גזעני. זה מעון לנשים מוכות, ובמעון לנשים מוכות לא מתלוננים על זה שאין מספיק חדרים לגברים.

    ומה הקטע עם זועביז? כאילו, על מה ההתרעמות? זה שללפיד יש סלידה מהפרובוקטורית הזו, שנכחה בספינה יחד עם סכניאים אלימים שתכננו לשחוט כמה יהודים _במטרה להיפצע_ כדי לעורר ביקורת, ובמקום להתריע על כך לכוחות הבטחון היא נתנה לחיילי צה"ל לעלות לסיפון לתוך קלחת של מכות ודקירות. פושעת או לא, היא אמורה לעורר בחילה בקרב כל מי שאכפת לו משהו מהבטחון של חיילי צה"ל (האחים הצעירים שלנו). היא והסנגורים שלה נופלים תחת הכינוי זועבי'ז. כינוי פנטסטי ביעילותו. מובן בדיוק לאיזה סוג של חלאה מתכוונים, סוג שחוצה גבולות דת כמובן.

    "הוא מבין יותר באמריקה הוא מבין פחות באמריקה אני ראיתי יותר פרקים של אל בנדי ממנו…" ככה זה נשמע לי. זה כל מה שאני מצליח לשמוע… הצורך הזה להקניט ולהזכיר ולבקר ולהתקטנן על כך דבר כשזה נוגע ליאיר לפיד. so much so שאשכרה הדבר האחרון בפוסט זה "הוא בכלל לא יודע אמריקה..". יש פה משהו אובססיבי וקטן נורא ואני מופתע. כן, יאיר לפיד לא גאון הדור והוא איש תקשורת עם לא מעט פוזה. נו? איך זה מצליח להיות מושא האובססיה של כל כך הרבה אנשים בסביבה כזו רעילה כמו שלנו כשחצי מהכנסת הם לא פחות מפושעים מטונפים? הורג אותי הקטע הזה. מידת הקרציתיות שלהם לגבי הבחור הזה פשוט הזויה. זה כמו חברים שיש להם נטיה אחת מוזרה שקשה להבין. דוקטורים לפילוסופיה וחוקרי סרטן שברגע שמישהו אומר להם "מכבי חיפה" הם מתחרפנים ומתחילים להתנהג כמו בבונים. לחלוטין oblivious לשריטה של עצמם. השמאל מסוגל לגלות סובלנות אינסופית לכל טרוריסט ומסייעיו אבל אפס סובלנות למישהו שטעה בציטוט של ג'יימס ג'ויס.

  5. "נכחה בספינה יחד עם סכניאים אלימים שתכננו לשחוט כמה יהודים _במטרה להיפצע"…

    אסף,
    אתה צריך פסיכיאטר.

  6. צודק, כרגיל.

    שי: הבעיה היא לא האם מדינתנו היא "יהודית ודמוקרטית". אירלנד היא "קתולית ודמוקרטית" ולאף אחד אין בעיה עם זה. הבעיה היא שלרוב הציבור היהודי בישראל זה לא מספיק. ההסבר הרגיל לזה הוא שבניגוד לאירלנד, אין בארץ רוב מוחלט וברור ליהודים, ובמגמות הדמוגרפיות הנוכחיות צפוי עתיד שבו לא יהיה רוב יהודי (ולכן צריך או לצאת מהשטחים, או לשעבד ולטרנספר את הלא-יהודים.)

    לפי הבנתי, דובי מביא הסבר נוסף: העם היהודי מגדיר עצמו בקריטריון דתי. במובן זה, יהודי-חילוני-אתיאיסט הוא סתירה במונחים, וככל שיהיו פחות סממנים יהודיים במדינה, כך היא תהיה פחות מדינת העם היהודי, ויותר מדינה ככל המדינות. אבל אז, מה יהיה על הציונות? החרדים (והדתיים בכלל) מספקים את הפתרון: הם הגרעין הקשה של העם היהודי, וסביבם אנו מאוגדים כעם. אנחנו צריכים אותם עד שלא נמצא הגדרה אחרת ל "מי אנחנו?"

  7. הזהות שנוצרה בישראל – ולדעתי רק בישראל – בין אורח החיים החרדי ויהדות היא אחד הפרקים המרתקים והחשובים ביותר בנרטיב ה"יהודית ודמוקרטית". הרי מדובר כאן ב"המצאת המסורת" לעילא ולעילא. האידיאולוגיה החרדית התגבשה במאה ה-19 כתגובת נגד למודרניזציה – הכפויה והוולונטרית – של יהודי מזרח אירופה. התגובה העיקרית השנייה (בדיעבד) הייתה כמובן הציונות. וכפי שציינת לדורות הראשונים של הציונים היה חיבור חזק מאד לתנ"ך ומכיוון שרובם באו מבתים "מסורתיים" (מושג אנכרוניסטי לחלוטין), גם לספרות הרבנית הפוסט-תנ"כית.

    אני מסכים לחלוטין עם התובנה שהאליטות החילוניות מאמינות – באיזה רובד לא-מודע – שהן זקוקות לחרדים על מנת לשמור על הזהות היהודית של ישראל, ואני אוסיף שהחרדים הם משקל הנגד למגמת האסימילציה שהייתה נוכחת תמיד בפרוייקט הציוני, כלומר הרצון להיות ככל הגויים אבל לא בדיוק. אני לא חושב שהיתה כאן כוונת מכוון אלא תהליך סטיכי שבו המון אינטרסים קצרי טווח הופכים למגמה חברתית רחבה. את האינטרס של העדה החרדית להשתלט על הזרועות הדתיות של המדינה אני עוד מבין אבל מה קרה לאובססיה של הציונות החילונית עם התנ"ך? האם מדובר באמריקניזציה, כלומר ביאיר לפידיזציה, או שמא בתחושת הבעלות על הארץ שהפכה את ההיכרות עם התנ"ך לשולית?

    בכל מקרה, אם מישהו כתב על זה אני רוצה לקרוא, ואם לא כתבו על זה, אני בהחלט רוצה להיות הראשון. זה נראה לי נושא מהותי.

  8. מודי,
    "לפי הבנתי, דובי מביא הסבר נוסף: העם היהודי מגדיר עצמו בקריטריון דתי."

    נו, נגד הקביעה (הנחרצת) הזו אני יוצא. עובדה היא שיש בסביבה שלנו המון אנשים (כולל כנראה דובי) שמגדירים את עצמם יהודים שהקשר בינם לבין הדת היהודית הוא מקרי בהחלט – הם חילונים. אבל לדידם היהדות איננה רק דת אלא מה שמהותי בה הוא המוצא האתני התרבותי. טומי לפיד הוא דוגמה מובהקת – הוא היה יהודי בכל רמ"ח אבריו אבל לא הייתה לו כל זיקה לדת היהודית.

    מה שמיוחד ומבלבל אצלנו – בניגוד למשל לאירים – זו העובדה שהדת והלאום נקראים באותו שם. האירים הם אירים בני הדת הקתולית ומן הסתם יש ביניהם כמה חילונים/אתאיסטים או אפילו פרוטסטנטים. הם יכולים לבקש מדינה אירית בלי קשר לקתוליות שלהם.
    אצלנו , יש טוענים, בני הלאום היהודי הם ברובם בני דת משה – שנקראת גם יהדות – אבל חלקם יכולים להיות גם חילונים ואולי אפילו נוצרים.

    עכשיו, כמו שאירלנד היא מדינתם של האירים, בלי קשר לדתם, ישראל היא מדינתם של היהודים, בלי קשר לאמונותיהם הדתיות. העובדה שלהרבה אנשים חילונים קשה לקבל את ההפרדה בין דת ולאום יהודי, רק מעידה שלעת עתה החרדים מנצחים, כי החילונים כבר משתכנעים שהתנ"ך (וההלכה בכלל) הוא ספר החוקים של הלאום היהודי ושאם נפר את החוקים אלוהים יתעצבן עלינו או משהו.

    אז כדאי להבחין: כשבן-גוריון נפנף בתנ"ך הוא לא נפנף במצותיו ובחוקותיו – איש לא חושב שב"ג האמין שה' נתן/הבטיח לנו את הארץ. הוא נפנף בנרטיב התרבותי של היווצרות העם הזה. נכון, חבל שאנשים לא קוראים את זה יותר, כמו שחבל שהצרפתים לא קוראים יותר מערש התרבות שלהם. אבל גם אילו היו קוראים זה לא היה הופך אותם ליהודים יותר דתיים.

  9. שי – מדינת ישראל כבר הכריעה (במקרה "האח דניאל") שיהודי שהמיר את דתו אינו יכול להגר לישראל בכפוף לחוק השבות. בכך היא בחרה להחמיר אפילו יותר מהיהדות עצמה, שדווקא נוקטת בגישה שמי שנולד יהודי אינו יכול להפסיק להיות יהודי. הגדרת יהדותו של אדם בישראל תלויה באופן בלעדי בדת. אדם שהתגייר הוא יהודי. האם אדם שממיר דתו לקתוליות הופך לאירי? יהדותו של אדם נקבעת על פי דתה של אמו (או לכל הפחות, על פי דתה של אמו/ה של אחד הסבים או הסבתות שלו), ולא בשום דרך אחרת.
    העובדה שרוב היהודים החילונים בישראל עושים ברית מילה בבניהם, למשל, היא אינדיקציה לכך שהרוב רואים ביהדותם, גם אם היא אינה מלווה בשום רגש דתי, כמשהו שעיקר זיקתו היא לדת היהודית.

  10. "האח דניאל" הוא הדוגמה הקלאסית למבוכה ולבלבול בשאלת "מי הוא יהודי?" – אני לא חושב שאפשר להגיד שזו שאלה שכבר הוכרעה.
    הפסיקה במקרה ההוא דווקא מדגימה את אי-התלות של המדינה בדת. בג"ץ פסק – לדעתי בטעת – שהאיש איננו יהודי בלאומיותו אבל שים לב (א) אמנם הפסיקה נשענת על אורח חייו ואמונתו של האיש, אבל (ב) הפסיקה מנוגדת להלכה – כמו שהערת.
    (ב) היא הנקודה העקרונית. היא מראה שחוק השבות איננו כפוף להלכה ולראיה כמה מאות אלפי רוסים שאינם יהודים לפי ההלכה (וגם לא ממש לפי אורח חייהם) הגיעו לישראל והתאזרחו בה.
    מה שמוסיף לבלבול הוא הקושי להפריד בין דת לתרבות. אני חושב שאנשים רבים מלים את בניהם ללא כל זיקה לדת אלא כי זה הנהוג "ומה אם הוא יעשה פיפי בגן ויצחקו עליו כי הבולבול שלו אחר". אבל התרבות (יותר מהדת) מתעצבת: כבר יש יותר אנשים שנישאים בקפריסין ולא מלים את ביניהם או עושים זאת אצל רופא, ואיש לא חושב שהם לא יהודים בלאומיותם.

    המאבק בין החילונים לחרדים הוא על השליטה בנרטיב ופירושיו. חילוני יכול לחגוג את ליל הסדר (אפילו עם כמה פיתות טריות על השולחן) לזכר יצאת עם ישראל מעבדות לחירות וכו'. זה אחלה סיפור לאומי – אין פה שמץ של אמונה דתית. נכון שהחרדים רוצים שגם אנחנו נתייחס לטקסט הזה במשמעותו האמונית-דתית. צריך לדעת (ורבים יודעים) שזה לא מחייב אותנו.

  11. שי,
    "חילוני יכול לחגוג את ליל הסדר (אפילו עם כמה פיתות טריות על השולחן) לזכר יצאת עם ישראל מעבדות לחירות וכו' " -נכון, אבל כמה באמת עושים את זה? רוב היהודים החילונים בישראל לא חוגגים כך את הסדר.

  12. שי,
    היהדות היא דת. נקודה. *לא* לאום.

    קיים לאום עברי, ישראלי, נקרא לו איך שרק נרצה. היהדות? דת בלבד, נקודה.

    מרבית העבריים, הם *גם* יהודים.

    אם רק נפריד, סוף-כל-סוף, בין השניים, יבוא הקץ גם לשליטת הרעבעצענים למיניהם, באורחות-חייהם של אתאיסטים גמורים – וגם למצב האבסורדי, בו כל יהודי, מניו-ג'רזי או מח'ארקוב, אשר אינו דובר ולו מלה אחת בעברית, יכול לבוא, להתאזרח ולהיות, בו-במקום, בעל מעמד אזרחי גבוה יותר(!), משל פלשתיני אזרח ישראל מוואדי עארה, שאבותיו חיו כאן (לפחות) מזה מאות בשנים והדובר עברית כמוך וכמוני.

    ומי כבר חוגג ליל-סדר עם פיתות, באמת…

  13. מודי,
    זה לא עניין סטטיסטי. למעטים יש פיתות על השולחן אבל לרבים יש פיתות בפריזר. מה שחשוב הוא שגם אם חילוני חוגג את הסדר עם מצה שמורה בהשגחת הרבי מסלוטמשין, זה לא טקס דתי (כי האיש חילוני) אלא פולקלור לאומי. אז מבחינה דתית אין כבר משמעות לקלה (בפריזר) כחמורה (על השולחן).
    נכון שחלק גדול מהפולקלור שלנו צמח משורשים דתיים. זה לא ייחודי רק ליהודים וזה לא צריך לתת לחרדים מעמד של "מומחים לפולקלור לאומי יהודי". הם (אולי) מומחים לדת היהודית. מי שלא דתי לא צריך להתבלבל מהם.

    דניאל, באמש'ך, תכבה מנוע.. נקודה.

  14. שי, אתה כותב:

    "יש בסביבה שלנו המון אנשים (כולל כנראה דובי) שמגדירים את עצמם יהודים שהקשר בינם לבין הדת היהודית הוא מקרי בהחלט – הם חילונים. אבל לדידם היהדות איננה רק דת אלא מה שמהותי בה הוא המוצא האתני התרבותי. טומי לפיד הוא דוגמה מובהקת – הוא היה יהודי בכל רמ"ח אבריו אבל לא הייתה לו כל זיקה לדת היהודית."

    וזה לא משכנע בעיני. ראשית, אני חושב שיש מעט מאד אנשים כאלה בישראל, כמו שיש מעט מאד שמגדירים את עצמם אתאיסטים. להערכתי, הרוב המכריע של החילונים מגדירים את עצמם כ"חילונים יחסית לדתיים, יהודים יחסית לערבים" (בפרפרזה על המונח הקשור-מאד "דמוקרטית ליהודיה, יהודית לערבייה"). יתכן, למשל, שטומי לפיד יאמר שאין לו זיקה לדת היהודית אם חרדי ישאל אותו, אבל אם ערבי ישאל אותו אז פתאום כן תהיה לו 'זיקה' לדת, באופן שהוא לא לגמרי דתי אבל לא לגמרי לא. וגם אם זה לא נכון לגבי טומי לפיד, זה כן נכון לגבי הבן שלו ומי שהוא מייצג. יש מעט מאד אנשים שבאמת-באמת טוענים בכל הסיטואציות שהקשר ביניהם לבין הדת היהודית הוא מקרי בהחלט. מהסיבה הזאת בדיוק אני מסכים עם התזה של דובי רוב מכריע של היהודים מבססים את הבסיס האידאולוגי שלהם על הדת היהודית.

    אה, ולגבי אירלנד: עם כל הכבוד, אני חושב שאתה לא מכיר את החומר. לומר ש"אירלנד היא מדינתם של האירים, בלי קשר לדתם" זו פירכה מוחלטת. ולראיה: הפרוטסטנטים הצפון אירים מגדירים עצמם אירים, אבל צפון אירלנד היא חלק מאנגליה ולפרוטסטנטי האירים יש תשובה מאד מורכבת לשאלה האם הם רוצים עצמאות לצפון אירלנד.

  15. מוס,
    כמובן שלרוב החילונים היהודים בלאומיותם יש קשר לדת היהודית משום שסבא (או סבא של סבא) שלהם היה יהודי דתי. כאמור, ההסטוריה והתרבות שלנו צמחה משורשים דתיים. וזה לא ייחודי ליהודים. לפני 300-400 שנה כולם (99.999%) היו דתיים.
    היום יש חילונים לגמרי – בניגוד למסורתיים או חצי דתיים/מאמיניםף שגם מהם יש מספיק. לחילוני "לגמרי" אין זיקה לדת מבחינה זו שהוא לא מאמין באלוהיה ולא מקבל את מצוותיה. ובכול זאת, לחילוני יכולה להיות זיקה לתרבות היהודית – ששורשיה, כאמור, נטועים בדת היהודית.

    ולגבי אירלנד, שאין לי אפילו צל של יומרה להבין מה באמת הולך שם, נדמה לי שגם הפרוטסטנטים וגם הקתולים מזדהים כאירים ורואים את אירלנד כארצם. על השאלה "מי הוא אירי?" הם לא עונים במונחי דת. למשל, איש לא טוען שרק הקתולים בדתם הם אירים בלאומיותם. יש בין האירים סיכסוך בנוגע לעצמאות או השתייכות ל"ממלכה המאוחדת". גם זה לא נוגע לשאלה "מיהו אירי?".

  16. פינגבאק: לא שומעים! » זה לא יכול להיות אחרת