יכול להיות יותר גרועאופוזיציהראשי

תגובות

יכול להיות יותר גרוע — 33 תגובות

  1. לנקודת הארכיפלג: לסטודנטים שלי אמרתי היום שאם 99' היו הבחירות הראשונות שלאחריהם לא הייתה אף מפלגה עם 30 מנדטים, 13' זה הבחירות הראשונות שלאחריהן לאף מפלגה אין יותר מ-20 מנדטים.

  2. רמז להצבעה ללפיד: כנראה שיש גוש גדול של מצביעים שהם בעלי תפיסת עולם חילונית נאורה מצד אחד, אבל מסרבים להצמד לדוגמטיות הסוציאליסטית של העבודה ולדוגמטיות ה"שיחות שלום בכל מחיר למרות שיורקים עלינו" של מרצ.

    כבר שנים שנדמה לי, שמרצ, על שלל דעותיה הליברליות, יכלה לפרוץ את תקרת המנדטים ולהפוך למפלגה גדולה ומתחרה עם הליכוד, אם רק היתה מורידה הילוך בהתעסקות האובססיבית כמעט בשיחות עם הפלסטינאים – שיחות שבעיני רוב מוחלט מהישראלים הן ריקות מתוכן לחלוטין.

  3. סירו, אני חושש שאנחנו חלוקים על הגדרת המילה "נאורה".

  4. שמורות אצלי תכתובות מייל של אלדד יניב מהן אפשר להבין כי יחידות המימון המפונטזות, מהראשונה עד הרביעית, כבר "נוצלו" והובטחו…

  5. כתיבה מעולה ושנונה במיוחד. אם יש דבר טוב אחד שלפיד הביא איתו זה לפוליטיקה, זה הוצאת המיטב הרטורי ממך.

  6. דובי, אני תמיד מסכים איתך בהרבה דברים אבל הניתוח שלך בחלק הראשון של הפוסט שגוי למדי. ראשית, "יש עתיד" היא, בנוסף לכל ואולי גם לפני הכול, פשוט מפלגה סקטוריאלית של אשכנזים חילונים בורגנים מהמעמד הבינוני-גבוה. בחלום הלילה בוחרי "יש עתיד" יתנו לו להתאחד עם הליכוד, כי הליכוד לא מייצג אותם (בטח לא בצורתו היום), וכי הם מתעבים את ביבי ממש כמונו. ביבי הוא ה-Evil Yair, או אולי דווקא יאיר הוא ה-Fluffy Bibi.

    שנית, אני חושב שאתה לא נותן מספיק קרדיט ללפיד; פוליטיקאי הוא לא אדם, הוא צוות, ולפיד עובד על המפלגה שלו כבר הרבה זמן ובאפקטיביות, כפי שהיא התבטאה גם באירגון וברשימה. זה שלפיד-האדם שטחי וטפשי אומר שהפנים שטחיות וטפשיות, אבל יש לו גם ידיים, ועיניים, ומוח, וחוט שדרה. מי האנשים שמניעים אותו? שמעתי את השם של שלח מוזכר בהקשרים כאלה.

    ואולי הפיתרון לבעיית הארכיפלג היא שמפלגות בינוניות יתפקדו ביחד כגושים, או במפלגות גדולות מאוחדות מבחינה מעשית, כמו שדובר על האפשרות של גוש מרכז-שמאל של עבודה-תנועה-יש-עתיד בראשות יחימוביץ', לפני שלפיד דהר קדימה ועקף את כולם.

  7. עדי: "אני לא אומר שאני צופה מהלך כזה – רק שזו האופציה היחידה שאני יכול לראות כרגע ליצירת מפלגה גדולה אמיתית. "

  8. דובי – בוא תגדיר "נאורה" ונראה איפה אנחנו חולקים :)
    לפיד בהחלט לא "פרוגרסיבי" אבל קשה לי לראות איפה הוא (ומפלגתו) אינם נאורים.

  9. ניטפוק: אתה בדקת הסברים אלטרנטיביים לשינוי בכוחות המפד"ל? הירידה שלה באה באותו זמן שחלה תנודה לכיוון הימין הקיצוני והמפלגות החרדיות, והעליה שלה ב-'96 באה בעקבות הבחירה הישירה.

    לא ניטפוק: בקואליציה היוצאת, דווקא קרה ההיפך מ-cohabitation. שר הביטחון הוא ברק ושר החוץ ליברמן, בעוד שהליכוד שומר לעצמו את התיקים הפנימיים החשובים (חוץ מהפנים, שהוא הפייף של ש"ס).

  10. אני לא ממעריציו הגדולים של לפיד, אבל אני חושב שאם תיק החינוך ייפול לידיו יהיו לו מספיק שכל להעביר אותו לשי פירון.

  11. דובי,
    "למה לפיד?" שאלת. ובכן, לבחירות האלו ניגשתי לאחר מחשבה ולא כלאחר יד. אם זו לא היתה רטורית ובאמת אתה רוצה לדעת, אז הנה כמה הצצה לשיקולים שלי:

    1. אני מעריך את יאיר לפיד ואת מה שהוא מייצג.
    קראתי את הטורים והספרים שלו. אני מכבד את זה שהוא לימד בביס ביפו לצד הקריירה התקשורתית המצליחה שלו. הוא בעיניי אדם נבון וערכי. היה לו הכל והוא עדיין בחר לעזוב את לב הקונצנזוס ולהכנס לקו האש הפוליטי. אני באמת מאמין שאכפת לו.

    2. הוא יהיה בקואליציה.
    אני רוצה שהקול שלי ישפיע. אני רוצה לקחת חלק בבחירת האישים שישפיעו על עתידי וזה אומר להכניס אדם לא רק לכנסת אלא גם לראשות המבצעת של הממשלה. אני רוצה מפלגה שיהיה לה כח לקדם את האג'נדה. לא מעניין אותי הפריוילגיה של להיות צודק וחסר כח באופוזיציה, וממש מש לא מעניין אותי לבחור במי שלא עובר את אחוז החסימה.

    3. סדר היום השתנה והוא לא מדיני-בטחוני אלא פנים-חברתי.
    לאחר עשורים של הזחה פושעת של הרווחה, הבריאות, בטחון הפנים, לאחרון דרדור מזעזע של החינוך ופגיעה מתמשכת ברמת החיים, מוצא חן בעיניי שיש מי שאומר בגלוי את מה שמרבית הציבור מבין. העניין המרכזי הוא לא המדיני-בטוחוני אלא החיים שלנו פה והשירות שהמדינה הזו מחוייבת לנו כאזרחיה.
    יש עתיד הסכימה להיות חותמת גומי לכל הסדר בטחוני סביר ובכך הפכה להיות המפלגה החילונית (כי החרדים הבינו כבר מזמן שזה הכרטיס לממשלה)
    שהודתה שאין פתרון קסם, שהתהליך המדיני תקוע, ושאם יתקדם, יש פחות או יותר מתווה יחיד למימוש שתי המדינות לשני העמים (ואם לא יתקדם אז חובתנו לקיום לפני הדו-קיום). זו האג'נדה שלי.

    4. האם "יש עתיד" היא מפלגת פלטפורמה? כל הבחירות הללו היו נגועות בסממני ריאליטי, כאילו אנו מצביעים למתמודד אחד ולא לרשימה וכך המתמודדים "שלי", "ליבני", יאיר", "ביבי" ו"בנט", היו לשם נרדף למפלגות שלהם. מגמה מצער של רדידות של העם היושב בציון, אבל אני באמת עברתי על רשימות הסיעות ואהבתי את מה שראיתי ברשימה של יש עתיד. אנשים ערכיים, אנשים שעשו משהו, אנשים שהייתי רוצה לראות בכנסת. לדעתי זו תוצאה ישירה של היעדר הפיירמריס של הסיעה, ואני מברך על כך כי הפריימריס היא השיטה המקולקלת שבה דילים, עסקנים, סוסים-טרוייאנים ושחיתות שלטונית מתחילים (אני יודע שהתמודדת לפריימריס ואין בליבי עלייך אישית דבר, להיפך, אתה פעלת מתוך השיטה)

    היום, יש עתיד מבחינתי היא לא סיעה אלא רגש.
    לאחר זמן רב שבו עקבתי בחרדה גוברת על המציאות שלי, התעוררתי מתוך התחושה שאולי לא הכל אבוד פה ושיש עוד עתיד לי ולילדיי.

  12. אני מסכים עם כמעט כל מילה שנכתבה, מהגדרת לפיד כדביל שמאחוריו רשימה מפתיעה בהשכלתה, נשיותה וסובלנותה, ועד הגישה לאלדד יניב ולמצביעי ארץחדשה.

    אפילו עם הפליאה על קיומם של מצביעי לפיד אני מזדהה, אבל נדמה לי ההסברים שנתת לפלא מצטרפים יחדיו להסבר מספק (הרי למצביעים שונים סיבות שונות). למה מישהו בחר להצביע ללבני ומופז בבחירות הקודמות הבנת? פוליטיקאים דהויים ואופורטוניסטים שלא עשו כלום מעולם בכנסת או בממשלה הצליחו להשיג 28 מנדטים כי הם טענו שהם במרכז. ללפיד היה קל אף יותר למשוך את אותם מצביעי מרכז, ברובם אנשים שהשכלתם ותחכומם כה מעטים עד שהם חושבים שלפיד כותב טורים וספרים נבונים.

  13. ארז, לגבי סעיף 3 שלך: הוא שקול למישהו שאומר 'הנושא המדיני חשוב לי, אז אני מתלבט בין מרצ לבית היהודי'.

    ואללה, אני מסכים איתך לגבי "עשורים של הזחה פושעת של הרווחה, הבריאות, בטחון הפנים, לאחרון דרדור מזעזע של החינוך ופגיעה מתמשכת ברמת החיים". רק שהשאלה היא לא אם המצב גרוע, אלא מה לפיד מתכנן לעשות כדי לשפר אותו. והמצע שלו הוא אוסף של תכניות לא רלוונטיות, ובעיקר – לא קוהרנטיות.

  14. דובי,
    יש בציבור רצון אמיתי למפלגת מרכז, אי אפשר להתעלם מזה. גם לפיד יודע את זה, וכפי שלא חבר ל"גוש השמאל", הוא לא יחבור לימין. השאיפה צריכה להיות להתכנסות לשלושה גושים גדולים, ולא שניים. משהו כמו: מרצ+העבודה+(חלק מהתנועה?), מרכז: יש עתיד+קדימה(+לבני?) וימין:מפד"ל+ליכוד ביתנו.

  15. באיזה מובן אלדד יניב ו"ארץ חדשה" שיקרו לבוחריהם?

  16. רק הערה בנוגע למספר המצביעים החרדי ליהדות התורה שעלה בכ-45,000 קול (כולל המעטפות הכפולות):
    בבחירות 2006 מנין הקולות היה קצת יותר מ-147 אלף (שהביאו 6 מנדטים), ובבחירות 2009 קרוב ל-148 אלף (שהביאו 5 מנדטים). מה שהביא לאי עליה בכמות הקולות היו מלחמות העולם הפנים חרדיות שכמעט ואינן מגיעות לידיעת הציבור הרחב*. למעשה מספר הקולות ב-2009 משקף ירידה משמעותית לאור הגידול הטבעי. מה שקרה בבחירות אלו שהמלחמות הפנימיות שקטו והעליה במניין הקולות הינה מתבקשת וסבירה בהחלט.

    * המלחמה המשמעותית היתה אז פרוש VS גור על רקע מאבקי השליטה בחינוך העצמאי והבחירות לעיריית ירושלים.

  17. אגב מפלגות פלטפורמה, דובי: היתה אי פעם הצעה לשיטת בחירות שבה כלל המצביעים בוחרים פרסונלית מועמדים, שזוכים לכוח הצבעה פרופורציונלי למספר הקולות שהם קיבלו? (אני מניח שזה יעבוד יותר טוב בבחירות ישירות לרשות המבצעת מאשר לפרלמנט).

  18. דיברתי עם נציג של יאיר לפיד והוא אמר את זה בפשטות 'אתה רוצה ממשלת ימין קיצוני פלוס חרדים?'.
    אם מניחים מראש שנתניהו יהיה ראש הממשלה אז השאר מסתדר כבר בהתאם.
    הבעיה היא בהנחה הזאת ומה שיותר גרוע – בכך שהנבואה מגשימה את עצמה.

  19. עדו, לא זו בלבד שזו הנחה בעייתית, ולא מספיק שהיא מגשימה את עצמה, זה מעיד על תפיסה עקומה של הדמוקרטיה במובן נוסף: התפיסה שקול לאופוזיציה הוא קול מבוזבז.
    \

  20. באמת ניתוח לא מוצלח, ממש כופפת את המציאות לטובת הטיעון נגד פריימריז החביב עליך.

    לקבוע מסמרות על תוצאות הבחירות זה לא מאוד רציני – להזכירך, יחימוביץ׳ (ואיני מגן על הטעויות הרבות שעשתה) כבר עמדה על 23+ מנדטים ובמגמת עליה קבועה – כאשר לבני החליטה לרסק אותה וביחד עם עריקת פרץ (ופה אני מסכים שיחימוביץ׳ הייתה חייבת לעשות הכול למנוע זאת) שנתה את כל תוצאות הבחירות. כלומר, אפשר להניח שללא לבני/פרץ העבודה הייתה עם 25 מנדטים וכל תהליך הרכבת הממשלה היה נראה שונה וגם הניתוח שלך.

    למעשה ומעבר לפסקה הקודמת – מי כמוך יודע כי 15 מנדטים הם השיג אדיר ולטעמי אף גדול מזה של לפיד (שהוא אכן טרנד שאי אפשר לקחת ברצינות כהישג מערכתי) במובן זה שאך לפני שנה וקצת העבודה הייתה מרוסקת לגמרי – כלכלית, רעיונית ומנהיגותית. למעשה, הארגון שלה תפקד איום גם במהלך הבחירות וזה נכיר מאוד בתוצאה.

    ׳ההישג׳ של בנט גם הוא אינו מערכתי – בדיוק כמו שמרצ השיגה 12 מנדטים זכות חוזקו של רבין – כך הבית היהודי בזכות חוזקו של ביבי … מתחייב על התרסקות בבחירות הבאות.

    למעשה, הכישלון הגדול של הבחירות הוא של מרצ ולבני – בחוסר ההבנה כי פיצול הגוש ידחוף מצביעים ללפיד ובכך ימנע את ביסוסה של העבודה כמפלגת הציר להרכבת הקואליציה (מה שהיה מבטיח קיום כל המצעים של שתיהן, ממילא) … כך, שבפועל הפכו את לפיד למפלגת הציר וממליך המלכים ואפשרו רפאל הקואליציה הימנית ביותר מאז ימי ארידור בדמות ביבי-לפיד-לבני.

    מי שלא מבין למה זו הקואליציה הכי ימנית, שלא יטרח להגיב – כי אז ברור שאינו מבין מהי פוליטיקה בישראל.

  21. 1. אני יכול להגיד למה אבא שלי, ממצביעי השמאל הקלאסיים, תמך בלפיד. לטענתו, הוא לא רואה ממשלה מתחלפת. מבחינתו, מה שידחוק את רגליהם של ש"ס (הוא אמר מחוץ לקואליציה, אני מניח שגם מה שיעצור את הצמא הלא פוסק שלהם להשפעה), יהיה טוב.
    הוא בחר בלפיד, מכיוון שסירב להקים גוש חוסם עם מפלגות השמאל. אני אסתכן ואומר שהוא רצה להיות במעגל ההשפעה, אחרי כל כך הרבה שנים שהיה מחוצה לו. אני חייב להודות שיש הגיון מסויים בטענה הזו: כאשר השמאל מחוץ למעגל ההשפעה – הכל מתדרדר. לפחות נעצור את עוצמתם של החלקים המבחילים ביותר בדת.
    אני לא הייתי מסוגל לעשות זאת. חלק מזה נובע מכך שאני מתעב את ביבי, כמעט ברמה הפרסונאלית. יאיר לפיד לא נראה לי רציני (ואני חייב להודות שהרשימה שלך קצת שינתה את דעתי, אם לא עליו, על האנשים שהביא איתו). אני יודע מה הוא מצהיר שהוא רוצה. אני לא יודע מה הוא באמת רוצה, אם הוא רוצה מה שהוא מצהיר – מה הוא יעשה עם זה, אם הוא יעשה עם זה משהו – האם זה יצליח וכו'. בצידה מסויימת, פחדתי מתסמונת קדימה – מפלגת ענק שלא מבינה את תפקידה באופוזיציה. אני מקווה שזה לא יקרה ל"יש עתיד".
    חלק שני לסיבה שלא הצבעתי ל"יש עתיד", היא שכשהאדמה בוערת, חייבים לכבות את השריפה לפני שמצילים את הטלוויזיה. ההתעסקות עם החרדים, ואפילו עם חלוקת ההון, כאשר הדמוקרטיה מתמוטטת, והכיבוש זוחל לתוך ישראל, זה נראה לי איום ונורא. אני מעדיף להיכשל, מאשר להגיד "אין שריפה".
    לצערי, אני מרגיש די בודד במערכה. כלומר – חלק ניכר מהחברים שלי דואגים לדמוקרטיה, ורואים את הזחילה שהפכה להליכה מתונה ובקרוב לריצה קלה, של הטוטאליטאריות לעומק החברה הישראלית. בכנות – אני לא יודע מי צריך לעשות מה, כדי לעצור את זה.

  22. פינגבאק: העם! דורש! שינוי קטן! (ומהיר) | חיים שרירותיים

  23. אם להמשיך את הרהורי הקוהביטציון שלך:

    אם *אני* לפיד, אני אכן בא לנתניהו ודורש שורה של תיקי פנים חשובים, ואז נותן אותם לאנשים המוכשרים שהכנסתי לכנסת ו*לא לוקח אותם לעצמי* – מקסימום לוקח לעצמי תיק זוטר יחסית כדי להיות עדיין חלק מהממשלה ובעמדת השפעה.

    אח"כ אני דורש יצירת פורום של מנהיגי סיעות הקואליציה שייתכנס באופן קבוע כדי לקבוע קווים כלליים להתנהלות הממשלה, או לחלופין דורש להיות חלק מהקבינט המצומצם או המטבחון או איך שלא קוראים לזה היום, כדי להיות עדיין בעמדת מנהיגות לעומת השרים הבכירים יותר ממפלגתו וכדי להישאר בתודעת הציבור וללא ללכת לאיבוד על ספסלי הכנסת.

    ואז אני מנצל את X השנים עד הבחירות הבאות כדי לצבור נסיון פרלמנטרי וניהולי מבלי לאבד את תמיכת הציבור.

    אבל זה דורש ויתור עצבני על אגו, אז אני לא באמת מצפה שזה מה שיקרה.

  24. הרעיון הזה, של מנהיג מפלגה שלוקח תיק זוטר, תמיד נשמע לי מוזר.
    הקטע בתיקים בכירים הוא לא קטע של אגו: הוא קטע של מקום שבו נקבעת המדיניות. מה לעשות, כשמחזיקים בתיק האוצר יש יכולת לעצב את החברה הישראלית הרבה יותר מאשר כשמחזיקים בתיק השיכון. בגלל זה קוראים לו 'תיק בכיר'.
    מה ההגיון שלפיד ימנה אנשים אחרים מהמפלגה שלו לתפקידים שבהם אפשר להשפיע יותר? הם ראויים יותר? אז למה הוא עומד בראש המפלגה?
    מי שהצביע ליש עתיד כנראה חושב שהאדם הראוי ביותר ברשימה הוא יאיר לפיד (מה גם שסביר להניח שהוא הצביע ליאיר לפיד, לא ליש עתיד ולא לעופר שלח או יעקב פרי). אני מניח שגם מי שרץ ביש עתיד חושב ככה. למה שהוא יקבל את העמדה שבה הוא יכול להשפיע *פחות*? כי אתה ואני סבורים שהוא לא ראוי?

  25. נדב,
    קל להבין למה החלום הרטוב של מצביעי העבודה הוא שלפיד יחזור על הטעות של פרץ וייקח תיק שיש לו סיכויים טובים להיכשל בו. אני מקווה שלמרות שהוא אולי לא גאון, הוא גם לא נפוח כמו יחימוביץ' שמעמידה את עצמה – עם כל חוסר הניסיון שלה – ישר לראשות הממשלה. אילו הייתה מתמנה היינו מקבלים, לפי ההיגיון שלך, גם את סתיו שפיר כשרת האוצר – כי הרי היא מתעניינת בענייני תקציב והרבה חברה' הצביעו בשבילה בפרימריז.

    לפעמים, ברגע של צניעות, גם אנשים לא חכמים יכולים להבין עובדות פשוטות: למשל, שלא כולם שווים בכל ויש ערך לכישורים וניסיון. אם לפיד יבין את זה, הוא ימנה אנשי מקצוע מנוסים לתיקים הבכירים שיקבל וימנה את עצמו למשהו כמו שר החינוך או הרווחה, חבר הקבינט וממלא מקום ראש הממשלה. אחרי קדנציה או משהו שהוא ישתפשף אפשר יהיה לדבר על "קידום". יש מצב שציבור בוחריו דווקא יעריך אקט כזה וגם – כבונוס – הוא יוכל להתענג על תסכולם של מתנגדיו שרוצים שיקפוץ כמה שיותר גבוה, כדי שייפול כמה שיותר חזק.

    אגב, לי נראה שאחד הגורמים לאיבוד הקולות של העבודה הוא שיחימוביץ' העמידה את עצמה לראשות הממשלה. זה רעיון מעורר פלצות – אילו הייתי ממצביעי העבודה המסורתיים, לא הייתי מצביע לה הפעם רק מהחשש שהיא תממש את האיום.

  26. שי, זו עמדה לגיטימית, אבל לא נראה לי שיאיר לפיד, חברי הכנסת של 'יש עתיד' או מצביעי המפלגה מחזיקים בה. אחרת קשה לי להבין למה הצביעו למפלגה שלא רק שהעמידה בראשה אדם חסר כל ניסיון פוליטי, אלא שהציבה כערך אי-הצבה של פוליטיקאים מכהנים.

    אני אישית חושב שביבי נתניהו הוכיח באותות ובמופתים שהוא לא ראוי להיות ראש ממשלת ישראל. ובכל זאת, נראה לי לא סביר שאנשי הליכוד שהצביעו עבורו מצפים שהוא יקח את התיק השני בחשיבותו. למה אתה חושב שהמצב ב'יש עתיד' שונה?

  27. נדב,
    אני לא מסכים שנתניהו הוכיח שאיננו ראוי להיות רה"מ. הוא הוכיח שכרה"מ הוא מוציא לפועל – בכישרון לא מבוטל – מדיניות שאיננה ראויה … בעיני (וכנראה גם בעינך). ולכן לא יכולתי להצביע עבורו – ושוב: לא בגלל כישוריו אלא בגלל מדיניותו. במילים אחרות, אילו הייתה לו מדיניות ראויה (בעיני) הייתי שמח להצביע עבורו.

    הבעיה בבחירות האלו היא שלא היה מישהו אחר שכשיר – מבחינת ניסיון, כישורים ואישיות – להיות רה"מ (אולי להוציא את לבני). אז רבים מהאזרחים לא יכלו למצוא מישהו שהוא גם בעל יכולת (כשיר) וגם בעל רצון (מדיניות) מתאימים. כדי להבהיר: אילו הייתי מקבל ב-100% את האידאולוגיה של יחימוביץ' והיא הייתה היחידה שמתמודדת מול נתניהו, הייתי נאלץ להצביע לליכוד (שאת מדיניותו אני מתעב) כדי למנוע ממישהו חסר כל ניסיון להתאמן לי על המדינה.

    הגדולה והחוכמה של לפיד (למרות שדובי מדביק לו את תדמית "היפה הטיפשה") מופגנת בעובדה שהוא לא העמיד את עצמו לראשות הממשלה. ולדעתי גם אם הוא היה זוכה במקרה ב-61 מנדטים היה עליו להימנע מהתפקיד הזה בקדנציה הראשונה בחייו. בסופו של דבר, כשאתה בראש הפירמידה אתה מקבל החלטות לבד – ולפיד, כאדם אחראי (בניגוד ליחימוביץ') לא פעל בחוסר אחריות ולא לקח על עצמו תפקיד כזה.

    עכשיו אפשר לקחת צעד אחורה ולראות איזה נזק גרמו הפרימריז במפלגות העלק דמוקרטיות (כאילו בניגוד לדיקטטורות של לפיד, לבני, וליברמן). ללא פרימריז בעבודה היה לה ראש מפלגה כשיר לראשות הממשלה והיה לה סיכוי להתמודד על השלטון. ללא פרימריז בליכוד לא היו שם פיגלין, דדון, חוטבלי וכיו"ב מרעין בישין, ואז יותר אנשים (לא אני) יכלו להצביע עבורו. אם בשתיהן לא היו פרימריז הן היו קיצוניות פחות והיו יכולות לשבת בממשלה אחת. עם ה"דמוקרטיה" הם ירו לעצמן ברגל.

  28. לעניות דעתי, הסיבה להצלחתו של לפיד יחסית לתחזיות הסקרים היא פשוט העובדה שמבין כל מפלגות המרכז/שמאל, מפלגתו היתה היחידה שהיה ברור שתצטרף לקואליציה.

    מאז שנות האינתיפאדה, הציבור בבירור מעדיף ממשלות אחדות או מרכז, שלמעשה לא מכריעות לאף כיוון בשאלה המדינית.
    לפיד אסף קולות גם ממצביעי ליכוד וגם ממצביעי עבודה שרצו להבטיח ממשלת אחדות. התחושה שביבי ינצח בכל מקרה עזרה לו להשיג את הקולות מימין. ההצהרה של יחימוביץ' שלא תשב עם ביבי והמתקפות של לבני על ביבי עזרו לו לקבל את הקולות משמאל.

    הפילוג בעם בנושא המדיני שהתחיל מי-יודע-מתי והוביל לרצח רבין המשיך עד פריצת האינתיפאדה השניה ונעלם בתקופת שרון.

    מרחב הפתרונות שנותרו לפתרון הסכסוך כבר לא מקוטב כל כך, ולכן העם כבר לא מקוטב כל כך, והוא לא רוצה ממשלה מקוטבת, שמובילה למרמור הצד המפסיד ולסכסוכים פנימיים.

    העם גם לא יודע להכריע, ולכן הוא מעדיף ממשלה שלא יכולה להכריע. לא פלא שאת תוצאת הבחירות קבעו המתלבטים בסקרים, אלו שלא יודעים להכריע.

  29. ככל הנראה, לפי כל מה, שלי יצא לשמוע – מצביעי-לפיד, באים (בעיקר) מ-2 קבוצות:

    א' – פקאצות (צעירות ומזדקנות כאחת), המעריצות אנשים "מלובשים יפה", המברברים דברי-הבל בערוץ 2
    ב' – מצביעים דוברי-רוסית, רובם צעירים אך לא רק, שהתפכחו מליברמן ומן הימין האולטרא-קיצוני שהציג, אך אינם מוכנים, עדיין, לעשות את כל הדרך, עד ל"עבודה" ולמר"צ

    כי יש סיבה, סך-הכל, מדוע ליברמן בחר, כך פתאום, לאחד רשימתו עם ה"ליכוד"… הוא הבין, שמצביעיו המסורתיים מתפכחים ממנו. ואגב: למיטב-הבנתי, במקרה של פיצול מן ה"ליכוד", הם לא היו זקוקים ל"שליש" כך או כך; כלומר, לא זו בלבד, שיש להם יותר – הם לא *התאחדו*, למפלגה אחת; רק הקימו, מערך סיעתי משותף (כמערך בין השנים 1969-1984, מר"צ בין השנים 1992-1997, או יהדות-התורה מאז 1992 עד היום), הניתן לפירוק ללא דרישת-סף.

    אכן, ארכיפלג. ממצב, בו לשתי הסיעות הגדולות, יש 95 מנדטים (1981), או 86 (1984 לפני התפצלות-ה"מערך") ואילו לכל יתר המפלגות, יש בין 1 ל-5 – למצב מפוצל חסר-תקדים: 6 מפלגות (ה"ליכוד", "יש עתיד", ה"עבודה", "הבית היהודי", ש"ס ו"ישראל ביתנו" – במקרה, שאכן תתפצל בחזרה מן ה"ליכוד"), בנות 11 עד 20 מנדטים ואילו למעלה מ-20: אף לא לאחת. מעולם לא היה כמצב הזה – תמיד, היתה או מפלגת-רוב שלטת ברורה אחת (מפא"י בשנות החמישים והשישים, ה"ליכוד" לפני עשור), עם מס' מפלגות בינוניות, או שתי מפלגות גדולות ואילו כל השאר = קטנות (שנות השמונים), או קטנות עד בינוניות (שנות התשעים). דבר זה נובע, כמובן, כתוצאה משינוי-ההדגשים, מהצבעה לפי תוכן, או אופי-המפלגה – להצבעה לאדם (או לצמד), הניצב בראשהּ = תהליך, שהחל בו יצחק רבין ז"ל, לפני 21 שנה, עם הכנסת הפתק "העבודה בראשות יצחק רבין", כהכנה לבחירה הישירה (שורש של הרבה מאד רעות).

    גם מר"צ, לא ממש "הצליחה": פשוט, שבה לתוצאת-התרסקותהּ, מלפני עשור בדיוק. 6 מנדטים, למפלגה בעלת פוטנציאל דו-ספרתי, בפירוש אינם יכולים להיחשב ל"הצלחה". ה"עבודה" עודנה מרוסקת (ככה זה, כשמזגזגים במרוצת-הקמפיין, בין "לא פוסלים שום אפשרות, אולי נשב עם נתניהו, מדוע לא?" ל"בשום-פנים-ואופן, לא נשב איתו!" שהגיע *הרבה* יותר מדי מאוחר. גם הנסיון להפכהּ, למפלגת אישה אחת – והסתרת כל שאר המועמדותים – רק פגע בהּ) ואילו חד"ש, למרבה-הצער והכאב, דורכת במקום, גם עקב טפשות-המצביעים (המסרבים להכיר בכך, שכל מה, שהמחאה אומרת, מאז ה-14.7.2011 – חד"ש אמרה, כבר מזה קרוב לשלושים שנה…), אולם בראש ובראשונה, עקב כשליה-היא החמורים, במהלך ניהול הקמפיין, כמו-גם הצגת רשימה מאובנת, עם ברכה עדיין(!!) בראשהּ. באופן מעניין, אגב: גם מספר המנדטים של מר"צ, גם מספר המנדטים, מן ה"עבודה" שמאלהּ וגם אחוז-ההצבעה הכללי, מעלים תחושה של דה-ז'ה-וו, בדיוק עשור אחורה = למערכת-הבחירות שהיתה, אולי, האיומה ביותר אי-פעם (מלבד אולי 96'). נחמה פורתא: לפחות, הסיוט הנורא ביותר שלי נמנע: דע"ם לא פגעה, במספר המנדטים בגוש השמאל. רוב הקולות האבודים, אכן, השתייכו לגוש הימין וברובם הגדול, לימין הקיצוני: ש"ס וכהנא. מזל.

    ובכל מקרה: מקווה מאד, שהלקחים יופקו ושבבחירות הבאות, נזכה כולנו, להצביע למפלגה אחת טובה, כפי שתיארתי, בין-היתר, כאן: http://dannielqeletti.blogspot.co.il/2013/02/blog-post_6433.html

  30. פינגבאק: אקלקטיקה אהובתי » הולך וצובר הדור

  31. פינגבאק: לא שומעים! » התחוזותם של ההסכמים הקואליציוניים בישראל

  32. פינגבאק: לא שומעים! » לברך על המוגמר