חזל"ש – פוסט סיכוםאינטרנטראשי

תגובות

חזל"ש – פוסט סיכום — 23 תגובות

  1. למה אין ערך להופעה בתקשורת? אם יש ערך להבעת דעה בבלוג נראה לי שיש גם ערך להבאתה לקהל נרחב יותר (או שהבעיה העיקרית היא בהערה למטה?)
    וגם נרמזות כאן בפוסט בעיות די מהותיות בשיטת הפריימריז, למה לא להציע רפורמה בשיטה?

  2. מזל טוב!
    צר לי שלא נבחרת. לפי העמדות השקולות, הנבונות והמגובשות שהבעת בקמפיין, אין לי ספק שאתה ראוי לכהונה, בהחלט יותר ממספר אנשים שכנראה יכהנו.

    אחת הבעיות הגדולות של הדמוקרטיה היא הפער בין הכישורים להיבחר לכישורים לתפקד כנבחר ציבור, והדבר לצערי נכון (ומצער) שבעתיים לגבי כהונת ראש הממשלה.

    רזומה ציבורי הוא אולי תנאי הכרחי, אבל בהחלט לא מספיק. וגם נראות תקשורתית. מניסיוני, הסיכויים של אנשים לא מכהנים להיבחר בפריימריס תלויים במידה רבה בתועלת האלקטורלית שלהם כפי שתופסים אותה המתפקדים. סתיו שפיר, שמולי ומיקי רוזנטל מהווים דוגמא מצוינת לזה, ושים לב איך הם עקפו את פרופ' יוסי יונה. מירב מיכאלי היא אולי אנטי-דוגמא, כי אף על פי שהיא ראויה בעיניי, היא מהווה נטל אלקטורלי וכנראה שלא היתה נבחרת במקום כ"כ גבוה ללא הסיוע הישיר של פרץ (והשריון לנשים כמובן).

    על כל פנים, מקום 59 ברשימה זה לא הישג טריוויאלי בעיניי, גם אם איננו ריאלי. בהצלחה בהמשך הדרך!

  3. ראשית,

    ברכות על עצם ההתמודדות וכפי שציינתי בעבר – הייתה לה חשיבות רבה ולו בכדי לגרום למועמדים שלכאורה ׳זה בכיסם׳ להזיע ולכן להתאמץ יותר ובפרט להציג מצע רעיוני והתחייבויות ציבוריות שונות.

    בנוסף, אמנם מסכים לניתוח שכשלו הדילים – אולם ובכך לטעמי (וכמו בליכוד) הוכחה חוזקה של שיטת הפריימריס הפנימיים … כלומר כוח ׳חוכמת ההמון׳ לייצר רשימה מאוזנת בין ותיקים לצעירים, בין פעילים שורשיים לכוכבנים מושכי קולות וכו׳ … אתה פשוט כנראה לא עשית עבודת קמפיין טובה מספיק (ראה הניתוח שלך) ובנוסף אכן התמודדו רבים אחרים וראויים.

    חשוב לי להעיר, כי תזת ׳רק הפרצופים המוכרים נכנסו׳ אינה מחזיקה מים והנה תוצר ספין פרשנות … בפועל, אנשים כמו חיליק בר, איתן כבל, דני עטר, נדיה חילו, מיכל בירן, עופר קורנפלד, יריב אופנהיימר, ערן חרמוני ועוד כולם צמחו מהשטח, עברו וביצעו שלל תפקידי רוחב ועומק ועל בסיס זה נבחרו … לא שמעתי את דניאל בן-סימון חוגג הישג והוא מוכר וחשוף יותר ממרבית אלו שהזכרתי (כמו בגין ומרידור בליכוד – כי תכלס, מי שלא שירת את חברי המפלגה לא נבחר).

  4. יצאת בריא ושלם, עם יותר נסיון, כמה תובנות, זמן לעבוד על הדוקטורט, וחומר לפוסט שלם. הכל טוב! :)
    באותו נושא, אולי זה זמן טוב להוריד את "דובי קננגיסר, 534" מהכותרת. You're not a number, you're a free man.

  5. יובל – צודק. הוחלף. וגם ההדר, כי לא הייתי מרוצה ממנו.

  6. מעיון ברשימת הנבחרים עושה רושם שיש עוד שתי דרכים להצליח להבחר:

    1. כסף.
    לדוגמא: עמר ברלב, ואראל מרגלית.
    אמנם עמר ברלב גם נהנה מהיעדר הביטחוניסטים ברשימה וכו'… אבל על פי הכתבה עליו במוסף הארץ הוא גם המועמד שהצליח לגייס הכי הרבה כסף לקמפיין שלו, ועצם קיום הכתבה מראה שהוא הצליח למשוך בחוטים הנכונים כדי לייצר כתבת שער במוסף הארץ לאדם שהיה אנונימי לחלוטין עדו חודשיים לפני.
    על אראל מרגלית מעולם לא שמעתי לפני, וגם עכשיו אני לא יודע עליו יותר מדי. אבל בתור מישהו שקודם בעיקר כ"איש עסקים מצליח" אני מניח שהכסף שיחק פה תפקיד. (ואני לא מנסה לומר שהם אינם ראויים, יתכן מאוד ששניהם יהיו חברי כנסת מצויינים).

    2. רקורד בעבודה פרלמנטרית\מוסדות המפלגה לצד מועמד בעל פרופיל גבוה.
    דוגמא: מיכל בירן, עופר קורנפלד
    אמנם הדוגמא כאן קצת יותר חלשה, משום שמיכל בירן קודמה עקב השריון לנשים, ועופר קורנפלד נמצא על גבול המיקום הריאלי.
    אבל שניהם שמות שלא היו מוכרים לי כלל לפני הבחירות, ועושה רושם שהצליחו בעיקר עקב התמיכה של שלי. אב גם תמיכה זו הגיעה בעקבות רקורד של עשיה כעוזרים פרלמנטרים ובקמפיינים קודמים.

    בנוסף,
    איציק שמולי וסתיו שפיר אמנם מקיימים גם כן את הכלל של "נראות תקשורתית גבוה", אך הם לא הגיעו לנראות הזו דרך המסלול התקשורתי ה"קלאסי" אלא דרך סוג של עבודת שטח מוצלחת במיוחד. ולפחות עבור סתיו שפיר זה ייצר לה את הנראות הנדרשת ממש בין לילה.

    בקיצור, המסקנה מהניתוח הזה היא שבהנחה שלא עשית אקזיט מטורף ואינך מתכנן לעשות כזה בארבע השנים הקרובות, יש שתי דרכים מעשיות להכנס לרשימה:
    א. להצמד למועמד חזק (רצוי ליושב הראש הבא)
    ב. להיות הפנים של מחאה ציבורית רחבה

  7. "קיומו של נתק בין הכישורים הדרושים כדי להבחר והכישורים הדרושים כדי לתפקד בהצלחה כחבר כנסת" – זה נכון בכל דמוקרטיה, לכל תפקיד, ולכל שיטת בחירות. אני לא חושב שניתן לעקוף את זה.

    ומה שרועי אמר. אתה יכול אולי למצב את עצמך כדוקטור-בלוגר-פרשן-מומחה לענייני מדע המדינה. ועם קצת מזל יראיינו אותך על שיטת הבחירות בגרמניה, ואחר כך על ההשפעות הדמוגרפיות על הבחירות בפולין… אם מעניין אותך לכתוב על זה, למה לא יעניין אותך לדבר על זה?

  8. דובי, ראשית יומולדת שמח. שנית, אני חייב לציין שבשביל ריצה ראשונה בגוב אריות, עם תקציב זעום וסירוב להפציץ את שמכם במסרונים וספאם, אתם הצלחתם דווקא די יפה. הדרך הנכונה היא להשאר בנראות גבוהה. להגיב על ענייני היום בבלוג ו/או ביוטיוב, להציג רלוונטיות גם בין מערכות בחירות, ובקיצור להיות שם שקופץ לאנשים כמוכר כשהם יגיעו להצביע בפריימריז הבאים. אני לא חושב שאתה צריך להתבייש במה שהשגתה בהתחשב בנתוני הפתיחה, אתה צריך לחשוב על זה כמירוץ ארוך.

  9. אמרתי זאת גם בפורומים אחרים, ובכל זאת אומר שוב: הריצה שלך הייתה מעוררת השראה. גם כשסימנתי את השם שלך בטופס, לא חשבתי שתיכנס למקום ריאלי. חשבתי שאתה ראוי לקול שלי.
    אתה היית הסיבה שהתפקדתי לעבודה מלכתחילה. ואני חושב שיש לך המון מה לתרום, ושבסופו של דבר זה יבוא – אם לא ב-2017, אז אחר כך.
    טבלת את הרגל במים. הם קרים. אני לא חושב שזה צריך לעצור אותך מלהמשיך ולנסות להשתכשך.

  10. נראה לי ששכחת את הדרך הישנה (והטובה?) של פעילות פוליטית פנים-מפלגתית. להערכתי, בסופו של דבר, זו כנראה הדרך הבטוחה ביותר למי שרוצה לבחור בפעילות פוליטית כקריירה (ולא מקווה להסבה לפוליטיקה בעוד 10-20 שנה אחרי קריירה מלאה בתפקיד אחר). להשתלב במוסדות המפלגה, להכיר את השטח, וכיוצ"ב. זה עבד לחלק משמעותי מהח"כים – מרוחמה אברהם ועד חיליק בר. זה פחות נוצץ, ודורש מחוייבות ארוכת-טווח לעבודה ציבורית-מפלגתית שהיא לא תמיד מלהיבה או בראש הכותרות, אבל זה נראה לי שהסיכויים הם דווקא לא רעים.

  11. איילת: בר נכנס בשיריון. מלבדו, מי עוד הצליח להגיע לרשימה דרך פעילות בתוך המפלגה? ברור שהייתי מעדיף לבחור בדרך הזו – גם התחלתי בכיוון (ובכוונתי להמשיך בפעילות בתוך המפלגה בלי קשר, כי אני חושב שזה חשוב), אבל המציאות מוכיחה שכיום המסלול הזה פשוט לא רלוונטי בעבודה. הרבה יותר קל לצבור הכרה ציבורית בערוצים אחרים, להתפקד לעבודה דקה לפני הפריימריס, ולהכנס למקום ריאלי…
    יש לזה גם סיבות: רוב המתפקדים אינם באמת מתעניינים במוסדות המפלגה. הם התפקדו רק בשביל להצביע בפריימריס. הם לא רואים עצמם כ"חברי מפלגת העבודה" (עשו פעם סקר בין מתפקדי מפלגות שונות, וחלק לא קטן מהם בכלל לא ידעו שההתפקדות שלו משמעה שהם חברי מפלגה), ולכן כלל לא מכירים את האנשים הפעילים במוסדות שלה, וגם לא אכפת להם.

  12. מצד שני, פעולה במפלגה יכולה להוביל לקשרים הדוקים עם ראשי המפלגה, ולכך שתיכלל בכל מיני רשימות, דילים וכיוצ"ב.
    ברור שזו לא דרך ישירה. ככל הנראה אין דרך ישירה ל"קריירה כח"כ". אבל לדעתי, יש לה יותר סיכוי מאשר לתוכנית של להפוך להיות כוכב תקשורת, שהיא די חסרת סיכוי (כן, גם אם תהיה לך פינה שבועית בלונדון וקירשנבאום או משהו כזה).
    אז האופציות שלך הן או להקפיא בינתיים את התוכנית הפוליטית, ולהשקיע עשור מהחיים ביצירת קריירה ציבורית משמעותית (שזה יופי, ולדעתי האישית זו הדרך העדיפה, אבל השאלה היא האם זה מה שאתה רוצה), או לנסות להתברג במפלגה.
    אני באמת לא רואה אופציה אחרת טובה יותר.

  13. דובי,

    למען הבהר וזו טעות נפוצה: בר נכנס בשריון והיות ולקח על עצמו את תפקיד המזכ"ל כפוי הטובה (יש סיבה טובה שלא דורשים ממזכ"ל להתמודד) וזאת לאחר שהוכיח עצמו בשורת תפקידים כמזכיר מחוז, סניף, פעיל סטודנטים, עוזר פוליטי, פעיל במטות הבחירות וכמובן בתחום המוניצפאלי.

    לומר על אדם כמו בר, שנכנס בגלל שריון יהיה עלבון.

    וזה בדיוק מחזק את הנקודה שלי – רבים וטובים ברשימה נכנסו על סמך הפעילות רבת השנים שלהם במפלגה וכל אחת בנתיב שונה ואחר: חיליק בעסקנות, נדיה בהסתדרות ובקרב הנשים, עטר במוניציפאלי, מיכל בירן בצעירים, יריב אופנהיימר בפעילות מדינית ושטח וכו' וכדומה …

  14. פרולטר, רק כדי להבהיר – לא התכוונתי לעלוב בבר, שאני מעריך ומכבד. כוונתי בדברים הייתה רק להגיד שאי אפשר להסיק מבחירתו לגבי היכולת של פעילים "מבפנים" להבחר בפריימריס, משום שהוא לא עמד לבחירה, והמסלול שלו לרשימה הוא לא משהו ריאלי מבחינת רוב המתמודדים הפוטנציאליים.

    והנקודה שלי היא בדיוק שבודדים בלבד הצליחו להבחר בפריימריס מתוקף פעילות מפלגתית ללא חשיפה תקשורתית. אני חושב שבירן היא היחידה שמתאימה להגדרה הזו, כנראה.

    ואופנהיימר לא במקום ריאלי, שלא לדבר על זה שהחשיפה התקשורתית שלו היא לא משהו להתעטש עליו.

  15. דובי,

    חיליק הוא בדיוק הדוגמא הנכונה והיות ומציג את סופו של תהליך ארוך שנים ומייגע שבסופו פעיל המפלגה מצליח להשתלב בתפקיד "השיא" מבחינה פוליטית ארגונית – חבר כנסת (וכמוהו האחרים שציינתי).

    הרחבתי גם לעשירייה השלישית (אופנהיימר, חרמוני, צור, קירמאיר וכו') ומכיוון שלדעתי כניסה לשם בהחלט עומדת בקנה המידה של הבחרות ומתוך שאיפה ליותר מאשר 20 מנדטים (גם אם לא ראלי, בשלב זה).

    הבעיה של הגישה שלך, היא שכל עשיה שהיא עסקנות נפסלת כדרך לגיטימית – אם תבדוק, תראה שעסקנים רבים מאוד נבחרו (ואני כולל גם את כבל בהקשר זה) ובפרט בזכות מקפצה שייצרו לעצמם ומתוך הפעילות המפלגתית שלהם (אם במנגנון (חיליק בר, איתן כבל, מיכל בירן, עופר קורנפלד), אם במוניציפלי (דני עטר), אם במוסדות נבחרים (חילו בהסתדרות) ואם בעבודת שטח די סיזיפית (אראל מרגלית) … אפילו הרצוג, בזמנו, השתמש בעסקנות שלו לקבל את תפקיד מזכיר הממשלה ומשם לכנסת … אין בזה בושה.

  16. לא, חיליק הוא לא דוגמא כי אני השאלה ששאלתי היא "איך מצליחים להבחר בפריימריס", והוא לא נבחר בפריימריס.

    ואני ממש לא מבין איך מדברי הבנת שאני נגד עשיה בתוך המפלגה. הרי התלונה שלי היא בדיוק על זה שעשיה בתוך המפלגה *אינה* משיגה לאנשים שיבוץ גבוה ברשימה, בעוד שמועמדים שרק הצטרפו למפלגה כשהכריזו על הקדמת הבחירות משובצים בראשה. שים לב שלמעט כבל, שהוא ח"כ מוכר, כל השמות שמנית באו *אחרי* השמות המפורסמים. חילו, עטר, בירן, קורנפלד – כולם הצליחו להכנס רק אחרי השמות המוכרים. ואם היו מצטרפים עוד כוכבים להתמודדות? אז המועמדים מבפנים היו נדחקים עוד יותר אחורה. על זה בדיוק אני מתלונן.

  17. ופה דובי,

    אתה נגרר בדיוק למה שאתה מתריע בפניו – השאיפה להצלחה מטאורית וכוכבות … מי אמר שבפעם הראשונה שמישהו נבחר לרשימה לכנסת הוא צריך להיות במקום הראשון? מה יש מקום 20 לא מכובד מספיק …

    כאן נעוץ שורש העניין – ההנחה המוטמעת שאם לא נכנסת לחמישה הראשונה ואם לא תקבל תפקיד שר או לפחות יושב ראש הכנסת, נכשלת … מה קרה לספסלים האחוריים, לצבירת נסיון, לאיסוף קבלות על עשייה?

    וחיליק בר נבחר, הרי ברור לך שאם היה מתמודד גם היה יכול להבחר ובהתאם לעשייה שהציג … זה רק היה מייצר ניגוד עניינים לתפקיד שמילא.

  18. אז מה שאתה אומר זה שהגיוני שאנשים שהתפקדו למפלגה שתי שניות לפני הפריימריז ימלאו את המקומות הראשונים ברשימה, אבל לצפות שלפחות חלק מהפעילים הותיקים של המפלגה, שעשו עבודה במשך שנים, ישתלבו ביניהם ולא יקבלו רק את הפרורים שנשארו אחרי שהמפורסמים והעשירים סיימו? לא, צר לי. לא עובד בעיני. מקום 20 אולי מכובד למדי, אבל זה שאף אחד מהותיקים-שאינם-מכהנים, למעט עטר, לא נכנס בכוחות עצמו לעשרים המקומות הראשונים (וגם הוא לקראת סוף הקבוצה הזו), כאשר ידוע שמעבר למקום ה-20 זה כנראה לא ריאלי, זה אומר דרשני. כל אמירה אחרת היא ניסיון להתחמק מהמציאות וקבירת הראש בחול. אתה מסרב לראות שיש כאן בעיה. לא לי – אני לא רלוונטי לדיון כי אני לא משתייך לא לקבוצה הזו ולא לקבוצה הזו. יש בעיה למפלגה שרוצה להיות ארגון קוהרנטי ולא סתם פלטפורמה למפורסמים שרוצים להיות בכנסת.

    ולא, צר לי, אני לא יודע על שום אינדיקציה לכך שחיליק בר היה נבחר בכוחות עצמו, ובטח שלא למקום כל כך גבוה. מרבית המתפקדים אפילו לא יודעים מי זה חיליק בר, חרף העובדה שהוא היה חתום על כל מיני מיילים ומכתבים שנשלחו אליהם, ואני בספק אם 10,000 איש היו מוותרים על הצבעה לשמולי, מיכאלי או רוזנטל כדי להצביע לבר.

  19. דובי, אתה מבלבל פה בין שני דברים.
    שאלה אחת היא האם המצב הנוכחי, שבו יש "כוכבים" בראש הרשימה הוא דבר ראוי או לא. לדעתך לא, לדעת אחרים כן. (אגב, בהקשר לשאלה הזו, אני חושבת שיש די הרבה אנשים בציבור שלדעתם עדיף שיהיו בכנסת בעלי מקצוע שרכשו את נסיונם במקומות אחרים (בתקשורת, במגזר השלישי, בעסקים וכיוצ"ב), מאשר אנשים שיש להם ניסיון פוליטי עשיר. ההתייחסות שלך אל "הכוכבים" כאל כוכבי ריאליטי ואנשים שלא עשו שום דבר בחייהם היא מאוד חד-צדדית בהקשר הזה.)

    אבל שאלה אחרת לגמרי היא השאלה שהעלית בפוסט, והיא "מה הדרך לאדם מן היישוב, נאמר שקוראים לו דובי, להפוך להיות ח"כ". לדעתי, וזה מה שאני ופרולטר כתבנו, הדרך הכי ריאלית עבור אדם כזה היא הדרך הסיזיפית והמייגעת של השתלבות במפלגה. כן, זו דרך ארוכה ולא נוצצת, והיא לא תהפוך אותך – אפילו בסצנריו הכי אופטימי – לשר בממשלה. המקסימום שהיא תתן לך היא קריירה פוליטית ארוכת-שנים, שבסופה, בעוד 20 שנה נאמר, אולי תהיה שר.
    אבל עד אז, תוכל להיות פונקציונר במפלגה במשך 10 שנים, ואח"כ במשך שתיים או שלוש כנסות ח"כ זוטר, ואח"כ ח"כ קצת פחות זוטר. זה אולי מבעס, אבל זו המציאות.

  20. שוב דובי –

    א. איילת צודקת.

    ב. לא אמרתי שכל מי שנבחר ראשון צריך להיות כוכב … אבל, גם אין שום הגיון שח"כ טרי יכנס לעשרייה הראשונה. ולכן הרצוג, כבל, פואד ויחימוביץ' מהווים 40% ממנה וכולם אנשי מפלגה ותיקים (את ברוורמן, איני מכליל – אם כי אפשר לומר שהוא גם כבר ותיק). נוסף להם, נכנס ח"כ חדש שהוא תוצר של פעילות מפלגתית ארוכה ויסודית (ושוב חוזר ומסביר שהשריון נועד לאפשר לאיש מפלגה להשתלב למעלה) ובנוסף לו איש מפלגה (אמנם חדש וטרי יותר, אבל עדין כזה) בשם אראל מרגלית שהשתלב במקום ה-11.

    תכלס, בעשירייה הראשונה יש "רק" 3 כוכבים\מוצנחים ובפרט ששתים הן נשים שהקופצו והיו נותרות בעשרייה השניה אחרת … בסה"כ איזון יפה מאוד.

    גם העשרייה השניה כוללת את (מרגלית) בירן, עטר, מג'דלה וחילו … ואם כי פה בהחלט יש יותר "כוכבים" הרי שגם חלק מהחדשים הם למעשה ותיקים (שי, אבסדזה ואפילו שמולי שהיה פעיל סטודנטים מוכר ואהוד במשמרת הצעירה). למעשה, הייתי גם "חצי" סופר את מזרחי שלא בדיוק נחת שבוע לפני הפריימריס אלא התפקד זמן רב מראש ונתן עבודה כאילו הוא מתכוון לזה.

    העשירייה השלישית היא בכלל רובה ככולה ותיקים ופעילים שורשיים ואני מתעקש לספור אותה והיות ומפלגת העבודה שואפת שלטון היא חייבת להתייחס ברצינות ל-30 המקומות הראשונים כפוטנציאל חברי כנסת ולא להתנהל כמו מרצ שבה, החל מהמקום ה-15 זו כבר רשימת כיבודים.

  21. דובי,

    הבעייה שאתה מצביע עליה (התחרות על תשומת הלב של המוגבלת של המצביעים, והיתרון המכריע של מי שמצליח להתפרסם בדרך כלשהי) היא בעייה עקרונית בשיטת הבחירות. Bernard Manin מכנה את האפקט הזה בשם The Distinction Principle. (ראה: Manin, The Principles of Representative Government.)

    שיטת הסורטיציה נועדה להתגבר בדיוק על הבעייה הזו.

  22. עוד פעם הסורטיציה שלך? יש משהו שהסורטיציה לא נועדה להתגבר עליו? איך בכלל סורטיציה עובדת כתחליף לפריימריס? היא לא. היא פוסלת את עצם רעיון המפלגה, הרי.

    בכל מקרה, סורטיציה היא הפתרון לבעית התחרות על תשומת הלב באותו מובן שבו הפתרון לבעית המלריה היא להרעיל את כל תושבי אפריקה.