מה לא אעשה עבורכם?בחירותראשי


(בשיר זה מסתתרת הכותרת המקורית של פוסט זה, לפני שריככתי אותה למענכם.)

כמועמד בפריימריס אני מקבל כמעט מדי יום פניות, לעיתים מאנשים פרטיים ולעיתים מהתארגנויות של מתפקדים, עם שאלות בנושאים שונים. כמובן, הפניות הללו הן מבורכות ואני משתדל עד כמה שאני יכול להשיב בכנות ובאופן מלא על השאלות הללו. אך מדי פעם מגיעה שאלה המלווה בתביעה שמרגיזה אותי נורא – "האם אתה מתחייב לתמוך בחקיקה בנושא דא והא, גם אם משמעות הדבר היא הצבעה בניגוד למשמעת הסיעתית?"

זה מרגיז אותי כי הדרישה הזו היא סמל טוב לכל מה שמקולקל בשיטת הפריימריס, והיא מה שעומד מאחורי השמות שנעשו ברשימת הליכוד ("התנועה הלאומית הליברלית", עד אתמול) השבוע. דרישה של קבוצת מתפקדים, גדולה ככל שתהיה, שמועמדים לכנסת יתחייבו מראש להפר משמעת סיעתית כדי לתמוך בעמדות שלהם היא למעשה דרישה לפרק לחלוטין את המבנה המפלגתי. זה ניסיון ללכת מאחורי גבה של המפלגה ולכפות את עמדות הקבוצה על הכלל כאשר הקבוצה אינה יכולה לשכנע את הכלל בצדקת העמדות הללו.

העניין הוא כזה: מרבית המצביעים אינם מתפקדים. הם מצביעים למפלגות על פי תמהיל של סמנים: ה"מותג" של המפלגה, ראש המפלגה, המצע הרשמי, המועמדים ברשימה וכן הלאה. בכל מקרה, אין יכול מועמד מסוים במפלגה לטעון שהוא קיבל מנדט עצמאי מהבוחר לנהוג על פי שיקול דעתו – הוא נבחר כחלק מרשימה, המחוייבת למצע מסוים ולמפלגה מסוימת. אחת המחויבויות של נציג ברשימה היא להחלטות הסיעה. אם הסיעה החליטה להטיל משמעת סיעתית (או, אם היא חלק מהקואליציה, אם הקואליציה החליטה להטיל משמעת קואליציונית והסיעה לא החליטה לפרוש מהקואליציה עקב כך), אזי חבר הכנסת צריך לפעול על פי החלטת הסיעה. הפיכת החריגה מהכלל הזה לנורמה משמעה אובדן כל המשמעות של שיטת הבחירות הרשימתית.

כמובן, אין בדבר כדי לשלול לחלוטין את האפשרות לחריגה מהמשמעת הסיעתית, אך זו צריכה להיות נשק יום הדין, אותו ניתן להפעיל רק במקרים קיצוניים, של נושאים עקרוניים ומהותיים שמהווים פגיעה פוטנציאלית בעיקר מעיקרי המדיניות הציבורית במדינה. רק כאשר הכרעה מסוימת בכנסת דוקרת את הלב ומקוממת את הנפש, אפשר להצדיק חריגה מהמשמעת הסיעתית.

ניתן להצדיק חריגה מהמשמעת הסיעתית כאשר חברת הכנסת חשה כי החלטה מסוימת של הסיעה נוגדת עקרונות יסוד של הוויתה הציבורית. במקרה כזה, עם זאת, צריכה חברת הכנסת גם לערוך חשבון נפש – הכיצד קרה שמפלגתה שלה הכריעה באופן כה מקומם? בכל אופן, לא יתכן שההצבעה החורגת תהיה סוף דבר בעניין. יש לברר את הסתירה לעומק.

ניתן להצדיק חריגה מהמשמעת הסיעתית כאשר חבר הכנסת חש כי החלטה מסוימת של הסיעה נוגדת עקרונות יסוד של המפלגה עצמה – כאשר החלטה, למשל, מנוגדת במובהק למצע המפלגה. גם במקרה כזו, לא יתכן שההצבעה החורגת תהיה סוף דבר, שהרי על חבר הכנסת לפעול בכל הערוצים הקיימים כדי להחזיר את המפלגה לדרך הישר אליה התחייבה. ואם הוא כושל בכך, הרי שעליו לכל הפחות להתריע בפני הציבור על הסטייה הזו מדרך המפלגה. כך נהגו אנשי "הדרך השלישית" בממשלת רבין, כך נהגו "מורדי הליכוד" תחת שרון. כך ראוי לנהוג לנציג ציבור.

לבסוף, ניתן להצדיק חריגה מהמשמעת הסיעתית, בדוחק, כאשר חברת הכנסת מגלה כי היא היא לשון המאזניים בהחלטה מסוימת. אין רבותא בחריגה מהמשמעת הסיעתית כאשר אין כל משמעות לחריגה – כאשר ידוע, למשל, שההצעה תעבור גם אם חברת הכנסת תתנגד. במקרה כזה, החריגה היא סמלית ופופוליסטית בלבד: היא אינה מועילה כהוא זה לנושא האמור, מחד, אך פגיעתה באמינות ויציבות השיטה הפלרמנטרית רעה בכל זאת, מכיוון שהיא ממשיכה ושוחקת את בסיס השיטה הרשימתית הנהוגה בישראל. אך כאשר חברת הכנסת מגלה שביכולתה להשפיע באופן מהותי על המדיניות בנושא מרכזי, כלומר – שביכולתה לגרום מבוכה רבתי למפלגתה, ובכל זאת היא חשה שהנושא מצדיק זאת, אזי אפשר, אולי, להצדיק את החריגה מהמשמעת הסיעתית.

לכן, כשאני מקבל פניות כאלו אני מסביר בקצרה את הדברים הללו לפונים, ואומר להם שאני מוכן להתחייב לפעול למען אותם נושאים שבקידומם אני תומך, אך אינני מוכן להשעות את העקרונות הדמוקרטיים המנחים אותי, אפילו למען הסיכוי להנות מתמיכתם. ועוד אני אומר להם שאם מישהו מהמועמדים הסכים להתחייב בפניהם להפר את המשמעת הסיעתית על נושא שאינו קריטי ובסיסי לחיים הציבוריים בישראל, הרי שמדובר במועמד בלתי ראוי שיש להוקיעו, ובודאי שאין לתת בו את אמון הבוחר.

אני מקווה שחברי המפלגה ידעו להבדיל בין פופוליזם ופיזור הבטחות לבין נאמנות לעקרונות מהותיים, גם כשהם פחות נעימים לאוזן.


תגובות

מה לא אעשה עבורכם? — 10 תגובות

  1. אני כבר כמה זמן רוצה לשאול אותך, מה דעתך על משמעת סיעתית ככלל? האם אתה תומך בה או שעדיף לבטל אותה?
    אני פשוט זוכר שהייתי בהרבה ישיבות מועצת ת"א (שזה די דומה לארצי), ותמיד היו 23 תומכים ו9 מתנגדים, לא משנה מה. היתה הצבעה אחת יוצאת דופן בתקציב שמישהי מהקואליציה נמנעה, אבל כמעט תמיד זה היה כמו שציינתי.

  2. הרבה מאיתנו נוטים להצדיק פעולה כזו אם היא מתיישבת עם העמדות שלנו, כמו לדוגמה אנשים שמאוד שמחו שמיכאל איתן ודן מרידור הפרו משמעת סיעתית לגבי חוקים שנחשבו גזעניים.

    עד כמה אתה מרגיש חשוף להטיה כזו?

  3. אופס, התכוונתי למשמעת קואליציונית, לא לסיעתית.

  4. למה בעצם לא עוברים להצבעה סיעתית? כל ח"כ מצביע כרצונו, אבל כל הקולות של מפלגה נספרים ע"פ הצד בתוך אותה מפלגה שקיבל את מירב הקולות. למשל, אם 5 ח"כים ממפלגה א' הצביעו בעד ו-4 נגד, הדבר יחשב כאילו כל 9 הח"כים הצביעו בעד. במקרה של תיקו (מפלגה עם מספר זוגי של חברים ו/או במקרים בהם חלק מהח"כים נעדרו או נמנעו), הדבר יחשב כאילו כל הח"כים של המפלגה נמנעו.

    (שאלה למתקדמים: האם מספר הקולות שיחשבו צריך להיות כמספר הח"כים שהצביעו בפועל, או כמספר הח"כים שנכחו בהצבעה?)

  5. אייל: משמעת קואליציונית היא מחויבת המציאות. אין משמעות לקואליציה בלי משמעת קואליציונית. כמובן שצריך להשמר איזון בין נושאים עקרוניים שבהם חברות הקואליציה חייבות להגיע לפשרה מוסכמת על הכל ולדבוק בה (והחלטה על חופש הצבעה למפלגה מסוימת בנושאים מסוימים זו גם סוג של פשרה), ונושאים אחרים בהם צריך לאפשר חופש הצבעה כדי שכל מפלגה וכל מועמד יוכל להביא לידי ביטוי את האינטרסים והגישות שהם מייצגים באופן פרטני.

    עמית: ברור שאני חשוף להטיה הזו. ברור שאני שמח כשהצעות שאני לא אוהב נופלות בגלל "עריקים" מהצד השני. אבל אני מגדיר כאן את הכללים העקרוניים. אני חושב שכשליכודניקים יצאו כנגד הצעות חוק בלתי דמוקרטיות, הדבר נפל לתוך שתי הקטגוריות הראשונות שהגדרתי: גם דבר שמקומם את הנפש באופן אישי, וגם דבר שמנוגד בלוא הכי למצע המפלגה, המחויב לערכים ליברליים. כך שלדעתי חריגות כאלו הן מוצדקות, ולפחות בכל הנוגע למיקי איתן ולרובי ריבלין, הן גם לא היו סוף דבר, והם המשיכו ופעלו כנגד מגמות אנטי-דמוקרטיות בליכוד.

    טל: לא על כל נושא מוטלת משמעת סיעתית, וטוב שכך. מפלגות מייצגות טווח רחב של דעות – במיוחד המפלגות הגדולות – וטוב שבנושאים שנמצאים מחוץ למה שהמפלגה מגדירה כליבה האידאולוגית שלה, תוכלנה העמדות השונות הללו לבוא לידי ביטוי על-ידי הצבעה חופשית של הנציגים השונים. בכל מקרה, אני מעדיף לא לעשות באמצעות שינוי מוסדי-חוקי מה שאפשר לעשות באמצעות שינוי התנהגותי – מה גם שמדובר בניסוי שאין לו אח ורע בעולם הדמוקרטי, ויש סיכוי גדול שיגרום להשלכות בלתי צפויות רבות.

  6. מכיוון שהציטוט בפסקה הראשונה הוא בין השאר ציטוט שלי, אני אנסה להסביר למה אני התכוונתי.

    ראשית, אין כאן *דרישה* שתתחייב להפר משמעת. רק שאלה האם אתה מתכוון לעשות זאת.

    הסיבה לשאלה היא שאני רגיל שנבחרים "מוכרים" הצבעות בנושאים שבעיני הם דווקא חשובים מהותיים ועקרוניים, ואחר כך מספרים לי שזה בגלל משמעת, כאשר למעשה לא התקיים דיון רציני בסיעה כיצד להצביע.
    בדיוק כמו שכתבת, הפרת משמעת צריכה להשמר רק לנושאים מהותיים. וזו בדיוק מטרת השאלה – להבין האם הנושא הזה הוא "עוד נושא" למצע שלך, או שאתה רואה בו נושא מהותי שחשוב להלחם עליו ולא להתפשר בו.

    בפרט, בנושא תחבורה ציבורית בשבת, עמדותה של יחימוביץ' ידועות והיא מעדיפה ללקק לחרדים במקום להלחם על נושא שחשוב למצביעיה (ולראייה, כל מועמדי העבודה מצהירים שהם בעד. זה גם בגלל שהם מאמינים בזה, וגם בגלל שהם יודעים שהבוחרים שלהם מאמינים בזה).

  7. דובי שלום,

    הרגע הצבעתי עבורך ועבור יהונתן קלינגר (בין היתר) בפריימריז. שיהיה בהצלחה.

    נ.ב. אל תחפש את הניק שלי בספר חברי המפלגה. הוא חב את קיומו לא לתעודת הזהות שלי אלא לבלוג של יוסי גורביץ.

  8. אני חושב שמה שמקולקל פה זה שיטת הפרימריז, או הרעיון (השגוי) שמפלגה צריכה להיות מיני דמוקרטיה. האם הטלת משמעת סיעתית היא צעד דמוקרטי? האם ההחלטות של היו"ר (הנבחר), שאותן כופים במשמעת סיעתית, הן הפרשנות האפשרית היחידה של המצע המפלגתי?

    הליכוד מקצין ימינה בגלל "הדמוקרטיה" הפנים מפלגתית. אני מנחש שהעבודה מקצינה שמאלה (עובדה – הם בחרו ביחימוביץ' ולא בבוז'י) מאותה סיבה. ובסוף, עם כל הדילים והרשימות – זה דמוקרטיה זה?!

    שיהיה בהצלחה הלילה.

  9. מקום 67! מקום סמלי!

    רגע, מה זה צריך להיות החלטת מזכירות הלשכה? מה פתאום שהם יקחו מאיתנו את המקום ה-67 המכובד? למה מי הם? העם אמר את דברו!

    ובבנין ירושלים ננוחם.

  10. פינגבאק: לא שומעים! » חזל"ש – פוסט סיכום