אז מה אתה חושב על..?בחירותראשי

תזכורת: יש לכם עוד ארבעה ימים לתמוך בקמפיין שלי באמצעות תרומה באתר מימונה. אם אתם חושבים שטוב שאני אהיה בכנסת, אודה לכם אם תתרמו סכום כשלהו, קטן ככל שיהיה, תביעו את תמיכתכם בי, ותסייעו לי לקדם את ההתמודדות שלי.

הערה: הרשומה הזו עברה לעמוד קבוע תחת הכותרת "מצע". שם גם יתווספו עדכונים אם יהיו.

מאז התחלתי את הקמפיין שלי שואלים אותי הרבה שאלות "אז מה אתה חושב על..?". לפעמים יש לי תשובה בשלוף, לפעמים אני צריך לחשוב קצת לפני שאני יכול להשיב, ולפעמים אין ברירה אלא להודות שאני לא מבין מספיק בנושא השאלה כדי לענות עליה תשובה ששווה משהו. הפוסט הזה יהיה פוסט מתעדכן שמרכז תשובות קצרות לשאלות כאלו שנראה לי חשוב לענות עליהן. לא בדיוק מצע, אבל לא רחוק מזה. כל הנושאים, כמובן, מורכבים מדי בשביל תשובה כל כך קצרה, אז אם יש בנמצא פוסט מעמיק יותר, אני גם אקשר אליו, ואם אין, אני אשתדל לכתוב אחד כזה מתישהו, ואז לקשר אליו. אתם גם מוזמנים להוסיף שאלות שלא עניתי עליהן, א-לה AMA.

דיסקליימר: דעות משתנות. אני פתוח לדיונים (בחלק מהנושאים יותר מאשר אחרים, מן הסתם), ואני לא יכול להתחייב, כמובן, שלא אשתכנע שדברים שכתבתי פה היו שגויים. אשתדל לעדכן אם זה יקרה.

עוד דיסקליימר: אני לא יודע הכל על הכל. כששאלתי אנשים על מה כדאי לי לכתוב, הציעו לי מגוון רחב של נושאי מדיניות, אבל לצערי ברבים מהם פשוט אין לי מושג, וגם בכאלו שיש לי קצת מושג, אני לא מרגיש שזה רציני שאני אביע דעה נחרצת בלי ללמוד את הנושא יותר לעומק. אני יכול, לפיכך, להביע עמדות עקרוניות בנושאים הגדולים, אבל קטונתי מלהציע הצעות למדיניות בכל סוגיה וסוגיה שעומדת בפני מדינת ישראל.

דמוקרטיה

מה אתה חושב על שינוי שיטת הממשל? אני נגד. ישראל אינה זקוקה לשינוי שיטת הממשל אלא לחיזוק השיטה הקיימת. השיטה הפרלמנטרית היא יציבה יותר וחזקה יותר מאשר השיטה הנשיאותית. אין זה אומר שאי אפשר לבצע תיקונים מסויימים בשיטת הבחירות, למשל, אבל אלו צריכים להיות זהירים ומוגבלים. לתיקונים האלו יש נטייה לצאת מכדי שליטה אם עושים אותם כלאחר יד. צריך לחזק את מעמד הכנסת מול הממשלה, צריך לערוך רפורמה בועדות הכנסת. יש מה לעשות, אבל חשוב שלא לעשות רק לשם העשייה עצמה.

מה אתה חושב על שקיפות? שקיפות עומדת בבסיס שלטון דמוקרטי תקין. ללא מידע מלא על פעילות השלטון, האזרח אינו יכול להחליט החלטות מושכלות בבואו להצביע, למחות או להביע את דעתו בכל אמצעי אחר. יש להבטיח נגישות של מירב המידע המצוי בידי השלטון (כל עוד אינו פוגע בצנעת הפרט), במהירות האפשרית, לכלל האזרחים. יש לפעול כדי להבטיח לאזרחים נגישות לתהליך קבלת ההחלטות, גם באמצעות פרסום פרוטוקולים ומסמכים שונים באופן נגיש ובהקדם האפשרי, וגם באמצעות יצירת ערוצי תקשורת דו-כיווניים בין האזרחים לבין הכנסת, כולל ועדות כנסות יעודיות שיבקרו מדי ישיבה בישוב אחר ויזמינו אזרחים לשטוח את רצונותיהם, צרכיהם ובעיותיהם בפניהן באופן ישיר. בנוסף אני אשאף לקדם מנגנונים של דמוקרטיה השתתפותית שיאפשרו לאזרחים להשתתף באופן ישיר ולהשפיע על נושאים הנוגעים להם ישירות.

בנוסף, יש לבטל את חוק ההסדרים, חוק שכולו חוסר שקיפות בלתי דמוקרטית ואנטי חברתית.

מה אתה חושב על פרטיות? פרטיותו של האזרח היא עקרון בסיסי נוסף בדמוקרטיה הליברלית. על המדינה לצמצם את פלישתה לתחום הפרט למינימום האפשרי, להבטיח את זכויותיו ואת חרותו ולהבטיח כי לא יאסף עליו מידע ללא הסכמתו וללא חשד ראוי במעשה בלתי חוקי. אין זה מתפקידו של האזרח להפליל את עצמו, ואין זו זכותה של המדינה לעשות בפרטיותנו כבשלה כדי להקל עליה בביצוע תפקידיה השונים. אלו האומרים שמי שנוהג על פי החוק אין לו מה להסתיר צריכים רק לחשוב האם באמת אין דבר שהם עושים שלא היו רוצים שיוודע ברבים. בטוחני שלרובנו יש דברים שכאלו – דברים חוקיים אך מביכים, או סתם כאלו שאיננו רוצים לשתף בהם את הכל. אנחנו לא משתתפים בתוכנית הריאליטי של המדינה.

כמו כן, כמובן, יש לבטל מיידית את המאגר הביומטרי. אני מעדיף בדרך כלל שלא ליחס לזדון מה שאפשר ליחס לטפשות, אך קשה להבין מה הניע את תומכי המאגר בכנסת לדחוף אותו באופן כל כך אגרסיבי וחרף כל חוות הדעת השליליות שהוגשו לגביו. בכל אופן, יש לעצור את הרכבת הדוהרת הזה לפני שתפול יחד איתנו לתהום.

מה אתה חושב על חופש הביטוי? כמי שכל חייו הבוגרים פעל לקידום חופש הביטוי וטיפוח השיח הציבורי בישראל, אני שם דגש מיוחד על הסוגיות הללו ואפעל כדי לקדם חקיקה שתבטיח את חופש הביטוי ותצמצם מגבלות עליו למינימום האפשרי. אפעל כנגד תביעות SLAPP (תביעות דיבה המוגשות במטרה להגביל השתתפות ציבורית והבעת עמדה לגיטימית, מתוך האמונה הסבירה שרוב האזרחים יעדיפו להתקפל מראש ולא לשלם את העלויות הכרוכות בהגנה משפטית), וכנגד הגבלת חופש הביטוי ברשת.

מה אתה חושב על מעמדו של בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ? אני מאמין כי יש טעם לפגם בהתערבותו של בית המשפט בעבודתו של המחוקק מבלי שניתנה לו הסמכות המפורשת לכך. הדבר אינו רק בעייתי ברמה העקרונית, אלא הוא גם מסוכן בטווח הרחוק לדמוקרטיה הישראלית ככלל. אנו כבר חוזים מזה שנים רבות בהשלכות הבעיתיות של האקטיביזם השיפוטי שהפך את בית המשפט לגננת של הכנסת, שמצידה מרשה לעצמה להסיר כל רסן בחקיקה, ובכך מרוויחים חברי הכנסת פעמיים: פעם אחת כאשר הם תומכים בחקיקה אנטי-דמוקרטית הממצבת אותם כגיבוריו של מגזר בוחרים מסוים, ופעם אחת כאשר הם מנגחים את בית המשפט העליון או את היועמ"ש ה"שמאלנים" שעוצרים בעדם מליישם את החקיקה. עקרון ריבונות הכנסת המתקיים במשטר הפרלמנטרי משמעו גם אחריות הכנסת על מעשיה. אל לבית המשפט להוציא את הערמונים מן האש עבור הכנסת להבא, אלא במקרים חדים ונחרצים של הפרה בוטה וספציפית של זכויות אנוש יסודיות. יחליט הבוחר האם לתגמל את מי שתמך בחקיקה שכזו או אם להענישו.

מה אתה חושב על נושא אזרחי ישראל הערבים? אזרחי ישראל הערבים סובלים הן מגזענות גלויה והן מאפליה מבנית. ישראל צריכה לפעול כנגד שתיהן באופן תקיף ומקיף. מזה שנים שהמדינה מבטיחה לתקן את תת-הייצוג של האזרחים הערבים בשירות הציבורי. הגיע הזמן לבצע. מזה שנים שהמדינה מבטיחה להשקיע בחינוך בישובים הערבים ולהשוות את ההשקעה בו להשקעה בחינוך במגזר היהודי. הגיע הזמן לבצע. הגיע הזמן גם לפעול כדי לקרב בין שני הציבורים הללו. לימוד השפה הערבית בבתי הספר היהודיים הוא צעד ראשון והכרחי כדי לשים קץ לפחד ולחשדנות שמאפיינים את מערכת היחסים בין יהודים לערבים בישראל.

הערבים אזרחי ישראל גם יכולים לשמש כגשר בינינו לבין העולם הערבי. אם רק נשכיל להפוך אותם לשגרירים של אמת בקרב האומה הערבית, ונחמש אותם באמונה אמיתית שהם אזרחים שווי זכויות במדינה, הדרך לשלום אזורי תהיה הרבה יותר קלה.

מה אתה חושב על נושא מעמד האשה? שאלת זכויות הנשים מתחלקת לכל הפחות לשני תחומים נפרדים (יתכן שיותר): אפליה של נשים משום היותן נשים, למשל משכורות לא שיוויוניות לנשים ולגברים באותו תפקיד; ואפליה של נשים הנובעת מחלוקת התפקידים המסורתית במשפחה. האפליה מהסוג הראשון היא כזו שמצריכה התערבות ישירה – בין אם על ידי אכיפה מוגברת של חוקים נגד אפליה, ובין אם באמצעות הבטחת ייצוג נאות לנשים במפלגות ועוד אפשרויות לטיפול באפליה אישית ומבנית הקיימת בחברה הישראלית. האפליה מהסוג השני מצריכה הסתכלות שחורגת מסוגיית הנשים ורואה את המכלול כולו. כך, למשל, אמהות רבות מתקשות במציאת עבודה התואמת את כישוריהן והמאפשרת להן את הגמישות בשעות הדרושה למען טיפול בילדיהן. הבעיה על פניו היא חוסר התחשבות בנשים, אך הדבר נכון רק אם אנחנו מקבלים מראש שהטיפול בילדים נופל בהכרח על האישה. קבלת העקרון הזה משמעה שגברים פנויים מחובת הטיפול בילדים, ומעסיקים מרגישים חופשיים לדרוש מהם שעות עבודה הולכות ומתארכות, מה שכמובן רק מחריף את הקושי של אמהות להשתלב בשוק העבודה. מדובר על שני צדדים של אותו מטבע: הקושי של נשים למצוא עבודה מתאימה לכישוריהן מחייב את הגברים להסכים לתנאים הולכים ומחריפים כדי לספק למשפחתם משכורת נאותה, מה שהופך את שוק העבודה לעויין עוד יותר לאמהות וחוזר חלילה. אם נמנע מגברים להסכים לעבוד שעות ארוכות ומופרזות, ובודאי שאם נפעל כדי לעודד גברים להיות שותפים שווים בטיפול בילדיהם, לא תיוותר למעסיקים ברירה אלא לאפשר שעות תעסוקה גמישות לכולם, נשים כגברים. סוגיה נוספת שקשורה בנושא זה היא עניין חופשת הלידה, אותה יש להאריך באופן משמעותי (תוך מתן גמישות לאשה לבחור מתי היא חוזרת לעבודה), מחד, ולייחד חלק ממנה (לאו דווקא ברציפות עם החלק האחר) כחופשת הורות לאב בלבד.

מה אתה חושב על נושא זכויות להט"ב? חרף מחויבותה העקרונית של ישראל לזכויות להט"ב (בתחומים מסוימים, לכל הפחות), נותרו עדיין תחומים רבים הדורשים תיקון ושיפור. למשל, יש להרחיב את תחולת האיסור על אפליה בחוק גם על אפליה על בסיס זהות מינית (דוגמת טרנסג'נדרים), ולא רק על בסיס נטיה מינית. למשל, יש לפעול להרחבת המודעות בקרב משרתי ציבור העובדים באופן ישיר גם עם אוכלוסיית הלהט"בים לרגישויות ולצרכים הספציפיים של קבוצות אלו, ולמגר תופעות של זלזול ואף אלימות על-ידי משרתי ציבור כנגד אלו הזקוקים להם – תופעות הנובעות מבורות ושנאה.

ראוי להעיר – אני, כמובן, אינני נמנה על אף אחד משלוש האוכלוסיות הללו. חלק מהנושאים שהעליתי לעיל עלו בשיחות שלי עם ערבים, נשים ולהט"בים, ובודאי שישנם נושאים רבים נוספים שלא נחשפתי להם אישית. הסיסמא שתחתה אני רץ בפריימריס היא "פוליטיקה קשובה", ואני מאמין בעקרון הזה: נציג ציבור אינו יכול לייצג את מי שהוא אינו מקשיב לו. כחבר כנסת, אקפיד להפגש עם נציגים של קבוצות אלו ואחרות ולשמוע באופן ישיר אודות צרכיהם ורצונותיהם, ולפתח בשיתוף עימם אלטרנטיבות מדיניות אפשריות כדי לטפל בבעיות הקיימות.

מה אתה חושב על נושא מבקשי המקלט? עמדתי בנושא זה היא שישראל חייבת לכבד את האמנות הבינלאומיות עליהן היא חתומה, לבחון כראוי את בקשותיהם של מבקשי מקלט ולהעניק מקלט למי שימצא ראוי לו. פליטים אלו זכאים לתנאים אנושיים ולזכויות בסיסיות, שעל המדינה לספק להם. המצב הנוכחי, בו מחד זכותם של הפליטים להתקיים בכבוד מופרת כלאחר יד, ומאידך מלוא הנטל הנובע משהייתם בארץ נופל דווקא על האוכלוסיות החלשות ביותר, הוא מצב בלתי נסבל המוביל לשנאה ולאלימות, ומקשה עוד יותר את חייהם של אנשים קשי יום המתגוררים באזורים בהם מתרכזים הפליטים.

כלכלה וחברה

מה אתה חושב על קיצוצים בתקציב? עמדתי היא שניתן להגדיל את העוגה בישראל, כלומר להעלות את המיסוי, דרך החזרת מס החברות לרמתו המקורית לפני סדרת הורדות המס בעשור האחרון, "עיסוי" למדרגות המס הקיימות לפרטים, והטלת מס על רווחי הון תוך החרגת "כבשת הרש" בדמות חסכונות פנסיוניים וכד'. בתוספת ההכנסה ניתן יהיה לממן חלק מהחיזוק של מערך השירותים החברתיים בישראל. יתר המימון יגיע משינוי בסדר העדיפויות הציבורי עם – כן – קיצוץ בתקציב הבטחון (אני מודע לכך שהסיכוי שזה יקרה נמוך, כמובן) ושינוי סדרי העדיפויות בתוך המשרדים פנימה. כמו כן, יש לפעול לצמצום חלקם של המיסים העקיפים בסך הכנסות המדינה ולחזור לאיזון ראוי יותר בין מיסים עקיפים למיסים ישירים.

מה אתה חושב על מדיניות הרווחה בישראל? אני חושב שיש לנתק את תחום התעסוקה ממשרד התמ"ת ולהחזיר אותו למשרד הרווחה, כדי לבנות מדיניות כלכלית חברתית כוללת של עבודה ורווחה, שכן שני הרכיבים הללו תלויים זה בזה.
מדינת הרווחה לא צריכה להיות "רשת בטחון" שתבטיח רק קיום מינימלי. היא צריכה להיות מתוכננת, אם תסלחו לי על המטאפורה, כטרמפולינה: לא רק לתפוס את מי שנופל, אלא גם להרים אותו חזרה למעלה, אל שוק העבודה ואל תרומה יצרנית לחברה.
המדינה לא חייבת להיות מעורבת בכל תחום בחיי הכלכלה. היא צריכה למצוא את אותם חלקים בכלכלה שאינם מתפקדים ולתקן אותם. לפעמים ימצא כי הסיבה לחוסר התפקוד היא הרגולציה עצמה. הפתרון במקרה הזה הוא לא בהכרח הסרת הרגולציה, אלא תיקונה. סיפור חברות הסלולר הוא דוגמא טובה: האוליגופול שנוצר היה תוצאה של רגולציה ששירתה את בעלי ההון במקום את הציבור. אבל הפתרון לא היה מחיקת הרגולציה, אלא להפך: שימוש בכלים של רגולציה כדי לחייב את האוליגופול לאפשר למתחרים חדשים להכנס דרך כפיית הסדרים עבור ספקים וירטואליים. השאיפה צריכה להיות ככל האפשר לשחרר את השוק לפעולה חופשית שאינה תלויה במימון ציבורי, אך תוך שאנו פוקחים עין על התנהלות השוק, ומוודאים שהשכבות החלשות יותר אינן נלכדות בתחתית, ולהבטיח להן מענה ראוי.

מה אתה חושב היא הדרך לשגשוג כלכלי? עסקים קטנים הם עמוד השדרה של כלכלה משגשגת. הם מספקים מקומות עבודה איכותיים ויציבים יותר מאשר תאגידי הענק, והם נוטים להשאיר את הכסף בתוך הקהילה במקום להוציא אותו למרכזים מחוצה לה ואף מחוץ למדינה. המדינה צריכה להשקיע בטיפוח עסקים קטנים ועצמאיים. נקודת הפתיחה חייבת להיות תיקון מגוון ליקויים שיוצרים מחסומים בפני עסקים חדשים וכאלו שרוצים לגדול. למשל, עוסק פטור שרוצה להגדיל את העסק שלו יגלה שבבת אחת הוא צריך להתחיל לגבות מע"מ מלקוחותיו ובדרך-כלל יאלץ לספוג חלק נכבד מהעלות הזו כדי לא לאבד אותם. בו בזמן, עצמאים נאלצים לשלם ביטוח לאומי אך אינם זכאים לאף אחת מההגנות שמספק המוסד לביטוח לאומי לשכירים. את הליקויים הללו יש לתקן ולשים דגש על טיפוח העסקים הקטנים והבינוניים.

סוגיה נוספת שיש לטפל בה היא נושא הקואופרטיבים, ובראשם שאלת הבנקים הקואופרטיביים שהחקיקה הקיימת כיום מונעת את הקמתם הלכה למעשה. המפקח על הבנקים עצמו כבר הודה בצורך במתן אפשרות להקמת אגודות אשראי, ויש לבצע את התיקונים הללו בהקדם, ואף להרחיבם כדי להקים בנקים חברתיים המשרתים את האזרח החבר בהם, במקום לראות באזרח הפשוט פרה חולבת למימון סיכונים. יש מקום לבנקים להשקעות, וכמובן שדרוש אשראי למימון השוק, אך אין סיבה שזה יבוא דווקא על חשבון הכנסותיהם הדלות של האזרחים.

מה אתה חושב על הועדים הגדולים? אין כל רע בהתאגדות עובדים. להפך, התאגדות עובדים היא צורך חשוב בחברה קפיטליסטית ככח נגדי לבעלי ההון. הבעיה עם הועדים החזקים אינה עצם העובדה שהם מחזיקים בכח, אלא בשימוש שהם עושים בכח הזה. הספקנים יטענו שברגע שלגוף כלשהו יש כח כה רב, בהכרח יעשה בו שימוש לרעה. אך אותם אלו שיטענו את הטענה הזו יסרבו לקבל את הטענה ההפוכה, שאילולא ועדי העובדים, המעסיקים היו עושים שימוש לרעה בכח הרב שהיה נתון לידם ופוגעים בעובדים במידה בלתי סבירה.

חובה, על כן, לפעול לאיזון בין המעסיקים לעובדים. כל אימת שהאיזון הזה מופר בכיוון כלשהו, יש לפעול כדי להשיבו. כאשר ועדים חזקים מנצלים את מעמדם כדי להשיג תוספות שכר בלתי סבירות המהוות עול על כלל האזרחים – כמו מקרה חברה החשמל עליו שמענו לאחרונה – יש לפעול לתיקון המצב. בלי קשר להתמודדותי לכנסת כן או לא, יש לדרוש מההסתדרות למנף את כוחה ואת שליטתה בועדים כדי לפעול למען הועדים החלשים. המצב הנוכחי גורם נזק בל יתואר לעקרון התאגדות העובדים, ובטווח הארוך יפגע גם בעובדים שבועדים החזקים, כי תמיכת הציבור אינה נתונה להם. על ההסתדרות בשיתוף הועדים ללכת לצעדים מרחיקי לכת של ביטול הטבות חריגות לעובדים, במיוחד במגזר הציבורי, וזאת בתמורה לשורה של הגנות על עובדים במגזרים חלשים יותר — בראש ובראשונה הגנות על "עובדי קבלן" כשהמגמה חייבת להיות לכיוון ביטול מעמד תחתון זה בהיררכיית העובדים והבטחת מלוא הזכויות לכל (למשל, באמצעות קביעה שכל עובד שעבד אצל אותו מעסיק לפחות שמונה חודשים מתוך שנים-עשר חודשים רצופים, יזכה לזכויות מלאות. הדבר ימנע את הפרקטיקה של פיטורין והעסקה מחדש באופן כמעט מיידי. (כמובן שמדובר ברעיון ראשוני ויתכן שישנן בנמצא אלטרנטיבות מוצלחות יותר לפתרון הבעיה שנוסחו על ידי מומחים גדולים ממני).

מה אתה חושב על נושא החינוך? בעבר כתבתי נייר עמדה בו הצעתי רפורמה רחבה במערכת החינוך. בדיעבד, אני מתחרט על פרסום אותו נייר. עשיתי שם את אותו הדבר שאני שונא שעושים אנשים בתחום שינוי שיטת המשטר: מצצתי מהאצבע מערכת בלי שאבין באמת את משמעות ההצעה שלי, או, למען האמת, בלי שאבין לאשורן את הבעיות העומדות בפני המערכת ואת צרכיה. לפיכך, לא אציע פתרונות מדיניות עבור מערכת החינוך, אבל כן אציג את החזון שאני מבקש להוביל. שאיפתי היא להגיע לא למצב שבו כולם זכאים לתעודת בגרות (שכן אז זו תאבד את כל הערך שעוד נותר בה), אלא לפיזור אחיד יותר של הזכאות לתעודת בגרות ברחבי הארץ. העובדה שבתי ספר מאזורים מבוססים גם מנפקים אחוז זכאי בגרויות גבוה יותר ממקביליהם באזורים עניים יותר אינה אלא אינדיקציה לאי השיוויון המבני בתחום החינוך, המצריך תיקון באמצעות השקעה מאסיבית בתחום החינוך בפריפריה, תוך שימת לב לא רק להשקעה בבית הספר עצמו, אלא גם במערך תומך בדמות ספריות עירוניות ויצירת מועדוניות ומקומות אחרים בהם תלמידים יוכלו למצוא מקום שקט ללמוד ולקבל סיוע.

בנוסף, יש לפעול להרחבת לימודי הליבה לכלל מוסדות הלימוד בישראל, ומניעת תקצוב ממוסדות לימוד שלא יכללו את לימודי הליבה. לימודים אלו הם בסיס אלמנטרי לקיום חברה משותפת ומודרנית, ואין זה מתקבל על הדעת שילד יוכל לסיים את חוק לימודיו מבלי לדעת את הנושאים הנלמדים במסגרת לימודים אלו.

(בהערת אגב אציין גם שביקשו ממני להביע את עמדתי בנושא ההשכלה הגבוהה בישראל. למרבה המבוכה, אני יודע עוד פחות על הנושא הזה מאשר על החינוך הממלכתי, ולפיכך לא אגע בנושא. מובן שהתחום עצמו חשוב בעיני מאוד, ואשקיע מאמצים בלימוד הסוגיות הרלוונטיות אליו, אך אין לי אפשרות להביע עמדה קונקרטית בנושא כעת.)

מה אתה חושב על מעמד הפריפריה? השיח בנושא הפריפריה בישראל עוסק באופן קבוע דווקא במרכז: איך לקרב את הפריפריה למרכז, או איך לקרב את המרכז לפריפריה. הצנטרוצנטריות הזו מתעלמת מהעיוותים האמיתיים שגרמו לתלות של הפריפריה במרכז מלכתחילה: הניתוק בתוך אזורים פריפריאליים בין ישוב אחד למשנהו. חוסר הרציפות בין ישובים בצפון ובדרום מקשה על התפתחותן של כלכלות מקומיות, ושל חיי חברה ותרבות שיוכלו למשוך גם תושבים מבוססים יותר. הדרך לחיזוק הפריפריה עוברת בהפיכתה לאלטרנטיבה למרכז, ולא בחיזוק תלותה במרכז. זאת יש לעשות באמצעות ציפוף הבניה בערים בפריפריה והשקעה מאסיבית במוסדות ציבור, בתי ספר ומכללות באזורים אלו.

גם בנושא זה, כמו בנושאים אחרים, אשים דגש בפעילותי על מפגשים ישירים עם אזרחים המתגוררים בפריפריה הגיאוגרפית כמו גם החברתית, האזנה לצרכיהם והתייעצות עימם כדי למצוא פתרונות העונים על הצרכים האמיתיים שלהם.

מה אתה חושב על תחבורה ציבורית בשבת? תחבורה ציבורית בשבת היא נושא חברתי וסביבתי עקרוני, ואפעל ככל יכולתי כדי לקדמו בכנסת. כל עוד לא תתקיים תחבורה ציבורית בשבת לא ניתן יהיה לגמול את הציבור הישראלי מתלותו במכונית הפרטית, על כל ההשלכות הכלכליות והסביבתיות הכרוכות בכך. כתוצאה מכך, ללא תחבורה ציבורית בשבת כל מערך התחבורה הציבורית בישראל בהכרח ימשיך לפגר אחרי שאר העולם.

דת ומדינה

מה אתה חושב על מקום הרבנות הראשית בנושאי אישות? מדינת ישראל חייבת לאפשר מסלול של נישואין אזרחיים שיהיה פתוח בפני כל, כולל, כמובן, זוגות "מעורבים". מדינת ישראל גם חייבת להבטיח כי זוגות שלא נישאו בטקס דתי יוכלו להתגרש באופן אזרחי ומבלי תלות ברבנות.

מה אתה חושב על גיור? יש לבטל את האפליה לפיה המדינה מכירה בגיור שנערך בתחומי המדינה רק עבור גיורים אורתודוכסיים. באופן כללי, יש לתקן את חוק השבות כך שלא יחול על גיורים כלל, ובכך להפסיק את המצב המוזר שבו הגוף הקובע למי תנתן אזרחות במדינת ישראל אינו המדינה עצמה, אלא ה"גוף" המבוזר של אינספור רבנים בקהילות שונות ברחבי העולם. תחת זאת על המדינה לפתוח ערוץ התאזרחות נפרד שאינו מבוסס על חוק השבות, ויאפשר לגיורים, כמו גם למתאזרחים פוטנציאליים אחרים העומדים בתנאים שיקבעו, להתאזרח בסופו של תהליך בן כמה שנים כנהוג במדינות אחרות בעולם.

מה אתה חושב על גיוס חרדים? בעבר הבעתי את דעתי שיש לאפשר פטור משירות צבאי על רקע דת או מצפון לכל המעוניין בכך, ולהתנות פטור זה בתשלום "כופר" בדמות אחוז מסוים מהכנסתו של מקבל הפטור למשך מספר עשורי שנים. לשיטתי, הסדר כזה יאפשר את כניסתם של החרדים באופן מזורז לשוק העבודה וינתק אותם מתלות ברבני הישיבות, תלות שהעניקה לרבנים כוח מופרז. כפי שעלה במהלך הדיון באותה הצעה, ישנן סוגיות רבות שיש ללבנן אם ברצוננו לשקול פתרון כזה, ומובן כי ישומו אינו עניין של מה בכך. לפיכך, הגם שאני עדיין מאמין ברמה העקרונית שהפתרון שאני מציע הוא ראוי, אני פתוח לרעיונות חלופיים. מה שאני בבירור מתנגד לו הוא יצירת "נטל" יש מאין רק כדי שיהיה ניתן לחלוק אותו באופן שיוויוני.

שלום ובטחון

מה אתה חושב על הסכסוך הישראלי-פלסטיני? הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא יסתיים ללא שלטון עצמי של הפלסטינים על עצמם. זהו תנאי ראשון והכרחי לפתרון הסכסוך. אך הוא אינו תנאי מספיק. כפי שכתבתי לעיל, אני מאמין שהדרך לפתרון הסכסוך עוברת בין השאר דרך ערביי ישראל ושילובם המלא והשווה בחברה הישראלית. בנוסף, על ישראל להכיר באחריותה החלקית למצבם של הפלסטינים ולסייע בשיקום התשתיות והכלכלה הפלסטינית. אך גם עם כל אלו, מובן כי פתרון הסכסוך הוא בעיה רגישה ושברירית עד מאוד: ברור שלא נסכים לאפשר לקיצוניים לחזור ולפוצץ אוטובוסים ובתי קפה בתחומי ישראל, אך מאידך עצם הפעולות המשמשות למניעת פעולות טרור גם יוצרות חיכוכים משמעותיים עם האוכלוסיה הפלסטינית, ומחזקים את התמיכה בארגוני הטרור. אינני מתיימר להציע פתרון קסם לבעיה הזו. עם זאת, ברור לי שהפתרון, סבוך ומורכב ככל שיהיה, חייב להתבסס על כבוד הדדי ועל נכונות לויתורים סימבוליים משמעותיים. משיחות עם פלסטינים עולה פעמים רבות הטענה שהיהודים מדברים תמיד על בטחון, בעוד שהפלסטינים מעוניינים תמיד בצדק. מציאת נקודת האיזון בין שתי הדרישות הללו היא אפשרית, אך מחייבת הכרה הדדית בצרכי וברצונות הצד השני, ונכונות לפשרה ולהקרבה.

כל עוד לא הושג הסדר המקובל על שני הצדדים, הרי שהכיבוש בשטחים ממשיך להיות מורסה מדממת שמרעילה את הגוף המדיני כולו. יש לצמצם ככל האפשר את המגע הישיר בין כוחות צה"ל לתושבים הפלסטינים, להפסיק את מדיניות הבידול שיצרה הפרדה חדה בין עזה לגדה, ולפעול ככל הניתן כדי לאפשר קיום בכבוד לפלסטינים בשטחים.

אסתפק בדברים הללו. כאמור, אתם מוזמנים להעלות נושאים נוספים בתגובות ואשתדל להשיב כמיטב יכולתי, או לכל הפחות להודות בחוסר הידע שלי בתחומים השונים.


תגובות

אז מה אתה חושב על..? — 26 תגובות

  1. קראתי את הדברים (כולל הלינק שהפנית אליו) והם נראים מבטיחים מאוד.

    דבר אחד הטריד אותי מאוד – הניסוח המעורפל שלך בכל מה שנוגע להנהגת שיטת בחירות אזורית, וזאת דווקא לאור ההתנגדות שלך לשינויים מרחיקי לכת בשיטת המימשל. בלינק שהפנית אליו כתוב: "מפלגת העבודה תשקול לתמוך ברפורמות בשיטת הבחירות שתשלבנה מרכיב אזורי יחד עם מרכיב ארצי, ובתנאי שלא תפגע באופן מהותי הייצוגיות של השיטה, ויתאפשר ייצוג גם לקבוצות מיעוט ולמגזרים שונים". לדעתי שיטת בחירות אזורית היא בדיוק מסוג הדחלילים שמוצעים כפיתרון ראשון לשינוי שיטת המימשל, והוא בעליל פיתרון הרסני וחסר היגיון. היה משמח אותי הרבה יותר לקרוא התנגדות נחרצת לפיתרון הגרוע הזה, ולא עוד "תשקול" ו"בתנאי".

    בנוסף, דווקא לאור הרשימה המפורטת מאוד שכתובה כאן, ולאור התמודדותך ברשימה שאחת הטענות העיקריות כלפיה היא יחסה למזרחים, חסרה כאן התייחסותך ל"שאלה העדתית" – האם קיימת אפליה עדתית בארץ? האם מדובר בתופעה על רקע תרבותי/גזעני או שמא הטענות על דיכוי ואפליה הן עורבא פרח? מה לדעתך צריך לעשות בנושא?

    תודה רבה.

  2. לפני שכל התגובות פה יתמלאו באנשים שיתווכחו איתך על הסעיפים השונים…

    * מה אתה חושב על שלי יחימוביץ'?
    * מה אתה חושב על הסיכויים שלך להיבחר?
    * מה אתה חושב על סגירת מסעדות בתשעה באב?
    * מה אתה חושב על סגירת מסעדות ביום השואה?
    * מה אתה חושב על לגאליזציה של מריחואנה?
    * מה אתה חושב על טיולי תיכונים לפולין?
    * מה אתה חושב על הפטור ממס למכוניות של בטר פלייס?
    * מה אתה מציע לעשות לגבי בועת הנדל"ן / דיור בר השגה?
    * מה אתה חושב על מכסי יבוא על תוצרת חקלאית?
    * מה אתה חושב על מס ירושה?

  3. זכור לי שבעבר תמכת, או לפחות הרהרת בפתרון של מדינה דו-לאומית בין אם כפתרון רצוי ובין אם כפתרון היחיד האפשרי במצב הנוכחי. האם שינית את דעתך בנושא?

  4. ואף מילה על מפלגת העבודה, שמציבור חבריה אתה מבקש אמון – יש לנבחרי ציבור נטייה לשכוח, רגע אחרי בחירתם, את המחויבות שלהם לאותם אנשים, לדרך ולרעיון.

  5. ראובן: אני מתנגד לבחירות אזוריות באיזורים חד-נציגיים. אני חושב שאפשר לשקול אפשרות של בחירות באיזורים רב נציגיים, אבל אז אני לא בטוח שהדבר יביא תועלת כלשהי. הסיבה היחידה שאני כן מוכן לשקול אפשרות כזו היא בגלל המשמעות הפסיכולוגית של קיומם של נציגים "שלי", דבר שעשוי לחזק את אמון הציבור בדמוקרטיה הישראלית. מצד שני, ישנם גם פגמים. בגלל זה השתמשתי בשפה של "לשקול" – ניתן להעלות זאת על הדעת, אבל צריך לעשות זאת בזהירות יתרה.
    שאלת המזרחים היא שאלה מצויינת שבאמת לא חשבתי עליה. תודה. קיימת אפליה מבנית מתמשכת של האוכלוסיה המזרחית, ויש צורך לפתח מדיניות שתתקן את הבעיות שנוצרו לאורך שנים רבות. אני חוזר כאן למה שכתבתי בנושא ערבים, נשים ולהט"בים – גם במקרה של המזרחים מדובר בקבוצה שאינני נמנה עליה, ולא ממש קיימתי דיונים מעמיקים עם חברים בקבוצה הזו על הנושא. כך שאינני יכול להתיימר להבין לעומקן את הבעיות העומדות בפניהם או את האלטרנטיבות האפשריות לתיקון. אך אין ספק שגם נושא זה צריך להעלות לדיון, ואני מקווה שאוכל לעשות זאת.

    ישראל: א. לזכות יחימוביץ תזקף ללא ספק קימומה של מפלגת העבודה אחרי השפל שהיא הגיעה אליו, והצלחתה למשוך קהלים חדשים ולרענן את המפלגה באופן כללי. That said, אפשר לקרוא גם בדברים שלעיל שיש בינינו אי אלו אי הסכמות, כפי שניתן היה לצפות: פוליטיקה היא משחק של פשרות. אני מקווה שאם אבחר אוכל לשכנע את הסיעה לתמוך בעמדותי בנושאים בהם קיימים חילוקי דעות, ופתוח לשכנוע על ידי אחרים. סוגיית התחב"צ בשבת למשל היא דבר שמהווה מחלוקת משמעותית בסיעה הנוכחית ובמפלגה בכלל.

    ב. ברור לי שבאווירה צפופת הכוכבים הנוכחית הסיכויים שלי פוחתים, אך אני מאמין שעוד אפשר להפתיע. מפלגת העבודה הוצפה במצביעים חדשים, רבים מהם צעירים, ואני מאמין שאם אוכל להגיע אליהם (בין השאר בזכות התרומות שלכם, אהם אהם) אוכל לשכנע רבים מהם לתמוך בי. בכל אופן, כמו שאומרים אני רץ למרחקים ארוכים, וגם אם לא אתברג למקום ריאלי אמשיך בפעילות ציבורית ואשקול להתמודד שוב בפעם הבאה.

    ג. זו סוגיה עדינה, כמובן. מצד אחד, קשה להתלונן על כך שבכמה ימים בודדים בשנה נקפיד כולנו על כיבוד רגשותיה של קבוצה גדולה באוכלוסיה. אין הדבר דומה להשבתה כללית למשך יום אחד בשבוע. מצד שני, הייתי מעדיף במצבים כאלו לאנשים לקבל החלטות בעצמם ולפעול על פי צו מצפונם, ואילו הציבור הדתי יאלץ לכבד את החלטותיו של הציבור החילוני.

    ד. הסייפא של דברי בסעיף הקודם תופס גם כאן.

    ה. אני חושב שלגליזציה ורגולציה של מריחואנה הן ככל הנראה מדיניות הרבה יותר מוצלחת מהמדיניות הנוכחית. מובן מאליו שיחול איסור על מכירת מריחואנה לקטינים, או מתן מריחואנה לקטין, אך בכל הקשור לבגירים, ובהנתן שיחולו על מי שנמצא תחת השפעת קנאביס מגבלות דומות על מי שנמצא תחת השפעת אלכוהול, קשה לי לראות איך אפשר להצדיק את המצב הקיים.

    ו. אין לי דעה נחרצת לכאן או לכאן. אין כל בעיה בקיומם של טיולים לפולין. יש בעיה בחוסר ההכרות של נוער בישראל, באשמת מערכת החינוך, עם ההיסטוריה של העולם שחורגת מנושאי השואה ומלחמת העולם השניה, וחוסר היכולת לשים בפרספקטיבה השוואתית את ארועי אותה תקופה. (כדי להבהיר: אין כוונתי שניתן לראות שקילות בין השואה לבין ארועים היסטוריים אחרים, אלא שקשה להבין ארוע היסטורי אחד בלי הבנה, בסיסית ככל שתהיה, של ארועים היסטוריים אחרים).

    ז. אינני מכיר את הנושא מקרוב, ולכן לא יכול להביע דעה.

    ח. גדולים וחכמים ממני עסקו בכך באופן מעמיק יותר. הגם שיצא לי לעיין בשניים שלושה דו"חות שנכתבו על ידי ארגונים שונים בסוגיה הזו, אינני מרגיש בר סמכא להכריע בנושא בשלב זה, ובעיקר חסרה לי בחינה מעמיקה יותר של עמדות הסותרות את הגישה שהציגו אותם ארגונים, שמייצגים אינטרס אחד – הגם שמדובר באינטרס שאני מזדהה איתו.

    ט. התגובה הרפלקסיבית שלי היא להתנגד, אבל שוב, אינני מכיר את הפרטים ואת המשמעויות, אז אני לא רוצה להביע דעה לכאן או לכאן.

    י. כעקרון אני תומך במס ירושה. מדובר במס שמתקיים במדינות רבות ואין סיבה שלא יתקיים גם בישראל בצורה כזו או אחרת. יתר על כן, מדובר על מס שעל פניו הוא צודק, מסייע לחלוקה מחדש של ההון ומצמצם במקצת את הצטברותו של ההון בידי יחידים. כמובן שכמו כל נושא בתחום המיסוי, יש לשקול לעומק את אופן היישום על משמעויותיו השונות.

    טלד: כפי שכתבתי בעבר, כמתמודד במסגרת מפלגת העבודה אני מוותר על קידום הרעיון של מדינה דו-לאומית. מדובר בויתור שקל לי לעשות, מכיוון שאינני מאמין שניתן לעשות דבר מה בכיוון בעתיד הנראה לעין, וידרש קודם כל תהליך ארוך של פיוס עם ערביי ישראל והפלסטינים בשטחים. אם נגיע אי פעם לפתרון של מדינה דו-לאומית (פדרלית, שתבטיח שלטון עצמי לכל אחת מהקבוצת הלאומיות), הדבר יקרה רק אם התמיכה תצמח באופן אורגני מבסיס החברה, בעקבות התגברות האמון בין העמים. על כן, אין לי כל בעיה לפעול בעתיד הנראה לעיל במסגרת הקו הרשמי של מפלגת העבודה, ולתמוך במהלכים כפי שתיארתי לעיל. אם אלו יביאו לפתרון יציב של שתי מדינות – מה טוב. אם החברה הישראלית והחברה הפלסטינית יגלו בעוד 10-15 שנה שהן מעוניינות בשיתוף פעולה מעמיק עד כדי יצירת פדרציה, אני לא אתנגד. לרעיון של כפיית מדינה דו-לאומית על שני העמים אני מתנגד בין כה וכה, ואין ספק שפעולה כזו תגרור שפיכות דמים כיום.

  6. פרולטר: היום ברכבת באמת נזכרתי פתאום בכך שהבטחתי לך תשובה גם על הנושא הזה. ככה זה כשכותבים באמצע הלילה.

    לענייננו: מפלגת העבודה מתמודדת כבר שנים רבות עם קופה מדולדלת שמונעת דה פקטו תפקוד תקין של הסניפים ומנגנוני המפלגה. הנטייה של רבים לנסות להעביר את כל הפעילות לעולם המקוון נידונה לכשלון.
    אם להסתכל מנקודת מבט אקדמית, המעבר של "מפלגות ההמון" לתפקוד במודל של "מפלגות שלד" שקיימות כארגון, למעשה, רק לקראת הבחירות, פגעה נחרצות הן במפלגות עצמן (שהלכו ועברו בשל כך תהליך של קרטליזציה), והן ובעיקר ביציבות הדמוקרטיה: ללא מפלגות בציבור, אין שום צינור שמחבר בין הממשלה לבין כלל הציבור. התקשורת אינה יכולה ליטול על עצמה את התפקיד הזה. הדבר גם קריטי לעצם התפקוד של מפלגה, במיוחד אם היא באופוזיציה, אבל גם בקואליציה. מפלגה תפקידה להמשיך ולשכנע אנשים בעמדותיה לאורך כל הקדנציה, ולשם כך דרושה פעילות שטח מתמשכת. מקובל עלי במלואו עקרון הפעולה במעגלים מתרחבים בניסחת במסמך הפעולה שלך[1], וכמי שהציב את הפוליטיקה הקשובה בראש מעייניו, אין לי אלא לתמוך בהתלהבות בהצעותיך ל"סניף פתוח", "קפה פוליטי", וכל פעילות אחרת שתקשר בין נבחרי הציבור לבין כלל הציבור, דרך המעגלים המתרחבים של הגרעין הקשה של הסניף, חברי הסניף ככללם, ולבסוף כלל תומכי המפלגה בפועל או בכח בציבור.
    לפעילות כמו זו שתיארת ישנה גם חשיבות עליונה לא רק בהעברת מידע באופן חד כיווני מלמעלה למטה – מנבחרי הציבור לציבור – אלא גם באיסוף מידע בכיוון ההפוך. המגע הישיר בין הציבור לבין נבחריו הוא גורם בסיסי בקיום משטר קשוב לצרכי האוכלוסיה.
    לבסוף, אני רואה חשיבות גבוהה גם בשינוי מערך התמריצים הבעייתי הקיים כיום להשתתפות פוליטית דרך המפלגות. העבודה, כמו מפלגות אחרות, צמצמה את משמעותה של החברות לכדי לא יותר מזכות הצבעה בפריימריס, ואופי המתפקדים הוא, בהתאם, חולף וזמני. יש הכרח לקברניטי המפלגה למצוא מערכת של כלים, בהתחשב במגבלות התקציביות, שתהפוך את החברות במפלגה לאטרקטיבית עבור יותר ויותר אנשים, לאורך כל הקדנציה, ולא רק לקראת הבחירות הפנימיות.

    [1] http://www.labor.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/331-%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%A1%D7%AA-%D7%AA%D7%9B%D7%A0%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%A4%D7%9C%D7%92%D7%AA%D7%99%D7%AA-%D7%95%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94.html

  7. אוקי, אז שאלה נוספת:
    נדמה לי שאמרת בעבר שאינך ציוני, אך מכיוון שאתה רץ במפלגת העבודה אתה מקבל את עמדת התנועה בעניין.

    מה זה אומר מבחינתך? למה אתה מתכוון כשאתה אומר שאינך ציוני, ולמה את מתכוון כשאתה אומר שאתה מקבל את עמדת התנועה? אלו, לדעתי, שתי שאלות נפרדות שמגיעות להן שתי תשובות נפרדות.

  8. לא זכור לי שאמרתי דבר כזה. התייחסתי רק לנושא פתרון שתי המדינות בסוגיה הזו. העמדה שאני אוחז בה מוגדרת לפעמים כ"פוסט-ציונות", אך ההגדרה הזו אינה מדויקת בעיני, או לפחות מטעה – אינני חושב שאני "אחרי הציונות" אלא "מעבר לציונות", וגם אז, רק בהגדרה מאוד צרה של הציונות.
    לאורך שנותיה של הציונות, התנועה ידעה להכיל גם אנשים שהחזיקו בעמדות כמו שלי, ואיש לא העלה על דעתו לשלול מהם את הזכות לכנות עצמם ציונים. אני חושב שהפרויקט הציוני היה הצלחה אדירה, אך טמן בחובו לא מעט פגמים ושגיאות. בשם ה"ציונות" מבקשים רבים להצניע ואף להתכחש לפגמים הללו. אני אינני מאמין שהדבר מחזק את מדינת ישראל, אלא להפך, מחליש אותה. אם בכך שאני מאמין שישראל צריכה להתמודד בכנות עם עברה המשמעות היא שאני פוסט-ציוני, אז אפשר לכנותי ככה. אבל זו נראית לי הגדרה מוזרה.

  9. בהתחשב בדעותיך במגוון נושאים, מדוע אתה רץ במסגרת מפלגת העבודה ולא במסגרת מפלגת מרצ?

  10. אורי, דומני שכבר עניתי על זה. אני חושב שבמצב הנוכחי עצם הפילוג בין מרצ לעבודה הוא מיותר. יש בו ערך אלקטורלי, אולי, מכיוון שישנם מצביעים שמסרבים להצביע לעבודה מסיבות כאלו או אחרת, ומרצ "קולטת" את הקולות הללו, אבל מעשית אני חושב שמוטב לחזק את העבודה (ובמיוחד את האגף השמאלי שלה).

  11. לא התכוונתי לתקוף – שאלתי למה אתה מגדיר את עצמך כפוסט-ציוני בדיוק בגלל שלא ידעתי על מה מדובר. אם דבריי נשמעו אחרת מהאופן בו התכוונתי אליהם, אני מתנצל.

  12. לענין השקיפות: והיה אם תיבחר יש לי בשבילך אחלה מנגנון להשקפת גופים ציבוריים. אני עומד לתרום לך מעט כסף, ובהתאם לכלל הישן של "תרומה תמורת גישה לנבחר" אני מצפה ממך לכמה דקות מזמנך היקר אם וכאשר :)

  13. הצעה לשיפור: שים לינק לכל אחת מהשאלות בראש הדף. ככה יהיה הרבה יותר נוח למצוא תשובה לשאלה ספציפית (במקום לגלול דרך דף די ארוך).

  14. עכשיו אני אפילו יותר מרוצה שתרמתי לקמפיין שלך, וכחברת מפלגה- כמובן שמתכננת להצביע לך.

  15. אופס, אחרי שתרמתי שמתי לב שתרומה צריכה להעשות תחת השם המלא והאמיתי, ואני תרמתי תחת חשבון הטוויטר שלי (ארך אפיים). שלח לי אי-מייל ל-erech.apayim@gmail.com ואשלח לך את הפרטים המלאים. סליחה על הטרחה.

  16. מאוד מעניין. למרות שאני לא מסכים ללא מעט מהדברים פה (ולא מצביע עבודה), הכנות והצניעות שלך מעוררות הערצה. במיוחד אני מאוד מעריץ את העובדה שאתה לא מתלהם, לא קובע דברים נחרצות אלא מודה שאינך יודע הכל ושיש ללמוד.

    עם זאת, אני אפנה אליך את השאלות שאני שואל הרבה אנשי שמאל אחרים (ואני בתוכם), ואשמח מאוד לשמוע את דעתך.

    נדמה לי שהשמאל ככללותו מתעסק המון בשאלות של מוסר ושל מה צריך להיות ואיך המדינה צריכה להראות, ומעט מאוד בשאלות ריאל-פוליטיות של מה אפשרי בכלל לשנות, ומה תהיה ההשפעה של כל צעד בהסתכלות הישראלית והעולמית. מה המדדים הכמותיים שעל פיהם אפשר לבסס את ההחלטות.

    למשל- כולם מדברים על קיצוץ תקציב הביטחון. ואני מסכים באמת שמערכת הביטחון היא מערכת מאוד לא יעילה. אבל, כל קיצוץ לא מושכל במערכת הביטחון הופך מיד למשחק פוליטי בין האלופים שתמיד יציגו שהקיצוץ למעשה פוגע במשהו חיוני לביטחון מדינת ישראל. ומעבר לזה, לדבר על קיצוץ במערכת הביטחון זה בדיוק כמו לדבר על שינוי שיטת הממשל- בלי ללמוד את הנושא לעומק ולהשקיע את רוב המרץ בייעול הצבא זה רק דיבורים שיכולים לגרום נזק.

    הסכמי שלום (אני יודע שאתה לא דיברת על זה, אבל בכל זאת)- המדינות והארגונים לצידנו אינם בדיוק דמוקרטיות שאפשר לסמוך על אמינותן. עם חלק מהמדינות יש לנו הפסקת אש קרה, למשל, השאלה היא האם הסכם שלום הוא באמת האלטרנטיבה העדיפה? מהן ההשלכות האמתיות של כל הסכם שלום כזה (למשל ראה ערך סוריה של אסד לפני האביב הערבי), ומהו ניהול הסיכונים שמוכיח את זה.

    תקיפה באיראן- מה דעתך על האופציה הצבאית? בעיני לא להשאיר את האופציה הזאת על השולחן לא נותן שום סיכויי לאופציה הדיפלומטית (חייבים גם את הצד של המקל).

    מדדי אי שוויון- דיברת למשל על פערים בחינוך, אבל זה הרי טבעי (כמובן שזה לא אומר שזה טוב). אוכלוסיות יותר עשירות יכולות להשקיע יותר בחינוך הילדים, העיריות שם יותר עשירות, הקשרים שלהם במערכת הרבה יותר מפותחים. לכן, כמה שלא תלחם פערים מסויימים ישארו. לכן צריך לשאול את השאלה, איפה למקד את תשומת הלב והמשאבים. מתי המצב כבר סביר ולא דורש תיקון משמעותי?

    תודה רבה

  17. מסמך נהדר.

    יש לי טענה לגבי אחד הניסוחים. כתבת:
    "ברור שלא נסכים לאפשר לקיצוניים לחזור ולפוצץ אוטובוסים ובתי קפה בתחומי ישראל,"
    אני רואה בהצהרה הזאת ובהלך הרוח העומד מאחוריה את אחד המכשולים העיקריים העומדים בפני נורמליזציה עם הפלסטינים. להערכתי, כל עוד מדינת ישראל לא תעבור באורח פלא להיות שכנה של שוודיה, תהליך של הסרת מחסומים ונורמליזציה יהיה כרוך בטרור. זה מצב נורא בעיני, אך הנזק למדינת ישראל מהמשך הכיבוש נורא עוד יותר. לכן עלינו לבחור ב-lesser of two evils ולהבין שנצטרך לעסוק בצמצום נזקים, ולא במניעה הרמטית.

    כשהשמאל מקבל את הנחת היסוד שלא תיתכן נורמליזציה אם קיים במהלכה טרור הוא, להערכתי, מוותר על הנורמליזציה כולה. גרוע מכך: אזרח נבון יודע שהטרור לא יפסק לגמרי, ומסיק מכך שהשמאל הוא חבורה של אידאליסטים שוגים באשליות ושנורמליזציה אינה אפשרית. הרבה יותר הגון, למען הימין והשמאל כאחד, להבין שהכיבוש עושה יותר נזק ממה שיעשה הטרור הפלסטיני, ולהבין איך ממזערים את הנזק.

  18. moose, אתה מצפה שהציבור הישראלי יסכים לוותר על מנעמי הכיבוש בתמורה לכך שתוך כדי התהליך אוטובוסים ובתי קפה ישובו להתפוצץ ברחובות הערים, בתקוה שהעניין יהיה זמני. נדמה לי שאזרח נבון יסיק כאן אפילו ביתר שאת שהשמאל הוא חבורה של אידאליסטים שוגים באשליות…

  19. Muya, אני לא מצפה שהציבור הישראלי יוותר על הכיבוש כשבתי קפה מתפוצצים. בגלל זה ויתרתי על ישראל, כי אני לא חושב שתהיה נורמליזציה בעשרים-שלושים שנה הקרובות, ושרוב הסיכויים הם שבשלב כלשהו ישראל תשלם על זה ביוקר.

    אבל ה"בערך מצע" של דובי לא מדבר על המצב המצוי, הוא מדבר על המצב הרצוי.

    כשמדברים על מצע מדיני, אני מצפה שנציג אינטיליגנטי של השמאל (ולמעשה, של כל מפלגה):
    א. יבין שהאלטרנטיבות הן או תהליך נורמליזציה עם טרור, או המשך הכיבוש (או שיסביר איך תיתכן אופציה אחרת)
    ב. יבחר מבין האופציות האלה איזו הוא חושב שהכי טובה
    ג. יצהיר עליה בבירור.
    לדעתי הפיסקה שאותה ציטטתי היא cop-out, ואני פשוט מצביע על זה. היא cop-out נפוץ מאד, אבל זה לא הופך אותו ליותר קביל.

  20. אה, ואפרופו: אולי אם השמאל היה כבר בשנת 2000, נניח (שלא לומר בשנות ה-80) מסביר את המצב הזה לאזרחים במקום להעמיד פנים שאם נהיה נחמדים לפלסטינים הם מיד יהיו נחמדים בחזרה, אז עד היום הציבור היה מתרגל להיות מציאותי והיה מבין שצריך להתפשר או על בטחון לטווח רחוק או על בטחון לטווח קרוב, ועושה את הבחירה הנכונה. לעומת זאת השמאל הציג לפני הציבור פנטזיה, וכשהכל התפוצץ הוא איבד את האמינות שלו.

    התהליך של יידוע הציבור למציאות שבתוכה הוא חי, ושינוי השיח, לוקח זמן. את התהליך הזה צריך להתחיל מוקדם, כדי שדעת הקהל תהיה כבר מוכנה בהקדם האפשרי. השמאל כשל בזה לפני אוסלו (הרבה מאשימים את יוסי ביילין בעניין הזה) ובהרבה מובנים, היום אנחנו משלמים את המחיר.

  21. גם בזה יש די הרבה תמימות, כאילו אם תבטיח לאזרחים שיהיה רע ותקיים, הם יתרגלו ויאהבו את זה. מה שאתה מנסה להציע כאן לאנשים הוא ויתור על משהו שמביא להם תועלת, מבהיר שבנוסף לאיבוד אותו הדבר הם גם ישלמו מחיר כבד בטווח הקצר, וכל מה שיש לך להציע היא תחזית שבטווח הארוך זה ישתפר. אני לא חושב שיש קבוצה בעולם שתקנה "עסקה" כזאת; זה נכון גם כשהאמון בתחזית העתידית האופטימית שלך הוא גבוה, ובוודאי כשהוא נמוך מאוד.

    אם אתה רוצה לספר שיום אחד הפלשתינים יחיו איתנו בשלום, זה צריך להתבסס על משהו. בינתיים לישראלים יש הרבה סיבה להתקשות להאמין שזה הולך לקרות, ואם תוך כדי תהליך הנורמליזציה מתחיל טרור של אוטובוסים מתפוצצים (על בסיס שבועי!) בתוך הערים — לא סתם חוסר שיפור לעומת המצב הנוכחי, אלא הסלמה משמעותית — למה אתה מצפה מאנשים להמשיך להאמין ש"זה יעבור ואז הכל יסתדר"? אני מבין שאתה מאוד משוכנע שזה המצב, אבל אני גם בטוח שאתה יכול לראות את הקושי של אנשים שלא מאמינים בטיעון הזה מלכתחילה להשתכנע בו לאור מציאות כזו.

    אם יש סיכוי לתהליך מדיני עם הפלשתינים, הוא חייב להיות מלווה בשליטה עצמית שלהם, ובהבטחת בטחון (אולי לא הרמטי, אבל ברמה גבוהה) לפחות לאזרחים ישראלים. בעניין הזה אני לא חושב שהישראלים הם קבוצה גרועה מאחרות: אני לא חושב שיש קבוצה שהיתה ממשיכה לעשות מה שנתפס אצלה כויתורים על דברים ששייכים לה לקבוצה אחרת שממשיכה תוך כדי המשא-ומתן לתקוף אותה באכזריות, לא כל עוד יש לה אלטרנטיבות אחרות.

  22. אני מסכים עם כל מה שאמרת, כמעט לחלוטין. כפי שאמרתי, בגלל הסיבות שציינת אני מאמין שאין עתיד למדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, ושיהיה רע מאד לפני שיהיה טוב (אם בכלל יהיה טוב).

    הנושא שדיברתי עליו בתגובה שלי היה ה"בערך-מצע" של דובי, ואיך הפיסקה שציטטתי היא לדעתי cop-out. לא דיברתי על סיכויי הפיתרון של הסכסוך היהודי-הפלסטיני שהם, לדעתי, אפסיים, בדיוק מהסיבות שציינת.

  23. בהנתן העובדה שרוב הישראלים כנראה ישארו בארץ, אני חושב שהעמדה של דובי היא הסבירה ביותר; אני גם לא חושב שעל הפלשתינים נגזר להפעיל טרור, בוודאי כשהעניין נוגד את האינטרסים שלהם.

  24. אני טוען שמה שדובי הציג בנושא הזה הוא חיזיון בלתי מציאותי, אבל נראה לי שאנחנו מבינים זה את זה.

    אני לא חושב שעל הפלסטינים 'נגזר' להפעיל טרור. אבל, תחשוב כמה קשה היה לקתולים בצפון אירלנד להשתלט על האנשים שלהם ולהפסיק להפעיל טרור. עכשיו תחשוב עד כמה הפלסטינים פחות 'מנומסים' ופחות מאורגנים וריכוזיים מהאירים. לדעתי המסקנות מתבקשות. חוץ מזה שהפלסטינים מאמינים, וכנראה בצדק, שישראל לא תשפר את המצב מרצונה. עכשיו השאלה עבור הפלסטינים היא איזה כוח צריך להפעיל כדי לשנות את המצב: את דעת הקהל העולמית, או כוח פיזי. לדעתי תמיד יהיה פלג שירצה להפעיל כוח פיזי, והממסד הפלסטיני לא יצליח לעצור אותו גם אם ירצה.

  25. שלום:)
    תודה על החשיפה :)
    לא אצביע עבורך. אני אצביע עבור מועמדים סוציאל-דמוקרטים.
    בהצלחה :)