מות הפרינט

(כן, כן, בחירות. שמעתי. אני אאמין אם זה עדיין יהיה נכון מחר בבוקר).

אז לרגל הקריסה של מעריב והצרות בהארץ, נעשה פופולארי במקומות מסויימים לנבא את מותו של הפרינט ולהגיד שהשד לא נורא כל כך. הטיעון הוא פשוט: אין שום דבר מיוחד בעצים מתים. העיתונות יכולה לעבור במלואה לאינטרנט ולא יקרה שום דבר. להפך: להרים עיתון באינטרנט שיהיה זמין מיד לכל העולם זה הרבה יותר זול מאשר להדפיס עיתון פיזי ולנסות להפיץ אותו בכל הארץ. למעשה, אם אנשים יתרגלו לצרוך את העיתונות שלהם באינטרנט, היא תהיה הרבה יותר שיוויונית, חופשית ופתוחה.

האמת היא שהם צודקים. אי אפשר לעצור את הקידמה, ולא יהיו לודיטים שינפצו את חוות השרתים כדי שנוכל לחזור להדפיס עיתונים במכונות דפוס עצומות לייק גוד אינטנדד.

אבל יש משהו צורם בטקסטים הללו שמשבחים את המעבר מפרינט לווב.

עתיד העיתונות הוא בדיגיטל. מעל גבי הרשת, באפליקציות לסמארטפונים ובטאבלטים.

כותב קלדרון. וגל מור מרחיב:

יש אנשים שזה עדיין נראה להם הגיוני. הצרה היא שהם חלק מאוכלוסייה שהולכת ומתבגרת וגדל דור חדש שהרגלי צריכת המדיה שלו שונים בתכלית. מספרים לנו שמשבר העיתונות אינו ייחודי לישראל ויש לו פתרון הגיוני אחד, אימוץ טכנולוגיות כמו האינטרנט והסלולר להפצת תכני העיתון וסגירת מכונות הדפוס המיושנות והמנגנון היקר שמפעיל אותן.

למקרא הדברים הללו, קשה שלא לשים לב שהאנשים שכותבים אותם מדמיינים לעצמם עולם בו כולם הם בדיוק כמותם. לכולם יש טאבלטים וסמארטפונים, כולם חיים חיים דיגיטליים למהדרין. לכל היותר, יש עוד כמה זקנים שנאחזים בכוחותיהם האחרונים בעולם הישן, אבל תכף גם הם יעלמו, ואז נשאר רק אנחנו, הומו דיגיטלוס. מה, לא?

אז זהו, שלא. כמעט רבע מבתי האב בישראל אינם מחזיקים במחשב. בתי האב, לא האוכלוסיה (וכמובן שבתי האב בעשירונים הנמוכים יותר כוללים יותר נפשות – בחמישון התחתון יש פי שתיים נפשות לבית אב מאשר בחמישון העליון). 40% מבתי האב בחמישון התחתון אינם מחזיקים במחשב, לא כל שכן בטאבלט. לשליש מבתי האב בישראל אין אינטרנט. כמה שלא תאשימו את החרדים, הם לא שליש מבתי האב בישראל – הם פחות מתשעה אחוז. הסכנה לדמוקרטיה, לפיכך, אינה נובעת מסגירתו של עיתון כזה או אחר, אלא מהאפשרות שלמגזר רחב כל כך מהאוכלוסיה בישראל לא תהיה נגישות לעיתונות חופשית.

אז האם משמעות העניין שהמדינה צריכה להציל את עיתונות הפרינט? כמובן שלא. אבל המדינה צריכה להתערב כדי להבטיח נגישות מינימלית לכל אזרח לכלי הבסיסי לצריכת חדשות. כשם שהמדינה מבטיחה שאזרחיה ידעו קרוא וכתוב, כך היא צריכה להבטיח שלכל אזרח תהיה נגישות למחשבים ולאינטרנט, לפחות ברמה הבסיסית. משמע: מתן סיוע ברכישת מחשב לבעלי הכנסה נמוכה, הצעת קורסים בסיסיים (או סבסוד של קורסים שכאלו בשוק החופשי) לשימוש במחשב ובאינטרנט, והבטחת נגישות לחיבור בסיסי לרשת במחיר זול במיוחד או אף בחינם ((למשל, על ידי חיוב כל הספקים לאפשר בחירה בחיבור של חצי מגה בחינם לכל דורש.)).

למהלך כזה תהיה גם חשיבות כלכלית אדירה: מתן נגישות לעולם המקוון לכלל האוכלוסיה תאפשר גם למשפחות מעוטות יכולת להקנות לילדיהן את הכלים הבסיסיים הדרושים להתקדמות ולהתפתחות, ותצמצם את הפער הדיגיטלי שמנציח עוני בעולם שמתפתח טכנולוגית בקצב הולך ומתקדם.

מות הפרינט הוא כנראה בלתי נמנע. אין כל הגיון בניסיון לדחות את הקץ באמצעים מלאכותיים. אך יהיה זה גם שגוי להרים ידיים ולהגיד שאם אי אפשר לשנות את כיוון ההתפתחות הזה, הרי שאין שום צורך להתערב ולמנוע את ההשלכות השליליות יותר שלו. תפקידה של המדינה ברגעי שינוי שכאלו הוא לנתח את המהלכים הצפויים ואת השלכותיהם, ולדאוג שהמעבר יתרחש באופן שימנע פגיעה בפגיעים ביותר. בעלי ההון ישרדו גם בלי חבל הצלה מכספי משלם המיסים. העשירונים התחתונים – כנראה שפחות.

 

20 תגובות בנושא “מות הפרינט”

  1. אני מסכים לחלוטין עם רוח הפוסט, אבל נראה לי שהמהלכים שאתה ממליץ עליהם הם יקרים להחריד, ולא ברור לי איך אפשר לממש אותם. זה לכל הפחות מצריך חשיבה על איך לעשות זאת באופן זול מחד אבל שלא יכבול את העניים לשירות גרוע או ייצור מונופולים מלאכותיים מצד שני.

    אבל הדאגה הגדולה יותר היא שלא תהיה עיתונות חופשית כלל, אפילו באינטרנט. להפיץ עיתון זה הרבה יותר מלכתוב עמוד באינטרנט. השאלה היא אם יהיה עיתונות חופשית, או ליתר דיוק – אילו תאגידים, חברות, וכדומה ישלטו בתוכן שאנשים יקראו (או יאזינו, יראו, וכן הלאה) באינטרנט? לא ברור לי, אבל נראה לי שקריסת הארץ קשורה יותר לקריסת מנגנוני התמיכה הכלכליים בפרסום התוכן מאשר עלות ההדפסה גרידא.

  2. פוסט חשוב ונכון, אך הסכנה שבאובדן העיתונות המודפסת היא רבה יותר. באינטרנט קשה לגבות תשלום על תוכן וכמעט אין עיתונות חוקרת שהיא חיונית כל כך לבקרה על השלטון. כל מהללי הטכנולוגיה מניחים אוטומטית שכשטכנולוגיה חדשה דוחקת אחת ישנה היא מחליפה באופן מלא את כל הפונקציונליות שלה וזה לא בהכרח נכון. העיתונות קורסת בעקבות קריסת המודל העסקי שלה: כסף מהמפרסמים עובר לפרסום אונליין באתרים שאינם עיתונאיים ע״י חברות כמו גוגל ואין לעיתונות המקוונת יכולת טובה יותר לגייס כספים ממפרסמים.

    מומלץ מאוד לקרוא בבלוג של Clay Shirky על הנושא.
    http://www.shirky.com/weblog/

  3. נקודה מעניינת מאד. נראה לי שגם נכונה.

    נקודות שהיה מעניין לברר לפני שאני מגבש עמדה סופית:
    האם אנשים שאין להם חיבור לאינטרנט או שאין להם מחשב כן קוראים עיתון מנייר? בקרב מבוגרים (אני מנחש שכן)? בקרב עניים (אולי לא)?

    באיזו מידה נגישות לעיתון משפרת את המצב לעומת נגישות רק לטלויזיה ורדיו?

    אני נוטה לחשוב שהתשובה לשתי השאלות האלה תתמוך ברעיונות בפוסט, אבל שווה לחשוב עליהם יותר לעומק.

    בהערת אגב, בנוגע לחיוב כל ספקי האינטרנט לספק חבילה בסיסית בחינם (אולי עדיף מחיר מפוקח+ואוצ'ר? את גודל הואוצ'ר לקבוע במכרז לאספקת החבילה? יש הרבה פרטים ללבן בהצעה כזו. חינם הרי משמעו במימון הלקוחות האחרים. ואצ'רים – במימון משלם המסים, שהוא ככלל יותר פרוגרסיבי. לא יודע. לא בטוח. לא קריטי כרגע.) – איפה הייתי? אה ,כן.
    נגישות לחדשות זו רק סיבה נוספת לתמוך ברעיון הזה, ואני תומך נלהב שלו. נראה לי שכבר עכשיו, ובוודאי אם חושבים עשר שנים קדימה, נגישות מקוונת צריכה להיות אחד הדברים שבהם המדינה צריכה להבטיח מינימום של נגישות לכל אזרח.

  4. פתרון אפשרי להנגשת העשירונים התחתונים למחשבים היא מרכזי "מיחזור". חברות גדולות וגם אזרחים רבים מחליפים ציוד בתדירות יחסית גבוהה ובדרך כלל כשהציוד ה"ישן" (בן שנתיים-שלוש לעיתים) עדיין מתפקד בצורה מלאה ויכול לעזור למשפחות נזקקות יותר. אני משתדל לתרום את הציוד הישן שלי למשפחות נזקקות ככל האפשר ובדרך כלל יוצר מחשבי "פרנקנשטיין" מכל מיני שאריות ויוצר מחשבים תקינים לחלוטין.

    הקמת מרכז אשר יאסוף, ירכז, יסדר/יתקן את הציוד ויתקין אותו אצל משפחות נזקקות במקביל למאמץ (ממשלתי?) לחיבור המשפחות לאינטרנט במחיר מסובסד/חינם יכול לעזור לסביבה האנושית ולסביבה עצמה ותוך כדי כך להכשיר טכנאי מחשבים/רשתות מהעשירונים התחתונים.

  5. שתי נקודות בקשר ל"מות הפרינט" שחסרות לי כאן:
    1. גם אמרו שהטלויזיה תהרוג את הרדיו, שבעצמו כבר מזמן היה אמור להרוג את הפרינט. לא שאני יודע מה הולך לקרות, אבל לא הייתי ממהר להתנבא.

    2. בעולם הדיגיטלי היכולת לתקן בדיעבד מקטינה את המחויבות לנכונות\אמיתות המילה המפורסמת. זה כנראה גם בר-פתרון, אבל זאת עוד סוגיה שצריך להתמודד איתה.
    והנה תמונה להמחשה:
    https://fbcdn-sphotos-a-a.akamaihd.net/hphotos-ak-snc6/s480x480/246478_10151209825134776_2118899328_n.jpg

  6. גדי זה נכון, אבל זה רק פתרון חלקי. זה לא אותו דבר כמו תיעוד בהארד-קופי, זה דורש ממך פעולה אקטיבית שחוזה מראש את השינוי.
    שוב, זה הכל בר-פתרון, לדוגמא יוזמה שמתעדת כל אתר שמגדיר עצמו כמקור "חדשות" ככה שבעצם יהיה לך "פרינט-סקרין" זמין של כל כתבה בכל נקודת זמן. העניין האו שצריך לדאוג גם לפתרון לסוגיה הזאת.
    אחרת לך תוכיח שאנחנו לא תמיד היינו במלחמה עם יורואסיה.

  7. גיל וגדי: ראשית, בואו נדגיש קודם שמדובר בתוצר לוואי (משמח, אבל מקרי) של טכנולוגיית הדפוס, ולא מאפיין מרכזי של העיתונות הכתובה. כלומר, מבחינת העיתונות עצמה, הארכיון הטבעי שנוצר על-ידי איסוף עיתונים הוא לא פיצ'ר של העיתון.
    גם הארכיונים שקיימים כיום, גיל, הם תוצר של יוזמה פרטית של ארגונים (חלקם פרטיים וחלקם ציבוריים). אני בטוח שכל עיתון שומר ארכיון של עצמו, אבל הם לא מחוייבים לתת לציבור גישה לארכיונים הללו, ובאותה מידה כל עיתון יכול לשמור ארכיון גם של גרסאות של ידיעות שהתפרסמו בו, אם ירצה.
    הנקודה הזו, בכל אופן, פחות מטרידה אותי. כלומר, היא מאוד מטרידה אותי כאקדמאי, אבל לא מבחינת השמירה על תפקודה של מדינה דמוקרטית.

  8. פוסט מעניין וחשוב.

    עם זאת, אני מסכים עם אביב, שכתב שהעיתונות הדיגיטלית אינה מחליפה את הפרינט בכל הפונקציונליות שלו, וכאן טמונה בעיה לא פשוטה שהדיגיטל עוד לא פתר:

    נתחיל בזה, שאני מנוי היום על "כלכליסט", למשל, והניסיון להשוות בין האתר לעיתון המודפס הוא נואל וחסר טעם. הפרינט טוב בהרבה, יש בו כתבות ומאמרים מעמיקים יותר, יש בו כמה דברים נוספים שלא תמצא באתר – לא משנה כמה עמוק תחפש. והאמן לי – חיפשתי לא אחת צידוק להפסיק את המנוי על העיתון הזה – אך גיליתי שהוא פשוט טוב יותר.

    פונקציונליות נוספת היא נושא הניידות של הפרינט.
    על אף העובדה שאני יכול לרכוש טאבלט או לקרוא את הכתבות של העיתון בסמארטפון – אני לא עושה את זה. למה? כי המסך של הסמארטפון קטן מדי (ויש לי את אחד המסכים הגדולים בשוק. זה עדיין רחוק מלהספיק), ואין לי כסף או רצון להשקיע כרגע מעל אלפיים שקל בטאבלט. כך שאם אני רוצה לאכול או לשכב במיטה ולקרוא – אין לי את האפשרות הזו (אלא אם אגרור איתי למיטה את המחשב הנייד או מסך ה-24 אינץ' שלי. שתי אפשרויות שאני מעדיף לוותר עליהן). זה אולי נשמע קטנוני – אבל יש בזה יתרון מובנה חשוב ללא מעט אנשים, כולל עבדך הנאמן.

    וכפי שכבר ציינו כאן לפניי – ההנגשה של אנשים מעוטי יכולת למידע אינה טריוויאלית, ואינה כה פשוטה. היא דורשת צעדים שאני בספק אם יש למנהיגי המדינה שלנו רצון ליישמם. יתרה מכך, ככל שאני מסתכל ושמוע עוד דעות – אני רואה שלביבי וממשלתו יש אינטרס חד מאוד לא להנגיש את המידע לציבור מעוט היכולת. ציבור זה הוא ציבור המצביעים העיקרי של ביבי וחבריו. שטיפת המוח שהם מעבירים את הציבור הזה מאפשרים להם להמשיך ולשלוט ולהתל בהם. העובדה שאין לאנשים רבים מציבור המצביעים של ביבי אפשרות להשוות את אמירותיו עם המציאות, היא אחד ממקורות כוחו.

  9. נתונים די מדהימים. זה נתונים של השנה? אשמח אם תוכל להפנות למקור.

סגור לתגובות.