אני סקפטי (and so should you)

ברוכים הבאים לפינתנו "דובי שורף גשרים". והפעם: אוןלייף.

אתמול קיבלתי שיחת טלפון ממספר לא מוכר. בצד השני הייתה עורכת כלשהי באתר "אוןלייף" שלא נחשוף כאן את שמה. בעבר פרסמו אוןלייף את הפוסט שלי על "גל האונס". ((אפרופו, שמתם לב שהגל חלף עבר לו ואין יותר אזכורים בעיתונות לגבי מקרי אונס, שלא לדבר על גרפיקה מיוחדת וכותרות בעמוד הראשון? אני בטח לא אגלה לכם סוד אם אגיד לכם שזה לא שנשות ישראל יכולות פתאום להרגיש בטוחות ברחוב. זה פשוט שהתקשורת עברה להתעסק בסנאי חדש.)) בעקבות זאת נכנסתי אצלם כנראה למגירה של "גבר פמיניסט", והם כבר הזמינו ממני טור אחד על הורות. אז אתמול העורכת הציעה לי נושא חדש לכתוב עליו: לטענתה, נערך מחקר חדש שטוען שלחפצון נשים יש בסיס אבולוציוני. נחרתי בבוז. זו נשמעת טענה דבילית ובלתי ניתנת להוכחה. הסכמתי לבחון את הנושא, והעורכת חיש קל שלחה לי קישור לאיזה אתר חדשות אוסטרלי (כן) שככל הנראה מרכז כל מיני פרסומים של סוכנויות ידיעות. רפרפתי על הכתבה הקצרה וחזרתי לעורכת: הם לא אומרים שום דבר על אבולוציה, קבלתי. ואני בטח לא מתכנן לכתוב טור ביקורת על מחקר בלי שהמחקר יהיה לפני ובהסתמך על מקור רזה כל-כך. העורכת עוד ניסתה להפציר בי ולהסביר לי שהמחקר הזה הוא רק מקפצה לדיון רחב יותר על חפצון נשים. אבל מה אני יודע על חפצון נשים שלא נאמר כבר מיליון פעם על ידי אנשים שחשבו על הנושא קצת יותר ממני. "אני לא חושב שיש לי יותר מדי דברים חכמים להגיד על זה." כתבתי לעורכת, וויתרתי על התענוג.

ובכן, מסתבר שיש אנשים שזה שאין להם שום דבר חכם להגיד על משהו לא ממש מפריע להם להגיד את זה בכל זאת.

טל לוין, מבקרת מחול וסטודנטית לתואר שני בפילוסופיה, מכנה את המחקר "גזעני", וזה מה שיש לה להגיד עליו (להזכירכם, אחרי קריאה מדוקדקת של תיאור קצר של המחקר באתר חדשות אוסטרלי. לא שיש לי משהו נגד אוסטרלים):

אבל המחקר לא מוכיח שום דבר, חוץ מאת מצב העניינים הקיים. איך הגענו הנה? למה הגענו הנה? האם טוב לנו כאן? ואיך אפשר לשנות את המצב? אלה כבר כנראה שאלות למחקר אחר. אבל החוקרים לא מסתפקים בטענה הזאת, אלא רוצים לבסס אותה כעובדה פסיכולוגית, משהו שקשור לדרך הבסיסית שבה המוח שלנו עובד. ואם המוח שלנו עובד ככה, אז כנראה שאי אפשר לעשות משהו בנדון.

"ככה זה במוח"? אהה, אז למה לא אמרתם?

למה הדבר דומה? למחקרים בהם מראים לקבוצת מיקוד תמונות של מזרחיים ואשכנזים, ושואלים מי יותר מסוכן. הרי לא היה עולה על דעתו של אף חוקר להעמיד שאלה כזאת במבחן, ולא היה עולה בדעתו של אדם שפוי לקבל כעובדה את תוצאות המחקר.

 ה"ככה זה במוח" הוא נשק יום הדין של המדע בימינו, והוא נשלף לא פעם כשעושים מחקרים מגדריים. זהו ניסיון, תמים לכאורה (לכאורה מאוד), להצדיק מיני אפליות וסטטוס קוו חמור שבו העולם מתחלק לסובייקטים בעלי יכולת להביט, וכל אלה שאפשר להביט בהם – ושזוהי גם מטרתם. אגב, עוד לא התחלנו לדבר על כל הקבוצות באוכלוסייה שהמבט המחפיץ אפילו לא רואה אותן, ושהיותן "בלתי נראות" מאפשרת לגרש, לרמוס וגם להרוג אותן בלי שאף אחד ידבר.

טל לוין, ככל הנראה, לא טרחה אפילו לקרוא את האבסטרקט של המאמר, שלא לדבר על המאמר עצמו (כסטודנטית לתואר שני אני בטוח שיש לה גישה לכתבי עת דרך ספריית האוניברסיטה שלה, ואם לא אסור היה לה לכתוב טור כה נחרץ על מאמר שלא קראה). אבל גם אם עוד איכשהו הייתי יכול לסלוח על זה, הרי שבטח שאי אפשר לסלוח על כך שטל לא קראה אפילו את התיאור הקצר באותו אתר חדשות אוסטרלי, כי רזה ככל שהתיאור יהיה שם, לפחות הוא לא מוסיף דברים שלא קיימים. כאמור, המחקר אינו רומז אפילו על הסבר אבולוציוני, כמו גם התיאור שלו באתר החדשות. למעשה, כשקוראים את המאמר עצמו ברור לחלוטין שגם החוקרים חושבים שמקור החפצון הוא חברתי ולא ביולוגי. ולא רק זאת שהם לא חושבים ש"אי אפשר לעשות משהו בנדון", הרי שהם ביצעו את המחקר בין השאר כדי לתת כלים לחברה להתמודד עם החפצון הנשי ולצמצם את מימדיו. למרבה האירוניה, לאור המשפט האחרון בקטע המצוטט לעיל, החוקרים אפילו מקדישים מקום בדיון לשאלה של החפצת קבוצות מיעוט מוגזעות.

אז מה קרה? לוין ככל הנראה לא שמעה על כלל האצבע של הטענות הפמיניסטיות: כשפמיניסטית אומרת משהו שנשמע לא אמין, היא כנראה טועה. לוין שמעה את מה שאמרה לה העורכת, וזה נשמע לה כל כך מוצלח כטיעון כנגד השוביניזם המובנה של המדעים, שהיא שכחה שסקפטיות בריאה מופנית לא רק כלפי מחקר מדעי, אלא גם (ובעיקר) כלפי טענות שאינן מגובות ב–נו–עובדות. יש משהו אנטי-אינטלקטואלי, אפילו, הייתי אומר, בטור של לוין. "על זה אימא שלי הייתה אומרת בוקר טוב אליהו! באמת היינו צריכים פרופסור באוניברסיטה כדי לדעת שחוקי היופי משועבדים כולם לנקודת המבט הגברית," כותבת לוין בזחיחות שבמבט לאחור נראית יותר ויותר פאתטית. אילו לוין לפחות הייתה עושה מה שהעורכת המליצה לי לעשות, ומשתמשת במחקר שהיא לא קראה רק כמקפצה כללית לדיון על החפצת נשים. אבל במקום זאת בחרה לוין דווקא בנתיב הגרוע ביותר: היא לקחה מחקר שהיא לא קראה והשתמשה בו כבסיס להאשמה כללית כנגד כלל המחקר המדעי בסוגיות של זהות:

השאלות המדעיסטיות לכאורה (ושוב – מאוד לכאורה) צריכות לפנות את מקומן לשאלות אתיות ופוליטיות. זהו השיח היחיד שמן הראוי לקיים על שוויון בין המינים, מבלי ליפול ולהתבלבל עם טענות על איך המוח שלנו עובד.

בכך היא חושפת שוב את בורותה, בדיוק כפי שעשתה כמה פסקאות למעלה כשטענה נחרצות שאיש לא יציג בפני נבדקים תמונות של מזרחיים ואשכנזיים וישאל מי יותר מסוכן. בודאי שעושים מחקרים כאלו (אם כי, בכל זאת, טיפה יותר מעודנים). אבל המטרה, כמובן, היא לא לבדוק איזו עדה יותר מסוכנת (אם היינו רוצים לבדוק את זה, היינו אוספים נתונים על פשיעה, לא שואלים אנשים מה הם חושבים. איזה מין מתודולוגיה זו?), אלא כדי לגלות את הגזענות הסמויה שלנו ולהבין כיצד היא עובדת ואילו תהליכים מניעים אותה.

הטענה כאילו לדעת מה המכניזם הנוירולוגי שמאפשר חפצון של נשים זה איכשהו "רע", דורש חוסר הבנה טוטאלי של השיטה המדעית בפרט ושל חשיבה רציונלית בכלל. בודאי שאפשר להעביר ביקורת על מחקר שיטען שמשהו הוא "ככה" כי "ככה", ולכן מעטים הם המחקרים שיטענו זאת. אבל להעביר ביקורת על עצם הרעיון של מחקר שיבדוק האם משהו הוא כפי שאנחנו טוענים שהוא או לא ויתן לנו עוד מידע על מאחורי הקלעים של המשהו הזה? וכל זאת, כאמור, מבלי אפילו לטרוח לקרוא את המאמר הלא ממש מסובך הזה.

יש עכשיו קמפיין פרסומי כלשהו שמשתמש במילה "סקפטי" כמשהו שלילי. סקפטיות היא סם החיים של העולם שלנו, משום שהיא המאפשרת את כל ההתפתחות המדעית והטכנולוגית מאז… ובכן, מאז המהפכה המדעית. סקפטיות מובנית לתוך השיטה המדעית עצמה. אבל חייבים להפעיל אותה על כל טענה, ורק באופן מושכל. אי אפשר להיות סקפטי לגבי מאמר מדעי בלי לקרוא אותו, ומצד שני לקבל קביעה של עורכת (שגם לא קראה את המאמר) כתורה מסיני בלי לבדוק אם היא, כאילו, טועה.

 —

חשוב לי להבהיר: אין לי שום דבר נגד אוןלייף. לא מדובר פה בבעיה ייחודית להם, אלא במשהו שפושה בכל הכתיבה בתקשורת על נושאים מדעיים, שנעה בין סנסציוניות חסרת פרופורציות לביטול אנטי-אינטלקטואלי, כאשר שני הסוגים מאופיינים באי הבנת (ולעיתים אי קריאת) המחקר המקורי או אפילו מקור בר סמכה שיכול לתקצר אותו לשפת אנוש. במקרה יצא לי להחשף לתהליך מבפנים במקרה הזה. אבל הוא קורה, בווריאציות שונות, בכל רחבי עולם התקשורת.

15 תגובות בנושא “אני סקפטי (and so should you)”

  1. קראתי את המאמר והוא באמת היה נראה לי מוזר וירוד. לא הקדשתי לו יותר מדי מחשבה. תודה על הביקורת

  2. הבעיה בכל הדיון בנושאים האלה של שנאה\חיפצון ובכלל כל היחס לזר (אם זה מבחינה מגדרית או כל בחינה אחרת). זה שהוא נגוע במוסרניות, שיפוטיות והרצון לחנך את בני האדם. זה לא שהדברים האלה לא לגיטימיים אבל הם פוגעים מאוד ביכולת לראות את המציאות כפי שהיא שדורשת להסתכל על העובדות בצורה קרה, בלי לשפוט אם זה טוב או לא טוב. לפני שמחליטים מה צריך לעשות ולאיזו מטרה.
    השיפוטיות הזאת מעוותת את תפיסת המציאות- אחת הצורות האפשריות היא שאנשים שלא רוצים להראות רע מסתירים את התכונות ה"רעות" ואנשים שנהנים מפרסום שלילי וקונטרוברסליות מוציאים אותן החוצה.
    אפשר להעריך ששנאת הזר, ראיה באחר "אובייקט מיני", פחד מהשונה ומתח בין תרבויות טבועים עמוק בטבע שלנו, הנכונות שלנו להכליל ממידע חלקי זאת יכולת ששימשה אותנו בעבר ותשמש אותנו בעתיד. מי שבאמת רוצה להתמודד עם הסוגיות האלה, צריך להוציא אותן כמה שיותר אל האור. אנחנו צריכים להבין באמת למה בני אדם פועלים כפי שהם פועלים, בלי האשמה או סלחנות.
    המקום של המוסר ושל השיפוט יכול לבוא רק אחרי שאנחנו באמת מבינים. כמובן שאסור להתבלבל בין הבנה וסלחנות. המצב ההפוך מביא לכך ששוביניסטים נשארו שוביניסטים, הם פשוט יודעים מתי אפשר ומתי אי אפשר לבטא את דעותיהם אם הם חכמים.
    \

  3. השאלה למה שנחייה באשלייה שהגוף הזה נועד ליותר ממה שדרווין דרש ממנו לסלקציה שהוא ברא בחסד ובהומור את היקום? זה נס שהצלחנו ליצור תרבות עם כל כך קצת הטרדה ויחס שווה כלפי נשים בעודינו בנויים בדיוק לאותה מטרה. בכלל שאם לא מחשיבים את הח"כים, שיעורי האונס נמוכים מאוד!

    ובנימה רצינית יותר, כל הכבוד. אסור להיכנע לעיוותי המציאות של התקשורת. זה מזכיר לי שניסו למכור לנו ש"זן" הבלונדיניות נכחדות לפני כמה שנים…

  4. קודם כל, יישר כוח על הדבקות באמת.

    עם זאת, נדמה שאין הרבה טעם בניסיון לבחון אמירות פמיניסטיות בקריטריונים מדעיים -"נו-עובדות". כידוע, זרמים ("רדיקליים") בפמיניזים, שנשענים על "תיאוריה ביקרותית", סוברים שהמדע איננו כלי לחשיפת האמת – שהרי האמת המדעית היא ממילא שפחה של הגברים – אלא מכשיר תעמולה לעיצובה של האמת.

    ולוין אומרת את זה בפירוש, בציטוט שהבאת, שלמעשה אומר: אל תבלבל אותי עם עבדות מדעיסטיות, באמש'ך, השיח היחיד שראוי להתקיים הוא זה שבו בודקים מי צועק יותר חזק פוליטיקה ואתיקה.

    ומנגד, אתה אומר: "הטענה כאילו לדעת מה המכניזם הנוירולוגי שמאפשר חפצון של נשים זה איכשהו "רע", דורש חוסר הבנה טוטאלי של השיטה המדעית בפרט ושל חשיבה רציונלית בכלל."
    כאן יש חשש לחוסר הבנה שלך: דומה שהגברות שאתה מבקר, מלב הפמיניזים הרדיקלי, לא מעוניינות בשיטה המדעית או בחשיבה רציונאלית (זה הרי גברי). הן, ככל הנראה, לא מעוניינות לדעת מה המכניזם לחיפצון האישה או למשהו אחר. לדידן, צריך לדעת משהו אם ורק אם הוא משרת את המטרה הפוליטית של התנועה הפמיניסטית. כי אם משהו לא משרת את התנועה, הרי שהוא ממילא אי-אמת.

    כמובן שיש גם פמניסטים/יות אחרים/ות שמבחינות בין מדע ופוליטיקה ושעליהם כנראה אתה נמנה. ומאחר שבשלב זה (עד שתהיה ח"כ) אתה מחויב יותר לאמת המדעית, טוב שקיימת את הכלל האצבע הראשון של מדענים: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב".

  5. טל לוין מזכירה לי את הבחורה שהגיעה לפני כמה שנים לקהילת האתיאיזם בlivejournal וטענה שדוקינס הוא שוביניסט כי הוא לא התייחס לנושאים פמיניסטיים בThe God Delusion. בפתילי התגובות היא גם התייחסה להגיון ככלי גברי שנשים "לא צריכות" להשתמש בו כי הוא מנציח את ההגמוניה הבורגנית-פטריארכלית(בערך במילים אלו).

    אחרי די הרבה דין ודברים וקיתונות רבים של ביקורת שהיא חטפה היא הודתה שכל המטרה שלה בטענה הזו היה לעורר פרובוקציה. טל לוין נשמעת כמו "פמיניסטית" מהזן המדוייק הזה- שכל מה שמעניין אותו זה לעשות גלים, וכמה שיותר יותר טוב. זה מצער, כי הזן הזה הוא בדיוק הזן שמוציא לפמיניזם שם רע, בניגוד לפמיניסטים ופמיניסטיות יותר שקולים שלא מנסים לעשות פרובוקציות לשם הפרובוקציה אלא ליצור דיון ציבורי טוב ושינוי בחברה לכיוונים שיעצימו נשים.

  6. אני לא מבין למה אתה משאיר את שם העורכת נסתר. כרגע כל החיצים על חיפוף בעבודה מופנים כלפי טל לוין, ואפס כלפי העורכת שאישרה לה לכתוב ג'בריש. זה לא כך כך "לשרוף גשרים", זה אפילו מרגיש כמו "לשרוף את המתחרים".

  7. כדי להבהיר: מטרת הטור הזה היא לא לעורר דיון "בואו נצחק על פמיניסטיות". אני רואה בעצמי פמיניסט, וגם לפמיניזם הרדיקלי יש הרבה תובנות חשובות שהוא תרם לשיח בנושא מקום הנשים בחברה.

    בני: כותבת הטור חשפה עצמה באופן ציבורי ולפיכך אין סיבה שלא להתייחס אליה בשמה, למרות שכפי שכבר אמרתי, הביקורת אינה נוגעת לה אישית כאדם. העורכת לא נתנה לי רשות לחשוף את זהותה, ולא חשפה עצמה בעצמה. אני לא מבין איזו תועלת תביא חשיפה שכזו. זהות העורכת פשוט לא רלוונטית לנושא בשום צורה.
    על איזה "מתחרים" בדיוק אתה מדבר? הבלוג שלי לא מתחרה באף אחד.

  8. בנוגע לפמיניזם ולמדע: גם בתגובות כאן יש פלקטיות יתר. לצד זרמים בפמיניזם שמערערים על ההגמוניה של הרציונליות המדעית (ואת הוויכוח הזה אי אפשר לנהל לגמרי בתוך השיח המדעי), יש זרמים שמבקרים את המדע באופנים רציונליים למהדרין. למשל העובדה שעדיין רוב האקדמאים והמדענים הם גברים, ולמשל העובדה שהמערכת האקדמית והמתודה המדעית והפסודו מדעית משמשות שוב ושוב להנצחת המצב הקיים בעזרת גופשנקה מדעית. לא צריך להרחיק עד תיאוריות הברירה הטבעית של הנאצים, מספיק לבקר במרכז דיין בתל אביב.

    בנוגע לביקורת עצמה: מהתיאור שלך נשמע שהיה צורך דוחק באייטם ואחרי שמר ק' סירב לכתוב, רצו לחפש מישהי שתכתוב את זה מהר. זה קורה גם בכלי תקשורת יותר יומרניים מאון לייף; כשיש טור קבוע שצריך להאכיל בזמן, לפעמים נאלצים להתפשר על האיכות.
    נכון, חשוב לשאוף לדיוק בכל הזדמנות, אבל בביקורת כזאת היה אפשר גם להציץ בשניים-שלושה טורים אחרים של לוין, אם יש, או לבדוק אם האתר נוטה לחפף או שזאת מעידה יוצאת דופן.

  9. אני אסביר את כוונתי:
    אם הייתי מאמין שאונלייף משלם לכותבים שלו סכום אמיתי (ולא שוטף פלוס שלוש מאות וקרדיט), ואם הייתי ציניקן איום ונורא שקורא את הפוסט, כך הייתי מפרש אותו.
    "דובי אומר שהוא שורף גשרים עם אונלייף, אבל הוא נמנע מלפרסם מי ביקש ממנו לחפף בעבודה. מה שכן, הוא מוכן להעביר ביקורת על מי שכן פירסם את הטקסט. כלומר, דובי דואג לפגוע במוניטין של הכותבים האחרים ולוודא שפעם הבאה ייענו לדרישות שלו".

    כמובן, אני לא חושב שאונלייף משלמים למישהו, וגם קשה לי להאמין שזאת הייתה כוונתך. ובכל זאת, האחריות על החפיפניקיות של הטור היא של העורך.

  10. דובי – תודה על עוד פוסט מרתק.
    אני חושב שכל הדיון הזה על החפצה יצא מזמן מפרופורציות. למרות שאני מגדיר את עצמי כפמיניסט, אני חושש שנשים רבות חוטאות בצביעות כשזה נוגע לנושא ההחפצה – ונורא ביותר – בחוסר הומור בסיסי.

    האם הגברים אינם מוחפצים ע"י נשים? ברור שכן. ואפילו לא פחות.

    דוגמאות? מכל כיוון אפשרי: מסיבת רווקות לא כוללת במקרים רבים חשפן עם קוביות בבטן? ומה עם הפרסומות של דיאט קוקה קולה ושל אולד ספייס, שמראות רק גברים מזן מאוד מסויים, שלרוב כולל שרירים מעוצבים למשעי? וזה עוד לפני שדיברנו על פסרומות לבשמים, שלטי חוצות של חברות אופנה וכו'.

    העובדה שהגברת לוין לא טרחה אפילו לקרוא את המאמר היא לא פחות ממביכה בעיניי. והעובדה שהעורכת – שמקבלת שכר על עבודתה – לא טרחה לבדוק את העובדות בעצמה, היא בושה. לא פחות. במיוחד בימים שבהם כותבי טורים ועורכים בעיתונים וערוצי טלוויזיה כמו ה"ניו יורק טיימס", ו-CNN הולכים הביתה ונאלצים להתנצל בבושת פנים (על כך שביישו את עצמם, את מקום עבודתם ואת משפחתם) על העתקות ממקורות זרים והמצאת ציטוטים שלא היו ולא נבראו…

    היה נחמד אם מישהו בארץ היה מעתיק את הנורמות האלה לעיתונות החפיפניקית הישראלית.

  11. גיא, שים לב שאתה מדבר על סיטואציות מאד ממוקדות שבהן המחופצן בוחר להעמיד את עצמו במצב הזה (חשפן או דוגמן), להבדיל ממצב בו נשים נאלצות לספוג יחס מחפצן ללא בחירתן – ברחוב, במשרד, בתור לבית המרקחת. זה כשלעצמו מעיד על חוסר השוויון.

סגור לתגובות.