מיסים, אמון וסולידריותhere be dragonsראשי

תגובות

מיסים, אמון וסולידריות — 22 תגובות

  1. א. כדאי גם להזכיר שהמשפט המפורסם – "ממשלות הן ארגונים בירוקרטים מנופחים יתר על המידה שלא מסוגלים לעשות כמעט שום דבר באופן יעיל, ולכן עדיף שיעשו את המינימום ההכרחי" – הוא לא אקסיומה אאוקלידית, אלא טענה אמפירית, שאפשר – ולא מאוד מסובך – למדוד אותה במציאות.
    ושהממצאים מראים שהיא לא מחזיקה מים. כלומר, כמובן שיש הרבה מאוד ממשלות שהן ארגונים ביורוקרטיים וגו', אבל יש גם ממשלות שאינן כאלה.

    ב. אתה צודק מאוד שאי אפשר לדבר על הערך של חוב לאומי בלי לדבר על סיכויי ההחזר של החוב הזה, ועל השאלה במה הוא מושקע.
    אבל חייבים להוסיף לשאלה הזו את ההנחה הקיינסיאנית – לפיה הגדלת החוב, כשלעצמה (בתנאים מסויימים) תגרום לגידול בפעילות החברתית במשק ולכן גם לגידול בהכנסות ממסים ולצמצום החוב.

  2. על סמך הפוסט של כ"ץ, אתה מציג את אי-האמון בממשלה כדלק שמניע את הניאו-ליברליזם, ואז טוען שלכן זה מצידו שואף באופן ציני אף להגדיל את אי-האמון.

    אבל מפה לומר ש"אין שום הגיון למנוע מהמדינה מעורבות בכלכלה אלא אם אנחנו מניחים כהנחת יסוד ש" זה כבר מוגזם. יש לפחות שני נימוקים אחרים (שאני מכיר) בידי הניאו-ליברליים שמצדיקים את הממשלה הקטנה שתעשה "את המינימום ההכרחי", גם כאשר יש אמון בכוונותיה הטובות.

    הנימוק הראשון מתייחס לשוק החופשי כאל נקודת אופטימום כלכלי, ולפיו כל התערבות ממשלתית בהכרח תסיט אותנו ממנו. (כמובן שהם יסכימו שיש מקרים יוצאים מן הכלל אבל כעיקרון ירצו התערבות מינימלית).

    הנימוק השני מתייחס לחירות האישית כאל אידאל, וטוען שכל פעולה של הממשלה בהכרח מגבילה חירות זאת.

    לדעתי חלק נכבד מהניאו-ליברליים תומכים בתפיסת עולם זו מנימוקים אידאולוגיים אילו, ואין לי סיבה להאמין שזה לא המקרה של ביבי נתניהו וההנהגה הנוכחית.

  3. אוקיי, אני לא באמת חושב שאת ההנהגה הנוכחית מעניינת חירות הפרט, אבל הנימוק הראשון אולי כן.

  4. הנימוק הראשון שנתת (אופטימום כלכלי) הוא בדיוק הנחת היסוד המדוברת. כביכול הממשלה בהכרח פחות יעילה מ"השוק" בכל דבר, ולכן עדיף לקצץ בשירותים ולאפשר ל"שוק" להציע אותם יותר בזול.

  5. הנחת היסוד הליברלית איננה שהממשלה יעילה פחות מהשוק בכל דבר, אלא שתכנון מראש יעיל פחות מהשוק בכל דבר.

    כמו שכבר הצביעו אחרים לפני, זו לא שאלה של אי אמון בכוונות הממשלה, או ביכולת שלה, אלא אי אמון היכולת של גוף כלשהו לתכנן מראש הקצאת משאבים מיטיבית יותר ממנגנון השוק. האמון ברצון הטוב יכול להיות קיים או שלא קיים. השאלה היא האמונה ביכולת של גוף מרכזי לנהל הקצאת משאבים יעילה במערכת מורכבת כמו מדינה.

    ודוק, שההנחה הליברלית איננה שהקצאת המשאבים היא בהכרח האידיאלית, אלא רק יותר טובה מהאלטירנטיביות.

    יעילות איננה חזות הכל ואיננה כוללת תפיסות מוסריות (לדוגמה יתכן שעניין השתלת אברים היה יכול לעבוד יעיל יותר במסגרת שוק קפיטליסטי של אברים, אבל הבעיה המוסרית הכרוכה בכך תמנע מאיתנו להעדיף פתרון כזה) וכמו כן למנגנון השוק יש בעיה קשה בתמחור עלויות של משאבים "חופשיים" (כמו אוויר, מים ואיכות סביבה) ולכן מנגנון ליברלי קפיטלסטי טהור איננו מקום טוב לחיות בו בדיוק כמו מנגנון תכנון מראש סוציאליסטי טהור.

    האמת, כרגיל, היא איפשהו באמצע. מה שליברלים אומרים בגדול שצריך להשאיר לממשל את ההתערבות בשאלות של מוסר ותמחור של משאבים "חופשיים" (כמו קנסות על מזהמי אוויר). התערבות מעבר לכך היא, פוגעת ברווחה של כולנו משום שהנסיון לתכנן מראש פשוט כושל לעבוד ביעילות כמו מנגנון הקצאת המשאבים של השוק.

  6. מצטרף לדברי נדב, ומוסיף: יש הבדלים גדולים לא רק בין ממשלות, אלא גם בין פעילויות. יש פעילויות שהראיות מצביעות על כך שממשלות עושות טוב יותר מהשוק – מערכת בריאות היא הדוגמא הקלאסית, ויש, פעילויות שהראיות מראות שממשלות לא ממש מככבות בהן – כמו לבחור את הסקטורים או החברות המבטיחות ביותר לצמיחה (ולכן, למשל, צריך לבטל, מזמן, את כל ההטבות במסגרת החוק לעידוד השקעות הון). אני לא חושב שאפשר להסתכל לנתונים בעיניים ולהגיד בפנים רציניות שהממשלה תמיד תעשה עבודה פחות טובה מהשוק.

  7. לגבי פרוייקט וולטייר: במדור "דבר אחר" ז"ל היה פעם צילום של פאנל מתדיינים על המצב לפני ואחרי. בתמונה של "לפני" יושבים כל מיני נכבדים עם תארים מכובדיםה( ראש תח"ת למשל) בחליפות ועניבות. בתמונת ה"אחרי" הם כולם שרועים בערימה של גוויות (והשמות משתנים ל'תנצב"ה הי"ד וכן הלאה) . סתם נזכרתי בזה משום מה ..

  8. קודם כל, אני שמח שמצאת את הבלוג שלי מעניין, זה כבוד גדול. כמו כן, שמי הוא אורי כץ ולא אורי כ"ץ (למה לא כהן צדק? סיפור משפחתי ארוך ולא מעניין במיוחד שהתרחש אי שם במאה ה 19…). ועכשיו, לתגובה.

    אני חושב שניאו-ליברלים אמיתיים (או, כפי שהם מעדיפים לקרוא לעצמם, "ליברלים") היו נפגעים מכך שאתה מסווג אותי בתוך קבוצתם. מעבר לעניין האילוצים הפוליטיים כתבתי לא מעט רשומות שכלכלנים משיקגו היו מתקשים לקבלן, למשל זו:
    http://orikatz.wordpress.com/2011/12/21/%D7%94%D7%95%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%A9%D7%95%D7%A7-%D7%94%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94/
    מצד שני, אני בהחלט תומך בממשלה קטנה ומיסים נמוכים, ונושא השוויון לא מטריד אותי במיוחד ברמה העקרונית.

    אני חושש שטענותיך בדבר הגדלת החובות אינן מבוססות. במקרה תחום המחקר שלי הוא התפר שבין השכלה לצמיחה כלכלית, ואחד הממצאים משלל מחקרים הוא שהשקעות כספיות בחינוך לא ממש משפרות ציונים של תלמידים או משפרות ממש מעט, ושבאופן כללי הקשר בין השכלה לבין צמיחה הוא לא חזק כל כך (אין קשר בין שנות לימוד ממוצעות באוכלוסיה לבין צמיחה, יש קשר בין ציוני תלמידים במבחנים בינ"ל אבל לא ברור אם זו קורלציה או סיבתיות).

    ברמה העקרונית אתה בהחלט צודק – אם היינו יודעים בוודאות שהשקעה מסויימת תניב צמיחה ברמה כזו שתאפשר לכסות את החובות זה היה רעיון לא רע בכלל. ברמה הפרקטית, אף אחד לא יודע איך לעשות זאת (כן, גם כלכלנים. אבל אל תגלה לאף אחד, כי אז לא ירצו להעסיק אותנו…). הצמיחה בישראל נובעת במידה רבה מגורמים שלא תלויים בנו, כגון מצבה של אירופה וארצות הברית או החששות לגבי בועת נדל"ן סינית, והאופק בשלב הזה נראה קודר למדי. אין שום הבטחה שהשקעה בתשתיות או בחינוך תחזיר את עצמה, גם אם נבנה כאן יופי של רכבות במאות מיליארדי שקלים המשק הישראלי יתרסק אם הייצוא יתרסק, והוא יתרסק עוד יותר מהר כי יהיו לנו חובות. בכל הקשור לצמיחה חשוב לזכור שמה שנכון למדינות גדולות כגון ארה"ב לא בהכרח נכון למדינות קטנות, ומה שנכון למדינות עולם שלישי לא בהכרח נכון למדינות מפותחות.

    אני לא מסכים איתך שרמת האמון במדינה קשורה לשיטה הכלכלית. לאמריקאים יש רמת אמון גבוהה במוסדות המדינה שלהם, למרות שרבים מהם ליברלים מבחינה כלכלית, בעוד שליוצאי מדינות קומוניסטיות לשעבר אמון אפסי במשטרי המדינות שלהם. חוסר אמון לא גורר ניאו-ליברליזם, מכיוון שניאו ליברליזם מושתת על האמונה כי קיים ממשל שיכול לאכוף חוזים. בלי ממשל שיכול לאכוף חוזים, כך יגיד לך כל מעריץ צעיר של מילטון פרידמן, אין כלכלה, אין קפיטליזם, אין סוציאליזם, אין כלום, ושיעור המס ושאר הדברים לא חשובים בכלל. יש אפריקה (ליתר דיוק, החלקים הגרועים יותר של אפריקה). זו גם כל הביקורת על ה"קפטילזם של מקורבים" שיש בכל מני ארצות עולם שלישי. קפיטליזם של מקורבים אינו קפיטליזם.

    נכון, לליברל כלכלי יש פחות אמון ביכולתה של המדינה לנהל מפעל מאשר לסוציאל-דמוקרט ממוצע. אני מתקשה להאמין ביכולתה של מדינה המעורבת באופן עמוק במשק לפעול מבלי להיקלע למעשי שחיתות. אין לי אמון בכך שהפקידים הבכירים והפוליטיקאים יוכלו לנתב בכוח האינטליגנציה העליונה שלהם את המשק לעבר עולם טוב יותר, ואני מעוניין שהם יתמקדו בעיקר בטיפול בכשלי שוק שונים ובנושאים לא כלכליים.

    אבל "אמון במערכת" הוא מושג רחב הרבה יותר מאשר אמון ביכולתם של פקידי ממשלה ופוליטיקאים לבצע משימה ספציפית כזו או אחרת. במדינה שבה לא קיים אמון כזה, יזמים לא יקימו חברות, אנשים משכילים ינסו להגר לחו"ל, כולם ינסו להתחמק ממיסים, ובתי משפט לא יוכלו לאכוף את קיומם של שווקים חופשיים באמת. לא הייתי רוצה לחיות במדינה שנראית כך, ולכן מטרתי אינה לפגום באמון של האזרחים במדינה. ההפך, ליברלים היו רוצים שלאזרחים יהיה אמון במערכת על מנת שירגישו חופשיים לבצע פעילות עסקית ולחתור לרווח.
    לפי מיטב הבנתי הקונצנזוס בקרב הכלכלנים הוא שההבדל המרכזי בין מדינות מוצלחות יותר למדינות מוצלחות פחות הוא מוסדות, לא אידיאולוגיה. מוסדות כגון בתי משפט, רשות להגבלים עסקיים, מס הכנסה, משטרה, מערכת חינוך סבירה ועוד. נדרש אמון של האזרחים במוסדות הללו.

    "…מעולם לא הייתה באמת סולידריות בחברה הישראלית. הייתה אליטה שדאגה לעצמה. מה שאנחנו ה"אחוס"לים" חווים כ"אובדן הסולידריות" אינו אלא אובדן הפריבילגיות שלנו ועלייתן של קבוצות אחרות בעלות פריבילגיות מהפריפריה."
    אני בהחלט מסכים. לא איבדנו את הסולידריות, אלא את השלטון. מגמות דמוגרפיות הובילו לכך שהכנסת של היום נראית שונה מהכנסת של לפני 20 שנים, וקבוצות הלחץ אינן רק הקיבוצניקים יפי הנפש וחברי ההסתדרות אלא גם מתנחלים וחרדים וכל מני אנשים שלא חושבים כמוני וכמוך. זה מעצבן.

    אני לא חושב שהמחאה החברתית הצליחה לנגוע בנקודה הזו. המחאה התחילה עם הקבוצה של השמאל הקיצוני (אני לא יודע אם המילה "קיצוני" מתאימה כאן, אבל הכוונה היא למפלגות שנמצאות משמאל למפלגת העבודה), שעד מהרה צירפה אליה את השמאל המתון ואפילו חלקים מהימין החילוני המתון. שם היא הגיעה להפגנות ה 400 אלף, זה היה השיא – ולא היו שם חרדים, חובשי כיפות סרוגות, רוסים, ערבים, היו מעט מאוד מזרחיים ו"מקופחים מסורתיים" מעיירות הפיתוח, ויחסית מעט אנשים מהפריפרייה. אח"כ המחאה איבדה את התמיכה של הימין החילוני המתון וחלקים גדולים מהשמאל המתון, ואולי זכתה בעוד כמה קולות של עיירות הפיתוח, אבל לא משהו משמעותי.

    רבים מאמינים שהסוציאל-דמוקרטיה מצליחה במדינות הנורדיות תודות ללכידות האתנית שמאפיינת אותם. אני נוטה להסכים עם טענה זו, לדעתי משטר קפיטליסטי יותר עדיף למדינות משוסעות שהקבוצות בתוכן ממילא לא מסוגלות להחליט על מטרות משותפות. בכל מקרה, גם בלי להכריע את וויכוחי הקפיטליזם-סוציאליזם יש הרבה דברים טובים שניתן לעשות, ולכן אני מעדיף לכוון את האש אל קבוצות הלחץ ולא לבזבז אותה על וויכוחים אידיאולוגים. אולי הגיע הזמן שנתמקד בדברים שעליהם אנחנו מסכימים (קיצוץ תקציב הביטחון, הפרדה בין דת ומדינה) ולא בדברים שעליהם אנחנו לא מסכימים, וכך אולי נוכל לחזור לימי ההפגנות של ה 400 אלף.

  9. אורי, אני אתייחס רק להערה האחרונה שלך: אני מסכים ש'רבים מאמינים שהסוציאל-דמוקרטיה מצליחה במדינות הנורדיות תודות ללכידות האתנית שמאפיינת אותם', אבל זה רק מוכיח שוב את העובדה ש'רבים מאמינים' זה לא ראיה לכלום.
    שבדיה היא המדינה עם אחוז המהגרים הגבוה באירופה.

  10. קודם לנדב, יש מחקרים המראים שככל שעולה מספר המהגרים בשבדיה, כך יורדת התמיכה של האוכלוסיה השבדית ב"מדינת הרווחה" – גם השבדים לא אוהבים לשלם מיסים בשביל "אחרים", גם הם לא אוהבים להיות "פריירים".

    ובאשר לפוסט,
    אני חושב שהצגת העמדה הליברלית כמי שמבוססת על חוסר היעילות של הממשלה ("ממשלות הן ארגונים בירוקרטים …"), היא בחירה בדרך הקלה מדי. זה כמו לתקוף את הטיעון הבטחוני של המתנחלים, כשברור שרובם פועלים משיקולים אידיאולוגיים ולא משיקולי ביטחון. הם רק טוענים לשיקולי בטחון כלפי אלו שלא מקבלים את הבסיס האידיאולוגי (אמוני/דתי) שלהם.

    הטיעון הליבראלי (למשל של האייק) בעד שוק חופשי איננו זה שהממשלות/הפוליטיקאים (לדורותיהם) שלומיאלים, לא-יוצלחים או מושחתים, אלא שכל קבוצת אנשים (ממשלה) לא תוכל לעולם להביא בחשבון את רצונותיהם והעדפותיהם של כל האנשים, בפרט במדינות פלורליסטיות. זה פשוט מידע רב מדי שמשתנה מהר מדי ולכן הוא לעולם איננו זמין למקבלי ההחלטות.
    במצב כזה, של אי-ידיעה עקרונית וכרונית, הממשלה (כל קבוצה) לא מסוגלת לקבל החלטות רציונאליות לגבי חלוקת המשאבים או "המחיר הראוי" של המוצרים.
    לדעת הליברלים, הדרך היחידה להגיע למידע הכלכלי האמיתי ולעשות בו שימוש מושכל, היא לתת לאנשים לסחור בשוק. המידע שמקבלי ההחלטות (בממשלה) צריכים, לא קיים עד שהוא מתהווה בשוק. ממשלות שמנסות "להמציא" מידע כזה, בהכרח פוגעות בחירותם של לא מעט אנשים.

    יש גם ליברלים שתהיה להם בעיה רצינית עם התביעה של הפוסט לסולידאריות בין כל אזרחי המדינה. כמובן, גם בשביל שוק חופשי צריך מידה מסוימת של סולידאריות (או לפחות סובלנות), אבל על מה אפשר לבסס ולטפח סולידאריות יותר עמוקה בין אנשים שיש בינהם תהום אידיאולוגית, תרבותית או ערכית? בטוח יש פערים כאלו בין החילונים לחרדים, למשל. אז אם נדרוש משתי הקבוצות האלו לטפח סולידאריות עמוקה בינהן, נדרוש מהם למעשה לוותר קצת (או יותר) על האידיאולוגיה שלהם – וזה, שוב, פגיעה בחירות שלהם לדבוק בה.

  11. שי: ראשית, אני אשמח לראות את המחקרים האלה. הם די מפתיעים, בהתחשב בעובדה שהתמיכה של השבדים במדינת רווחה היא לא ליניארית (ירידה בשנות ה-90, עלייה בשנות ה-2000).
    אבל בכל מקרה, זה לא משנה את העובדה שהטענה ש'לא ניתן לקיים סולידריות ומדינת רווחה במדינת הגירה' היא בעייתית. גם אם התמיכה של השבדים היום נמוכה מאשר בשנות ה-70', היא עדיין גבוהה משמעותית מבישראל, כך שיש לנו לאן להתקדם.

    לטענה השנייה שלך: היא לא ממש משנה את מהות הטענה. זה לא משנה *למה* ממשלות הן לא יעילות. בכל מקרה, זו טענה אמפירית (שלא מחזיקה מים במבחן המציאות, כמו שציינתי קודם)

  12. לנדב,

    אוכלוסיית הממלכה [השבדית] מונה תשעה ורבע מיליון איש בקירוב (נכון לאוגוסט 2008) וגידולה עומד על 0.02% לשנה. הרוב האתני בשבדיה הם השבדים, עם סקנדינבי, אשר מונים 86.7 אחוז מהאוכלוסייה. המיעוט האתני הגדול ביותר הוא השבדי-פיני, בני הדור הראשון והשני למהגרים פינים. מספרם הוא כחצי מיליון ורבים מהם חיים ליד הגבול עם פינלנד או באזורים האורבניים הצפופים של דרום-מרכז המדינה. בצפון המדינה מתגוררת קהילה של כ-14,600 סאמים.

    86.7% שבדים כאשר המיעוט הגדול ביותר הוא שבדי-פיני. לא הייתי יכול להקביל את זה למצב בישראל גם אם הייתי רוצה.

    אני לא יודע לגבי שבדיה, אלא לגבי נורבגיה שהיא יותר "רווחתית" משבדיה, שם שיעור ההגירה המוסלמית גבוה מאוד וזה גורם להרבה אנשים שאני בקשר על בסיס שבועי איתם להתחיל לפקפק ברעיון סבסוד העוני.

  13. דניאל: אין לי מושג מאיפה לקחת את הנתונים שלך. לפי היורוסטט, שיעור תושבי שבדיה שנולדו מחוץ למדינה הוא 14.7%. זה, כמובן, לא כולל מהגרים מהדור השני.
    אגב, טעיתי: בשוויץ ובקפריסין השיעור גבוה יותר. הדבר העיקרי שאפשר ללמוד מהטבלה הזו הוא שאין קשר בין שיעור הזרים במדינה לבין התמיכה במדיניות חברתית כזו או אחרת.

  14. קראתי קצת בבלוג של אורי כץ, ואני מתקשה להבין איך הוא עונה במשהו להגדרות שלך של ניאו ליברל, מעודן או לא. הוא טוען טענה שעיקרה, כמו שהעיר נדב, פוזיטיבית – לממשלות יש כל מיני תכונות שלא מאפשרות להן להשיג חלק מהמטרות שאנחנו רוצים שהממשלות ישיגו.

    אני לא רואה איך זה צורה מעודנת של זה:
    "סלימן, ואנשים רבים – רבים מדי – כמותו, הם היום אנשים שקופים, מיותרים, חסרי ערך. אך לא די בכך, שכן הדוגלים בשיטה יודעים גם שמדי פעם בפעם אותם אנשים חסרי ערך הופכים אף לעול ממשי, כאשר הם מרימים את קולם ודורשים להנות גם הם מפירות השגשוג הכלכלי. כדי למנוע זאת יש לשכנע את הציבור – כולל אותם "חסרי ערך" עצמם – לראות את עצמם כפי שהשיטה רואה אותם: כבלתי ראויים, כחסרי ערך"
    או:
    "מי שאינו מסוגל לתרגם את מאמציו ואת עמלו לערך שוק – קשישים, נכים, עולים, אמנים, חוקרים – הופך ליתיר מבחינתה."

    איך הטענה שממשלות הן בירוקרטיות ומנופחות ולכן עדיף שיעשו כמה שפחות היא עידון של התפיסה הזו?
    על דרך ההקצנה: האם הטענה שעדיף שהממשלה לא תפציץ את המתקנים הגרעיניים באיראן היא עידון של הטענה שלא נורא בכלל אם מיליון ישראלים יהרגו בפיצוץ גרעיני?

  15. המשפט האחרון בתגובה הקודמת לא מנוסח טוב. צריך להיות משהו כזה:
    האם הטענה שעדיף שהממשלה לא תפציץ את המתקנים הגרעיניים באיראן ***כי פעולה כזו לא תעכב משמעותית את הגרעין האיראני תחזק את משטר האיאטולות, וכן כיוצא בזה שיקולים שכאלה*** היא עידון של הטענה שלא נורא בכלל אם מיליון ישראלים יהרגו בפיצוץ גרעיני?
    האם זה ששתי הטענות מגיעות לאותה המסקנה – לא להפציץ את איראן, להקטין את הממשלה – נובע שהן כל כך דומות שאחת אינה אלא עידון של השניה?

  16. נדב, נדמה לי שכבר הצבעתי כאן על מחקרים שמראים קורלציה בין הומוגניות ותמיכה בהוצאה ציבורית (אני חושב שגם בשבדיה). אני אפילו מתפלא שצריך לגבות טענה כזו במחקר – כאילו זה יכול להיות מתאם הפוך. אז נגוון:

    "
    what makes this situation even more precarious for generous
    welfare states like Sweden is that immigration threatens to undermine the fierce spirit of egalitarianism that underpins the Nordic welfare system.
    "

    http://hpronline.org/world/political-economy/immigration-and-the-nordic-welfare-state-model/

  17. לא הפנית למחקר. הפנית לטור דעה (על במה מכובדת, אמנם), שעושה ספקולציה.
    כתבת 'יש מקרים'. אני מניח שלא תהיה לך בעיה לספק רפרנס.

  18. שי: "כל קבוצת אנשים (ממשלה) לא תוכל לעולם להביא בחשבון את רצונותיהם והעדפותיהם של כל האנשים, בפרט במדינות פלורליסטיות. זה פשוט מידע רב מדי שמשתנה מהר מדי ולכן הוא לעולם איננו זמין למקבלי ההחלטות"

    הטיעון הזה תופס גם נגד דמוקרטיה..

  19. דובי,
    קשה לחסוך בשבחים אחרי פוסט כזה. קישור שלושת הפוסטים של אורי (שקראתי את שלושתם עוד לפני הפוסט הזה) ומציאת הכשל הלוגי העומד בבסיסם מבריק ואף גאוני! בפרט נושא אובדן האמון במדינה, שנעשה באופן שיטתי, ויוצר את אותו מעגל קסמים שממנו אנחנו מנסים להחלץ. אובדן האמון הזה הוא כל כך בעוכרינו אפילו ברמה הפשוטה ביותר של המחאה: 400 אלף כבר לא מגיעים להפגין לאו דווקא בגלל שהם שונאים את דפני ליף, אלא בגלל שאין להם אמון שזה יעזור.

    ובנושא זה לאורי: אתה טוען בצדק שליברלים מעוניינים באמון למוסדות המדינה, שכן בלעדיו לא יכולה להתקיים פעילות כלכלית. אבל ראה מה קרה בישראל: לסקטור העסקי ולאלפיונים העליונים יש אמון מלא במשרד האוצר, בנגיד בנק ישראל, ובשאר מוסדותיה הרלוונטים, שיסדרו להם אלף ואחד הטבות מס עלומות, תספורות, והפרטות במחיר מציאה. ולעומת זאת, האזרחים הפשוטים נזנחו לחלוטין, אבל תמיכתם במדינה גם היא מובטחת, לא על רקע כלכלי כמובן, אלא על הרקע הציוני (בינתיים).

  20. מודי,
    אכן, הטיעון הזה טופס גם נגד דמוקרטיה. ובדיוק מסיבה זו הליברלים טוענים שכדי שממשלה דמוקרטית במדינה פלורליסטית תהיה יציבה – והוגנת! – היא צריכה לעשות רק את המינימום ההכרחי לכולם, כדי שהאזרחים יוכלו להתארגן ולעשות את כל השאר בעצמם.

    נדב (כאילו אתה לא יודע שבגוגל "יש" הכול), מה דעתך על זה:
    "
    Results from multilevel models reveal that multiple measures of immigration at the county-level have significant negative effects on support for the welfare state. Moreover, recent immigration has a negative effect on attitudes towards universal spending. Thus, this analysis provides clear evidence that ethnic heterogeneity negatively affects support for social welfare expenditure—even in Sweden.
    "
    http://esr.oxfordjournals.org/content/26/2/203.abstract

  21. פינגבאק: סולידריות | סוציאל-דמוקרטיה למתחילים