יותר ביותראורבניותראשי

תגובות

יותר ביותר — 28 תגובות

  1. 0אני לא חושב שהחברה הישראלית, או הקנדית, או האמריקאית, מסוגלת לענות לבקשתך לתמוך בעסקים מקומיים.

    יש כמה סיבות.
    קודם כל, לקנות יקר יותר זה לוקסוס שאפשרי רק לאנשים שמסוגלים לחסוך. היתרונות של מכולת קהילתית, שאני מסכים לחלוטין שהם שם והם חשובים מאוד, לא רלוונטיים כל עוד אדם לא מסוגל להשיג תנאים בסיסיים למחיה. אם אינני טועה יש כרגע בארץ איזה פיקניק קטן בנושא "יקר לנו פה".

    הסיבה השניה, והחשובה יותר, היא שהכלכלה המערבית מבוססת על ייבוא טובין מארצות בהן תנאי התעסוקה נוחים יותר לחברות. הזכרת שכר הוגן, למי? לירקן שיושב מול הבית שלך? או האם אתה מעוניין גם בירקן בעפולה? או האם אתה מעוניין גם בחלקאי באפריקה או בילד שתפר לך את החולצה בסין? הקטע הוא שאנחנו לא משלמים את העלות האמיתית של אף מוצר שאנחנו רוכשים, ומי שמאפשר לנו לשלם כל כך מעט (הרשה לי להדגיש – אנחנו משלמים אחוז קטן מאוד מהעלות הכלכלית, הסביבתית, והחברתית של כמעט כל מוצר שאנחנו רוכשים), מי שמאפשר לנו לקנות בזול, בסטימצקי או בקדמת עדן, הם התאגידים.

    עכשיו, ברור שהתאגידים מאוד מרוצים מהמצב. התרגלנו לקנות אייפונים וסטיריאו וטייק אווי ומזגנים ובגדי מעצבים וכל הטררם, לקנות ולקנות ולקנות, אף פעם לא לתקן חס וחלילה, או אפילו פשוט להחליף את הצ'יפ במחשב במקום לקנות מארז חדש (כי אי אפשר, היצרן הבן זונה משנה את צורת הצ'יפ בכל פעם). ברור שזה דפוק ברמות על חלל שהתאגידים מנצלים את העניים האמיתיים בארצות מתפתחות (ויסלחו לי עניי ישראל, כמה מהם מרוויחים פחות מדולר וחצי ליום) כדי לייצר צעצועים דביליים ומזון מהונדס למכור למערביים דמוקרטיים כדי לספק רמה מינימלית של חיים כדי למנוע תחרירים למיניהם. ואין שום ספק שזה שישראל מסבסדת את החבר'ה האלה זה לא רק פשע, זה פשוט מטומטם פוליטית.

    אבל לבוא ולהגיד לתושבי ישראל קנו פחות ביותר כסף כשאנשים שורפים את עצמם ברחוב זה קצת ווישפול ת'ינקינג. זה כמו לבוא לאנשים עם אוביסיטי בארצות הברית ולהגיד להם להפסיק לאכול מקדונלדס. אני תומך בהפצת המידע המבורכת שעשית, אבל המסקנה פשטנית מדי ולא מתאימה לרוב האוכלוסיה בישראל, או בכל חברה מערבית אחרת לצורך העניין.

  2. ברור לכולנו שה-free market הוא free as in speech ולא free as in beer, נכון? ברור שתחזוקת מערכת איזונים ובלמים שמתחזקת שוק חופשי דורשת מע' שלטון ומיסים. לא מכיר תומכי כלכלה ליברלית שמכחישים את זה.

    מעבר לכך, החצנת עלויות היא בעיה כללית שמאפיינת כל שוק, ולאו דווקא שוק חופשי. מה ההבדל בתוצאה בין בקיצוץ מיליארד בהכנסות ממיסים, לבין איבוד אותו מיליארד דרך משכורות מנופחות בועד עובדים בחברה ממשלתית / נמל? מה ההבדל בתוצאה בין פיקוח לקוי על חברות פרטיות, לבין חוסר פיקוח מכוון על חברה ממשלתית (נניח צה"ל)??

    אגב, קיצוץ של מיליארדים לחברות גדולות יכול להיות מוצדק למטרות חברתיות (נניח – מחיקת חובות של בנקים כדי שהם לא יקרסו עם הכסף של האזרחים, או כדי למנוע פיטורין בחברה ענקית). גם הטבות לחברות שפועלות בפריפריה, או שמעסיקות עובדים ישראלים (לעומת נניח – הודים) נחשב בד"כ דבר טוב.

    בהעדר פירוט (מי מקבל הנחות ועל מה), אי אפשר לטעון לקייס מוחלט לכאן או לכאן.

  3. דווקא מסכים עם הרוב הגדול של מה שנכתב בפוסט. ג'יין ג'ייקובס never die. (גם כתוב טוב, אם אני כבר במצב רוח מפויס)

    אם להעיר על הקשר לפוסט הקודם, אני חושב שהקישור הוא כזה:
    נניח לרגע שכולנו יכולים להסכים על חשיבות העסקים הקטנים למרקם הקהילתי, בווודאי שכולנו יכולים להסכים על חשיבות המרקם הקהילתי. ובהחלט יש הרבה אנשים, גם מהצד הימני של המפה הכלכלית בארה"ב שכותבים הרבה על הנושא (דיוויד ברוקס, צארלס מארי).
    עכשיו השאלה איך מקדמים את העסקים הקטנים. האם, כפי שיטענו חסידי הממשלה הבלתי מעורבת, זה תפקידן של הקהילות המקומיות להתארגן בדרכים וולנטריות, לנסות לשכנע, להקים מועדון הספר הטוב שייפגש פעמיים בשבוע בחנות הספרים השכונתית, להחליט שאת הקניות למחנה הקיץ של התנועה יעשו במכולת המקומית, וכו'? או, כפי שיטענו חסידי הממשלה המעורבת, זה תפקיד הממשלה או העירייה לחוקק חוקים ותקנות להקלות במס, מענקים, תכנון עירוני ורגולציה, וכו'?
    ועל זה אפשר וצריך להתווכח. ברמה הערכית – מהי מידת הכפייה הרצויה? עד כמה הכפייה קיימת ממילא גם ללא מעורבות ממשלתית? וברמה הפרקטית – למי יש כלים יותר טובים לקדם את המטרה של חיזוק המרקם הקהילתי – לממשלה? לעירייה? למוסדות וולנטריים של החברה האזרחית בקהילה עצמה?

    נדמה לי שזו השיחה שחשוב (ומעניין) לקיים. ועם הקשב המוגבל שלי, כשאני מקשיב לאנשים רציניים מן הימין הכלכלי, נדמה לי שעל זה עיקר הויכוח.

    (וקונשטוק – דובי לא אומר שצריכה מקומית משפרת את מצב התעסוקה או את התפוקה. הוא אומר שהיא משפרת את המרקם העירוני/שכונתי/קהילתי. קיום מרקם כזה הוא החצנה חיובית if there ever was one. לא קשור בסטיאט עכשיו)

  4. זה בקלות היה יכול להיות פוסט של ליברל כלכלי – אפילו ניאו-ליברלי, שמרני – אלמלי כוון להיות קרדום תעמולה פוליטית של מחנה אחר. אפשר למצוא טיעונים מאוד דומים בספר "שיח הזכויות" – Rights Talk – של השמרנית האמריקנית Mary Ann Glendon. היא מבקרת שם את התרבות (האמריקנית) שבה לכל אדם פרטי יש זכויות בסיסיות, אזרחיות, ובייחוד חברתיות, אבל – כמו שדובי טוען – איש מהפרטים האלו לא לוקח על עצמו חובות חברתיות (כמו למשל "קנה כחול לבן", או השתתף בבחירות, או תתגייס לשירות צבאי/אזרחי, או תכבד את דגל המדינה). היא קוראת לאזרח הטיפוסי הזה "The Lone Rights Bearer ". השמרנים הליברלים בארץ קראו לזה "תרבות המגיע לי".

    מה שכל כך ליברלי בפוסט הזה הוא הפניית התביעות, הטענות והמענות אל החברה האזרחית (אנחנו!) במקום להפנות אותם למדינה – כלומר למונופול הכוח בטריטוריה. השאלה אם כדאי לתמוך במכולת השכונתית, או באיזו מידה זה בכלל אפשרי, משנית בעיני, אבל היא ראויה לדיון. מה שמשובב כאן את הלב זה שאת תוצאת הדיון – תהא אשר תהיה – לא מבקשים לכפות באמצעות מונופול הכוח, אלא מבקשים מעמיתינו בחברה האזרחית לאמץ מרצונם החופשי. על זה, מגיע לכותב "פרס הליברל המצטיין"!

    יש בתחילת הפוסט בעיה תיאורטית שכדאי לעמוד עליה: זו הטענה שהליברליזם הכלכלי (כביכול בניגוד לשיטות אחרות) מתבסס על אינדיבידואליזם "קיצוני". העניין הוא שגם ההגות הסוציאליסטית, מאז קרל מרקס (שכיוון את החברה הקומוניסטית לאפשר הגשמה עצמית של האינדיבידואל) מתבססת על אינדיבידואליזם מתודולוגי, לא פחות קיצוני. ההבחנה בין הפרטים – ההתייחסות לכל פרט כאל ישות נפרדת וראויה לכבוד – נמצאת בבסיסה של כל הגות חברתית מודרנית מאז תקופת הנאורות. ההבחנה בין הפרטים (=אינדיבידואליזם) אפילו עומדת בבסיס הזכויות החברתיות והתביעה לצדק חלוקתי.

    אני חושב שהאידיאל החברתי של הליברלים קרוב מאוד לזה של האחרים (נגיד סוציאליסטים). ההבדל מתמצה באופן שבו רוצים לחתור ולממש את האידיאל הזה. הליברלים לא רוצים שזה יעשה באמצעות מונופול הכוח.

  5. דובי, למרות שאין לי טענות לפוסט הזה כמו שהיו לי לפוסט הקודם ולמעשה, אני מסכים לגמרי עם המסקנה שעולה ממנו (שזה לטובתם של כלל הצרכנים לא לתמוך ברשתות ענק שבטווח הארוך דופקות אותם), אני עדיין לא מבין למה אתה מנסה בכוח להכניס את הדיון לתוך מסגרת של "ניאו ליברליזם/ליברליזם כלכלי נגד העולם".

    אם לחדד, אני ממש לא מבין איפה כתוב שליברליזם כלכלי הוא השקפת העולם שבה "שווי" של דבר מה נמדד רק במחיר שלו.

    אתה אומר:

    "על פי הערכים של הליברליזם הכלכלי, אותו אדם ינהג באופן רציונלי אם ילך לאחת מחנויות צומטסקי וירכוש שלושה או ארבעה ספרים במאה שקלים, במקום ספר אחד ב-70-90 שקלים. כלכלנים יקראו לכך "מיקסום רווחים", או "מיקסום ערך" – עבור אותו סכום כסף מקבל האדם בערך בין פי שתיים לפי ארבע מוצרים."

    אבל זה תקף רק במודל המאוד פשטני שבו ה"ערך" נמדד רק על פי המוצר שהליברל רוצה לקנות כאן ועכשיו. נכון, זה מודל שאוהבים לעבוד איתו כי הוא פשוט, אבל "ערך" יכול להימדד באלף ואחת דרכים אחרות, ובפרט מורכבות יותר. האם הטענה שלך, בעצם, היא שליברליזם כלכלי היא השקפת העולם הכלכלית לפיה מחיר של חפץ הוא הדרך היחידה להעריך את שוויו? אני בטוח שתסכים איתי שזה ממש לא כך.

    במילים אחרות, אם אבוא אל הליברל והוא יגיד לי שהוא רוצה ספרים *איכותיים*, אני אגיד לו שללכת לקנות בצומטסקי במבצעי 4 ב-100 הוא דווקא הדבר *הבלתי רציונלי* לעשותו, שכן בטווח הארוך זה יגרום לקריסת שוק הספרים ולכך שלא יהיו זמינים לו עוד ספרים איכותיים בכלל. עכשיו, הליברל יכול לא להסכים עם תרחיש האימה הזה (זוהי מהות פולמוס צומטסקי), אבל נניח שהוא מאמין לי ומסכים שזה בדיוק מה שיקרה אם הוא ימשיך לקנות בצומטסקי. האם אתה טוען שהוא *עדיין* יגיד לי "הדבר הרציונלי לעשותו הוא לקנות 4 ב-100 כי זה זול יותר"? זו הגחכה. ברור שהוא יגיד "הדבר הרציונלי לעשותו הוא לתמוך בחנויות השכונתיות ובהוצאות הספרים כי כך יובטח לי המשך קיומו של שוק הספרים האיכותי שקרוב ללבי".

    במילים אחרות, מה הקשר לליברליזם? האם אתה מנסה לומר שהליברליזם יוצא נגד התנהגות צרכנית נכונה? אני חשבתי שהליברליזם הכלכלי בכלל מדבר על מידת ההתערבות הממשלתית הרצויה בשוק (דהיינו, האם זה לגיטימי שהממשלה תאסור בחוק על צומטסקי למכור ספרים במבצע, לא האם אני, הצרכן הבודד, צריך לקנות אצלם או לא).

  6. אני רוצה דווקא לגעת בדוגמאות שהבאת. אני תוהה אם קריסת שוק הספרים והעלמות המכולות או חנויות הספרים הפרטיות, הן דבר רע בהכרח. כקפיטליסט אומר שהדבר מלמד כי עבר עליהן הקלח ואנשים שעובדים בהן יצטרכו לעבוד במקומות רווחיים יותר. מאחר ואנשים עדיין אוהבים לקרוא, אבל מאידך לא אוהבים לשלם על זה הרבה כסף, אנחנו נראה, וכבר רואים, חלופות. כמו פרסום באינטרנט או דרך מכשירים אלקטרונים. באם נגלה שאנו זקוקים למגע האינטימי של החנויות הפרטיות וגם מוכנים לשלם על כך יותר, אזי החנויות הפרטיות יוכלו להיפתח מחדש לאחר תקופה בה הם ייעלמו. היוזמה שלך היא יפה אבל אני חושב שבמידה והיא אכן נכונה, היא תתבטא ישירות בהתנהגות האנשים בפועל.

  7. אני גר במודיעין כך שהפוסט הזה לא רלוונטי בשבילי (מי שמכיר את מודיעין , יודע).

  8. ומי שלא מכיר את מודיעין? ספר! ספר! אנחנו סקרנים!

  9. מודיעין נבנתה מראש עם רחובות ריקים מחנויות ומרכזי קניות שמגיעים אליהם ברכב. הקשרים החברתיים היחידים שלי בעיר הם בזכות הילדים שלי.

  10. הפרדת שימושים. בצפון אמריקה קלטו בעשור או שניים האחרונים שהפרדת שימושים הרג להם את המרקם העירוני, פתאום המון אנשים רוצים לחיות במרכז העיר, איפה שיש יותר חנויות קטנות במרחק הליכה מהבית.

    כדי לקיים רחובות שוקקי חיים במציאות הנוכחית במערב צריך מרקם המשלב חנויות, מסעדות, מגורים, ועסקים. הבעיה היא שמרקם כזה לא בהכרח רווחי ליזמים מחד גיסא, וובנייתו מעצבנת את מי שכבר גר במקום מאידך (כלומר צריך להתמודד עם רדיפת בצע כמו גם עם אנוכיות וצרות מחשבה).

    אבל אנחנו מתקדמים לפחות, בצעדים קטנטנים אמנם אך עדיין צועדים קדימה.

  11. אסף

    מי דיבר על תפוקה?

    מדובר במשל

    והנמשל של משל החלון השבור הוא שכדי לחשב את התועלת בפעולה מסוימת (שבירת חלון) צריך להסתכל לא רק על התוצאות החיוביות שלה (הזגג הרוויח) אלא גם על הדברים החיוביים שהיא מנעה (הסנדלר ומוכר הספרים לא הרוויחו)

    אבל מכיוון שזה רק משל אתה יכול להגדיר תועלת לפי מה שאתה רואה כחשוב

    לצורך העניין
    אם אתה יכול להרשות לעצמך רק ספר חדש אחד במקום ארבעה אז גם הסופרים שלא קנית הפסידו קורא וגם אתה הפסדת את הספרים שלהם
    בעולם של חנויות ספרים שכונתיות וספרים יקרים אין כמעט מקום לסופרים נסיוניים או לספרי עיון אזוטריים
    או אולי
    לעובד בחנות השכונתית יש משכורת התחלתית יותר גבוהה מלעובד ברשת אבל מצד שני אין לו שום אפשרות לקידום או התפתחות מקצועית. חנויות קטנות תוקעות את העובדים שלהן בשכונה .
    או
    רשתות משרתות אוכלוסיה הרבה יותר הטרוגנית ולכן הן חושפות את הלקוחות שלהן למוצרים ולדרך חיים שהם בחיים לא היו רואים בחנות השכונתית

    כל אלו הם דוגמאות ל"טובין קהילתיים" שרשתות מספקות וחנויות מקומיות לא יכולות לספק

    ואם לקשר את זה בחזרה לבסטיאט
    קננגיסר מסתכל על הנראה – הטובין הקהילתיים שהחנויות המקומיות יוצרות אבל שוכח את הלא נראה – הטובין הקהילתיים שרשתות מספקות

  12. גדי:

    הנטייה של המחיר להפוך לערך העיקרי של דברים בשוק החופשי איננה מקרית. היא נובעת מעיקרון אחר של שוק חופשי – העובדה שלכל דבר יש מחיר.
    בוודאי שישנם ערכים אחרים. באקדמיה אלו הם פרסומים. במקום העבודה זו הערכה של חבריך לצוות. בפורומים באינטרנט יש לך מוניטין, בטוויטר יש עוקבים, בבלוג יש קוראים, בחברה החרדית יש גדולים בתורה. אלא שכל אחד מהערכים הללו מוגבל לוקלית, תחום היטב. הוא הופך חסר ערך בתחומים אחרים, הוא איננו סחיר. המשווה הגדול, הערך היחידי שניתן לתרגם אליו כל ערך אחר (נו, בערך), לכמת אותו ולהעביר אותו בשניה וחצי למרחק חצי עולם, הוא כסף. כל ערך אחר תלוי בזמן ובמקום, יוצר מחוייבות וקשרים ומתקיים בתוך קונטקסט חברתי. כסף, מעצם העובדה שלכל דבר יש מחיר, מהווה ערך גולמי שלא תלוי בדבר (מלבד המערכת הכלכלית שמאפשרת אותו). הוא בלתי תלוי, בלתי מחוייב, קל תנועה. הגמישות שלו מאפשרת לו לשרוד תלאות ושינויים שמאיינים ערכים אחרים. מה איכפת לך הערך המקומי אם אתה יכול לקחת את כל (רוב) הערך שלך ולהעביר אותו למקום אחר?

    וזו פחות או יותר המשמעות של שוק חופשי. כסף ומחירים היו גם בזמנים אחרים ובחברות אחרות. ה"חופש" של השוק החופשי משמעותו היא בדיוק חוסר הכפיפות של המחירים ושל הטרנזקציות הכלכליות לכל ערך אחר, העובדה שאלו מתנהגים לפי החוקים שלהם, ושאר החברה כבר תסתדר בהתאם. תחומי עיסוק, תכנון המשפחה, חברים, תחביבים, קהילות, אלו כבר יתאימו את עצמם. יש ערך בספרים איכותיים, בכתיבה ובקריאה, בוודאי. אבל איך כתב מישהו מעלי? "כקפיטליסט אומר שהדבר מלמד כי עבר עליהן הקלח ואנשים שעובדים בהן יצטרכו לעבוד במקומות רווחיים יותר". והוא צודק, והמשפט הזה נכון פוטנציאלית לגבי כל תחום עיסוק אנושי. ללמדך שיש ערכים שווים, ויש ששווים יותר.

    ולכן נראה לי שהדיבורים על ליברליזם כדבר מה שמתייחס לרגולציה לא סותרים כלל וכלל התייחסות לליברליזם כדבר מה שהופך את הכסף ואת הרווח לערך היחידי או העיקרי של דברים. שתי נקודות המבט נוגעות למעשה לשאלה האם ערך ה"חופש" של השוק ראוי לו שיוכפף לערכים אנושיים אחרים, ועד כמה.

  13. גדי אלכסנדרוביץ',

    כדי שהדוגמה שלך תהיה מציאותית אתה צריך אנשים שחושבים כמה עשורים קדימה עם כל קניה של ספר. לא מספיק לשכנע אותם לא לקנות בסטימצקי – בגלל שהטיעון של דובי נוגע לכל מוצר הליברל התאורטי שלך צריך לבצע חישובים מורכבים של מחיר/תועלת ארוכי טווח עם כל קניה שהיא. פרקטית, זה בלתי אפשרי – האדם הממוצע יכול להשקיע מעט מאוד זמן בחישובי מחיר/תועלת (או בלשכנע אחרים לקבל את החישובים שלו) וממקד אותם לרכישות גדולות מאוד (דירה, מכונית וכו').
    זאת אחת הסיבות העיקריות למה "קנייה מקומית" לא עובדת ולא יכולה לעבוד ולמה ליברליזם נכנס לדיון: כאשר אתה יודע שאינדווידואלים לא מסוגלים לפעול לפי ההחלטות שהם עצמם מקבלים אז צריך כוח חיצוני כדי שיצור תמריצים לפעולות רצויות. אם אתה משאיר החלטות כלכליות עם השפעות רב-מערכתיות רק בספירה הכלכלית אתה מקבל מצב שבו אף אחד לא מרוצה פרט למספר תאגידים. אם אתה משלב גם את הספירה הפוליטית הסיכוי שלך לקבל תוצאה שתהיה טובה לכולם גודל.

  14. קונשטוק יקירי, צר לי, אבל המציאות מראה שכל מה שאמרת הוא בדיוק ההפך מהמציאות. רשתות מצמצמות את טווח הטובין שאנשים נחשפים אליהם, לא מרחיבות אותם (כל סניפי צומטסקי מחזיקים באותם רבי מכר, ובאין חנויות נישה, אין מקום לספרות נישה). ולא ברור לי למה אתה קובע שדווקא הטובין הקהילתיים הם ה"נראים", כאשר אנחנו בעולם שבו הטובין הנראים הם דווקא אלו שמספקות הרשתות. אני רואה היטב את ה"טובין" שהן מספקות, ואני אומר בברור: מי שמתרכז בטובין הללו מתעלם מכל הטובין הבלתי הקהילתיים, שאינם כה מיידיים כמו המחיר הזול של הרשת.

  15. מר קננגיסר (או שכבר צריך לקרוא לך הר דוקטור?)

    מרוב טובין כבר לא רואים את היער

    אם הבנתי אותך נכון אתה חושב שלחנויות מקומיות יש תרומה חברתית יחודית שלא ניתן למדוד בכסף,מה שאתה קורא "טובין קהילתיים"

    אין לי וויכוח עם זה

    מה שאני אומר זה שאתה לא רואה שלרשתות גם יש תרומה חברתית לא כספית (ונתתי כמה דוגמאות לתרומה של רשתות) ושחזרה לקנייה מקומית פרושה הפסד של התרומה הזאת.
    ברור שכל סניפי צומטסקי מחזיקים באותם רבי מכר אבל למה אתה חושב שחנויות מקומיות לא יחזיקו בדיוק באותם רבי מכר ולמה ? התרומה החברתית של חנות ספרים לא נמדדת בכמה רבי מכר אי אפשר להשיג בחנות אלא בכמה ספרים שהם לא רבי מכר אתה יכול למצוא שם
    ובזה לחנות הגדולה יש תמיד יתרון על החנות המקומית הקטנה

    ומה הקשר של חנויות נישה לכאן?
    יכול להיות ששכחת איך נראית חנות ספרים מקומית אמיתית (קצת רבי מכר והרבה ספרי לימוד,ספרי קודש,ספרים לגיל הרך מאד+צעצועים,כלי כתיבה ופיציפקעס) ואתה חושב שחנויות הנישה ששרדו בתל אביב (או ירושליים או איפה שלא) הן חנויות מקומיות אוטנטיות?

  16. צריך להזכיר גם שמסחר הטובין עובר לאט לאט למרחב הוירטואלי. כשאני יודע שאני יכול להשיג כמעט כל ספר שברצוני לקנות באמזון, הסיבה העיקרית שנשארה לי לבקר בצומת ספרים (שכן כבר שנים ידוע שסטימצקי זה השטן, לפחות בקריות) היא חווית החיפוש (אני מניח שאני לא היחיד שמבקר בחנות ספרים כדי לעבור עם האצבע על מאתיים כותרות ולצאת בלי לקנות שום דבר לפעמים). הזכרון של החנות השכונתית הוא נוסטלגי אבל אינו עומד בפני עצמו בימים מודרנים שכאלה – חשוב למצוא מענה לבעיות שהעלית בפוסט באופן יותר מציאותי ועכשווי.

  17. מנצל"ש, וסליחה שאני חוזר אחורה. אבל –
    עולה הרבה בלא מעט דיונים הטענה שהניאו ליברליזם הוא מענה לקיינסיאניזם. יש בזה משהו, אבל זה מאד חלקי. הויכוח ה(ניאו-) קיינסיאני מול הניאו קלאסיים וכל מה שנכנס תחת ההגדרה של modern macro הוא ויכוח צר מאד על הגורמים לאבטלה ולמחזור העסקים בכלל – לא על אי שיוויון, לא על ערכים, לא על קצבאות, לא על רשת ביטחון (אולי באופן עקיף בגלל הדיון על מייצבים אוטומטיים), בקיצור – לא על 90% מהדברים שהדיון נסוב עליהם.

    בכל מקרה, באשר להגמוניה: סקר שנערך מטעם אוניברסיטת שיקגו שואל כמה עשרות מהכלכלנים הכי חשובים בארה"ב (וכנראה בעולם) כל מיני שאלות מעניינות. קשה להגזים בחשיבות של הכלכלנים האלה. אלה ראשי המחלקות. אלה עורכי הז'ורנלים. אלה חתני הנובל העתידיים – רק בשלב שבו הם עדיין פעילים מחקרית. אלו הפנים, הגב, והאמצע של כלכלה באקדמיה. כאשר הם נשאלו האם הסטימולוס הביא לאבטלה נמוכה יותר מאשר הייתה בלעדיו, הייתה הסכמה כמעט מוחלטת שכן! קשה לי לחשוב על הצהרה יותר קיינסיאנית:
    http://www.igmchicago.org/igm-economic-experts-panel/poll-results?SurveyID=SV_cw5O9LNJL1oz4Xi

    הם היו קצת פחות בטוחים בשאלה האם בחישוב כלל היתרונות מול כלל החסרונות – היה כדאי לסטמלס. אבל ההבדל העיקרי הוא שיותר אנשים לא בטוחים, ולא כל כך שאנשים לא מסכימים. תכניס את המילה "עתיד" לשאלה, ותראה כמה כלכלנים הופכים להיות זהירים יותר.
    עדיין, הממסד הכלכלי שכולם כל כך נהנים לחבוט בו, ולהכריז שהוא שכח את קיינס, ודחה את קיינס, ומה לא, מקבל באופן גורף את עיקרי הרעיונות הקיינסיאנים. הסביה להערכתי היא מאד פשוטה: הראיות האמפיריות תומכות בעיקרי התיאוריה הקיינסיאנית באופן חד משמעי. סתם ככה, אפרופו הגמוניה.

  18. ואו כל כך הרבה דברים שאני לא מסכים איתם בפוסט הזה:
    א) תוכיח לי שחנויות עצמאיות משלמות לעובדים שלהם שכר גבוה מחנויות של רשתות, רמי לוי הוא דוגמא לקלאסית ללמה זה יכול להיות לא נכון (תזכרו שרמי לוי התחיל כסופר שכונתי בשוק מחנה יהודה)
    ב) אחד מהדברים שכלכלה לא תחרותית טוענת, וששוק הסלולר שישראל מוכיח, הוא שאם היחס בין כמות המתחרים לשווי השוק קטן מידי, לא תהיה תחרות, גם אם יש יותר ממכולת אחת…
    ב)1) אתה פחות או יותר יוצא נגד קניה דרך האינטרנט…אין דבר כזה "קניה לוקלית" באינטרנט
    ג) יש יתרונות לגודל, ובניגוד למה אתה מציג פה היתרונות האלא הם לא רק בגלל שבאופן קסום אנשים נהיים יותר מוסריים כשהם מנהלים עסק קטן ולא עסק גדול. לרשת גדולה יש יתרונות במערכת הלוגיסטית שלה, בחשיבות של המוניטין שלה (ראה ערך העובדה שבארץ אתה בדרך כלל תקבל יחס טוב יותר משירות הלקוחות של חברה בינלאומית מאשר חברה מקומית) ובמבחר שהיא יכולה להציע. כשאני הולך לסופר אני רוצה שיהיו בו הרבה מוצרים, לא רק את את שני סוגי המילקי שרוב השכנים שלי אוהבים לקנות.
    ד) אני קונה את הבשר שלי אצל קצב בשוק ולא בסופר, למרות שהוא יותר יקר. למה? כי הוא יותר איכותי, כי הוא מספק לי שירות יותר טוב…. אבל הרבה פעמים אני צריך לבחור בין מחיר לאיכות השירות ואני מעדיף מחיר כי ההבדל הוא גדול מידי.
    ה)אני חייב להודות שהפוסט הזה מאוד מוזר לי בהתחשב שקראתי דברים הרבה יותר ספקנים בנוגע ללוקליזם בבלוג הזה בעבר

  19. אני לא מבין את יתרונות הקהילתיות שאתה מדבר עליהם פה.

    נכון – נחמד שיש מכולת ליד הבית, אבל רק בשביל מוצרים ששכחת לקנות.
    למה שאני אלך לירקן אם בשוק אפשר לקנות בחצי – מחיר?
    איזה קהילתיות זה מביא לי? אני לא פוגש אנשים בירקן או במכולת.

    אני מבין את הרצון במכולת קטנה ליד הבית ומקום לשתות קפה ועוגה, זה נוח כשיש. אבל האם זה לקנות במכולת שכונתית משתלם לצורך קנייה כל הזמן?

    אני חושב שלא.

  20. פינגבאק: קראו נא, יולי 2012 | קצה הקרחון | אורי צציק

  21. אין לי כל כך מה לתרום כאן אבל חשוב לי לומר שהפוסט נפלא ומעורר מחשבה וכך גם הדיון בתגובות. תענוג.

  22. פינגבאק: לא שומעים! » הון שלטון ואישתון

  23. פינגבאק: יוצרים אקו-סיסטם חדש • מחאת הדיור

  24. פינגבאק: לא שומעים? » אז מה אתה חושב על..?

  25. אם בעסקים שכונתיים עסקינן:
    סל קניות הוא מיזם חברתי המקשר ביניכם לבין בתי עסקים קטנים ובינוניים שנמצאים בשכונה שלכם ובכך חוסך לכם כסף, טרחה וזמן. בואו להיות חלק ממהפכת קניות חברתית ולהזמין בלחיצת כפתור מבתי העסק הקרובים אליכם.
    מוזמנים לבקר באתר סל קניות:
    http://slk.co.il/

  26. הי,
    אנחנו בסל קניות http://www.SLK.co.il מקימים קהילה חדשה שבה אנחנו מאפשרים לתושבים להזמין משלוח מהעסקים הקטנים שמסביבם ובכך אנחנו מקוים שחברי הקהילה:
    חוסכים כסף – המחירים באתר נמוכים או זהים למחירים בחנויות
    משלוחים מיידיים ובחינם מעל סכום סמלי
    חוסכים זמן – מזמינים לחיצת כפתור במקום לנסוע לחנות, ללקט מוצרים, לשלם ולסחוב
    שומרים על טריות – ניתן להזמין משלוחים קטנים ולעתים תכופות
    תומכים בבעלי העסקים הנחמדים שבשכונה וגם נהנים משירות אישי ואיכותי
    נהנים מאיכות – אנחנו פה לודא שתהיו מרוצים מהשירות ואיכות המוצרים