אין אנסים, אין אונסים

מיני-שערוריה פרצה לאחרונה סביב טקסט שפרסם דניאל עוז בבלוג שלו. הטקסט המקורי הוסר והוחלף ברשומה אחרת (שכוללת את הטקסט המקורי, בתוספת דברי הקדמה), אבל עושה רושם שהתוספת לא ממש עוזרת לעוז. הוא אולי חושב שהסיבה שאנשים יצאו כנגדו כי לא הבינו מה הוא ניסה לעשות, אבל האמת היא שכולם הבינו היטב מה הוא ניסה לעשות, וזה היה אווילי לחלוטין.

יתכן שהטריגר להתפרצות של עוז היה הגרף הזה, שמסתובב בימינו בפייסבוקיה העברית. מדובר על וריאציה על גרף ישן יותר באנגלית, ובין כה וכה הרעיון שמגולם בו ותיק, אבל אין לי הסבר אחר להופעת הפוסט הזה דווקא בעת הזו. הרעיון, בפשטות, הוא שמי שאשם באונס, הוא האנס, ורק האנס. הקורבן של האונס אינה אשמה באונס, ואין לבוא אליה בתלונות אם נהגה באופן כזה או אחר (השתכרה, התלבשה באופן מסוים, וכן הלאה), משום שהדבר לא הופך אותה לאשמה באינוסה שלה עצמה.

מה שעוז רצה לעשות בדרכו הלא כל כך אלגנטית, זה לטעון שישנם גורמים שמגדילים את הסיכון לאינוס, והציע לנשים לפעול כדי לצמצם את הסיכויים הללו על ידי המנעות מאותם גורמים. יש, כמובן, כמה בעיות עם התזה הזו. הבעיה הראשונה היא סימבולית. עבור רבים, עצם ההכרה בכך שפעולה היא כזו שכדאי להמנע ממנה הופכת אותה לפעולה שחובה להמנע ממנה, ובעצם מתרגמים את היחס "X גורם ל(סיכוי גבוה יותר ל)אונס" ל"מי שעושה X אשם באונס". ועל כך אולי ראוי שנגיד שאם "ייחוס קשר בין מעשים מסויימים להאנסות גורם לכך שנשים מואשמות באונס של עצמן", אז הפעולה הזו של ייחוס קשר היא פעולה שכדאי ולכן חובה שנמנע ממנה…

הבעיה השניה היא הבעיה הפרקטית. היות אישה בגילופין, לבוש "מיני", הליכה לבד ברחובות חשוכים – כל הדברים הללו אינם גורמים מספיקים ואינם גורמים הכרחיים כדי להאנס. נשים עושות כל אחד מאלו ואפילו את שלושתם ביחד בלי להאנס כלל. וחשוב מכך: נשים שלא עושות אף אחד מהדברים ה"רעים" הללו נאנסות. כל הזמן. למעשה, אם אנחנו רוצים לקחת את רשימת כל הדברים שעלולים להגביר את הסיכון של אשה להאנס, נגיע די מהר למחוזות האבסורד. והזוועה? יש אנשים שכבר הגיעו לשם. ברצינות, הכנסו לקישור הזה. הוא מתאר מכתב שהופץ לפני מספר שנים עם כל מיני "עצות" שהגיעו, לכאורה, מפיהם של אנסים אמיתיים, מה לא כדאי לעשות. כמו למשל: להסתובב עם שיער ארוך. כן. מסתבר ששיער ארוך מקל על אנסים לתפוס ולהכניע נשים. ויש עוד כאלו שם. השורה התחתונה: אל תצאי מהבית, וגם אז, חיי בפחד מצמית ומתמיד פן תאנסי. ואם נצרף זאת לבעיה הראשונה: כי אם לא, זו אשמתך שנאנסת.

אבל יש רק גורם אחד הכרחי לקיומו של אונס. ויש רק גורם אחד מספיק לקיומו של אונס. ושניהם הם אותו גורם עצמו. האנס. ומכל הגורמים שמגדילים את הסיכוי לאונס, הגורם היחיד שהוא מכוון לביצוע האונס, שיש בו מה שמשפטנים מכנים "יסוד נפשי", הוא האנס עצמו. ולכך מכוונים כל אלו שאומרות ואומרים שהיחיד שאשם באונס הוא האנס עצמו. ואסור לשכוח זאת לעולם, ואסור להאשים את הקורבן לעולם. כן, ראוי להעצים נשים, לתת להם כלים ובטחון עצמי עד כמה שאפשר. אבל התפיסה שמקדם עוז היא בדיוק ההפך מכך. לא להעצים אלא להפחיד. לא לתת כלים אלא לאסור עליהן דברים. לא לתת להן בטחון עצמי, אלא לנטוע בהן חרדה תמידית.

ואשמתם הטוטאלית והמוחלטת של האנסים אינה משנה כהוא זה מהאחריות שקיימת עלינו כחברה לפעול כנגד תרבות האונס הפושה בכל. אבל גם בתוככי תרבות האונס הזאת, עדיין כל אחד ואחד מאיתנו נושא באחריות מלאה למעשינו, ומי שפוגע באדם אחר אינו יכול לאמר להגנתו "אבל החברה אשמה". הוא עצמו אשם. החברה נושאת באחריות, אבל הוא נושא באשמה. ומי שאומר אחרת הוא חלק מתרבות האונס עצמה.

54 Replies to “אין אנסים, אין אונסים”

  1. שאלה שלא באה להתגרות, אלא באמת מסקרנת אותי, ואין לי תשובה עליה:

    מה עם רשימת עצות לאיך להפחית את הסיכוי לאונס שאינה מכוונת לנשים עצמן (או לכל קורבן אונס פוטנציאלי אחר), אלא למשל למוסדות, עיריות, מתכנני ערים, מתנדבים במשמר האזרחי, וכו?

    נניח – יותר תאורה ברחובות. נניח, שומר בחניה בשעות הלילה. נניח, נוכחות של המשמר האזרחי באיזורים שבהם מאבטחים של הרמטכ"ל נוהגים לשתות. יו גט דה פיקצ'ר. האם גם זה פסול? כי חלק מהטיעונים שעלו פה (בפירוש לא כולם), כך נדמה לי, אם לוקחים אותם ברצינות, יובילו למסקנה שכן (ואולי זאת אכן צריכה להיות המסקנה?).

  2. אסף, אני לא מכיר את הנושא לעומק, אבל בכל זאת שני קישורים שאולי יעניינו אותך (ואולי אחרים יוכלו להרחיב, לתקן או להוסיף):

    – לאתר "הכצעקתה" יש פרוייקט שעוסק בתחנות ציבוריות מסוכנות: http://israel.ihollaback.org/2011/01/23/%D7%99%D7%97%D7%93-%D7%A0%D7%90%D7%99%D7%A8-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%A9%D7%9B%D7%94-%D7%A7%D7%95%D7%9C-%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%90-%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A3-%D7%93%D7%99%D7%95%D7%95%D7%97/
    – יואב לרמן מדבר על שטחים פתוחים בתכנון עירוני בתור גורם סיכון: http://www.tlv1.co.il/?p=5907

  3. בכמה ערים שהייתי בהן באירופה, ישנם בחניונים מקומות חניה המסומנים בורוד. נתקלתי בהם לראשונה באיטליה, אבל כיוון שאני אינני נמנה על אף קבוצת אוכלוסיה מיוחדת ואינני דובר איטלקית, נמנעתי מלחנות בהם, אף שלא היה ברור לי מה הוורוד מסמן. במינכן הגסתי לבי ושאלתי את השומר. מסתבר שבכמה מקומות, ביוזמה ספונטנית, מקומות החניה הקרובים ליציאה/לעמדת השומר/למעלית/מוארים מאוד נשמרים לנשים הנוסעות לבדן. וזאת, כדי שלא ייאלצו לכתת רגליהן בחניון חשוך תוך סכנה לעצמן.
    אני לא בטוח מה אני חושב על המנהג הזה, אבל אני חושב שלכל הפחות אינני מתנגד לו.

סגור לתגובות.