התעללות מנטלית

אחת ההנאות בהורות (או אפילו דודוּת) היא האפשרות לשחק לילדים עם השכל. אם בעבר חשבתי שרק אני עושה דברים כאלה (בזמנו נהגתי לשיר עם האחיינית שלי "שבע אצבעות לי יש" ולספר לה שאני מתכנן להשתמש בה כתוספת לפיצה), עכשיו אני יכול להיות שקט, כי אני יודע שגם הפסיכים בפני ארקייד עושים את זה:

5 Replies to “התעללות מנטלית”

  1. כשהבן של אסי היה קטן, ולפני שלנתאי היו ילדים, נתאי החליט שכל העניין הזה של 'איך עושה כלב' הוא ממש דבילי, ולא מעניק לילדים כישורי חיים נחוצים.
    כדי להוכיח את טענתו, הוא לימד את הילד שעץ עושה 'האו האו'. כמובן שהילד הפנים. 'איך עושה פרה?' 'מווו'. 'איך עושה חמור?' 'אי אה'. 'איך עושה עץ?' 'האו האו'.

    במהלך תגובה מבריק, לימדו אסי ואשתו את הילד להחליף בין השמות של נתאי ושל אשתו – לנתאי הוא קרא בשם של אשתו ולאשתו הוא קרא 'נתאי'.

  2. כולכם לקדמן!

    מה שכן, שמתי לב שהדרך הכי בטוחה לקטוע רצף שאלות "למה" היא לתת תשובה "של מבוגרים" בקול ענייני של מבוגרים.

    -אבא, מה הם עושים?
    -הם מרחיבים את הכביש.
    -למה?
    -כדי שיהיה יותר מקום למכוניות.
    -למה?
    -כי עכשיו יש רק מסלול אחד בכל כיוון ונוסעות פה הרבה משאיות, ומכוניות, וזה מסוכן.
    -למה? (וכו' וכו' עד שלאבא נמאס…)
    -כי יש יותר ויותר מכוניות על הכבישים.
    -(מחליפה נושא).

  3. מרמיט – השיטה האפקטיבית באמת היא לענות עד שנופלים על שאלה שהם יודעים, ואז להפנות אותה חזרה אליהם.

סגור לתגובות.