מר אבא

פוסט שלי שהתפרסם במקור באון-לייף.

***

בוקר. אשתי בלימודים, אני בבית עם הקטן, הגדול בגן. אבא שלי מתקשר.

–        אז אתה בייביסיטר היום?

–        לא, אני אבא.

–        כן, אבל אבא בתפקיד אמא.

ד"ר פגי דרקסלר פרסמה טור חצי נפעם וחצי נחרד על התופעה ה"חדשה" של אבות במשרה מלאה: אבות שנשארים בבית עם הילדים בזמן שבת-זוגם יוצאת לעבודה. מה שמכונה לעיתים "משפחה הפוכה". הטור הזה הוא תערובת מעצבנת של נתונים מעוותים ושמרנות חברתית משעממת שמצליחה להתעלם לחלוטין מעשרות שנים של חשיבה פמיניסטית ולפספס את ההתרחשות המרגשת מחד והיומיומית כל-כך מאידך שאנחנו מהווים חלק ממנה בעידן הנוכחי.

דרקסלר מציינת שכ-154,000 אלף אבות הם אבות במשרה מלאה כיום בארה"ב. משם, כמעט בלי לעצור, היא ממשיכה לסטטיסטיקה לפיה נשים עדיין נושאות בנטל של 70 אחוז מעבודות הבית. יש לי שתי בעיות עם הקישור שנעשה בין שני הנתונים הללו. הראשונה היא ש-154 אלף אבות זה יפה, אבל זה עדיין פחות מאחוז אחד מכלל האבות עם ילדים בני 18 ומטה. גם אם כל אחד ואחד מהאבות הללו עושה את כל עבודות הבית לגמרי לבדו, זה לא ישפיע באופן משמעותי על הסטטיסטיקה.

הבעיה השניה היא שהסטטיסטיקה הזו היא מ-1998. כן. וגם אז, מדובר היה בסטטיסטיקה שהצביעה לא על קבעון – לא שגברים "עדיין" עושים רק שליש מעבודות הבית – אלא על שינוי מתמשך, שהוריד בחצי את מספר שעות העבודה שהקדישו נשים לעבודות הבית משנות ה-60 ועד סוף שנות ה-90, מחד, והכפיל את כמות השעות שהקדישו לכך גברים. מובן שאי השיוויון עדיין בולט, אבל הכיוון הוא הכיוון הנכון, ואין סיבה לא להאמין שהמצב המשיך להשתפר מאז סוף שנות ה-90. הדור שהקים משפחות חדשות בעשור וחצי מאז נבחנה הסטטיסטיקה, הוא דור שרבים מתוכו גדלו במשפחות בהן אין שום דבר מוזר בגבר שמשתתף בעבודות הבית, ונקודת המוצא אצל רבים היא הנחה של שיוויון, גם אם לא בהכרח מגיעים אליו.

 

גם לגברים יש מגדר, וגם אותם הוא מדכא

כי השינוי המשמעותי ביותר הוא לאו דווקא עלייתו של מודל הפוך למשפחה הבלתי-שיוויונית הקלאסית, אלא דווקא עלייתו של מודל שיוויוני חדש, כזה שבו שני ההורים הם שותפים מלאים בגידול הילדים ובעבודות הבית. לא שהגבר "עוזר", אלא ששני בני הזוג מחלקים ביניהם את העבודה.

וכן, דרקסלר צודקת, כנראה, כשהיא אומרת שגברים עשויים בסבירות יותר גבוהה להכריע שאוכל שנפל על הרצפה אבל הורם מיד עדיין כשיר לאכילה (כי ראבק, אף אחד לא מת מקצת לכלוך). ובהחלט, אני עדיין צריך לשאול את אשתי על איזה תוכנית להפעיל את מכונת הכביסה בכל פעם (למרות שניסיתי תקופה ארוכה ללמוד את הרציונל). גברים, כפי שאיבחן פעם דייב בארי, פשוט לא מודעים לסטנדרטים דומסטיים, באותו אופן שדגים אינם מודעים למסחר בבורסה. זה לא שאין לנו שום עניין בנקיון, אלא שאנחנו מגדירים "נקי" בצורה שונה. ואכן, בימים בהם אני מופקד על שטיפת הרצפה, אני עומל במשך שעות רבות על משימה שזוגתי מקדישה לה חצי שעה, כי פשוט אין לי מושג מתי הגעתי למצב "נקי" בעיניה. מבחינתי זה היה נקי עוד לפני שהתחלתי.

אבל ההתרכזות של דרקסלר באבות שנשארים בבית עם הילדים גורמת לתחושה כאילו אבות מעורבים הם תוצאה של חוסר ברירה – רק כשאב איבד את מקור פרנסתו, הוא הופך בלית ברירה למטפל הראשי בילדים. והתיאור הזה הוא פשוט לא נכון. הוא לא נכון עבור חלק גדול מהאבות שנשארים בבית מבחירה ולא בלית ברירה, והוא בטח לא נכון עבור אבות כמוני שרוצים ופועלים כדי לאפשר לעצמם להיות בבית ולחלוק בצורה שווה את הטיפול בילדים. לשמחתי הרבה העיסוק שלי מאפשר לי לבלות שעות רבות בבית, ובמשך תקופה מסויימת הייתי המטפל העיקרי של בני הגדול. אין לי ספק שהשעות הרבות שבילינו ביחד לא רק חיזקו אותו והפכו את הקשר בינינו להרבה יותר אמיץ מקשרים שראיתי בין בני גילי לבין אבותיהם, אלא גם הפכו אותי לאדם טוב ומאושר יותר.

כי זאת יש לזכור: כאשר מתלוננים על שעות העבודה המטורפות של מקומות עבודה מסויימים, ועל הקושי שהדבר גורם לנשים להצליח שם, בתוך האמירה הזו טמונה ההנחה שעבור גברים זה לא בעיה, שזה מובן מאליו שגברים לא צריכים לחזור הביתה כדי להיות עם הילדים. אם הגבר מספיק לתת לילד נשיקה לפני שהוא הולך לישון – הוא צריך להגיד תודה.

אבל כשם שהקריירה המקצועית של נשים נפגעת בגלל הציפייה מהן לטפל בילדים, כך הקריירה ההורית של גברים נפגעת בגלל הציפייה מהם שלא לטפל בילדים. או, כפי שניסחה זאת אחת הקוראות בבלוג שלי, גם לגברים יש מגדר, וגם אותם הוא מדכא.

מובן שהמגדר הגברי מקנה שורה של פריבילגיות, והפגיעה של אי השיוויון בנשים הרבה יותר משמעותית מאשר הפגיעה בגברים. אבל כאשר אישה מתייחסת בזלזול לכישוריו של גבר לדאוג לעבודות הבית, כאשר אישה נרתעת מלאפשר לגבר להיות שותף מלא בטיפול בילדים, וכאשר אישה מדרבנת את בן-זוגה להרוויח כמה שיותר כסף על חשבון המעורבות שלו בחיי המשפחה, היא בעצם משרתת שלא מדעת את אותו שיח שוביניסטי שמייצר את אי השיוויון הזה. כאשר גבר שמטפל בילד מכונה "אמא", כאילו יש משהו שהוא לא רק "נשי" בהכרח אלא גם "נחות" ו"מסרס" בטיפול בילדים, אנחנו לא מעליבים את הגבר הספציפי הזה, כמו שאנחנו מטילים ערימת בוץ מטונפת על כל אשה ואשה בעולם. רק ההבנה ששבירת חלוקת התפקידים המגדרית על שני צדדיה היא אינטרס משותף גם של גברים וגם של נשים תוכל להוביל לשיוויון מלא בחיי המשפחה, בשוק העבודה, ובכל תחומי החיים.

***

הערה אדמיניסטרטיבית: בעת האחרונה התקבלו שלוש תרומות בקרן מלגת המחיה שלי שטרם הספקתי להודות למעניקיהן. אז תודה!

***

תוספת מאוחרת: גם ללואי סי.קיי. יש מה להגיד בנושא:

16 Replies to “מר אבא”

  1. גדי: נכון. אז? יש 25 מיליון אבות שעונים להגדרה שנתתי, וזה רק אבות שהם חלק מזוג נשוי. מאיפה המספר 15.4?

  2. נקודה מעניינת. מעבר לכך, אשריך ואשרי בנך וזוגתך

  3. דובי, אני גם נפלתי על ה154 אלף וזה נראה לי לגמרי שגוי עד שהלכתי וראיתי שמדובר בארה"ב.
    אולי כדאי לציין את זה במפורש בטקסט.

  4. רן: רעיון טוב. תיקנתי את הטקסט. חשבתי במקור שהעובדה שמדובר בנתון שמצוטט מתוך מאמר בהאפינגטון פוסט ירמז שמדובר על ארה"ב ולא על ישראל, אבל אין סיבה שלא להיות ברור יותר.

  5. לדעתי הדורות הקודמים היו הרבה יותר שיוויוניים מאשר כיום.
    כאשר צריך אשכרה ללכת ולחלוב את הפרה בשביל כוס חלב, כשאין מקרר ולהבעיר אש בתנור זו מלאכה של ממש. כשאין מטרנה והתינוק חייב חלב אם כדי לשרוד , בתנאים האלו הגיוני לגמרי שהאישה היולדת , המניקה וכשהיא לא זה ולא זה אז יש לה מחזור , היא זו שתישאר בבית והגבר בעל השרירים יצא ויעבוד בשדה מזריחה עד שקיעה (כי גם אין מקור אור בשדה חוץ מהשמש ) מחקר שבדק מהן ההמצאות שקידמו יותר מכל את מעמד האישה שם את מכונת הכביסה במקום הראשון. תחשבו על זה, פעם כביסה לקחה יום שלם של עבודת פרך. למה בעצם שאני אבין פחות מאישתי בתוכניות של כביסה? הרי אם ביליתי יום שלם בעבודה מול מסך של מחשב עם מזגן דולק הרי שעבדתי,פיזית, פחות קשה מאשר אם הייתי מסדר את הבית, אז למה אני יותר "גבר" מאשר מי שנשאר לטפל בילדים?
    בימים עברו היה הגיון רב בחלוקה בין גברים ונשים. מה שיש היום זו סתם אינרציה מטופשת

  6. דובי, מאמר מעניין וחשוב – אם כי לדעתי נופל בעצמו למלכודת המגדר (הנה, אצלנו בבית אני שואלת את בן זוגי איך להפעיל את מכונת הכביסה בפעמים הנדירות שאני טורחת לעשות את זה, והוא תמיד שוטף כלים מתחנן שאנקה קצת. לא נפוץ, אבל לא איזו גזירת מגדר שאין להימלט ממנה).

    פרט לכך, לא הוגן להפיל על דרקסלר את התחושה שגברים שמטפלים בילדים עושים את זה מחוסר ברירה או בנסיבות חריגות – זאת לא היא, אלא המציאות.
    חשוב גם לזכור שהרבה נשים מודרניות חשות תסכול על הפגיעה בקריירה שלהן בגלל ההתמסרות לאמהות, ולא מן הנמנע שהסנטימנט הזה מהדהד בטקסט של דרקסלר.

    עדו, נראה לי שאתה מצייר תמונה דמיונית ורומנטית של עבר שלא קיים.
    ראשית, נשים בחברות חקלאיות כמו זו שאתה מתאר עובדות כמו גברים ואף יותר.
    בחברות לא מתועשות ובימים שלפני התיעוש והמצאת הבורגנות לא היתה לרוב הנשים פריבילגיה להישאר בבית ולרקום, והן עבדו בעסקים, מהבית ובשדות.

    חוץ מזה, מחקר גרמני שאני מכירה דווקא הראה שמכונת הכביסה דווקא האריכה את שעות תחזוקת הבית של נשים. ובתקופה הקמאית הזאת שאתה מדמיין לרוב האנשים לא היו ארונות מלאים בבגדים כמו היום, אלא שתי חליפות במקרה הטוב. לא לוקח הרבה זמן לכבס את זה, אם טורחים בכלל. והלבן אז לא היה "לבן טייד", אלא סוג של צבע קרם.

    וחוץ מכל זה, מחזור הוא לא מחלה, ונשים ברחבי העולם (למשל, כל המורות בישראל) נושאות בעול גם תוך כדי דימום.

  7. מעולה. כל מילה בסלע.

    הערה קטנה: הייתי נזהר מלגזור גזירה שווה מארה"ב לישראל. המצב בישראל שונה מהותית, מבחינת דפוס שיתוף הפעולה של גברים ונשים.
    אם בארה"ב תיארו (בעבר, אבל גם היום) את תופעת 'המשמרת השנייה' – נשים שעובדות בשכר באותו היקף משרה כמו הגברים, אבל אז חוזרות הביתה לנקות – בישראל נשים משתתפות בשוק העבודה בהיקף נרחב מאוד (שמונים ומשהו אחוז מהאמהות), אבל הן עובדות בשכר שעות פחותות מהגברים, וסך כל שעות העבודה – בשכר ושלא בשכר – של נשים ושל גברים הוא דומה.

    מה זה אומר על 'הגבר הישראלי החדש'? לא יודע. אין מספיק נתונים כדי להגיד משהו רציני. תחושת הבטן שלי היא שיש הרבה יותר דיבור על הגבר הזה מאשר גברים שהם אשכרה כאלה.

  8. טוב אני מודה יעל שלא ממש כתבתי מחקר ואולי ערבבתי כמה תחומים. מחזור הוא לא מחלה אבל בתנ"ך מוזכרת רחל שהחביאה את הטרפים מתחת לשמלתה וטענה שאיננה יכולה לקום בגלל "אורח נשים". היום יש טמפונים ותחבושות הגייניות.
    אם נשים עובדות יותר כשהכביסה הפכה לעניין כל כך פשוט הרי שהגברים בגרמניה כנראה מסרבים בתוקף ללחוץ על כפתורי המכונה. וכן , נשים בחברות פרימיטיביות עובדות בשדה. אבל הן האחראיות הבלעדיות על התינוק כי האבא לא מיניק ושאר עבודות הבית (הקשות) נופלות בחיקן בדרך כלל ולא מרוע או אפליה אלא מחלוקה הגיונית של המשימות בחברה לא טכנולוגית

  9. עדו, צר לי אבל אתה פשוט טועה. חלוקת העבודה המגדרית היא תוצר של המהפכה התעשייתית (כלומר, בדיוק ההפך מהטענה שלך לגבי חברה טכנולוגית). היא לא התקיימה (בקרב המעמדות הנמוכים) לפניה (ובקרב המעמדות הגבוהים היא הייתה שונה בתכלית ממה שאתה מתאר).

    איזה עבודות בית לדעתך יש לצמית בכפר פיאודלי? כמה כביסה כבר עושים כשיש לך שתי חליפות סמרטוטים? ומה על כל הילדים שכבר לא יונקים? מי מטפל בהם?
    החלוקה הזו נראית לך הגיונית רק כי אתה משליך ערכים של חברה קפיטליסטית המבוססת על עודף יצור ומסחר, על חברה שהתבססה על משקי בית פחות או יותר אוטרקיים.

  10. אחלה מאמר.

    אני חושב שכפי שציינת ואולי חלק מהמגיבים החמיצו – הדיון צריך להיות על מגמות ולא על מספרים ובהקשר זה אין לי בכלל ספק שזה רק הולך ומשתפר (גם בישראל).

    מצד שני, הטרמינולוגיה שהזכרת אכן מעוותת את השיח מעצם העובדה שמתייחסים למשפחה-הפוכה או אבא-בתפקיד-אמא … וזה ממש הפוך ממה שאבות כמוני מרגישים בזמן שהם עושים מה שעושים.

  11. מזדהה עם כל מילה.
    כל הכבוד לך שהעלית את הנושא! הרשת מלאה בכותבות פמיניסטיות, ואסור לנו הגברים להפקיר את הזירה הזאת לנשים, כי לך תסמוך עליהן.

    (סתם, סתם)

  12. המסמך אותו אני מנסה לכתוב מזה זמן מה מתחיל בויכוח עם המינוח "מעמד האישה".
    לטעמי מדובר בלא פחות ממלחמה על מצב האדם.
    בכל מקום בו אישה נפגעת יש לפחות גבר אחד פגוע.
    בכל מקום בו נוצר יחס משפיל במובן הכי קטן לבן כל מין, עיוות מתחיל להשתרש
    ולכן עוד בטרם נדבר על תנאי העסקה יש לתכנן חינוך למין, מגדר ומשפחה – כבר לגיל הרך.
    ובטרם נוכל להתחיל לעשות סדר בדורות הבאים, או להעמיד מחנכים, צריך שנברר מה מועיל למי בהבדלים הקיימים בין המינים.
    הבדליזם ולא שיויון.

  13. אחלה פוסט. רציתי רק להוסיף שיש עוד הנחה סמויה בדיון הציבורי בנושא, והיא שגידול וטיפול בילדים הוא עול, ולכן הוא נופל על נשים. ראינו את זה את הרבה בדיונים על חזקת הגיל הרך — פליאה מכך שאבות ש"בקושי נקפו אצבע" רוצים פתאום לשמור לעצמם תפקיד משמעותי אחרי הגירושין.

    הפוסט שלך מניח בטבעיות וכמובן מאליו שרוב ההורים רואים בהורות עיסוק מספק בפני עצמו. זה מאוד משמח אותי, אבל צריך לזכור שזה לא הרושם שאפשר לקבל מרוב השיח בנושא.

  14. דובי, כשאתה כותב "אין לי מושג מתי הגעתי למצב "נקי" בעיניה" אתה מראה עד כמה הפנמת – אתה וכולנו הגברים – את הדומיננטיות שלה בענייני הבית. מדוע לא תשטוף עד שנקי בעיניך? לא תגיע לשיוויון עד שלא רק שתעשה את מה שנחשב מלאכת נשים אלא גם תעשה זאת לפי קריטריונים גבריים. אני לא מעז אפילו להעלות בדעתי את מלחמת העולם שזה יביא על ביתך. אגב, מסקרנות: האם לדעתך הקריטריונים הגבריים לניקיון חמורים יותר מאלה הנשיים?

סגור לתגובות.