דואופסוןכסףראשי

תגובות

דואופסון — 35 תגובות

  1. מה שצריך לקרות זה שההוצאות והחנויות יתחייבו כלפי ההוצאות לסכום מסוים פר מכירה ולא אחוז מהמחיר שנמכר ככל שיהיה.
    ככה לחנויות הספרים יש עדין אינטרס להוריד מחירים בגלל תחרות אבל לשמור על מחיר כזה כך שהם ירוויחו והסופרים ירוויחו.
    אני לא חושב שזה צריך להגיע מחקיקה אלה על ידי איגוד של סופרים/הוצאות, לעומת הסופרים, להוצאות כבר היום, גם כיחידים כן יש את הכוח לעשות את זה בעצמן.
    כיום גם ההוצאות יכולות למכור את מגוון הספרים שלהן באינטרנט וגם לתת מבצעים מפעם לפעם (ואכן חלקן עושות את זה).

    כרגע רוב החוקים המוצעים פוגעים בקוראים ולכן בסופרים ובחנויות ורק יובילו לפחות קניה (חלק מההצעות אפילו רק מגבירות את הפגיעה כך שאחרי שנתיים להוצאת הספר מותר למכור שוב במחירי רצפה על חשבון ההוצאות, מה שיוביל לכך שספרפי חדשים לא ימכרו).

    בכל מקרה, אני חושב שמכירת ספרים באינטרנט לא תזיק לתעשיית הספרים. נכון יהיה פחות עריכה ופחות פיקוח, אבל נקבל דברים יותר ניסיוניים וקיצוניים ובסופו של דבר יהיו יותר ספרים שנוכל לבחור מהם (איך נבחר בהם? דרך בלוגים ופורומים שיתווכחו [קורה גם עכשיו], בנוסף פרקים ראשונים שיוצעו בחינם).
    אף אחד לא קבע שכתיבת ספרים צריך להיות מקצוע רווחי (הוא עדין יהיה רווחי לחלק), היצע האינסופי עשה לתעשיית המוזיקה רק טוב.

  2. יכול להיות שהמצב יהיה טוב יותר אם סופרים ישיגו כוח מיקוח חזק יותר מול צומטסקי. יכול להיות החוק זה הדרך לשם. אבל אני חושב שהרבה מהדיון בנושא נוטה לדמיין מהפכה לא כל כך אפשרית. איך שלא הופכים את זה, כמות הסופרים שתוכל להתפרנס מכתיבה בעברית היא נמוכה. אמיר גוטרפוינד עבר על המספרים. בקיצור ומהזכרון –
    שכר מינימום במשך שנתיים הוא בערך 100,000 שקל. בקצב של ספר כל שנתיים (כמה סופרים יוכלו להחזיק קריירה שלמה בקצב הזה?), ובתגמולים ש15 שקל לספר (שזה מה שמקבלים היום אנשים כמו א"ב יהושע ומאיר שלו), זה אומר שצריך למכור כמעט 7000 עותקים מהספר, וכל שנתיים להוציא ספר, רק כדי לקבל שכר מינימום. בשביל ספר כל חמש שנים (נראה יותר סביר לרוב הסופרים) 17 אלף עותקים. וזה בשביל שכר מינימום. בשביל שכר ממוצע (וזה אומר שצריך גם להתחיל לשלם מיסים, למרות שאין לי מושג מה הם על שכר סופרים) צריך להכפיל הכל בערך בשתיים. כמה סופרים יש שיכולו להתפרנס מכתיבה?

    יש בוודאי כמה סופרים שהשוליים של הדיון הנוכחי – הפער בין שני הקצוות הקיצוניים ביותר של הדיון – יעשו בשבילם את ההבדל בין להיות מסוגלים להתפרנס מכתיבה ובין לא להיות מסוגלים. אבל כמה כאלה יש?

    יכול להיות שיש בעיה קשה עם כמות ואיכות הכתיבה בארץ. אין לי מושג. אבל מחירי הספרים, ועמדת המיקוח של הסופרים הם לא מה שיעשה הבדל גדול בנושא. the numbers just don't add up.

  3. איתי: גם אם יש פתרון באינטרנט ללקטורה (ואני חושב שאתה אופטימי, אבל אפשר לדמיין מצב כזה), תפקיד לא פחות חשוב של הוצאת הספרים הוא העריכה.
    המרחק בין כתב היד שנשלח להוצאה לבין הספר שאתה מחזיק ביד הוא גדול מאוד.
    אני לא רואה מודל הפצה ישיר, סופר-לקורא, באינטרנט, שמשמר את מוסד העורך.

    אסף: אתה מתעלם מההבדל בין הדרישה להתפרנס מכתיבה לדרישה להתפרנס רק מכתיבה.
    יכול להיות שהמעמד של סופרים שיכולים להרשות לעצמם לשבת בבית ורק לכתוב ספרים הוא רצוי – אין לי מושג. בכל מקרה, זה לא מה שעומד כרגע על הפרק. מה שהסופרים מדברים עליו הוא שהם יראו איזשהו החזר כספי על הכתיבה, שיוכל להצדיק אותה. וכך, הם יוכלו לעבוד (נניח) ארבעה ימים בשבוע, ולהקדיש יומיים לכתיבה. בשאר הזמן הם יוכלו לעסוק במגוון העיסוקים שסופרים עוסקים בהם לאורך כל התקופה המודרנית – הוראה, סדנאות כתיבה יוצרת וכו', או במקצועות אחרים לחלוטין.

  4. יכול להיות. אני מזכיר שהחישוב שהראתי פה הוא מאד מינימליסטי – הוא מראה שרוב הסופרים לא יוכלו אפילו להגיע לתוספת ששווה לשכר מינימום אפילו תחת תרחישים די קיצוניים בנוגע לתמלוגים.
    אבל אני לא מתמצא. מה דעתך? עבור כמה סופרים הכתיבה תוכל להיות תוספת משמעותית להכנסה? אני באמת שואל, לא כהתקלה. האם הרושם שלך הוא שאם ישנו, אפילו משמעותית את שיעור התמלוגים ו/או את מחירי הספרים, אז תהיה כמות משמעותית של סופרים שזה יעשה הבדל משמעותי לחיים שלהם? כלומר, שיהיו אנשים שכן יבחרו לכתוב אם החוק ישנה את המחירים והתמלוגים, אבל לא היו כותבים אחרת?

  5. הניתוח הטוב ביותר שראיתי על הנושא.

    הערה קטנה על פייר טרייד – בלא מעט מהמקרים, יוזמת פייר טרייד שהתחילה כרעיון נשגב התגלגלה בסוף לעוד דרך ליצור Price descrimination כאשר רוב הפער בין מחיר מוצר הפייר טרייד למחירים הרגילים לא הלך למייצרים אלא למתווכים למיניהם. בקפה למשל זה המצב ברוב המקרים.
    זה לא אומר שלא ראוי לעשות מאמץ כזה ביחס לחנויות ספרים: אני לא חושב שמאמץ כזה יעזור לסופרים, אבל הוא כן יכול לעזור לחנויות הספרים העצמאיות עצמן; חנות ספרים טובה מעניקה גם היא שירות משמעותי של לברור מוץ מן התבן (להחטלה איזה ספרים שמים על השולחן יש משמעות גדולה לגבי הסכוי שהם יקהו) שגם אותו ראוי לנסות לשמר.

  6. כנראה שיש בעיה בשוק הספרים, והפוסט של רני בפולמוס מסביר אותה די טוב – ההסכמים הנוכחים מפלים לטובת רשתות הספרים, כך שהמו"לים מקבלים אחוז מסוים מהמכירה, ללא קשר לעלות הספר, כשרשתות הספרים מקבלות את הספרים בחינם, יכולות למכור אותו באיזה מחיר שירצו, ולוקחות אחוזים מהמכירה.
    הם רק צריכות לשלם עלויות של אחזקת החנות.
    בשיטה הזאת ברור שעדיף להם למכור המון ספרים בזול – העלות השולית של עותק היא אפס.

    למו"לים, לעומת זאת, יש עלות קבועה פר עותק – הדפסתו. יש גם עלויות קבועות פר ספר – לסופר, ולמו"ל, והעלות הזאת אמנם מתחלרת בין כל העותקים של הספר שנמכרו, אך לא בין סך כל הספרים.

    הפיתרון המוצע הוא מגוחך – ניסיון להעלות את מחיר הספרים, כשזו לא הבעיה – הבעיה היא אופן ההתחלקות ברווחים בין החנויות לרשתות. יש פה כשל שוק עסקי.

    בישראל יש לנו כבר גוף שממונה על טיפול בכשלי שוק – הממונה על הגבלים עסקיים – בהחלט מה שקורה פה, כשהרשתות מחזיקות הוצאות משלהן, ומשתמשות בכוח שלהם על מנת להכתיב תנאים רעים להוצאות.

    לא צרך חוק חדש, רק צריך שהממונה יעשה את עבודתו. פוקוס תקשורתי בכיוון הנכון יכול להיות הפיתרון.

  7. נדב, למה עורך ספרותי שונה (למשל) ממעבד מוזיקלי? המקבילה המוזיקלית של "מישהו כותב ומפרסם ברשת" היא "בחורה יושבת עם גיטרה ומעלה ליוטיוב". ובכל זאת יש אנשים כמו איה כורם שמפיצה את השירים שלה בלי גב של חברת תקליטים, וברמה שרחוקה מלהיות "בחורה עם גיטרה".

    זו לא שאלה קנטרנית, אני באמת תוהה אם יש הבדלים משמעותיים כל כך בין תעשיית המוזיקה לתעשיית הסיפורת. דווקא מראש הייתי מניחה הפוך – בעוד שאנשי מקצוע דרושים בשני התחומים, כתיבה לא דורשת ציוד מיוחד מעבר למחשב, אבל מוזיקה דורשת אולפן הקלטות, כלי נגינה וכו'.

  8. עפרונית: אני חושב שחלק משמעותי מההבדל הוא פסיכולוגי. מעולם לא הקלטתי מוזיקה, אבל התחשה שלי היא שלמה שנעשה לשיר אחרי ההקלטה לא מתלווה אותו קושי נפשי שמתלווה לעבודת העריכה של ספר. בשיר שומעים את ההבדל: התפקיד של הממקסס והמעבד וכל אלו הוא להפוך את השיר למה שהיוצר דמיין בראש. התפקיד של העורך הוא לקחת את כל הדברים שהסופר התאהב בהם ולהגיד לו שהם לא עובדים וצריך לשנות אותם או להוריד אותם או להזיז אותם.

    יש לא מעט סופרים שברגע שהם צברו מספיק "משקל", החליטו לוותר על שירותי העורך. לא כי הם לא צריכים אותו, אלא כי הם לא חושבים שהם צריכים אותו. את התוצאות רואים בספרים המאוחרים יותר שלהם. (דוגמא בולטת שעולה לי היא אן רייס).
    כי טקסט יראה כמו טקסט בין אם עבר עליו עורך ובין אם לא. שיר לא ישמע כמו שיר אם לא בוצעה עליו כל עבודת העיבוד ומה-שזה-לא-יהיה שבאה אחרי ההקלטה.
    That said, אני בטוח שיש הרבה מאוד יוצרים צעירים שחושבים שהם לא זקוקים לשום דבר חוץ ממיקרופון וגיטרה, והם אכן לא פורצים אף פעם לתודעה הציבורית, אלא נשארים עם איזה ערוץ יוטיוב או עמוד מייספייס נטול צופים.

  9. רגע של התקטננות – הביטוי הוא "לברור את הבר מן המוץ" (או מן התבן, אנא עארף), כיוון שבר הוא התבואה, הגרגרים, ותבן ומוץ שניהם מוצרי לוואי (המוץ הוא הקליפה והתבן הוא הגבעול, מה שפרות אוכלות אחר כך). לצערי זו טעות נפוצה, ואני לא יודעת מי התחיל איתה. הייתי שולחת את ההערה במייל אבל לא מצאתי את הכתובת שלך, ואעדיף שתגובתי תימחק אחרי שתיקרא כי היא לא עניינית לדיון.

  10. תודה על ההערה. עומדת לי הגנת וישנה. תיקנתי, אבל למה שלא תעמוד לי טעותי לדראון עולם? הנה, נשאיר את תגובתך, ואולי עוד אנשים יתקלו בה ויזכרו להמנע מהשגיאה הזו להבא.

    (אגב, מצאתי מקום ברשת שטוען שלנוסח השגוי יש בסיס בעברית המקראית, אבל ניחא).

  11. דובי, אני עדיין לא מבינה את ההבדל. מי שחושב שמספיק לו להקליט את עצמו עם גיטרה (ומפוחית!), כמו מי שחושב שהכתיבה שלו טובה מספיק ללא עורך, יזכה לקהל שמוכן להסתפק ביצירה שאינה בשלה מספיק (או לחילופין, באחת היצירות המעטות שטובות מספיק גם ללא מעורבות של אדם נוסף). מי שרואה בעצמו איש מקצוע ומעוניין להתפרנס (במידה כזו או אחרת) מהיצירה שלו, יתכבד וישקיע בשיפורה בין אם מדובר בתשלום למעבד מוזיקלי, לנגן קלרינט, לעורך או לצלם שיצלם תמונה לכריכה/אלבום.

  12. פוסט מרתק, אם כי אני לא בטוח שהבנתי איך שוק הקפה מתקשר לנושא…

  13. נדמה לי שההבדל שדובי מכוון אליו הוא שעריכה מוזיקלית זה משהו אחר: האמן מנגן במפוחית, העורך עובד על תכנת מחשב.
    בעריכה ספרותית, לעומת זאת, משתמשים באותם כלים: גם הסופר וגם העורך משתמשים בוורד.
    לכן, עריכה ספרותית זה 'more of the same', חלק מאותו תהליך. עריכה מוזיקלית זה תהליך אחר לגמרי.
    במצב כזה, יש טעם לדבר על עריכה-עצמית במוזיקה: כמו שאמן יכול גם לנגן בגיטרה וגם לשיר, הוא יכול גם לערוך את השיר שלו. יותר מזה: גם אם העורך הוא אדם חיצוני לתהליך היצירה המקורי, הוא בסך הכל עוד שחקן בהרכב, עוד נגן בלהקה. פול בגיטרה, רינגו בתופים, ג'ורג' מרטין במכונת העריכה.
    עורך ספרותי, לעומת זאת, עושה משהו שונה לגמרי: הוא מסתכל על משהו שעשה הסופר, ואומר לו "את זה לא עשית טוב. צריך לעשות אחרת". כלומר, זה לא עוד שלב – זה ביקורת על השלב הקודם. זה לא לקחת את הצליל של המפוחית ולעדן אותו, זה להגיד לנגן המפוחית 'את זה ניגנת גרוע. כדאי שתתאמן'.

    זה סוג של עריכה שמאוד קשה לקבל, במיוחד כשמדובר על תהליך לא-היררכי. במודל של עריכה סלקטיבית – מי שרוצה להיות טוב, בוחר עורך טוב – לאנשים יהיה קל מאוד לנפנף את העורך שיגיד להם 'יש פה בסיס טוב, אבל צריך לקצץ את מספר העמודים לחצי'.

  14. אני חושב שהסיבה היחידה לא לעבור לשיווק ישיר דרך האינטרנט היא ששוק הספרים כנראה יותר שמרני משוק המוזיקה (השמרני כשלעצמו).
    כפי שאמרה העלמה העפרונית, אין הרבה הבדל בין עורך לבין מפיק מוזיקלי.
    ואני רוצה להאמין שיוצר (מוזיקאי או סופר) שמבין כיצד תהליך היצירה עובד ומכבד את היצירה שלו, ירצה שהיא גם תעבור ליטוש על ידי עורך\מפיק.

    ולגבי הסלקציה, אני מאמין שהיא אכן תתרחש בבלוגים, במדורי הספרות, ועל ידי הקוראים עצמם ברגע שינתן פרק ראשון וכו'…
    אפילו למה להסתפק בפרק ראשון בלבד. אם נחזור לאנלוגיה לשוק המוזיקה, היום כמעט כל אלבום שיוצא מוצא לשמיעה מלאה בסטרימינג. אז אין בעיה לשמוע את האלבום כמה שתרצה בבית במחשב, אבל אם כבר תרצה לקחת אותו איתך לדרך אז אתה יכול לשלם סכום לא גבוה שהולך ישירות לאמן ולקבל אותו באיזה פורמט שתרצה (בעצם היום כבר אפשר לשמוע סטרימינג בכל מקום :\, אבל בתור בעל טלפון טיפש אני יודע על זה רק מתוך שמועה).
    אז גם בספרים ניתן ללכת על מודל דומה, בו הספר מועלה כולו לקריאה על גבי האתר. אבל אם תשלם סכום סמלי (ששוב ילך ישירות לסופר) תקבל אותו במהדורה הדיגיטלית המועדפת עלייך.

    ורק כדי להמחיש את הדוגמא, בדיוק לפני חצי שעה קניתי שלושה דיסקים ב-bandcamp, שהיא פלטפורמת הפצת המוזיקה האהובה עלי :)

    אולי מה שעולם הספרים צריך כדי לעשות את הקפיצה לעולם ההפצה הישירה זה משהו מקביל ל-In Rainbows של Radiohead.
    לפני שרדיוהד הוציאו את הדיסק שלהם בהפצה ישירה לפי "שלם כפי יכולתך", גם כן אף אחד לא חשב שהפצה ישירה תוכל לעבוד בשוק המוזיקה. אז זה לא שבארבע שנים שעברו כל שוק המוזיקה עבר להפצה במודל זה, אבל בפירוש רואים את השינוי.
    תחשבו מה יקרה אם דוד גרוסמן יוציא את הספר הבא שלו אך ורק בהפצה ישירה? בעצם, אני לא יודע אם השוק הישראלי הוא דוגמא טובה משום שהקוראים הדיגיטאליים עוד לא נפוצים כאן מספיק. אבל אפשר לחשוב על דוגמא אחרת בשוק הספרים באנגלית…

  15. ובנתיים אם אנחנו רוצים לתמוך בסופרים, להביע את הערכתנו על יצירה טובה, ולעודד אותם להמשיך לכתוב ישנה עוד אלטרנטיבה והיא לשלוח כסף ישירות לסופר.
    נניח קניתי ספר ב-"4 במאה" של איזה סופר צעיר שאינני מכיר, וממש נהנתי ממנו. אז למה שלא אביע את הערכתי ואשלם את ההפרש בין ה25 ש"ח ששילמתי למה שאני רואה כמחיר ראוי לספר (נניח 50 ש"ח) ישירות לסופר?

    בצורה זו באמת אתמוך ישירות בסופרים, בניגוד לקניה בחנויות קטנות שם אני לא ממש יודע לאן הולך הכסף. (כאמור, כפי שנכתב כאן לפני יש גם ערך בתמיכה בחנויות הקטנות עצמן).

    עוד אפשרות שרלוונטית בעיקר לסופרים ותיקים, היא שסופרים יגייסו כסף לספר הבא שלהם באמצעות פלטפורמות סגנון kickstarter.

  16. ההשוואה מצוינת, ומפיק מוזיקלי טוב עושה עבודה דומה מאוד לזו של עורך. ההבדל הוא יותר ברמת הצריכה.

    כדי לגלות ש 'הבחורה עם הגיטרה' לא באמת יודעת לשיר מספיקות 20 שניות של האזנה (כולל הפרסומת של יוטיוב), ואם היא בכל זאת מוכשרת 'בזבזנו' שלוש-ארבע דקות כדי לשמוע את השיר, או שעה כדי לשמוע את הדיסק.
    ספר גרוע ייזרק לאחר כמה עמודים, וספר טוב ייקרא ביומיים-שלושה לפחות.

    גם כשתעשיית הספרים תהיה פרוצה ברשת כמו תעשיית המוזיקה (והיא תהיה, כמובן), עדיין לא נהיה מסוגלים לקרוא כמה עשרות או מאות ספרים ביום כדי למצוא את ספר טוב באמת ש 'מישהו כתב ופירסם ברשת'. לכן אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתייחס אל עולם הספרים באותה 'נסיוניות' שאנו מתייחסים לעולם המוזיקה, על כל המשתמע מכך.

    (באותה מידה ניתן להתייחס גם לזמן הכתיבה של ספר מול זמן ההקלטה של שיר)

  17. לא הבנתי למה אתה כותב שאין הבדל בין חנויות הספרים. ב"חותם" שנסגרה לצערי הרב וב"סיפור פשוט" תיבדל לחיים ארוכים יש ספרים אחרים, טובים יותר, שלא מוצאים בקלות בחנויות הרשת.
    מובן שגם היחס האישי והאווירה משפיעות, אבל זה לא העיקר.

    בנוסף, לחנויות העצמאיות יש יתרון נוסף לאלו שמעדיפים צרכנות אתית: הן עצמאיות, וכך אנחנו יודעים שהכסף שלנו לא משמן את המערכת הגדולה אלא הולך ישר לבעלת החנות.

  18. כמה נקודות:

    1. נדב, לא הבנתי למה תהליך העריכה חייב להיות היררכי? רק בגלל שהיום הכסף הוא אצל מי ששוכר את העורכים? למה שהכותבים לא ישכרו את העורכים? ר' לדוגמה:
    http://www.lulu.com/

    2. שחר כבר ציין במאמרו את אחד ההבדלים החשובים בין מוזיקה לספרות: מוזיקאים יכולים להתפרנס מהופעות ולהתייחס למכירת מוזיקה בעיקר כקידום מכירות להופעות. לסופרים יותר קשה להתפרנס בצורה הזו.

    3. Kickstarter מתאים במיוחד למי שיש לו מוניטין. Radiohead כבר יכלו להישען על קהל אוהדים נאמן. אנחנו צריכים לחשוב גם על יוצרים צעירים שעדיין לא מוכרים.

    4. לצורך העניין אני רוצה להניח שתוכן שפורסם הוא נחלת כלל האינטרנט. אפשר לנסות להגביל את זה, וזה יכול לעבוד חלקית, אבל אז פוגעים בקוראים. מכאן שהמודל המתבקש הוא שחרור פרק ראשון ובקשות למימון כתיבת הפרק הבא.

    5. גלעד: אפשר לשאול על סמך מה אתה מחליט היום להמר ולקנות ספר במיטב כספך?

  19. חשבתי על זה עוד. הסתכלתי על כמה מספרים. אני חושש שהויכוח על מבנה השוק, גם אם יש בו חשיבות מסוימת, מחטיא את המטרה – לא משנה מה יהיה מבנה השוק, ולמי יהיה יותר או פחות כוח מיקוח: שוק הספרים העברי לא יוכל לתמוך בסצינה ספרותית משמעותית. איך שלא הופכים את זה – אין מספיק קוראים בעברית. פשוט אין. בקושי בקושי, שיפור עצום, יוכל לאפשר למספר קטן יחסית של כותבים להקדיש עוד יום בשבוע – גם יומיים, לכתיבה. גם בזה אני לא בטוח.

    אז מה כן יכול לקיים סצינה ספרותית עברית?
    קרנות ממשלתיות, קרנות פרטיות, פרסים, הרצאות, סדנאות (אגב, לשני הדברים האחרונים מבצעי 4 ב 100 דווקא עוזרים, כי הם מגדילים את הפרסום של הסופר). יו ניים איט.

    אבל חוץ ממה שאולי כואב לנו בעין, תרבותיים שכמותנו, לראות ספרים במבצע של 4 ב 100, איך שלא נהפוך ונתערב בשוק הזה, אי אפשר לתקן אותו מספיק כדי שהוא יוכל באמת לתמוך בסצינה ספרותית משמעותית.

  20. צפריר: כי עריכה ספרותית היא במהותו תהליך אכזרי. תפקידו של העורך הוא להגיד 'מה שכתבת לא מספיק טוב. אתה צריך לכתוב את זה אחרת'. אם תדבר עם עורכים ספרותיים, תגלה שבד"כ הסופרים מאוד לא אוהבים את מה שיש להם להגיד. אם הסופר שוכר את העורך, סיכוי סביר שהעורך יגיד לו מה שהוא רוצה לשמוע.

  21. אסף: אשמח לראות את התחשיב שלך. עשיתי חישוב-גב-מעטפה, והנה מה שהגעתי אליו. שוק ספרי הקריאה (לא כולל ספרי דת וספרי לימוד) בישראל מוערך בכ-1.4 מליארד ש"ח בשנה. בהערכה של הוצאה ממוצעת של 50 ש"ח לספר (הערכה שמניחה שנמכרים יותר ספרים במחיר מלא מאשר ספרים במבצעי 4 במאה, שהיא כנראה אופטימית), מדובר על 28 מיליון ספרים בשנה (או שלושה וחצי ספרים לאדם בממוצע בשנה). בשנה יוצאים בישראל כ-5000 כותרים (לא כולל ספרי דת), מה שמשאיר אותנו עם כ-5600 עותקים שנמכרים בממוצע מכל ספר.

    עכשיו, לפי התחשיב שלך פלוס עיגול כלפי מעלה, נגיד שאנחנו צריכים 20,000 עותקים מכל ספר כדי שהסופר ירוויח באופן נאות עבור ספר אחד בחמש שנים, ורף תחתון של 7000 ספרים כדי לקבל שכר מינימום על ספר בשנתיים.

    עכשיו בוא נגלוש לתוך הספקולציות. לצורך החישוב, נניח שהישראלים לא יתחילו להוציא יותר כסף על ספרים , כלומר, 1.4 מליארד ש"ח זו העוגה שלנו. זו נראית לי הנחה שמרנית למדי. בנוסף, נניח שאנחנו מבטלים את מבצעי הארבע במאה למיניהם וכל הספרים נמכרים מעכשיו במחיר שנע בין 60-80 ש"ח (80 ש"ח מחיר מלא, 60 ש"ח מחיר אחרי הנחת שבוע הספר). למען הנוחות נניח מחיר ממוצע משולם של 70 ש"ח.

    נשארנו עם 20 מיליון ספרים בשנה (או כשניים וחצי ספרים בשנה לאדם). עכשיו, מכיוון שאין יותר לחץ על הוצאות הספרים להוציא כמה שיותר ספרים בכמה שפחות תקורה, מספר הכותרים יכול לרדת באופן דרסטי. נגיד שהוא יורד לכ-3000 ספרים בשנה. אנחנו מגיעים לכ-6700 ספרים. כלומר, הסופר הממוצע יכול כמעט להגיע לרף התחתון של שכר מינימום עבור ספר בשנתיים. קשה, כמובן, להעריך את הפיזור של כמות העותקים (במיוחד מכיוון שאין לנו אפילו נתונים עבור המצב כיום), אבל לא יפתיע אותי אם לפחות עשרה אחוז מהספרים הללו יגיעו לרף של 20,000 ספרים, בעוד שחלק מאוד משמעותי מהספרים ימכרו במאות בודדות של עותקים. כאמור – ספקולציות נטולות בסיס, אבל זה מה יש.
    כלומר, יש בהחלט אפשרות לשוק הספרים הישראלי לקיים תרבות ספרותית נאה של כמה עשרות סופרים ואולי אפילו כמה מאות סופרים שמתקיימים באופן מכובד רק על אמנותם, תוך כדי שהוא משאיר מקום לכניסה של יוצרים חדשים.

  22. דובי, החישוב שלך מתעלם גם מהאפשרות למכור את הסיפור בלי הספר. במקרה כזה, אתה יכול לחסוך את הוצאות ההדפסה, השינוע וכו', להוזיל את המחיר לצרכן, ועדיין לאפשר לסופר להרוויח יפה.
    רוצה לומר – הבעיה במבצעי "ארבע במאה" היא לא העובדה שספר עולה 25 שקלים כשלעצמה, אלא העובדה שהסופר לא מקבל תמלוגים/שכר בהיקף שמשקף את המאמץ שלו. במקרה כזה, לא בטוח אפילו שצריך להגיע ל20,000 מכירות בשביל להביא לכך שהסופר ירוויח באופן ראוי.

  23. אני אעלה שאלה פרובוקטיבית. זה שיש כשל שוק בשוק הספרים – זה ברור. השאלה היא האם מדובר בכשל שוק שמצדיק את התערבות המחוקק. אם יש ספרים, המחיר לצרכן טוב, הסופרים וההוצאות מסרבות להפסיק לעבוד עם סטימצקי \ צומת ספרים (אם יש להם תלונות, הן היו יכולות לרוקן את סטימצקי מספרים חדשים), למה אנחנו מתעסקים בכל הטררם הזה?
    אולי צריך לשנות את נקודת המבט, ולטעון שהכתיבה היא משהו שהסופר עושה, כדי לקבל חשיפה, ולא לשם פרנסה ישירה. אולי המודל העיקרי של כתיבה, צריך להתבסס על מציאת פטרונים? אולי בימנו כתיבת ספרים יכולה להיות תחביב בלבד, לא פרנסה עיקרית? זה ישנה את הכתיבה – אין ספק. אבל שינוי כזה הוא לא בהכרח לרעה. אולי השחרור מהציפיה לרווחים, יניב ספרות משוחררת יותר.

  24. נדב: הסמכות של העורך יכולה להגיע גם מגילו וגם מניסיונו. אבל במקרה הגרוע הסופר שלא ידע להקשיב לעורך יוציא ספר גרוע ולא יקראו אותו (או שכל מיני קוראים ימליצו לו על מקצה שיפורים).

  25. דובי, הסכום 1.4 מיליארד כולל רק ספרים שנכתבו על ידי ישראלים? או כל השוק הישראלי? (כולל ספרים מתורגמים).

    ועוד שאלה, מה מונע היום ממישהו להקים רשת חנויות ספרים משלו? יש מניעה מהסופרים/הוצאות להתאגד ולמכור את הספרים שלהם ביחד רק ברשת מסוימת?
    אדם/סופר/הוצאה שהנושא חשוב לו (או אפילו סתם רוצה להכנס לשוק) יכול לעשות את זה ולהבטיח לסופרים הישראלים "הצעה הוגנת" מבחינתם.
    כמעט בלעדיות על שוק הספרים הישראלים, לפחות על הסופרים המוכרים שבהם (דוויד גרוסמן, ש"י עגנון וכו' שתומכים בהגבלת מחירים) יכולה להניב הצלחה לרשת זו.

    כמו התגובה הראשונה שכתבתי, אני לא חושב שהמצב בשוק הספרים מצריך התערבות כלשהי מהממשלה, אין פה כשל, יש מספיק פתרונות אחרים וזה בהנחה שבכלל אפכת לנו אם הסופרים ירוויחו מהספרים שלהם

    ובקשר לדיון האינטרנטי, אין סיבה הכרחית להחזיק עורך, יכול להיות שהם תורמים ומתאימים את הספרים לציבור הרחב, אבל סופרים שמרגישים צורך בעורך עדין יוכלו להשכיר אחד וסופרים שהכתיבה שלהם קצת שונה או קיצונית יוכלו לפרסם את הספרים שלהם ללא בירוקרטיה שתרכך או תפסול את הספרים שלהם.

  26. אני עוקב אחרי הדיונים שאתרים ובבלוגים השונים ומשהו מציק לי, אז תרשו לי לשאול שאלת תם.

    דובי כתב שמידי שנה יוצאים בישראל 5,000 כותרים. חמשת אלפים כותרים לחלק ל-365 יום יוצא קרוב ל-13 ספרים ביום. בעיני זה נשמע המון ספרים. השאלה שלי כמובן היא: האם כל הספרים האלה היו ראויים לתהליך היקר של לקטור, עורך והדפסה?

    עם כמות כזאת של ספרים, יש לי תחושה לא מבוססת שמכירת הספרים חשובה יותר מהתוכן שלהם, כלומר את צומתסקי לא מעניין איכות הספר אלא מכירתו בלבד, מה שמוביל לתחושה שהיא בעצם מוכרים ספרים במשקל מתוך רצון למכור כמה שיותר קילוגרמים של ספרים.

    פגשתי כאן בבנגקוק בחור צעיר שעובד בצומת ספרים. הוא סיפר לי שהם מקבלים משכורת מינימום עם בונוסים על מכירת ספרים ספציפיים, שמתבטאים בתוספת של בין אלף לאלפיים ש"ח לחודש למשכורת. הסכום הזה משמעותי עבורו והוא הודה שהוא היה רוצה להמליץ על ספרים אחרים אבל הוא צריך להתפרנס.

    המפגש איתו רק חיזק לי את ההרגשה שהרעיון הוא למכור כמה שיותר ספרים בלי קשר לתוכנם. יתרה מזאת, במקום אחר קראתי שצומתסקי מחליפים את הספרים המוצגים בתדירות גבוהה ושוב יש את התחושה שלא משנה מה נמכר, העיקר שיימכר המוצר הזה עם הדפים שנקרא ספר. גם לא ראיתי התייחסות לאיכותם של הספרים המתפרסמים והאם זאת כמות הגיונית לגודל השוק והאם במדינות אחרות יש גם פירסום כותרים גבוה של ספרים ביחס לגודל השוק.

    האם יש פירסום כותרים חסר הבחנה על מנת למקסם רווחים ללא קשר לאיכות או שאיכותם של כל 5,000 הכותרים בשנה היא גבוהה ותורמת לתרבות הישראלית?

  27. איתי: כל הספרים ע"י הוצאות מסחריות, למעט ספרי דת וספרי לימוד. אז כן, כולל תרגומים. מצד שני, אותם תרגומים גם נכללים בספירת הכותרים, אז זה לא משנה את החישוב.

    הוצאות הספרים הקטנות יכולות, כמובן, לפתוח רשת מתחרה (ככה, הרי, התחילה צומת ספרים), אבל יש חסמים משמעותיים להקמת רשת מתחרה כזו בדמות עלויות הקמה, מה גם שבסופו של דבר, אם אנשים עדיין יתפסו את ה"מחיר הנכון" של ספר כ-25 ש"ח, רשת שתקום על בסיס ספרים שנמכרים במחיר מלא או קרוב למלא, תתקשה למשוך קונים. בסופו של דבר, להגיד להוצאת ספרים "אז אל תמכרו דרך צומטסקי" משמעו למעשה לוותר על 80% מהשוק. שזה לא סבירף למעט עבור הוצאות נישתיות שיכולות להגיע לקהל שלהן באמצעים חלופיים וישירים יותר. מדובר פה בבעית פעולה קולקטיבית מורכבת, בדיוק מהסוג שבו השוק החופשי פשוט לא יכול להוציא אותנו מהשיווי משקל התת-אופטימלי שנתקענו בו. לכן דרושה התערבות המדינה.

  28. דובי, כשבדקת את הנתונים: האם מבצעי 4 במאה לא הגדילו את ההיקף הכספי של השוק?

    כשאני משלמת 70 ש"ח לספר לפעוטות (על "דירה להשכיר" אין מבצעים אף פעם) אני מניחה שהספר ישמש אותי עשרות פעמים.
    לעומת זאת ספרים למבוגרים בד"כ נקראים פחות פעמים, אז למה לשלם עליהם הרבה? באופן אישי אני בד"כ קוראת בחינם, בספריה. מעניין שעל זה אין מחאה של הסופרים.

  29. sorry for english – traveling.
    (in all links, replace *** with gov.il)
    I got slightly different numbers:
    book market:
    total books consumption, not including text books, but including religion related books:
    per household, per month, 22 shekels:
    http://cbs.***/publications12/1481/pdf/t01_01.pdf
    number of households – 2.1 million:
    http://cbs.***/www/statistical/isr_pop_heb.pdf

    that's a total of 554 million shekels a year. and that includes religion related (the substantial expenditure on books in the lowest quintiles of income dist. suggests it's a big part of the story), all languages, children's books, and I am guessing – we all are – a substantial share of classics. Agnon and Marquez, and "dira lehaskir" still sell well. About translated books – I am guessing they sell more than average – they were already tested for popularity in other markets – I think it's optimistic to guess a pie of 300 million shekels for actual new (say – last decade) literature

    my previous calculation suggested that even if all authors got Meir Shalev level of royalties – a highly optimistic assumption, they'll need to sell between 7000 and 20,000 books just for minimum wage, depending on frequency of publications. about twice that for average wage.

    not sure why calling off the sales culture will have a different incentive for publishers about the number of titles – but I accept this.

    removing the block busters – who will not be very affected either way, and vanity publishing (that only your family buys) you are left with a tiny market. I think about 150 authors signed the public letter about this. I doubt if the hebrew market – however structured -can support even them.

    all that said – these are extreme back of the envelope calculation. So, if someone comes up with radically different numbers, I will gladly eat my hat.

  30. הסופרים צריכים להתנתק גם מההוצאות וגם מהחנויות, ככה הם באמת יהיו חופשיים ובמעמד הכי גבוה בהיררכיה. כל אמן שמכבד את עצמו לא יסכים לתנאים הללו.

  31. I ignored institutions in my calculations. libraries, and the like also buy books. have no idea how big that number is. guessing it can't be more than a few million shekels (I wish it was much more…). not that much in the grand scheme of things. on the other hand – a lot of the non fiction, which is surely a substantial part, is written by people with day jobs – journalists, academics, etc.
    as I said – this is all very crude, but I think that
    1. we should get these numbers right for the discussion to have more meaning
    2. I will be surprised if the numbers a lot higher than what I calculated. maybe a bit higher, but nprobably not three times higher. and for writing to be a substantial source of income for more than a handful of writers, you need much higher numbers.

  32. וחזרה לעברית:
    צריך לעדכן את המספרים כלפי מטה משמעותית. לפי דברי החוק:
    http://oknesset.org/bill/3252/

    התמלוגים לסופר יהיה לא פחות מ 8% על 6000 העותקים הראשונים, ולא פחות מ 10% על כל העותקים בהמשך. אם מחיר ספר יהיה 80 ש"ח, התמלוגים על כל ספר שנמכר יהיו בערך 6.5 ש"ח. החישובים הקודמים שלי הניחו 15 ש"ח תמלוגים לעותק. זה הבדל גדול. עבור סופרים שהחוק יהיה מה שקבוע את התמלוגים שלהם, צריך להכפיל את כל החישובים מקודם בשתיים וחצי – כלומר כדי לקבל שכר מינימום, מי שמוציא לאור ספר כל שנתיים יצטרך למכור 17,000 עותקים.

    אה, כן, מה גם שלמדתי ששתי הסוגות שמוכרות הכי הרבה הם ספרי ילדים ו- ניחשתם נכון – ספרי בישול.

  33. שלום לך,
    הגעתי לאתר במקרה ונכנסתי גם לפוסט במקרה, אבל רציתי להגיד כל הכבוד ותודה על הניתוח, מעולם לא חשבתי שיש אוליפוסון בשוק הספרים, אכן חומר למחשבה….

    אגב גם ההתיחסות של הרגולציה במקרה זה צריכה חשיבה מאומצת אולי אפילו יותר מאשר במקרה של מונופול….

    שבת שלום

  34. פינגבאק: לא שומעים! » יותר ביותר