פוסט אורח: הפיתוי שבגינויאלימותראשי

תגובות

פוסט אורח: הפיתוי שבגינוי — 12 תגובות

  1. אני לא חובב גדול של פוליטיקת הגינויים, אבל אני לא מצליח להבין את הטיעון שהועלה כאן – לא מדובר על דבר שקורה בסומליה או מקסיקו, אלא במרחק של כמה עשרות (מאות?) ק"מ מ"תחום השיפוט" של ארגוני זכויות האדם הישראליים, כך שיש מראית עין מאוד בעייתית בהתעלמות של ארגונים, שגם אם הם לא מתיימרים לייצג את המוסר האנושי עדיין מתיימרים לפעול למען זכויות אדם באזור מסוים, מדבר איום ונורא שקורה בחצר האחורית שלהם.

  2. הביקורת של יערי דומה מאוד לביקורת שיש בחברה הפלסטינית (ואולי גם במדינות ערביות אחרות, אני לא מכיר מספיק) על ארגונים שתומכים בפיוס עם ישראל, או ארגונים שמבקרים את האלימות הפלסטינית כנגד אזרחים – ״למה אתם לא מגנים את הכיבוש״? עמירה הס, למשל, כתבה על כך כמה פעמים.

  3. שי, אני לא רואה את התפקיד של ארגוני ז"א כלפעול למען ז"א באזור מסוים, אלא לפעול כדי שרשויות של מדינה מסויימת לא יחצו קוים אדומים מסויימים. יש מדינות שחוצות את הקוים האדומים האלה רחוק מאוד מהגבולות שלהן, וגם לזה ארגוני ז"א שם מתייחסים.
    לגבי החצר האחורית, או החצר של השכן במקרה הזה. קודם כל, היום אין קשר בין המרחק שלנו מהאירועים לבין מה שאנחנו יודעים עליהם. יותר מזה, כשפורצת מין מלחמת אזרחים כזאת מעבר לגבול שלנו, אין לנו בעצם מושג מה באמת קורה שם. דווקא מהעבודה שלנו אנחנו יודעים כמה הגזמות ועיוותים יכולים להסתובב בתקשורת העולמית, לכאן ולכאן, ולכן עדיף לנו להיות זהירים מלאמץ כל מספר או כותרת שמתפרסמים בעיתון. אם יש תפקיד לארגונים כמו שלנו הוא לנסות ולשמור על מקצועיות ודיוק גם במצבים קיצוניים. זה נכון לגבי מה שקורה כאן, אז זה בטח צריך להיות נכון לגבי מקומות אחרים.
    מי מאיתנו שחושב שהוא יודע מספיק, וסומך על המקורות שלו, יוצא להפגין ולמחות. אנחנו כארגון לא אמורים לעשות זה, וגם לא לנצל את זה שיש לנו אתר, חשבון טוויטר, ודוברת כדי להפיץ איזה גינוי שיגרום לנו להרגיש טוב עם עצמנו ולחשוב שיצרנו מראית עין שמשרתת אותנו, שלא לדבר על האזרחים המדממים בסוריה.

  4. יוני, תודה על הפוסט. אני מכיר את הטיעונים האלה כבר, אבל זו ההצגה הכי בהירה וכתובה-היטב שלהם שראיתי. ראוי שזה יפורסם כמאמר תגובה ב"הארץ".

    שי: "גישה" הוא ארגון ישראלי, שנמצא בדיאלוג עם רשויות ישראל והעם הישראלי. אין לו דרכי תקשורת עם העם הסורי, ואין לו מנגנוני לחץ על השלטון הסורי. לשאול את "גישה" למה הם לא מגנים את הטבח בסוריה זה כמו לשאול את מבקר המדינה למה הוא לא מגנה את הטבח בסוריה.

  5. לא הבנתי רק דבר אחד, לוגיסטי, אתה לא בקנדה?
    איך זה יעבוד?

  6. אני מסוגל להבין את מה שאתה אומר כשמדובר בסוריה, אבל זה לא נראה לי נכון לגבי מקרים כמו הרש"פ או החמאס.
    אם אתם עוסקים ביחס של מדינת ישראל על זרועותיה השונות כלפי אנשי פתח או חמאס, זה לא הוגן לנתק את הנושא מהנקודה המאוד קשורה של יחסן של רשויות החמאס והפתח כלפי ישראל ואזרחיה. לבקר את ישראל על כך שהיחס שלה לאסירי חמאס אינו הוגן זו צביעות כשלא משווים אותו ליחס של חמאס לגלעד שליט, למשל. מי שתומך בחמאס וביחס שהוא נותן לאסירים, לא מגיע לו יחס יותר טוב מאשר מה שהוא מוכן לתת לזולתו.

  7. דני, על פי הגישה הזו צריך לרצוח רוצחים ולאנוס אנסים. אנחנו לא נוהגים באסירים שלנו בהתאם ליחס שהם היו נותנים לאנשים אחרים, אלא על פי אמות המידה שאנחנו קובעים לעצמנו. זה מה שמבדיל אותנו מהם.

  8. דני, אני מסכים אתך שבעניינים שיש להם קשר ישיר לישראל העניין יותר מורכב. לזה התכוונתי בפוסט כשכתבתי שאת הוויכוח על הרחבת המנדט כדאי להתחיל במקומות קרובים. לדעתי, כשארגוני זכויות אדם מתארים את הפעולות של ישראל הם צריכים לעשות את זה בתוך הקשר מדיני וביטחוני, שכולל בין השאר את הפעולות של הצד השני. לכן אי אפשר לבקר את גדר ההפרדה בלי לדבר על פיגועי ההתאבדות, אי אפשר לדבר על הסגר על עזה בלי להתייחס לגלעד שליט ולירי קסאמים, וכו'.
    כמו דובי, אני לא מסכים אתך לחלוטין שרף הציפיות שלנו מעצמנו צריך להיקבע לפי מה שעושה הצד השני. שמירה על עקרונות מוסריים בסיסיים, גם במלחמה, גם כלפי אוכלוסיות חלשות וחסרות הגנה, גם כלפי לוחמי אויב, צריכה להיות חלק מהשאיפות שלנו כחברה, כאזרחי המדינה. זה אתגר גדול לשמור על הביטחון ועל ערכים בו זמנית, אבל ככל שנעמוד בו טוב יותר, נהיה בטוחים וגאים יותר.

  9. פינגבאק: יוני אשפר » פוסט ראשון

  10. פינגבאק: לא שומעים! » פוסט אורח: איך לשחרר את סוריה ולהרגיש טוב

  11. פינגבאק: יוני אשפר » שינאה, שקרים וזכויות אדם

  12. פינגבאק: לא שומעים? » פוסט אורח: להיפטר מהקלף המיותר של הסגר