איך לכבוש את הכנסת? לבטל את הפריימריזבחירותראשי

תגובות

איך לכבוש את הכנסת? לבטל את הפריימריז — 14 תגובות

  1. שלום דובי

    אני פעיל באתר כנסת פתוחה
    oknesset.org
    ומוביל את צוות כלי מעקב האג'נדות
    oknesset.org/agenda/
    מה דעתך על הכלי? האם הוא יוצר לדעתך אפשרות לגיוס המתפקדים כדי לקשר בין המפלגה החכ"ים והציבור? היום רק המתנחלים (מטות ערים-oknesset.org/agenda/1/) משתמשים בו בשילוב עם כוח המתפקדים שלהם, ומשיגים הישגי חקיקה רבים.

    אשמח לשמוע מה לדעתך צריכה להיות האסטרטגיה שלנו כדי להגדיל את השקיפות ומעורבות הציבור.

    בברכה,
    אלון

  2. שלוש הערות:
    הראשונה, ניטפוק – כתבת "העיתונים המפלגתיים איבדו את הבכורה לעיתונות הפרטית" – אבל הבכורה מעולם לא הייתה של העיתונים המפלגתיים. כבר בשנות ה-30 העיתון הנפוץ בארץ היה 'הארץ', אחריו 'ידיעות' ואח"כ מעריב.

    שניה – לא ברור לי איך אפשר לכתוב פוסט שלם נגד הפריימריז בלי לכתוב על התלות של המתמודדים – במיוחד המתמודדים ליו"ר – בבעלי הון, ועל העבירות על חוק מימון מפלגות שנגרמות כתוצאה מכך. כדאי לזכור ששלושה מארבעת ראשי הממשלה בישראל – ברק, שרון ואולמרט – הואשמו בעבירות על החוק הזה, ושניים מהם נחלצו בעור שיניהם (השלישי, כנראה, יפול).

    אחרונה, ומהותית יותר – אתה כותב על הכפיפות של הח"כים לועדה המסדרת ש"לא ברור לי למה שזה יפריע למצביע שבסך הכל רוצה לדעת שהקול שלו ישמש כדי לבצע את המצע המובטח של המפלגה, ולא אג'נדה אישית של ח"כ אלמוני כלשהו מהספסלים האחוריים".
    אפשר לענות לזה ברמה התיאורטית או ברמה המעשית (תשובות שכמובן מחוברות).
    ברמה התיאורטית – הועדה המסדרת מעקרת את הכנסת מתוכן. אם ראשי המפלגות יכולים, דה פקטו, להבטיח שכל אחד מהח"כים במפלגתם יצביע כמו שהם מחליטים, ואם – בהגדרה – לראשי המפלגות שבקואליציה מובטח רוב בכנסת, אז הכנסת מאבדת את תפקידה והופכת לחותמת גומי של הממשלה.

    ברמה הפרקטית – הטיעון שלך מבוסס על ההנחה שיו"ר המפלגה מייצג את האידיאולוגיה של המפלגה טוב יותר מאשר הח"כים מהספסלים האחוריים. אני יכול לחשוב על שני מקרים שבהם העקרון הזה נשבר בצורה מאוד בוטה – ההתנתקות והצטרפות אהוד ברק לממשלת הליכוד- ודווקא משום שהח"כים מהספסלים האחוריים לא היו תלויים ב-100% במנהיג, הם יכלו להתמרד, במידה כזו או אחרת של הצלחה.

  3. נדב – אני חושב שלפחות התיאור שלך כאילו הועדה המסדרת מרוקנת את הכנסת מתוכן (הטיעון התאורטי) הוא בעיתי פשוט כי הכנסת עושה עוד דברים חוץ מלהצביע ולחוקק. לועדות הכנסת תפקיד חשוב בפיקוח, באישור והכנת תקציבים (מעבר לתקציב השנתי) ובתהליך החקיקה עצמו מעבר להצבעות במליאה. בכל השלבים הללו היכולות של חברי הכנסת הפרסונליים באות לידי ביטוי והן בעלות השפעה רבה. בנוסף לכך לכנסת תפקיד ציבורי כזירה פומבית לנאומים, למתיחת ביקורת וכדומה.

  4. אני מתקשה להשתכנע ששיטה של ועדה מסדרת משפרת את התחרותיות ומאפשרת ביתר קלות לדם חדש להיבחר לכנסת. יתכן, כמו שאמרת, שבשיטה זו באמת פחות חשוב מיהם הח"כים האנונימיים, ולכן מייתר את הסוגיה- אבל זו לא באמת תשובה לסוגיה.

  5. יובל: אבל גם כאן, ההשפעה של הועדה המסדרת משמעותית. יש אמנם מרחב משחק מסויים לכל חבר כנסת, אבל אם הוא פועל בניגוד לאג'נדה של הנהגת המפלגה – הוא יענש.
    רוצה דוגמא אחרת? קח את ויסקונסין, שבוטלה באמת בעבודה של ועדת העבודה הרווחה והבריאות, וספציפית של היו"ר חיים כץ. אם כץ היה צריך להסתמך על ביבי כדי להיבחר מחדש, הוא לא היה יכול לתקוע יותר מדי מקלות בגלגלים של ויסקונסין.

  6. 1. יש "מקרה מבחן" של ועדות מסדרות הקיימות עד היום, בש"ס וביהדות התורה. זה מתאים להם כי המצביעים שלהם סומכים לחלוטין על הועדה המסדרת, בכל הנושאים. איך תעמוד ועדה מסדרת בציבור הכללי, מול תחקיר עיתונאי?

    2. הנוסטלגיה שלך גורמת לך להלבין את השחיתות הממוסדת של ימי ראשית המדינה בביטוי הנאה "לתעל משאבים". לא יעזור, זאת הייתה שחיתות.

  7. נדב: א. צודק. בחירה לא מוצלחת במילים. לא את "הבכורה", אלא את "מקומם". אגב, יש לך איפשהו נתונים פחות או יותר מדוייקים על פלח השוק של העיתונים בתקופת ראשית המדינה/קצת לפני?
    ב. הזכרתי בחצי מילה. לא רציתי להכנס לזה, והנחתי שההתייחסות לגיוס משאבים תספיק.
    ג. ועדה מסדרת אינה "יו"ר המפלגה". היא כל המנהיגות, על כל שסעיה ופלגיה. וגם המנהיגות הזו, בסופו של דבר, תלויה במוסדות המפלגה בהם מיוצגים שלל החברים. יוסי גורביץ ציין במהלך ההרצאה שבבריטניה ראשי ממשלות הופלו על-ידי המפלגות שלהם, כאשר אלו איבדו אמון במנהיגיהם. כלומר, ראש מפלגה שמתנתק מערכי המפלגה שהוא מוביל יודח. יצויין עוד שכששרון עמד בראש הליכוד, המועמדים נבחרו על-ידי המרכז, לא בפריימריז.

    איתמר – אני לא יודע איך לשכנע אותך, פרט להכוונתך למראי המקום הרלוונטיים. השיטה עם הכי פחות "דם חדש" היא הפריימריז. השיטה עם הכי הרבה דם חדש היא הבחירות במרכז (או גוף מצומצם דומה). הועדה המסדרת נמצאת איפשהו באמצע.

    נדב: מצביעי ליכוד לדעתך מצביעים עבור כ"ץ, או עבור המנהיגות של הליכוד? אם המצביעים לא מרוצים מהאג'נדה של הנהגת הליכוד, הם צריכים להמנע מהצבעה לליכוד, ולא להצביע לליכוד ולקוות שמישהו מתוכו יפעל בניגוד לרצון המנהיגות.

    אפרת: 1. בש"ס אין ועדה מסדרת, יש קביעה על-ידי הרב עובדיה יוסף. לא הבנתי את השאלה שלך. מה זאת אומרת איך תעמוד ועדה מסדרת מול תחקיר עיתונאי?
    2. שחיתות יש בכל שיטה. תיעול משאבים יש תמיד. השניים לא חופפים. תיעול משאבים נעשה (גם) על ידי מדיניות מוצהרת וגלויה. זו, הרי, עבודת הכנסת והממשלה: הכרעה מי מקבל מה, כמה ומתי.

  8. דובי,
    ראשית אני מתנצלת שכתבתי בציניות. זה לא עובד טוב… אנסה לכתוב בצורה מובנת.

    1. לחרדים יש ועדות מסדרות – קוראים להן "מועצת גדולי התורה" (באגודת ישראל) "מועצת חכמי התורה" (בש"ס). זה עובד בשבילם מול מצביעים שחושבים שזכות ה"מנהיגים הרוחניים" לקבוע לכולם.
    תנסה לדמיין איך הועדה המסדרת תיראה לציבור יותר חופשי, שנוהג לשחוט את הפרות הקדושות שלו – לא נראה שזה יעבוד. מה שעובד בציבור הכללי זה ראש מפלגה שהוא גם ועדה מסדרת – זה עבד לקדימה בראשות אריאל שרון, ועבד לליברמן.

    2. לא הבנתי את היחס שלך לשחיתות. אתה חושב שקצת שחיתות זה טוב אם זה מחזק את המפלגות? או ששחיתות לא צריכה להיות שיקול?

  9. אפס התמצאות בנושא, לכן מתנצל מראש אם אני אומר שטויות. אבל מחשבה –

    תיעול משאבים, או "הכרעה מי מקבל מה, כמה ומתי" יכולה להתבצע בשתי דרכים בגדול:
    1. הכרעה על כללים עם איזושהי יומרה לאוניברסליות. ההחלטה על הכללים האלו כמובן תהיה באמצעות דיון והצבעה עליהם, פשרות כשצריך, וכו'. למשל "כולם (או אף אחד) מקבלים חינוך מהמדינה", או "כל מי שמרוויח מתחת לסכום מסוים מקבל הבטחת הכנסה" או "כל מי שמובטל מקבל דמי אבטלה למשך חצי שנה", וכו. ברור שגם כללים כאלה אפשר להטות כדי שבפועל הם יהיו בלתי אוניברסליים לחלוטין, וברור שיהיו אי הסכמות בנוגע אליהם. אבל לפחות הדיון הוא בסגנון – מה הם הדברים שהמדינה צריכה לעשות עבור כלל אזרחיה?

    2. גניבת סוסים. אין אפילו יומרה לאוניברסליות. אני אסכים שהמפלגה שלך תתעל משאבים לטובת המצביעים שלה, ואתה תסכים שאני אעשה את אותו דבר. הכללים הם לא "כולם מקבלים" או "כל מי שמרוויח פחות מ X" או "כל מי שמעל גיל Y". אלא באופן גלוי – המצביעים שלי לעומת המצביעים שלך. סקטוריאליזציה במובן הכי מיידי שלה.

    אפילו אם יש מה להגיד לטובת שיטה 2, נניח שאין אפשרות אמיתית ליישם את שיטה 1, עדיין אני חושב שהיא מקוממת. היא יוצרת חיסרון מובנה למי שאפכת לו יותר מנושאים של טובת הכלל שלא ניתן לחלק למצביעים באופן נפרד (ביטחון, סביבה). היא מבטלת את הרעיון, החשוב מאד בעיני, של מדינת רווחה אינברסלית. היא מתבססת על הרעיון שהפשרות בכנסת לא יהיו מציאת עמק השווה בסוגיות עקרוניות, אלא קנייה הדדית של הסכמות. כאשר יש מלפגה דומיננטית במיוחד (נניח מפא"י) שהשליטה שלה בפרלמנט חזקה, הרעיון שהיא תוכל להשתמש בכוח הזה לטובת מצביעיה לא מרגיש לי כמו "ככה זה פוליטיקה, מחליטים מי מקבל כמה ואיך" (זה לא ציטוט מהפוסט. זה ציטוט דמיוני. לא יודע אם אמורים לשים על דבר כזה גרשיים, אבל רק להבהיר – דובי לא אמר את זה בדיוק) אלא סתם מצב שבו בעל הכוח שודד את מי שאין לו כוח. גם אם זו לא שחיתות, זה רע.

  10. והנה, הסוגיה כבר לא תיאורטית בכלל. מין הסתם, אתה חושב שיש לך סיכוי כלשהו להיבחר בפריימריס של העבודה. לו היום הפריימריס היו מתבטלים והייתה מוקמת ועדה מסדרת במקום, אתה עדיין חושב שלך היה סיכוי? וסיכוי רב יותר מזה שאתה סבור כרגע שיש לך?

  11. איתמר: כן. זה, כמובן, היה דורש יותר עבודה ופעילות דרך הסניפים וכאלו – אבל אני רואה בזה דווקא דבר חיובי.

  12. איתמר, אין ספק שבועדה מסדרת שחבר בה גם יו"ר סניף רחובות למשל הסיכוי של דובי להכנס לרשימה ריאלית הוא גבוה יותר.

    דובי, מסכים עם כל מילה. חייבים להפטר מהפריימריז.

  13. פינגבאק: לא שומעים! » דמוקרטיה זה לא השחור החדש

  14. פינגבאק: לא שומעים! » לא רואים!