הצעת חוק יסוד: החוקה

אני לא מחסידיו הנרצעים של רעיון החוקה. יש אנשים רבים שחושבים שחוקה זה מה שיציל את ישראל מעצמה – אולי זו וריאציה על הגישה ששיטת בחירות חדשה תציל את ישראל מעצמה – כאילו בגלל שבחוק יהיה כתוב שישראל תשמור על זכויות אדם, בהכרח הדבר יתקיים במציאות. אני לא חושב שזה נכון. כמו שאחד המרצים שלי נוהג להגיד, לצפון קוריאה יש חוקה נהדרת שמבטיחה את כל הזכויות שאדם יכול לרצות, אבל אף אחד לא רץ לגור בצפון קוריאה. מאידך, בבריטניה אין חוקה כתובה, ואנחנו יכולים רק להתקנא במצב זכויות האדם שם (תרבות פוליטית, כאמור).

אבל אני כן חושב שמתקיימת בישראל אנומליה מוזרה, שהיא חוקי היסוד. לחוקי היסוד של ישראל אין שום בסיס חוקי. כלומר, אין אף חוק של הכנסת שקובע מה זה חוק יסוד, מה משמעותו ובמה הוא שונה מחוק רגיל. ישנה רק החלטה – מה שמוכר ברבים כ"פשרת הררי" משנת 1950, שמעניקה לועדת חוק חוקה ומשפט את הסמכות לנסח חוקה ולהביאה בפני הכנסת פרקים פרקים, כחוקי יסוד, עד שיוחלט שהחוקה הושלמה. החלטה, לא חוק. לא רק זאת: מדובר בהחלט שהתקבלה ברוב של 50 מול 38 בלבד.

חוקי היסוד נחקקים כמו חוקים רגילים, ניתנים לשינוי כמו חוקים רגילים (מלבד מספר סעיפים משוריינים), אבל משום מה הם "חשובים יותר" מחוקים רגילים. גרוע מכך: הכנסת יכולה לחוקק ברוב רגיל חוק יסוד ולשריין אותו כך שידרש רוב מוחלט או אף רוב מיוחס כדי להפוך את ההחלטה. אהרן ברק קבע בעקבות חקיקת חוקי היסוד של 1992 שניתנה לבית המשפט העליון עם חקיקתם הסמכות לבטל חוקים שאינם עומדים בקנה אחד עם שני החוקים הללו. על סמך מה? כלום. החלטה של בית המשפט. כל חוקתה של ישראל עומדת לא על חוקה, לא על חוק, אפילו לא על החלטה של הכנסת – אלא על החלטה של בית המשפט העליון (ואפילו לא החלטה פה אחד: מישאל חשין התנגד).

המצב הזה הוא בלתי נסבל. הוא גורם לפגיעה בכל המוסדות המעורבים – בית המשפט מאבד את הלגיטימציה שלה משום שהוא נדמה בעיני רבים כמי שנטל לעצמו סמכויות לא לו; חברי הכנסת מתרגלים שחוקי יסוד ניתנים לחקיקה או לתיקון כלאחר יד, והצעות חוק יסוד מוגשות חדשות לבקרים; ומוסד החוקה עצמו נשחק בעיני הישראלים והופך לכלי פוליטי במקום להוות בסיס להסכמה ציבורית רחבה על כללי המשחק. לפיכך יש לתקן את המצב. אבל בניגוד להצעות בעבר, אינני חושב שהפתרון הוא להגיע להסכמה על חוקה מלאה באופן מיידי. הגורמים שעמדו בבסיס החלטת הררי עדיין מתקיימים, וביתר שאת, בישראל של ימינו. אך אין במצב זה כדי לשלול את תיקון האנומליה שבחוקי היסוד של ישראל.

על כן אני מציע לחוקק חוק יסוד: החוקה, שיסדיר את מטרות חקיקת היסוד, ואת דרכי חקיקתם של חוקי יסוד. להלן הטיוטא שניסחתי. אתם מוזמנים להציע תיקונים או לחלוק על עצם הצורך בחוק שכזה בתגובות. דברי הסבר משולבים בין הסעיפים.

הצעת חוק יסוד: החוקה

מטרה

1. חוקי היסוד של מדינת ישראל מהווים את חוקתה.

2. לא תחוקק הכנסת כל חוק הנוגד את חוקי היסוד שלה, אלא בהליך הקבוע לתיקון החוקה.

חקיקת חוקי יסוד ותיקונם

3. הצעות לחקיקת חוקי יסוד או לתיקון חוקי יסוד תוגשנה על-ידי:

א.     שלושים חברי כנסת; או

ב.     500,000 אזרחים שחתמו על עצומה אזרחית לחקיקת חוק יסוד או לתיקון חוק יסוד, בהתאם להליך שיקבע בחוק.

ג. הכנסת רשאית לתקן את מספר החתימות הדרושות להגשת עצומה אזרחית לפי סעיף קטן ב' ובלבד שמספר זה לא יקטן מ-500,000 ולא יעלה על 15% ממספר בעלי זכות הבחירה בישראל.

מטרת סעיף 3ב היא לאפשר נגישות לציבור לחקיקת חוקי יסוד, מצד אחד, ומצד שני לצמצם את היכולת להצגת הצעות חוק יסוד מיותרות. בשל כך הוצב רף גבוה של 500,000 חתימות, המהווים כ-10% מסך בעלי זכות הבחירה בישראל כיום. כמו כן, ניתנת לכנסת האפשרות להעלות את מספר החתימות הדרושות כדי להתאימו לגידול באוכלוסיה, אך טווח השינוי מוגבל כדי למנוע חסימה מוחלטת של אפשרות הגשת הצעות לחוקי יסוד על-ידי הציבור. מספר החתימות הדרושות לא הוגדר כאחוז מבעלי זכות הבחירה כדי להמנע מאי-בהירויות או ממספרים "לא עגולים".

4. הוגשה הצעת חוק יסוד או הצעה לתיקון חוק יסוד על-ידי 30 חברי כנסת, תונח בפני הכנסת בהליך זהה לחקיקה רגילה, ובתנאי שההצעה תעבור בקריאה שלישית ברוב של שני שלישים מחברי הכנסת.

חוקי יסוד הם בסיס כללי המשחק של הדמוקרטיה, ולכן לא יכול חוק יסוד לעבור אלא ברוב גדול מאוד של חברי הכנסת.

5. לא יכנס לתוקף חוק יסוד שחוקקה הכנסת עד שאושרר על-ידי כלל ציבור הבוחרים במשאל עם שיתבצע על פי נהלים שתקבע הכנסת בחוק.

נמנעתי מלהגדיר את אופי ביצוע משאל העם כאן כדי לא להכנס ליותר מדי פרטים טכניים. עם זאת, הייתי ממליץ שהנהלים יקבעו "קוורום" – מינימום משתתפים בהצבעה על חוק יסוד שמתחת לו ההצבעה תחשב בטלה. קוורום שכזה צריך להקבע בסביבות ה-25-30%, כדי למנוע חוסר לגיטימיות של חקיקת יסוד, מצד אחד, ואת יכולתה של האופוזיציה לחוק להטיל וטו על-ידי החרמת הצבעה.

6. חוק יסוד שחוקקה הכנסת ולא זכה לאשרור על-ידי רוב המצביעים במשאל עם על-פי סעיף 5 – בטל.

7. הוגשה עצומה אזרחית לחקיקת חוק יסוד או לתיקון חוק יסוד, תועבר ההצעה לאישור על-ידי כלל ציבור הבוחרים במשאל עם שיתבצע על פי נהלים שתקבע הכנסת בחוק.

8. אושרה עצומה אזרחית לחקיקת חוק יסוד או לתיקון חוק יסוד במשאל עם, תוכל הכנסת תוך 60 יום מהכרזת התוצאות להטיל וטו על ההחלטה ברוב של חברי הכנסת.

חוק יסוד שהוצע על-ידי הציבור יובא קודם כל לאישור על ידי הציבור – הכנסת לא תוכל למנוע את הצגתו להצבעה. עם זאת, רוב (מוחלט) של חברי הכנסת יכול לדרוש משאל עם נוסף ברוב מיוחס אם לדעת הכנסת חוק היסוד הוא בלתי לגיטימי בעליל. מובן כי המחיר הפוליטי שתגרור החלטה כזו ימנע שימוש מיותר בזכות הוטו.

9. א. הטילה הכנסת וטו על חוק יסוד לפי סעיף 7, תוצג ההצעה למשאל עם נוסף, תוך 60 יום לכל היותר, על פי הנהלים שתקבע הכנסת בחוק.

ב. הצעה עליה הטילה הכנסת וטו והוגשה למשאל עם נוסף תהפוך לחוק יסוד ובלבד שתזכה לרוב של 65% במשאל העם הנוסף.

כדי למנוע מעבר חוקים שאין להם תמיכה רחבה מאוד בציבור, כפי שעשוי להשתמע מהטלת הוטו על-ידי הכנסת, ידרש רוב מיוחס במשאל עם שני על חוק יסוד עליו הוטל וטו.

חוקי יסוד קודמים

10.  חוקי היסוד שהיו בתוקף קודם לחקיקת חוק יסוד החוקה, וכן חוק יסוד החוקה עצמו, יובאו לאשרור הציבור במשאל עם לא יאוחר משנה מיום אישור חוק זה בכנסת.

11. לא הובא חוק יסוד שהיה בתוקף קודם לחקיקת חוק יסוד החקיקה לאשרור הציבור תוך שנה מיום אישור חוק זה בכנסת, או נכשל חוק יסוד שכזה במשאל עם, יראה חוק יסוד זה כאילו נחקק כחוק רגיל ולא כחוק יסוד.

כדי להקנות לגיטימציה מלאה לחוקי היסוד הקיימים – כולל חוק יסוד: החוקה – יובאו גם הם למשאל עם, כל אחד בנפרד. כדי לשמר רציפות של החקיקה, חוקי יסוד קיימים שלא אושררו לא יתבטלו, אלא יהפכו לחוקים רגילים ולא יהיו זכאים להגנות ולמעמד המיוחד שמקנה חוק זה לחוקי יסוד.

ביקורת שיפוטית

12.  הסמכות השיפוטית להכריע באם חוק רגיל נוגד את חוקי היסוד ולפיכך בטל תהיה נתונה לבית המשפט לענייני חוקה.

13.  עם הקמת בית המשפט לענייני חוקה יכהנו בו תשעה שופטי בית המשפט העליון המכהנים בעת כינונו, שיבחרו מתוך שופטי בית המשפט העליון המכהנים על-ידי הועדה לבחירת שופטים.

14.  פרש שופט בית המשפט העליון המכהן גם כשופט בית המשפט לענייני חוקה מתפקידו, יראה כאילו פרש גם מתפקידו כשופט בית המשפט לענייני חוקה.

15.  פרש או נפטר שופט בית המשפט לענייני חוקה, ימונה במקומו שופט על-ידי הכנסת ברוב של שני שליש מחברי כנסת.

בעוד שבית המשפט לענייני חוקה יורכב בראשיתו משופטי בית המשפט העליון, עם השנים יוחלפו השופטים הללו בשופטים שנבחרו על-ידי רוב רחב של חברי הכנסת. הדרישה לתמיכה של שני שלישית מחברי הכנסת תמנע הפיכת בית המשפט לגוף פוליטי ותחייב שיתוף פעולה של הקואליציה עם האופוזיציה למינוי השופטים.

16.  לא מינתה הכנסת שופט מחליף תוך 120 יום מהתפנות משרת השופט, תמנה הועדה לבחירת שופטים שופט משופטי בית המשפט העליון למשרה.

אם הכנסת אינה מסוגלת למנות שופט חדש לבית המשפט לענייני חוקה, יבחר השופט החדש מתוך השופטים המכהנים בבית המשפט העליון, על-ידי הועדה לבחירת שופטים בה יש רוב למי שאינם חברי כנסת.

איסור שריון חקיקה רגילה

17. לא יקבע בחוק שאינו חוק יסוד כי על הכנסת לתקן חוק או סעיף בחוק בכל רוב אלא ברוב רגיל.

סעיף זה נועד למנוע מרוב רגיל של חברי הכנסת להגביל את הכנסות הבאות מלתקן חקיקה ברוב מוחלט או מיוחס, ולהגביל את ההגנות על חקיקת יסוד לחקיקת יסוד בלבד.

אשמח להערותיכם.

(אני? פרוקרסטינציה? איפה?)

25 Replies to “הצעת חוק יסוד: החוקה”

  1. טוב, אתה כאן הדוקטורט למדע(י) המדינה, אבל למיטב ידיעתי:
    א. אין בכלל שום חוק שמסדיר עניין החקיקה בארץ; נסיון לחיקוק "חוק יסוד החקיקה" (טוב, קצת יותר מדי שימוש במילים מהשורש עכשיו…) נכשל כמה פעמים,לא?
    ב. התפקיד הרשמי של הכנסת הראשונה היה לחוקק חוקה, ומאז כל הסיפור התמסמס. מה אמור להשתנות עכשיו?

    באופן כללי, אני דווקא כן חושב שחוקה היא חשובה. לא שהיא קובעת את המציאות בתור "פתרון קסם" אבל היא כן נותנת סוג של הכוונה. יותר מזה, השיטה הישראלית שבה אנחנו לא מתמודדים עם הבעיות המהותיות אלא מטאטאים אותן מתחת לשטיח ובודקים איך נסתדר "בינתיים" נסדקת עוד ועוד. אולי שווה בכל זאת להעלות את הדברים לפני השטח ולנסות להתמודד איתם?

  2. מטבע הדברים הדברים הללו הם מורכבים וקשה לגבש עמדה והתייחסות ראוייה על רגל אחת. עם זאת, אומר כמה דברים בשלב ראשון:
    1. אני מתקשה להבין מהו הצורך לעסוק בפרוצדורה. כלומר, למה לטרטר את העם למשאל עם בנושא הפרוצדורה לקבלת חוקה/חוקי יסוד עתידיים, ככל שאלה יוצעו לציבור, כאשר שברור לכולם שהצעת חוקה משמעותית לא תתקבל כאן? אני חושב שאין שום בעיה עם כך שיוסכם על הפרוצדורה עצמה בכנסת (אני אישית סבור שאין צורך במשאל עם לצורך קבלת חוקה, אבל גם לו סברתי כך לא הייתי חושב שיש צורך במשאל עם על הפרוצדורה לקבלתו).
    2. אכן בזמן הקרוב השר נאמן אמור להגיש את הצעת חוק-יסוד החקיקה שלו, שלטוב ולרע תקבע בחוק-יסוד את מעמד חוקי היסוד, את הרוב הדרוש לשינויים ולקבלתם, ואת היקף סמכויות הרשות השופטת ביחס לבחינת חוקתיות החוקים. ככל שהצעת חוק היסוד תעבור (אני נוטה לסבור שהיא לא תעבור, כפי שלא עברה בעבר, אבל יתכן שיש כאן חלון מסויים), אני רואה בה תרופה מלאה לבעיית הלגיטימציה שאתה מדבר עליה.
    3. בניגוד, אולי, לתחושה, הכנסת – גם כיום – לא ממהרת לחוקק חוקי יסוד או לתקן אותם, וגם כאשר מועברים תיקונים, לא מדובר בתיקונים הנוגעים לליבה החוקתית אלא לפריפריה החוקתית שלא ברור אם היא בכלל אמורה להיות חלק מן החוקה (כמו מספר השרים בממשלה, מספר חברי הכנסת בוועדה פלונית ואלמונית). אני לא ממש אוהב את הגישה של חברי הכנסת לדורותיה ביחס לחקיקת היסוד, אבל צריך לשים את הדברים בפרופורציה.
    4. הרעיון שיוזמה אזרחית לתיקון החוקה תידון קודם במשאל עם ורק לאחר מכן בכנסת (כאשר הכנסת כאן היא לא גורם מחוקק אלא גורם מבקר) נראה לי תמוה. חקיקה היא תהליך עדין ורב-ניואנסים שהמנגנון של משאל עם לא מתאים לו (אלא כמנגנון אישרור סופי). באופן פרדוקסלי דווקא חקיקת יסוד, לפי השיטה הזו, תזכה לדיון פחות זהיר ומעודן מחקיקה רגילה.

  3. עכשיו נשאר רק לשכנע את זאב אלקין ויריב לוין שזה חוק שנועד להגביל את כוחם של הסמולנים במערכת המשפט, ומשם אלגברה.

  4. דובי: לא ברור לי למה אתה טוען שבית המשפט לקח לעצמו את הסמכות לפסול חוקים. מי עוד יכול לקבוע שחוק סותר את חוקי היסוד, בהתאם לפסקת ההגבלה? נראה לי שזו הפרשנות האפשרית היחידה שלה.

    עבגד: ברור לחלוטין שקידום האפשרות הזה יתקל בהתנגדות דווקא משמאל, ממסדר אבירי בייניש.

  5. נדב: אני לא חושב ש"מסדר אבירי ביניש", ככל שאני מבין את הביטוי הזה, אמור להתנגד להצעת חוק-יסוד: החקיקה, כי להבנתי ההצעה אמורה לעגן פחות או יותר את המצב הקיים, או מקסימום לאפשר לכנסת לערוך אובר-רולינג לפסיקת בית המשפט העליון, ונראה לי שניתן לגייס הסכמה גם בעניין הזה.
    ההתנגדות, לדעתי, אמורה לבוא מצד שלושה גורמים אחרים: האחד הוא גורמי ימין שמתנגדים באופן עקרוני לביקורת שיפוטית של בית המשפט העליון על חוקי הכנסת; והשני והשלישי הם אנשי הזכויות החברתיות ואנשי הנישואים האזרחיים, שמבינים שקבלת הצעת החוק תסיים הלכה למעשה את חקיקת חוקי היסוד ותקבע את המצב הקיים לשנים רבות.

  6. המשמעות של החוק הזה היא ביטול הסמכות של בית המשפט העליון לפסול חוקים, והעברת הסמכות הזו לבית דין חוקתי, שיתמנה (בסופו של דבר) על ידי הכנסת.
    בעיני התומכים בסמכויות בית המשפט העליון, זה חילול השם.

  7. כדי לחזק את מה ש-MuyaMan אמר, הסמכות של הכנסת לחוקק חוקים, בהעדר חוק יסוד החקיקה, נובעת מתקנון הכנסת, וראו עוד בערך אודותיו בוויקיפדיה. ואני מצטט: "תקנון הכנסת, הגם שאיננו מעוגן בחוק, מחייב את חברי הכנסת ואת מוסדותיה השונים בעבודתם. העובדה שבספר החוקים הישראלי לא קיים חוק הקובע את סדרי העבודה של הכנסת, מתפרשת על ידי רבים כפגם. זאת משום שמבחינה תהליכית, ייתכן והתוקף של החוקים שמחוקקת הכנסת מכוח התקנון, הוא מוגבל.".

    דובי: אני לא יודע למה אתה מתרגש מזה שהסמכות לבטל חוקים של הכנסת נובעת מפרשנות של בית המשפט העליון. גם בארה"ב, הסמכות של בית המשפט העליון לפסול חוקים נגזרה על ידי השופט ג'ון מרשל ב-1803 בפס"ד מרבורי נגד מדיסון.

    אגב, את המספר חצי מיליון כדאי אולי לעדכן (ולהקטין) כך שישקף אחוז מסוים מהאוכלוסיה הבוגרת, לא כלל האוכלוסיה.

    נדב: למה למשל שוועדות הכנסת (כל הוועדות, או אולי רק ועדת חוקה, חוק ומשפט) יהיו מוסמכות לא להעביר הצעות חוק להצבעה אם לדעת היועצים המשפטים שלהן, או אפילו חברי הוועדה, נוסח הצעת החוק סותרת חוק יסוד? כן, זה נותן הרבה כוח לחברי הכנסת החברים בוועדה וליועצים המשפטיים של הוועדה. מצד שני, כבר היום היועצים המשפטיים עושים את זה ממילא בהרבה הצעות חוק (לאחרונה, למשל, הצעת החוק לשינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים).

  8. נדב: הפתעות תמיד יכולות להיות, אבל לא שמעתי שמדובר על הקמת בית משפט לחוקה שאינו בית המשפט העליון (קונספט מטופש בעיני, אבל זה אני). יעקב נאמן עמד בראש ועדה שהעניקה את הסמכות לפסול חוקים לבית המשפט העליון (בהרכב של תשעה). אני משער שנאמן לא שינה את עמדתו. ראה סעיף 24 להצעה שגובשה בזמנו huka.gov.il/wiki/material/data/H25-03-2004_9-27-09_hakika.doc

  9. זו הצעה חביבה, אבל יש בה כמה פגמים פרוצדורליים משמעותיים מאוד, שמעקרים מתוכן חלק מהרעיונות עליהם היא אמורה להגן.
    המקרה הכי בולט הוא הרעיון של עצומה אזרחית – עצומה היא דרך להראות מגמות ועמדות, ואולי צריכות להיות דרכים להכריח את הכנסת להקשיב לציבור קצת יותר מאחת לארבע שנים, אבל זו לא אחת מהן.
    עצומה שאמורה לגייס מאות אלפי חתימות צריכה להיות מנוסחת בצורה כללית, בהירה ונגישה מספיק. היא לא תכלול כלמיני סעיפים על מקורות תקציביים, ערכי היסוד של השיטה, שינויים בחוק קיים, דברי הסבר וכאלו. בנוסח ההצעה שלך, היא גם לא חייבת להתאים לשיטה המשפטית בישראל בתחום המוצע (או לעקרונות משפטיים רלוונטיים בכלל).עצומה כזו לא באמת יכולה להפוך לחוק as is.
    החלופה המתבקשת היא עריכה בוועדות הכנסת (כמו כל חקיקה אחרת). בועדות הכנסת יושבים חברי כנסת, ויועצים משפטיים, ומחלקת ייעוץ וחקיקה של משרד המשפטים, ושאר אנשים שעוסקים בתרגום רצונות (של מישהו) לחקיקה.
    מה שיכול לקרות בשלב הזה הוא מהלך שלוקח את הכוונה הברורה של מנסחי וחותמי העצומה, ומעביר עליה ועדת טרכטנברג. ואת זה אי אפשר למנוע באמצעות פורמליזם.

  10. הייתה סידרת הרצאות באוניברסיטה המשודרת בגל"צ בדיוק על נושא זה – משפט חוקתי בישראל – של פרופ' אריאל בנדור.

    כרגיל בגל"צ, הקישור כבר לא נותן את כל ההרצאות ומועד לפורענות
    http://glz.co.il/newsArticle.aspx?newsid=85124

    תקציר:
    בהכרזת העצמאות נקבע שלמדינה תהיה חוקה, שתתקבל על-ידי אסיפה מכוננת נבחרת. …הסדרה עוסקת במעמד המשפטי של חוקי-היסוד. היא מראה שלחוקי-יסוד יש מעמד משפטי ומעשי דומה מאוד למעמד של חוקה. זאת גם מבחינת עליונותם על-פני חוקים, וגם מבחינת הסמכות של בתי-המשפט לפסול חוק הסותר חוק-יסוד. ההנחה המקובלת, כי לישראל אין עדיין חוקה כתובה, אינה מדויקת אפוא. …

  11. הסמכות של בית המשפט לפסול חוקים נובעת מחוקי היסוד עצמם. פסקת ההגבלה קובעת:
    " אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו "
    זאת פיסקה שחוקקה הכנסת (שיכולה גם לבטל אותה), שמתייחסת במפורש לאופיה של חקיקה עתידית לאורו של חוק היסוד. במדינה המודרנית בית המשפט הוא הרשות המוסמכת לאכיפת החוקים אשר נחקקים על ידי המחוקק.

    ויתרה מזאת – לאור זה שהמהפכה החוקתית בת כעשרים שנה, והעובדה שכנסת ישראל לא בחרה לשנות את הנושא בעשרים השנה הללו, קצת קשה להגיד שיש כאן "מחטף" של המערכת המשפטית. אם רצתה הכנסת – יכלה לשנות את פסקאות ההגבלה ו/או להעביר חוק יסוד שיסדיר את קיומו של בית משפט נפרד לענייני חוקה כבר מזמן.

  12. גם לי צרם הרעיון של בית משפט חוקתי הנבחר על-ידי הכנסת. התכוונת שכל שופט יוכל להיבחר לגוף זה או רק שופטי עליון? אני רואה פגם בהעדפת שופטי מחוזי על פני עליון לבית משפט חוקתי, והדבר בוודאי יוסיף פוליטיזציה לתהליך מינוי שופטי מחוזי (שגם ככה קיימת) בנוסף לעליון.

    מעבר לכך, יוזמתך בהחלט ראויה לציון ומבורכת. עם זאת (ונגעו בנושא לפניי), אני חושש מכל רפורמה חוקתית שתתרחש במצב העניינים הנוכחי. כשמסעדה רוצה להעלות מחירים, היא עושה "רפורמה" בתפריט ומשנה קצת את המנות כדי לטשטש את העלאת המחירים. באופן דומה עובדים הפוליטיקאים שלנו, במיוחד אלו בימין. רפורמה כזו עלולה להיות תירוץ לריקון מתוכן של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, או ביטולו לחלוטין (אני כבר שומע את רונן שובל אומר "חוק יסוד כבוד האדם הפלסטיני"). במצב העניינים הנוכחי ולמרות הגלישה במדרון החלקלק, אני סבור שכל רפורמה היא פתח לצרות נוספות. לפני 15 שנה (או אולי אולי בעוד 30 שנה – איזו אופטימיות, זה אומר שהמצב לא אבוד לגמרי) זה היה רעיון מצוין!

  13. א.ה. – כן. אין בפסקה הזו שום דבר שאומר שבית המשפט מוסמך לבטל חוקים. הפסקה הזו אינה מסדירה את התהליך שיש לבצע כאשר חוק סותר חוק יסוד. בית המשפט (כמו בתי משפט במדינות אחרות) נכנס לוואקום הזה, אבל זה לא אומר שהסמכות שלו, כמו שכתבת, נובעת מפסקת ההגבלה.

  14. ערן, גם בחוק העונשין ס' 300א2, לא כתוב האם מי שירה במישהו אחר הוא בגדר 'גורם בכוונה תחילה למותו של אדם', ולכן צריך להיות מורשע בעבירת רצח. זה תפקידו של בית המשפט – לקבוע האם הייתה עבירה על החוק, או לא.

    ספציפית, בחוק יסוד: השפיטה מוגדר תפקידו של בג"צ "לתת צווים לרשויות המדינה, לרשויות מקומיות, לפקידיהן ולגופים ולאנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין, לעשות מעשה או להימנע מעשות מעשה במילוי תפקידיהם כדין". כלומר, לבג"צ יש סמכות להגיד לכנסת להימנע מלחוקק חוק, אם זה הדין.

  15. נדב: החוק כבר חוקק, אז ביהמ"ש לא מורה לה "לא לחוקק חוק". הוא קובע שחוק בטל, שזה משהו אחר. כל פסיקה כזו היא רק בדיעבד, רק לאחר שהחוק חוקק. היו כמה מקרים שביקשו מבג"ץ להתערב לפני החקיקה והוא תמיד סירב, למשל עם "חוק הנכבה", שבו בית המשפט סירב אפילו להתערב לאחר חקיקתו, וקבע שיש להמתין עד שיופעל לראשונה.

    לגבי הטענה לפיה רק בית משפט הוא זה שיכול ליישב סתירות שכאלה, איילת פה אומרת שבצרפת, למשל, בעבר המחוקק עצמו הוא אמור היה להחיל את המגבלות החוקתיות על עצמו ולא היתה ואין (גם היום) ביקורת שיפוטית (ואכן היתה על זה הרבה ביקורת מצד גופים אנגלו-אמריקאים). היום יש בצרפת "מועצה חוקתית", אשר בוחנת את חוקתיות החוקים אחרי ההצבעה בפרלמנט ולפני האישור על ידי נשיא הרפובליקה. כך גם הכנסת יכולה לקבוע "מועצה חוקתית" דומה, או "מועצת הלוגיקנים העליונה" שתבדוק האם חוק סותר חוק יסוד.

    לכן, אני יכול לחזור על מה שאמרתי: בית המשפט נכנס לוואקום שהותירה הכנסת בשאלה החוקתית מה קורה כאשר חוק סותר חוק יסוד. הוא לא היחיד, וגם בית המשפט האמריקאי במרבורי נגד מדיסון עשה את זה, כך שהוא עומד על כתפי ענקים, אבל הטענה לפיה זה נובע בהכרח מפסקת ההגבלה בעיני אינה תקפה.

  16. גם אם אני אקבל את זה (ואם איילת אומרת, אני נאלץ לקבל), העובדה שהחוק הזה בתוקף כבר 20 שנה. מקשה עלי לקבל את הטענה שבית המשפט עושה כאן איזו פעולה עצמאית למורת רוחה של הכנסת. את זה היה אפשר להגיד על פס"ד בנק המזרחי. ב-17 השנה שעברו מאז, המחוקק היה יכול לבטל עשר פעמים את פסקת ההגבלה, או לשנות את המנגנון.

  17. דווקא הצעת חוק יסוד: החקיקה אמורה להסדיר את עניין מנגנון פסילת חוקים.

    גם לא אמרתי שהמחוקק לא מרוצה מההסדר הזה, אם כי הוא קצת אמר את דברו, או יותר נכון, שתק את דברו, בכך שמאז פס"ד המזרחי לא נחקקו חוקי יסוד. אמרתי שהטענה לפיה הסמכות נובעת מפסקת ההגבלה היא עניין של פרשנות, ואינה נובעת משום דבר שכתוב שם.

  18. (כדאי אולי לציין גם שאיילת אומרת שזה דיון טרחני שלא מפריד בין עיקר לטפל. כן, באופן מושגי-תיאורטי יכול להיות שביהמ"ש לא מוסמך לפסול חוקים. אבל באופן פרקטי, אף אחד לא יטען את הטענה הזו ברצינות על המשפט הישראלי. למה אתם מתווכחים על זה בכלל?).

  19. אני לא לגמרי מסכים (אבל זה גם כי אני קצת טרחן, כידוע :) )

    ראשית, השאלה (שאיתה התחלתי, בתגובה ל-א.ה.) היתה האם מקור הסמכות לפסול חוקים נובעת מפסקת ההגבלה, או ממקור אחר (למשל, העיקרון של ביקורת שיפוטית, ואז זה יכול למשל להיות בשם הצדק הטבעי או כל טיעון אחר).

    שנית, אף אחד לא יטען את הטענה הזו (שלבג'ץ יש סמכות לפסול חוקים) *היום*. בעולם אלטרנטיבי, שבו לא היה ברק אלא מעין תואם גרוניס, הוא היה יכול לפסוק (לדעתי בעתירה בעניין החוק שנועד להכשיר את ערוץ 7, שנפסל) שלמרות שיש פגיעה (אא"ט, בחוק יסוד חופש העיסוק) לא נמצא בחוק המנגנון שהכשיר את בית המשפט להיות זה שפוסל חוקים (למרות חוק יסוד השפיטה) והוא היה מגלגל את הבעיה בחזרה לפתחה של הכנסת, אשר אולי הייתה מאיצה את חקיקת חוק יסוד: החקיקה שהיה מסדיר סוף-סוף את העניין.

  20. ערןב – במצב החוקי כיום בית המשפט הוא המוסמך לאכוף את חוקי המדינה וזאת על פי חוקי הכנסת עצמם (החל מחוק יסוד השפיטה ודרך החוקים הנלווים לו). ומכאן שזאת לא רק זכותו, אלא אף חובתו לאכוף את פסקת ההגבלה.

    משפט הסיום שלך מוזר. אף אחד לא מונע מהכנסת "להסדיר" את העניין. קרוב לעשרים שנה בוחר המחוקק שלא לשנות את ההסדר הקיים. חוק יסוד השפיטה (לדוגמא) אפילו אינו משוריין. הכנסת יכלה (ועדיין יכולה) בקלות לקבוע בו הסדרים אחרים, אם רצתה.

סגור לתגובות.