איום אמין

הייתה היום, כך שמעתי, הפגנה בכיכר רבין נגד התיקון לחוק הפליטים. אין לי אלא כבוד והערכה לאנשים שהלכו להפגנה הזו, כמו גם להפגנות אחרות. הלוואי והייתי במצב להגיע ליותר מהן. אני רוצה להבהיר כבר בתחילת הפוסט שאין כאן ביקורת על המפגינים, אלא רק ניסיון לחשוב קדימה, איך לנצל את האנרגיות המצויינות הללו בצורה יותר יעילה.

העניין עם ההפגנות הללו הוא שהן מופנות כלפי האנשים הלא נכונים. המפגינים מנסים, באמצעות ההפגנה, לשנות את מדיניות הממשלה. זה לא יקרה. זה לא יקרה משום שבפוליטיקה – כמו בכל דבר שבעיקרו הוא קונפליקט בין שני צדדים או יותר – אין לשום דבר תועלת אלא אם הוא מכיל איזשהו איום אמין. והמפגינים הללו בכיכר רבין, הם לא מהווים איום אמין על אף אחת מהמפלגות שנמצאות עכשיו בממשלה.

את ההפגנה של היום היו צריכים לערוך בשכונת התקווה, לא בכיכר רבין. לא בגלל הסיבה שתומכי החקיקה היו נותנים — "נראה אתכם חיים עם כל המסתננים הללו סביבכם כל הזמן" — אלא בגלל ששם חיים האנשים שאותם צריכים לשכנע המפגינים. אם האנשים שסובלים הכי הרבה מתופעות הלוואי של כניסת הפליטים ישתכנעו שלא נכון לגרש אותם או לאסור אותם, אלא יש דרכים טובות יותר למנוע את ההשלכות הבעיתיות של המצאותם בישראל בלי למנוע מהם את ההגנה שישראל יכולה לספק להם, זה יעשה הרבה יותר למען הפליטים מאשר כל ההפגנות בכיכר רבין. ואם נוכל לשכנע אותם שבבעיות שהם חווים לא אשמים הפליטים או מהגרי העבודה או השב"חים, אלא מדיניות הממשלה, ואם נוכל לשכנע אותם לא להצביע לליכוד או לישראל ביתנו בבחירות הבאות, זה יהיה איום אמין על הממשלה. זה יגרום להם להקשיב, ולתקן. כבר כתבתי בעבר שאנחנו חייבים להעביר את הציבור מהסלון למרפסת – מצפיה במחאה על מסך הטלוויזיה להשתתפות בה ברחובות הערים ברחבי הארץ. טוב שהתל-אביבים יפגינו בתל-אביב, אבל חשוב גם שהרחובותים יפגינו ברחובות, שהנתנייתים יפגינו בנתניה, שהבאר-שבעים יפגינו בבאר-שבע והכרמיאלים יפגינו בכרמיאל. שם נמצאים האנשים שאנחנו צריכים לשכנע, לא בכיכר רבין ולא בקריית הממשלה בירושלים.

אם אנחנו רוצים שהמחאה תשפיע לטווח ארוך, אנחנו צריכים לעשות חוגי בית וחוגי רחוב שיפנו לאנשים במקומות שבהם המפלגות שמרכיבות את הקואליציה קיבלו הכי הרבה תמיכה, לא במעוזי מרצ. אנחנו צריכים לפנות לאוכלוסיות שאנחנו יודעים שמצביעות נגד האינטרסים של עצמן כי שכנעו אותם שלשנוא את האחר זו הדרך היחידה לדאוג לעצמך. אנחנו צריכים ללכת לעולים מברה"מ שמצאו את עצמם מעבר לקו הירוק כי שם היה זול לקנות בית טוב, ועכשיו חושבים שהם צריכים להצביע לליברמן כדי שלא יאבדו את כל מה שיש להם. אנחנו צריכים ללכת לתושבי הדרום ולשכנע אותם שטיפול ממשלתי נכון יכול לסייע להם יותר מכל מדיניות יד קשה כנגד הבדואים. אנחנו צריכים להפגש עם אנשים אמיתיים, לדבר איתם, להתווכח איתם פנים מול פנים, לא במטרה להוכיח להם כמה שהם טועים, אלא במטרה להראות להם שאנחנו יכולים להיות כולנו באותו צד, ושכולם ירוויחו מזה.

כי עד שאנשי השכונות לא יפגשו עם פליטים פנים מול פנים, ישמעו את סיפוריהם, יצרו קשרים איתם ויבינו שגם הם, ברובם הגדול, סובלים מהאלימות והפשיעה, וגם הם רוצים למנוע את התופעות השליליות שמתלוות לחיי העוני המרוד שהם סובלים ממנו – עד שזה יקרה, אנחנו לא נוכל להסתובב ולהגיד לנתניהו: תעשה מה שאנחנו אומרים, או שזו תהיה הקדנציה האחרונה שלך.

המוחים בקיץ סירבו להגיד בפה מלא "שנו את המדיניות, או שלא נצביע עבורכם". המפגינים היום לא יכולים לאיים מכיוון שבין כה וכה הם לא הצביעו לקואליציה הנוכחית. גם אלו וגם אלו לא יוכלו להביא לשינוי. כל אחד מאיתנו, שמאמין בערכים שהמחאה הרימה על נס, צריך לשאול את עצמו מדי יום "מה אני עשיתי היום כדי לשכנע מצביע ליכוד שלא לחזור על כך בבחירות הבאות, אלא אם תשתנה מדיניות הממשלה?" רק כך יש לנו סיכוי לייצר איום אמין על העומדים בראשה.

וחצי מילה על חוק הפליטים: פליטים הם בעיה קשה בכל רחבי העולם. החוק הבינלאומי מאוד מתקדם, אבל מעטות המדינות שמיישמות אותו באופן ראוי. ישראל אינה חריגה מאוד כאן, עד כמה שאני מבין, ומיקומה הגיאוגרפי מציב אותה בעמדה בעייתית יותר מרוב המדינות שישמחו להטיף לנו מוסר. צריך להתנגד לחקיקה החדשה, אבל אסור לנו להתעלם מהמצוקה האמיתית והבעיות הקשות שסוגיית הפליטים מעמידה בפנינו. כתבתי על כך בעבר, וחשוב שהדיון הזה יתקיים. לא כדאי שהטיעונים של הצד שלנו יתעלמו מהבעיות ויעמידו פנים שישראל מסוגלת לקיים את החוק הבינלאומי ככתבו בעת שאף מדינה אחרת לא עושה כן. חשוב שכל ניסיון של ישראל להתמודד עם המצב יעשה בשיתוף עם הקהילה הבינלאומית ותוך הטלת חלק גדול מהאחריות על מדינות אחרות, כשישראל משמשת לכל היותר תחנת מעבר לרוב הפליטים שמגיעים לגבולה.

את הפשטנות הפופוליסטית של הממשלה והימין לא צריך להעמיד מול פשטנות פופוליסטית של השמאל, אלא מול דיון מעמיק ומורכב בסוגיה הלא פשוטה הזו.

7 Replies to “איום אמין”

  1. נדמה לי שיעיל יותר להתפקד לליכוד (כפי שמציעים לא מעט אנשים) ולחזק את הגורמים שם שמתנגדים לחוק הזה ולחוקים אחרים. אני כאן בהחלט מצטרף למגמה שהתחילו אחרים כי בעיני במצב הנוכחי אין לאופציות אחרות סיכוי ממשי. לפחות לא בטווח הקצר. מי שמגן על מה שנשאר מהדמוקרטיה הישראלית אלה רובי ריבלין ודן מרידור, וצריך לדאוג שהם לא יימחקו מהליכוד.

    לשכונת התקווה ולקולות שם יש השפעה מועטה לדעתי על החקיקה הזאת, המחוקקים והפופוליסטים למיניהם מנצלים את התקווה ולא להפך. זו התרשמותי לפחות.

  2. אם היית כותב את הפוסט הזה לפני כמה חודשים, מקנדה הרחוקה, הייתי אומר – רעיון טוב, הלוואי שמישהו ייקח את זה על עצמו. אבל אתה כאן, לא? אז אני זורק את הכדור חזרה למגרש שלך – למה שלא תארגן, או לפחות תציע להשתתף בארגון, של הפגנה או חוגי בית בשכונת התקווה, או בלוינסקי, או באשדוד או בכל מקום שיש בו ריכוזי פליטים?

    אני מסכים עם הפוסט הזה ועם המסקנות שלו, אבל אחד הדברים החשובים שלמדנו בקיץ האחרון זה שאם יש לך רעיון טוב – קח עליו אחריות, אחרת הוא לא יתממש. דוגמה מצוינת נותן לנו דרור פויר, שלפני חודשיים קרא לעיתונאים להתאגד – ואז הלך והקים איגוד עיתונאים.

    אני מתנצל מאוד אם התגובה הזאת נשמעת כהטפה, זאת ממש לא הכוונה שלי. אני כותב אותה כי אני רוצה לראות את ההצעות שבה מתרחשות במציאות, אבל לי אין זמן ואנרגיה לממש אותן.

    בתחילת יולי אושר בכנסת חוק החרם, שהוביל לשורה של ציוצים מתוסכלים בטוויטר, שאחד מהם גם התגלגל להיות הפגנה קטנה אך משמעותית בכיכר רבין. כמה ימים אחר כך, איוונט בפייסבוק התגלגל להיות עיר אוהלים בשדרות רוטשילד, שבהמשך סחפה איתה את המדינה כולה. בחצי שנה האחרונה הוכחנו פעם אחר פעם שרעיונות טובים שמתגלגלים ברשת יכולים להפוך למציאות – בתנאי שיש מי שלוקח עליהם אחריות. אז מה אתה אומר דובי, ההפגנה הבאה (או חוגי הבית, או חוגי הרחוב) עליך? אני בטוח שיהיו לא מעט אנשים שיצטרפו אליך.

  3. ועוד מילה: נדמה לי שאין "סכנה" שהמערב יטיף מוסר לישראל בשאלת הפליטים. את האירופאים זה לא מעניין – או ליתר דיוק, כל צעד של מדינות הפריפריה שיכול להפחית את מספר הפליטים באירופה, מבחינתם זה בסדר. האיחוד האירופי קיים שת"פ הדוק עם לוב של קדאפי בנושא הזה, בראיית לוב כגבולה הדרומי של אירופה. כשהעניין עלה בפורומים של זכויות אדם באו"ם, האירופאים הביעו הבנה לפעולות ישראל. לכן מי שמצפה להתערבות בינ"ל בנושא הזה – שלא יצפה.

    בחוק הזוועתי הזה צריך להילחם בארץ, בחברה הישראלית.

    כל זה כשאני מצטרף לדעתך שזה לא נושא פשוט ושהדיון סובל מפופוליזם.

  4. למה ששכונת התקווה תשתף פעולה עם משהו שנוגד את האינטרסים שלה?

  5. אנטי – זה לא נוגד את האינטרסים שלה. טיפול נאות בפליטים יגרום לשיפור איכות החיים בשכונה (בין השאר, גם בגלל שלא כל הפליטים יתנקזו לשכונות הכי חלשות, אבל גם בגלל שטיפול נאות בפשיעה כפשיעה, ולא באנשים ספציפיים, יתרום לאיכות החיים שם).

סגור לתגובות.