מה ישראלי בעיניך?

הערה מקדימה: הפוסט הזה, עם הכותרת הזו, יושב לי כבר כמה ימים בטיוטות ומחכה שאתפנה קצת מהילד החדש והילד הישן כדי לסיים אותו. אין בו שום דבר על יאיר לפיד, ולא כתבתי את הכותרת הזו כדי לאזכר ארוע אקטואלי בלי קשר לנושא הפוסט. זהו.

א"ב יהושע פרסם לפני מספר ימים טור ב"הארץ" שבו הוא קורא לישראלים להתחיל להתכונן לקראת בואה של המדינה הדו-לאומית. עבור יהושע, למדינה דו-לאומית צריך להתכונן כמו אל אסון טבע: צריך להכין את המקלטים ולמלא את המזווה. צריך לעשות כל מה שאפשר כדי שכשרעידת האדמה הזו תגיע, היא "לא תהרוס לחלוטין את הזהות הישראלית-היהודית שהתגבשה בעשרות השנים האחרונות". ומהי אותה זהות ישראלית-יהודית? אותה "הלאומיות החילונית העצמאית הישראלית", כפי שהוא מכנה אותה מאוחר יותר בטקסט? ובכן, הוא לא ממש מגדיר אותה. הוא אומר מה היא לא:

מלבד המחנה הדתי (בגלל מבנה הזהות הדתית שלו) ומלבד המחנה הימני-הקיצוני החילוני (בגלל אלימות הפנטזיה שלו) ומלבד השמאל הפוסט ציוני (בגלל החזון ההומני-קוסמופוליטי שלו) – כל יתר המחנות הפוליטיים והאידיאולוגים בישראל מבינים וגם מכריזים שמדינה דו-לאומית בארץ ישראל היא אפשרות רעה ומסוכנת.

שימו לב: מלבד הדתיים, הימניים והשמאלנים (והערבים, כמובן), "כל יתר" המחנות הפוליטיים מסכימים עם יהושע. יהושע, כמובן, טועה. הרבה מאוד דתיים והרבה מאוד ימניים (ואפילו הרבה שמאלנים "פוסט-ציוניים") אינם רואים במדינה דו-לאומית אפשרות טובה. אבל אפשר ללמוד לא מעט מההגדרה הזו של יהושע לגבי התפיסה המפא"יניקית משהו שלו את "הזהות הישראלית". ישראל הישנה והטובה, קראו לזה פעם. ישראל הראשונה. וזו אותה "ישראל הישנה והטובה" שיהושע רוצה להציל מהמדינה הדו-לאומית, כאילו עם הקמת המדינה הפלסטינית יעלמו מחיינו גם כל הדתיים, המסורתיים, המזרחיים, הימניים, וכל מי שלא שייך לאותה "זהות ישראלית-יהודית" ש"התגבשה"(!) בעשרות השנים האחרונות. זו הפעם הראשונה שאני רואה מישהו שמדבר על התגבשות הזהות הישראלית ולא על התפוררותה.

יש לנו כאן, אם כן, זהות ששייכת רק לחלק (אולי אפילו מיעוט) מתוך סך אוכלוסיית ישראל, שנוצרה רק בעשורים האחרונים, ושלמענה כדאי להפוך את כל העולם כדי להשיג פתרון שתי מדינות. וויל קימליקה, הכהן הגדול של הרב-תרבותיות, כתב בזכות מנגנונים שמטרתם הגנה על קבוצות תרבותיות באופן שיאפשר לתרבותם לשרוד בטווח הארוך. על כך ענה לו צ'רלס טיילור ש"אולי הטיעון הזה נכון עבור אנשים שחיים כרגע ומוצאים עצמם לכודים בתוך תרבות תחת לחץ, כשהם יכולים לשגשג בתוכה או בכלל לא. אבל אין בכך הצדקה למהלכים שמטרתם הבטחת שרידת התרבות לדורי דורות." ((Taylor, Charles. 1992. Multiculturalism and the Politics of Recognition: An Essay. Princeton, NJ: Princeton University Press, p. 41.)) תשובה דומה ניתן לתת גם ליהושע: מדוע בעצם עלינו להכניס את עצמנו למהלך מורכב, שסופו מי ישורנו, אם התועלת היחידה שתעלה מכך היא שנציל איזושהי תרבות בת כמה עשרות שנים, שרוב האנשים שנמנים עליה לכאורה כלל אינם שותפים לה בין כה וכה?

ועד עכשיו אפילו לא אמרנו מילה אחת על מה כוללת הזהות הזו, ומה בדיוק יעשו לה הערבים הרעים אם נחלוק איתם את הארץ. לפני שנמשיך, אתנחתא קומית:

מגנים על התרבות הקנדית מפני הפלישה ההיספאנית: הקרב על המדשאה

מצחיק קצת לראות את יהושע מאשים ברגע אחד את הפלסטינים בכך שהגיבו באפאטיות לפרוייקט ההתנחלויות, אבל ברגע אחר מאיים אלינו בכך שמשרדי החמאס ישבו במגדלי עזריאלי (ולמה שלא ישבו שם, אם החמאס יחזור בו מדרך הטרור ויהפוך לסתם מעין ש"ס פלסטינית?). אי אפשר גם להפחיד אותנו בטרור וגם לטעון לאיזו קונספירציה בכך שאין מספיק טרור. וכמובן, את כל זה עושים הפלסטינים אך ורק כדי להגיע ל"פלסטין השלמה", גם אם בעוד כמה עשורים. יהושע, כמו אינספור שמאלנים לפניו, מאיים עלינו בשד הדמוגרפי. הוא מדבר על מדינה דו-לאומית אבל לרגע אינו שוקל מה יתרונותיה של זו אל מול חסרונותיה. הביטוי "מדינה דו-לאומית", וההתייחסות אליה כאל משהו אפשרי, לא נועדו אלא כדי להפחיד את הציבור בישראל, כדי לאחד את השורות.

מסתבר שיהושע אפילו לא חושב שזה כבר מספיק. לאיום הזה הוא צריך להוסיף גם נפט של פלגנות בקרב היהודים עצמם. אולי, חושב יהושע, אם הימין עסוק כיום באופן כה נמרץ בפיצול השמאל ושחיקתו לאט לאט, נפתור את הבעיה על-ידי עידוד פיצול בימין – אולי כך יופנו החצים לכיוון אחר לשם שינוי. באמת שאין לי מושג מה המטרה ששם לעצמו יהושע בדברים הללו. אבל דבר אחד אני יכול להגיד בוודאות: הטקסט של יהושע מוכיח שאין שום "זהות ישראלית-יהודית", ומן הסתם אין שום רציונל לצאת ולהגן על הזהות הזאת מפני השילוב יחד עם זהות ערבית-פלסטינית (שגם היא לא באמת קיימת באיזשהו אופן מהותי) ליצירת זהות משותפת דרך מדינה דו-לאומית. אם הזהות הזו אינה מספיק חזקה כדי להמשיך להתקיים לצד זהות אחרת, אז למה להגן עליה? ואם היא כן מספיק חזקה, אז מדינה דו-לאומית לא תוכל לה, והיא תוכל להמשיך להיות דו-לאומית לדורי דורות.

13 Replies to “מה ישראלי בעיניך?”

  1. בהקשר של מדינה דו-לאומית, חשש לזהות זו פריביליגיה. פלסטין הדו-לאומית היא טיהור אתני, אונס, עינויים, רצח עם, ובמקרה הפחות גרוע, אפרטהייד. לאלו שיראו את הנולד בזמן היא חיי מהגרים בארה"ב, אוסטרליה או אירופה.

  2. גדי טאוב הפנה למאמר של אלכס יעקובסון שמתייחס ברובו לאפשרות של מדינה דו-לאומית (ודוחה אותה).
    הפתרון שהוא מציע נראה לי מופרך, אבל כמו שהוא מציין שם, כך גם כל שאר הפתרונות.

  3. יוסי – אתה באמת חושב שהישראלים עד כדי כך נוראיים עד שהם יעשו את כל הדברים האלה? זה נשמע לי גובל בהשמצה אנטישמית.

  4. יובל: הוי, כמה מצחיק. כשתסיים לצחוק, תגגל עוד קצת על השתלטות חמאס על רצועת עזה ב-2007. זה בטח היו חיילים ישראלים בתחפושת, שזרקו פעילי פת"ח מגגות של בניינים, וירו בהם במיטתם.

  5. סירו – אני לא יודע אם בדקת (אולי בגוגל הזה שאתה שולח אותי אליו), אבל בקרב האוכלוסיה שחיה תחת שלטון ישראל כרגע יש חלוקה לא כל כך שווה של הכח וההון. היהודים מחזיקים בכח המכריע מבחינה צבאית (גגל כמה פלסטינים צה"ל הרג ותשווה למספר הישראלים שנהרגו על ידי הפלסטינים), מבחינה כלכלית ומבחינה פוליטית. השירות החשאי היהודי הוא זה שרודף פלסטינים – לא ההפך. יש שמועות שבשליטת היהודים יש אפילו נשק גרעיני! ככה שאני לא מבין מאיפה התפיסה לפיה ברגע שתהיה כאן מדינה דו-לאומית הפלסטינים יטבחו בכזו קלות ביהודים. שים לב – "טיהור אתני, אונס, עינויים, רצח עם" לא פחות! על חוסר השוויון הזה בכח נשען משטר ההפרדה בשטחים הכבושים.

    אני מבין על מה נשען הפחד הזה – הטפטוף המתמיד של השואה לכל ילד וילדה כאן הוא משהו שמתחיל בערך מגיל ינקות וכמובן שהלך המחשבה שנוצר מכך הוא שהולכים להרוג אותנו כל רגע. ואכן עולם הדימויים שעלה בתגובה הראשונה כאן הוא עולם שואתי – היהודי חסר הכח שהנאצים רוצחים. אבל אם תשים לב תגלה שבין הירדן לים היהודים הם הצד החזק – ובצורה מכרעת בלי פרופורציה בכלל – והפלסטינים הם הצד ללא הצבא, ללא השליטה במשאבי הטבע וללא הכח הכלכלי. החמאסניקים בעזה שאתה כל כך מפחד מהם הם אותם חמאסנקים שישראל טבחה בהם במסגרת "עופרת יצוקה" ולא זכור לי שהם היוו כזה איום רציני על צה"ל.

    הפלסטינים שמתנגדים למדינה דו-לאומית מתנגדים בדיוק מהסיבות הללו: הם טוענים שזו בסך הכל כסות להמשך השליטה היהודית בכל המשאבים ובכל הכח, כי הם טוענים – ובמידה לא קטנה של צדק – שחוסר שוויון כזה אי אפשר להעלים בבת אחת, ושאחרי כינון משטר דו-לאומי כל מוקדי הכח עדיין ישארו בשליטה יהודית, מה שיאפשר את המשך החלוקה הלא-שוויונית של המשאבים ושל ההון (ובפרט – גזל האדמות הסיטוני).

  6. "מה בדיוק יעשו לה הערבים הרעים אם נחלוק איתם את הארץ"

    אני מסכים איתך לגבי הטון של יהושע והמפא"יניקיות שלו, אבל לא לגבי הנקודה הזאת. לא צריך להיות ערבופוב או גזען או לאומן יהודי בשביל לחשוב שאיחוד של שתי אוכלוסיות שיש ביניהן שנאה כל כך גדולה ופער כלכלי כל כך גדול כמו שקיים בארץ יסתיים בקטסטרופה.

    אם אתה רוצה לשכנע אותנו שמדינה דו-לאומית היא רעיון טוב (בניגוד לרעיון גרוע אך בלתי נמנע, או אופציה נוראית כמו כל האחרות אבל לא נוראית יותר) עדיף שלא תעמיד שהבעיות האלה לא קיימות אלא תסביר איך אתה חושב להתגבר עליהן.

  7. תרשה לי ללכת קצת לאוף-טופיק, ולהתעלם לחלוטין מהמאר של יהושע, אבל אתה באמת חושב שאין תרבות ישראלית-יהודית?
    שאין איזה מאגר משותף לך ולי, וגם לחניך בני עקיבא, ולבחור משכונה ד' בבאר שבע, שלא משותף לאף קבוצה חברתית אחרת?
    בוא ננסח את זה אחרת. האם יש קבוצה תרבותית אחרת שאליה היית מיעד את הפוסט הזה, ושעבורה היית צריך להוסיף את ההסתייגות בראשו?

  8. נדב – ברור שיש. אבל יש גם תרבות איילית (של האייל הקורא). יתר על כן, אני לא בטוח שאת ההסתייגות שבראש הטור לא הייתי צריך להוסיף גם עבור ערבים ישראלים רבים, ומצד שני, יש הרבה מאוד ישראלי – חרדים קיצוניים, למשל – שלא יבינו כלל על מה ההסתייגות הזו מדברת.
    אבל זו לא הפואנטה. הפואנטה היא שאין שום דבר בתרבות הישראלית הזו שמחייב שימור לטווח הארוך. כלומר, זו לא הצדקה למהלכים שימנעו שינוי של התרבות הזו. גם לקנדים יש תרבות קנדית שאינה מתמצה באופן שבו הם גוזמים את הדשא ובכך שהם לא משתינים ברחוב, ובכל זאת. ולא רק זאת, אם יהושע היה מסתכל באמת על מה שאפשר להגדיר כתרבות ישראלית, גם הוא לא היה חושב שצריך לשמר אותה.

  9. יריב – כתבתי בעבר למה אני חושב שמדינה דו-לאומית תתכן, ואיך ניתן להתמודד עם המכשולים (האמיתיים לגמרי) בדרך. למשל כאן: http://dubikan.com/pogg/2010/israleft-salvage-a-pipe-dream-maybe-but-not-a-nightmare/ וקצת כאן: http://dubikan.com/archives/1258.

    העניין הוא שאף תומך במדינה דו-לאומית, לפחות מבין אלו שיצא לי לקרוא או לשוחח איתם, לא חושב שזה משהו שאפשר לעשות מהיות למחר. מדובר על תהליך, אפילו תהליך ארוך, אבל דווקא משום שהוא ארוך צריך להתחיל איתו כמה שיותר מהר. מאידך, התפיסה שערבים לא מסוגלים לקיים מדינה דמוקרטית, או לחיות במסגרת אחת עם יהודים בלי להשפיל ולהכפיף אותם אליהם (אלכסנדר יעקובסון טען ש"שום עם ערבי" לא ויתר על מדינה ערבית. באותה מידה אפשר להגיד ששום מדינה יהודית לא קמה שלא הפלתה ערבים, וזה יהיה טיעון אדיוטי באותה מידה) – הוא טיעון שכל הומניסט צריך לדחות מכל וכך. ערביי ישראל הוכיחו מחוייבות לדמוקרטיה, ערבים במדינות דמוקרטיות אחרות הוכיחו שאין שום דבר בתרבות שלהם שמונע מהם לאמץ ערכים דמוקרטיים, ואני כולי תקווה שגם בעקבות האביב הערבי חלק ממדינות ערב תאמצנה ערכים כאלו. אין שום סיבה לחשוב שמדינה דו-לאומית היא "בהכרח" מה שיוסי אמר.

  10. אני חייב להודות שאני לא יורד לסוף דעתך. אם יש תרבות ישראלית-יהודית, בדיוק כמו שיש תרבות קנדית, ותרבות שבדית או פקיסטנית – למה לא ראוי לאפשר לישראלים היהודים לשמר את תרבותם?

    (ואני חייב להודות שזה מפתיע במיוחד, בעיקר בגלל שאני יודע שאתה – כתומך של מדינה דו לאומית – מאמין בזה שלשני הלאומים צריכות להיות זכויות קולקטיביות, כולל זכויות תרבותיות)

  11. דובי – הומניסט יכול לדחות (ואני דוחה, ואני מניח שגם א.ב. יהושע דוחה) את הטיעון שערבים לא מסוגלים לקיים מדינה דמוקרטית או לא יכולים לחיות בשלום עם יהודים, ועדיין לטעון שאי אפשר לקיים בארץ ישראל מדינה דו-לאומית דמוקרטית במצב הקיים, או שהמדינה שתיווצר ע"י סיפוח של האוכלוסייה הפלסטינית לישראל תהיה דמוקרטית וליברלית הרבה פחות מישראל כמו שהיא היום. גם אם החמאס יניח את נשקו ויהפוך לש"ס מוסלמית, לא הייתי ממהר כל כך להוסיף מליון מצביעי ש"ס למדינת ישראל.

  12. נדב, ראוי לאפשר להם לקיים את תרבותם, אבל אני לא רואה סיבה להפוך עולמות כדי למנוע מהתרבות הזו להשתנות ולהפוך למשהו שמעורבב יותר עם התרבות הפלסטינית, בדיוק כפי שלא הייתי חושב שראוי ליצור מנגנונים מדינתיים כדי לשמר את התרבות האשכנזית ולמנוע ממנה להתערבב עם התרבות המזרחית כדי לייצר את מה שהוא כיום התרבות הישראלית-יהודית.

סגור לתגובות.