הבחירות במצרים: מבט אופטימיhere be dragonsראשי

המצרים השלימו את השלב הראשון של מערכת הבחירות החופשית הראשונה שלהם, וכל פרשני ישראל נכנסו לאקסטזה, מנסים לגבור זה על זה בתיאור התוצאות הנוראיות ובניתוח כל הזוועות שיומטו עלינו בעקבות הבחירות. אני רוצה לנסות לתת מבט אופטימי יותר, בגבולות הידע המוגבל שלי על החברה המצרית, ולו כדי – נו, אתם יודעים – להראות שאפשר.

ראשית, ראוי להזכיר שכל המספרים שנזרקים לאוויר הם חלקיים והמשמעות שלהם לא ברורה בתמונה הגדולה. שיטת הבחירות המוזרה משהו של המצרים מחלקת את המדינה לשלושה חלקים (שווים?), כאשר הבחירות נערכות בשלושה "גלים" על פני שלושת החלקים הללו – כל פעם חלק אחד. זה עתה הסתיימה ההצבעה בגל הראשון, ולכן יש לנו תוצאות משליש מהמדינה.

זו שיטה מוזרה גם משום שהיא נותנת טווח זמן מוזר שבו ידועות (פחות או יותר) תוצאות של חלק מהבחירות, מצד אחד, אבל תעמולת הבחירות נמשכת. לא ברור איך הפער הזה ישפיע על המצביעים. דמיינו לעצמכם שבישראל היו מתחילות הבחירות ביום אחד, בערבו של אותו יום היו מתפרסמות תוצאות הקלפיות המדגמיות של הערוצים השונים, ולמחרת היה אפשר להמשיך ולהצביע. למעשה – ברוב המדינות שאני מכיר אסור לפרסם תוצאות של קלפיות מדגמיות (או אמיתיות, במקרה של מדינות שמשתרעות על פני כמה אזורי זמן, כמו קנדה) עד לסגירת כל הקלפיות בדיוק כדי למנוע השפעה של הפרסום הזה על המצביעים האחרונים.

עם זאת, תוצאות הבחירות אינן חורגות באופן בלתי סביר ממה שידענו עליו קודם לכן. ראשית כל, מצביעיהן של המפלגות האיסלמיות מונים כ-60 אחוז מהמדינה (מפלגת החרות והצדק של האחים המוסלמים למעשה התמודדה בקואליציה עם עוד 10 מפלגות אחרות, אבל ההנחה היא שרובם המכריע של המצביעים יגיעו מתומכי האה"מ). מפלגת אל-וואפד, שהייתה אמורה להתמודד כחלק מהקאוליציה של האה"מ אבל פרשה ברגע האחרון והתמודדה לבד, נפלה מתחזיות של 20% ומעלה אל מתחת לעשרה אחוזים, ולעומת זאת המפלגה הסלאפית, שהייתה צפויה לקבל 7-8 אחוזים זינקה ליותר מ-20%. בהנחה שהמספרים הללו ישמרו גם בשני הגלים הבאים (הנחה בעייתית, כמובן), אפשר לשער שהרבה מהמצביעים הפוטנציאליים של אל-וואפד העדיפו בסוף ללכת עם האה"מ, בעוד שרבים מתומכי האחים המוסלמים החליטו בסופו של דבר להקצין וללכת עם הסלאפים.

יש שלוש שאלות קריטיות להבנת הבחירות במצריים: א. עד כמה מייצגות התוצאות בגל הראשון את התוצאות בשני הגלים הבאים? אני לא מבין מספיק בגאוגרפיה או בדמוגרפיה של מצריים כדי להעריך עד כמה הגל הראשון שיקף את מרכזי הכוח של החילונים – האם מרכזי הכוח הללו מוצו ובגלים הבאים צפויה קריסה חמורה עוד יותר? או שמא להפך, אפשר לצפות להצלחה גדולה יותר של החילונים בסבבים הבאים? לא ברור.

ב. איך תשפיע נוסחת חלוקת המושבים על המעבר מאחוזים למושבים? כאן חשוב לזכור שהפרלמנט המצרי יורכב משני אלמנטים: שליש ממנו נבחר באזורי בחירה חד-מושביים, עם אפשרות לסיבוב נוסף (קצת כמו הבחירה הישירה לראשות הממשלה בישראל לפני עשור: אם בסבב הראשון אף אחד לא מגיע ל-50%, מתמודדים שני המועמדים החזקים ביותר בסיבוב השני. זו השיטה שאפשרה לז'אן-מרי לה-פן לעלות לסיבוב השני בבחירות לנשיאות צרפת פעם אחת, ואז להפסיק 80-20 לשיראק, כש"תומכי" שיראק הפיצו את הסיסמא 'הצבע לנוכל, לא לפאשיסט'). בבחירות אלו יש יתרון ברור לאחים המוסלמים. לעומת זאת, בשני-שליש האחרים הבחירות תתבצענה באזורי בחירה רב-מושביים עם שיטה יחסית. לא סתם שיטה יחסית – שיטה יחסית שבה חלוקת העודפים היא לפי השארית הגדולה, כפי שהיה נהוג בישראל עד שחברי הכנסת באדר ועופר החליפו אותה לשיטת האגנבך-בישופ. שיטת השארית הגדולה היא ההוגנת בשיטות החלוקה, וזו שנותנת הכי הרבה סיכוי למפלגות קטנות להשיג מנדט נוסף. למעשה, לפחות לפי דיווח אחד שקראתי, השיטה המצרית תאפשר למפלגה שלא השיגה מספיק קולות אפילו למנדט אחד לקבל מנדט רק עבור השארית שלה. כלומר – לא רק שאין אחוז חסימה, אלא שה"מודד" לפיו מחולקים המנדטים מחושב לפי כלל הקולות, ולא רק הקולות של המפלגות שהצליחו להשיג מנדט אחד לפחות. המשמעות היא סיכוי גדול יותר לפרלמנט מפוצל עם הרבה מפלגות קטנטנות. לגמרי לא ברור שלאחים המוסלמים יהיה רוב בפרלמנט הזה (למרות שזה בהחלט יתכן).

ג. עם מי יקימו האחים המוסלמים קואליציה? זו שאלת מיליון הדולר. על פי כל הדעות, גם אם לאה"מ אין רוב בפרלמנט, הם ישבו על "נקודת הציר" של המערכת, כלומר – שום ממשלה לא תקום בלעדיהם. השאלה היא האם הם ילכו ימינה, לסלאפים, או שהם יקימו ממשלת מרכז עם הגוש הליברלי ו/או אל-וואפד. מנהיג מפלגת החירות והצדק כבר הודיע שהמפלגה בשום פנים ואופן לא תקים קואליציה עם הסלאפים, ופניהם למרכז (מפלגת אל-נור, מצידה, הוציאה הודעה לעיתונות לפיה יאללה יאללה יא מכוערת מי רוצה אותך בכלל). מצד אחד, יש הרבה הגיון בהעדפה כזו – פניה לסלאפים משמעה הפניית עורף למערב ולמעמד הביניים המצרי, שבלעדיו אין לאף שלטון מצרי סיכוי להצליח לקדם את הכלכלה המצרית ולספק להמונים את מה שהאחים המוסלמים הבטיחו.

מצד שני, אפשר לראות בהצהרות המתוזמרות הללו כחלק מקמפיין הבחירות המתמשך במצרים – אם שתי המפלגות מתכוונות להקים ממשלה ביחד, יש לשתיהן אינטרס שלא להפחיד מצביעים מתונים יותר שעשויים לברוח מהאחים המוסלמים ולתת את קולם למפלגה חילונית כדי להקטין את סיכוייו של "גוש חוסם" איסלאמי.

אז האם מצרים הולכת לקראת ממשלה איסלאמית קיצונית, או שמא האחים המוסלמים יעדיפו ממשלת מרכז עם תמיכה רחבה גם מתוך מצרים וגם מבחוץ? הניחוש שלי, ואני יודע שאני מדבר כאן יותר מרחשי לב מאשר מתוך ידע מקיף של החברה המצרית (אבל יש לי הרגשה שגם הפרשנים האחרים בתקשורת נוהגים כך), הוא שהאחים המוסלמים יעדיפו קואליציה עם המרכז. כל בחירה אחרת תעמיד אותם לא מול "סתם" 40% מאוכלוסיית מצרים, אלא מול אותם 40% אקטיביסטים, משכילים ובעלי קשרים עם המערב, שיהפכו את שלטונה לבלתי נסבל – במיוחד אם היא תקבל משהו מתוך המצע הקיצוני של אל-נור.

בניגוד לכל מיני פרשנים בעיתונות הישראלית, אני לא רואה את האחים המוסלמים נוהרים בשמחה כזו אל ביטול הדמוקרטיה והחלפתה בתיאוקרטיה איסלאמית. הצבא עדיין שם, והוא עדיין חזק, והוא עדיין היריב המסוכן ביותר של האחים המוסלמים. אם הצבא ירגיש שהמדינה עומדת בפני מהפכה סטייל-איראן, ושהוא יכול לנצל את המצב כדי לזכות בתמיכתם של 40% מהציבור כדי להפיל את השלטון הנבחר סטייל-תורכיה, אין לי ספק שהוא ינהג כך. והאחים המוסלמים יודעים זאת. האינטרס העצמי שלהם הוא לבסס את הדמוקרטיה במדינה לפחות לעוד 8-10 שנים, טווח זמן שיאפשר לנטרל את הכוח הפוליטי של הצבא. טווח הזמן הזה הוא גם מה שיש לליברלים במצרים כדי להתחזק ולייצר לעצמם גוש חוסם שימנע הדרדרות לשלטון בלתי דמוקרטי בעתיד.


תגובות

הבחירות במצרים: מבט אופטימי — 17 תגובות

  1. צריך להגיד שהסלאפים והאיחוואן גם לא ממש חובבים זה את זה. הניסוח של נתאי בטוויטר ("זה כמו קרע בין בין הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית לש"ס") הוא קצת קיצוני, אבל זה בהחלט כמו להניח איזשהי אחדות פוליטית בין, נאמר, הבית היהודי לאגו"י. יש להם איזשהם אינטרסים משותפים, אבל הם ממש לא מפלגות זהות, רק בגלל שהם שניהם דתייים.

  2. ובכל זאת – אל-נור הייתה, לזמן מה, חלק מהרשימה המשותפת שבראשה עומדת מפלגת החירות והצדק. מבחינתי, זה כמו הקרע בין דגל התורה לאגודת ישראל – יכול להיות שהם שונאים אחד את השני, אבל לי הם נראים אותו דבר.

  3. טוב, אתה יודע, גם אל ואפד הייתה חלק מהמגה-רשימה. זו לא ממש אינדיקציה.

  4. באתי להתנחם ויצאתי מפוחד. אתה לא משהו בלהרגיע.

  5. אני ממש לא מומחה, אבל נימוקים דומים יכלו להישמע גם לפני 30 שנה בנוגע לאירן. לא שזה מוכיח שום דבר

  6. כן, זה בדיוק כמו באירן. חוץ מזה שבאירן לא היו מעולם בחירות חופשיות, שתוך כדי המהפכה חומייני התחיל במשטר אימים של הוצאות להורג (קרוב ל-3000 תוך שנתיים), שהצבא באירן היה חלש בגלל הפראנויות של מוחמד רזא שאה, שהפעולה הראשונה של חומייני הייתה ״משאל עם״ בשאלה האם להקים ״רפובליקה איסלאמית״ בלי לטרוח אפילו להגדיר מה זה (98.2 אחוזים בעד), ושבערך יומיים אחרי שהשאה פרש, חומייני כבר דחה במפורש את הרעיון המערבי הזה, ״דמוקרטיה״. חוץ מזה – הכל פונקט אותו דבר.

  7. ובינתיים יש פיצוצים בצינור הגז כל שני וחמישי, סיני הפכה לשטח הפקר, פרצו לשגרירות הישראלית ויש קולות לא איזוטריים שקוראים לבטל את הסכמי השלום.
    אני כמובן יודע שכל הדברים האלו הם לא מהותיים – המצרים עושים את זה רק, נו, להראות שאפשר.

  8. אני התייחסתי איפשהו בפוסט הזה לישראל?

    כן, המצרים לא מתים עלינו. מפתיע מאוד. אני מאמין שככל שיעבור הזמן והדמוקרטיה תתמסד שם, כן ייטב. אני גם מאמין שככל שישראל תמשיך לעשות קולות של "אל תעשו דמוקרטיה בערבית, כל האיסלמיסטים יבואו", כן יירע.

  9. I wouldn´t call this an optimistic outlook but rather a balanced one. You mention your own wishes briefly and with a proper disclaimer.

    As for the demographics, I would guess the liberals can hope for the most support in the big cities, I would expect very little in the rural areas.

    So here´s a map of the election dates
    http://www.nytimes.com/interactive/2011/11/28/world/middleeast/voting-schedule-for-egypt-parliament.html?ref=middleeast

    And a list of cities
    http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_cities_in_Egypt

    So my estimate (I did not go over the entire list, just the top 10) is that 70% or urbans have already voted, in a country where only 30% of population is urban anyway. So I`m afraid there´s not much left to hope for for the liberal parties, just that the islamic parties, as you said, will fear a renewed revolution.

    In this respect I must point out that the army, being funded by the USA (unlike the Turkish one) will not necessarily oppose to any kind of oppression (it didn´t mind Mubbarak´s), but will strongly oppose anything that will make the US stop funding it, namely – hostility towards Israel.

  10. דניאל – בימינו, להגיד שמצרים לא הולכת לרדת בלהבות השאולה נחשב אופטימיות מזהירה. קשה לי לכתוב דברים אופטימיים בלי לסייג אותם, אותי כתוצאה מההכשרה האקדמית שלי, אולי בגלל שאני פסימיסט מטבעי. אז, בקיצור, תודה.

    לגבי ההערה אודות הצבא – אני מסכים, הסכנה מהצבא אינה בכך שהוא יתנגד לעריצות (מן הסתם), אבל כן אפשר לשער שהוא יתנגד לעריצות איסלמיסטית – גם מהסיבה שנתת וגם מסיבות אחרות, ובכך יחבור לכוחות חילוניים אחרים כדי להפיל שלטון דתי קיצוני יתר על המידה. כמובן שהפיכה שכזו גם היא לא בדיוק תחזק את הדמוקרטיה במצרים, אלא, כנראה, תסתום את הגולל על האביב המצרי ל-20 השנים הבאות.

  11. דובי –
    זה עניין של תוחלת וישראל בפאניקה ובצדק (ואני מדבר על ישראל. אני גם מניח שכשהזכרת את "כל פרשני ישראל נכנסו לאקסטזה" התכוונת לפרשנותם את ההקשר הפוליטי-ביטחוני הישראלי).
    הייתי יכול להיות אופטימי מאוד אם השיח הדמוקרטי המלבלב במצריים היה מכריז על סדרי עדיפויות – קודם נסדיר את ענייני המיעוטים, נשים, כלכלה, דת, תפקיד הצבא וכו' ואחרי שתהיה לנו דמוקרטיה לתפארת נחזור לדון גם במעמד של אל קודס, זכויות הפלסטינים וכו'.
    בינתיים נראה שסדר העדיפויות הפוך (זכותם) וזה מפחיד (זכותי).

    והסיכוי שהצבא המצרי יתפוס את השילטון בהפיכה אנטי איסלאמיסטית א-לה טורקיה הוא אפסי. וזה גם יהיה נורא. ובכלל – מצער שהפיכה צבאית (או הפחד ממנה שיגרום לאיזון) היא התסריט האופטימי.

  12. צר לי, אבל מכל מה שקראתי על מערכת הבחירות במצרים שלא הגיע ממקורות ישראליים, עושה רושם שאף אחד לא מדבר על ישראל. ישראל לא מעניינת את המצרים. מעניין אותם המצב הכלכלי — הפתעה! כמו בכל מקום אחר בעולם. ישראל, אם היא עולה, היא מה שמכונה "רד הרינג" – נסיון להסיח את דעת המאזינים מכל הבעיות שלדובר אין שום כוונה לטפל בהן. אם היו ניסיונות כאלו, לפחות לפי התרשמותי, הם כשלו באופן טוטאלי.
    להגיד שסדר העדיפויות שלהם הפוך, שאכפת להם מהפלסטינים יותר מאשר מעצמם, זה קצת כמו להגיד שהנורבגים מעדיפים להשמיץ את ישראל מאשר להגן על האזרחיות של עצמם מפני אנסים. לא סביר באופן קיצוני, ומצריך לפחות איזשהו בדל של הוכחה.

    ולא אמרתי שהפיכה צבאית היא התסריט האופטימי, אלא שזהו איום קיים. אני חושב שהאחים המוסלמים בכל מקרה לא ילכו לסלאפים, מהרבה סיבות אחרות, אבל גם אם היה להם רצון כזה, הרי השיקול הפוליטי הקר של הסכנה מצד הצבא ימנע מהם לעשות כן. דמוקרטיה בראשית דרכה היא דמוקרטיה בלתי יציבה. רוב הדמוקרטיות החדשות שורדות כעשור וחצי לפני שהן נכנעות לכוחות ריאקציונריים, ואין סיבה לחשוב שעל מצרים לא מרחפת אותה סכנה בדיוק. מצד שני, לחשוב שזוהי תוצאה בלתי נמנעת זה ההפך ממועיל.

  13. התייחסתי מן הסתם לטיעונים בזכות התסריט האופטימי ולא לזהות בין הסיטואציות. ייחוס חלק מההבדלים לתוצאות ולא לסיבות יכול לחזק את ההסתברות לתרחישים פסיממים דווקא

  14. פטריוט – לא הבנתי כלום. מה זאת אומרת "יחוס חלק מההבדלים לתוצאות ולא לסיבות"?

  15. אם הסאלפיסטים יישארו באופוזיציה(התסריט האופטימי שלך) זה רק יבטיח את הנצחון שלהם בבחירות הבאות כאלטרנטיבה. אני לא מוצא ראיה לכך שממשלת אחדות בין האחים-המוסלמים והכוחות הליברלים תשפר את המצב של האזרח המצרי הפשוט, לאור הבעיות הגדולות שכבר הקיימות והגידול הדמוגרפי ספק אם קיימת ממשלה שתצליח לעשות זאת. המשמעות של כך היא שבבחירות הבאות הסאלפיסטים יהיו האלטרנטיבה היחידה מה שיבטיח את הניצחון שלהם בהנחה שיתקיימו בחירות כאלה. אין סיבה להיות אופטימי.

  16. מי שהגיע לאופוזיציה יהיה בממשלה הבאה, אם הממשלה הנוכחית תאכזב?
    ואו, זו חתיכת קפיצה לוגית.
    לפי ההגיון הזה, חד"ש היו אמורים להיות מזמן בשלטון. הרי הישראלים מאוד לא מרוצים מהממשלה שלהם, לא?

  17. גם האנלוגיה בין ישראל למצרים היא חתיכת קפיצה. חד"ש לא תגיע לשלטון כל עוד היחס הדמוגרפי בין האזרחים היהודים לערבים ימשיך להתקיים כמו שהוא עכשיו, מסיבות שאני חושב שהן די ברורות. הקביעה שהישראלים מאוד לא מרוצים מהממשלה שלהם היא קביעה מפוקפקת משהו, אני ואתה אולי לא אוהבים את הממשלה הזו(מסיבות הפוכות בדר"כ) אבל בל ניתן לתחושתנו הסובייקטיביות לבלבל אותנו, רוב הציבור לא מתנגד התנגדות נחרצת לממשלה הזו.
    אם נחזור למצרים, לדעתי, שאני חושב שהיא לא לחלוטין מופרכת, כאשר רוב הציבור הוא הוא עני, דתי ובור(תחסוך לי את ההשוואות לישראל) ויש לך אלטרנטיבה דתית יותר לייצור כלאיים דתי-חילוני שבשלטון(בהנחה שתקום ממשלה אחים-ליברלים) הם יבחרו באלטרנטיבה. דעתי נסמכת בין השאר על ההנחה, שבעיני היא אכסיומטית, שהמצב הכלכלי-חברתי במצרים לא ישתפר תחת ממשלת אחים-ליברלים.