מהו עיתונאי?

אז רענן שקד כתב טור על איך שבלוגרים זה רע כי הם לוקחים לנו את העבודה ובועלים לנו את הנשים ואיך אתה היית מרגיש אם איזה בלוגר היה גונב לך את העבודה ומזיין את אחותך או משהו,1 וכל מיני אנשים נכנסו לויבראציות. אבל מה שתפס לי את העין הוא דווקא פוסט של פחדן אנונימי אצל עידוק.

פחדן אנונימי מבכה על מותו של העיתונאי האמיתי, שמת הרבה לפני שכל הבלוגרים באו.2 ומיהו אותו עיתונאי?

עיתונאי נבדל מאיש תוכן בזה שהוא סקרן, חריף, והמניע שלו אידאליסטי: הוא רוצה לתפוס את הבני זונות. […] עיתונאי הוא אדם לא שקט: הוא תמיד מחפש לדחוף, לחטט, להזיז, לשנות, לדעת עוד. […] עיתונאי הוא מניאק בתשלום. […] עיתונאי רוצה לשנות את העולם.

הוא רוצה לתפוס את הבני זונות. זהו המניע של העיתונאי, אליבא דפחדן אנונימי. לא, חלילה, ליידע את הציבור, לספק לו מידע חשוב על אופן התנהלות המדינה בה הוא חי, על עמדותיהם של הפוליטיקאים ביניהם הוא יידרש לבחור עוד כך וכך שנים. לא, כמובן, לתת לו תמונה מהימנה של מצב הכלכלה ושל האלטרנטיבות השונות לתיקון הבעיות. לא. עיתונאי הוא מניאק, ועוד בתשלום.

אם תשאלו אותי (ולמרבית ההפתעה, מישהו שאל אותי, ואפילו ישלמו לי כדי לספר את זה לילדים זבי חוטם!) אם אנחנו רוצים למצוא את המקור הראשוני לבעיות של הדמוקרטיה בת זמננו, הוא נמצא כאן, בפסקה הזו של הפחדן האנונימי: בתפיסה הצינית הזו של הפוליטיקה, שהופכת לתפיסה צינית של תפקיד העיתונאי, שהופכת לציניות טוטאלית של כלל הציבור כלפי הפוליטיקאים.

פעם היה טרנד קצר של אנשים ששאלו למה אין בעיתון מדור של חדשות טובות. למה תמיד רק חדשות רעות? הם שאלו. והתשובה הייתה ברורה מאליה – כי חדשות טובות הן לא חדשות בכלל. הן פרופגנדה. וזה נכון. אבל מה רע בקצת חדשות נייטרליות? איך אנחנו יכולים להתלונן על זה שהח"כים שלנו לא מופיעים לדיונים במליאת הכנסת או בועדות אם לאף אחד לא אכפת מה נאמר שם בכל מקרה? אני אספר לכם סוד: הדיונים במליאה לא משיגים כלום אם אף אחד לא יודע שום דבר עליהם. אין לכנסת שום כוח בפני עצמה, מכיוון שהיא אחוזה במלתעות הממשלה. באופן אירוני, הפעמים היחידות שבהן מראים לנו את מליאת הכנסת בטלוויזיה הן כשהיא ריקה, ומראים לנו אותה משום שהיא ריקה. אם היו מראים לנו אותה כשהיא מלאה – ולא על תקן של "חדשות טובות: מליאת הכנסת מלאה!", אלא משום שמדווחים ברצינות על תוכן הדברים שנאמרו שם והנושאים שנידונו שם – אולי היא הייתה ריקה קצת פחות.

ואני לא מנסה לטעון שהתקשורת אשמה. התקשורת היא חלק מהמכלול כאן. כן, הם ויתרו על התפקיד האזרחי החשוב שלהם כדי לפנות יותר מקום לדברים "מעניינים" כמו תמונות של צעירות משכשכות בשדה חיטה או דיווחים מהחזית על הקניות האחרונות של איזו כוכבנית ריאליטי. אבל מצד שני אנחנו, הציבור, לא אמרנו כלום כשזה קרה. לא התלוננו בפני אף אחד שכבר לא נותנים לנו את הדבר שלשמו, בעצם, אנחנו קוראים עיתונים: ידע על העולם הסובב אותנו.

אבל מה כל זה שווה אם אפילו מי שנזעק להגנתו של העיתונאי האידאלי אוחז בתפיסות מעוותות כל כך, ציניות כל כך, של תפקידו האמיתי של העיתונאי. כן, העיתונאי צריך להפוך כל אבן כדי לחשוף את האמת. אבל מה זה שווה אם כאשר האמת פשוט עומדת בפני מליאת הכנסת ונואמת בפירוט את מהותה, העיתונאי מסב את ראשו והולך לחפש אמת מעניינת יותר במזנון הכנסת?

אני מאמין שכשנותנים באנשים אמון, רוב האנשים יוכיחו עצמם כראויים לאמון הזה. קרה לכם פעם שישבתם איפשהו והייתם צריכים ללכת לדקה, אז ביקשתם ממי שיושב לידכם שישים עין על התיק שלכם? חשבתם כמה שזו בקשה מופרכת, על פי התפיסה הנפוצה? הרי – כל אנחנו צריכים לחשוב – לו אני הייתי האיש, ברגע שהמבקש היה מסתלק הייתי מתחיל לחטט בתיק, ואם יש שם משהו בעל ערך, מיד הייתי לוקח אותו ומסתלק משם. אבל אנחנו לא חושבים ככה, כי ברור לנו שאם בן-אדם יושב לידנו בספריה או בבית קפה, הוא לא נמצא שם כדי לגנוב, ואם הוא לא נמצא שם כדי לגנוב, סביר להניח שהוא באמת לא יגנוב שום דבר. אנחנו נותנים אמון באנשים. וברובם המכריע של המקרים, הם מוכיחים שהאמון הזה היה מוצדק.

אבל בפוליטיקאים אנחנו לא נותנים אמון. הם כולם עצלנים, בטלנים, שקרנים ומושחתים.3 תפקידם של העיתונאים, לפיכך, הוא לא לדווח לנו על מעשיהם של הפוליטיקאים באופן ענייני, אלא לגלות באיזה אופן הם רימו אותנו. ואם הם לא רימו אותנו? אז אל תגיד כלום. שלא תתפס בטעות במילה טובה (או נייטרלית) על פוליטיקאי, כי זה יחזור לנשוך אותך בתחת כש (לא "אם") הוא ימצא אשם.

אז לא, פחדן אנונימי, תפקידו של העיתונאי הוא לא להיות מניאק בתשלום. תפקידו הוא לדווח לי על כל מה שחשוב. תפקידו אינו לחשוף עוולות אלא לתת לי מידע אמין – גם לחשוף עוולות, אבל גם לספר לי סתם דברים יומיומיים כמו החוקים שנחקקים במדינה וההתנגדויות שמעלים חברי הכנסת של האופוזיציה למדיניות הממשלה. אתה יודע, השטויות האלו שהופכות דמוקרטיה למשהו שיכול ממש לתפקד.

ואם אנחנו כבר בענייני תקשורת, קצת פרפראות, אבל ממש בקצרה: מורן שריר פרסם אתמול טור בו הוא מציע את רחמיו לכוכבות מעושרות.

"מעושרות" היא תוכנית נהדרת לצפייה בעיקר כי מודגש בה ממד אירוני שלא היה קיים בתוכניות קודמות מהסוג הזה. זה לא רומן משרתות שאמור להצית בנו קנאה. להן יש כסף אבל לנו יש מודעות וכבוד עצמי. "מעושרות" היא כמו תוכנית סאטירה על הפוליטיקאים שלנו. אנחנו בזים להם, לועגים להם והיינו רוצים להחליף אותם. אבל בשום אופן לא להתחלף איתם.

לא ראיתי דקה של התוכנית הזו ואין לי כוונה לשנות את המצב הזה, אבל נראה לי, אם לשפוט רק לפי מה שקראתי עד כה, ששריר פספס את המניפולציה המרכזית של התוכנית הזו: זו תוכנית שנועדה לגרום לו לבוז וללעוג לעשירים. היא נועדה לגרום לו להרגיש טוב עם עצמו. העשירים הללו – הם כל כך דפוקים! אומר לעצמו שריר. אני עני וטוב לי. לנו יש מודעות וכבוד עצמי, הוא אומר לעצמו, וטופח לעצמו על השכם. וה"לנו" הזה מבדיל בין העשירים לעניים (או לכל הפחות, למעמד הביניים), ובמרומז נותן לנו לחשוב שכל העשירים הם כאלו – טמבלים מביכים.

like a dog lying in the corner they will bite you and never warn you

ואם הם טמבלים מביכים, אז למה שיפריע לנו שהם שם? שימשיכו להיות עשירים ומביכים, ואנחנו נמשיך להיות עניים ומודעים לעצמנו, והכל טוב ובסדר. אם פעם היו משווקים לנו את החלום האמריקאי – שאם רק נשאף ונרצה ונעבוד קשה, בסוף אולי נוכל להיות כמו העשירים והנערצים – היום, כשברור לכולם שרובנו לעולם לא נגיע לאלפית ממה שיש לאנשים באלפיון העליון בלי קשר לכמה קשה נעבוד, המסר שמשווק לנו השתנה. עכשיו אומרים לנו "עזבו אתכם, באמ'שכם. בשביל מה לכם להיות כמוהם?" להם יש כסף – אבל לכם, לכם יש מודעות עצמית!

וזה שמורן שריר אפילו לא מספיק מודע לעצמו כדי לראות שעשו לו את המניפולציה הזו? זה מה זה פאתט.

  1. לא, ברצינות, מישהו צריך לעשות השוואה ספרותית בין ז'אנר ה"בלוגים זה רע" לבין השיח סביב מהגרי עבודה ו/או שב"חים. []
  2. אל תעשו פלטפורמות פרסום נוחות באינטרנט, כל הבלוגרים יבואו? די, די, הטוויטר הזה יהרוג אותי בסוף. []
  3. אני יושב עכשיו על פרוטוקולים של סיעת הליכוד בזמן ממשלת רבין השניה. מצחיק כמה שהם מנסים לגייס את הסיסמא "מושחתים נמאסתם" – הסיסמא שהפילה את הליכוד – כדי להפיל את ממשלת העבודה. הם פחות או יותר אומרים במפורש שמה שצריך להראות זה ש"גם המערך מושחתים". []

12 Replies to “מהו עיתונאי?”

  1. אני חושב שאתה נטפל לניסוח של הפחדן ובונה תלים על משהו שהוא ממש לא הנקודה המרכזית שלו.

    הוא מנגיד את העיתונאי לאיש התוכן. כרגיל יש רצף, שבצידו האחד מי שקפסט קומוניקטים, ובצידו השני מי שמחפש את הפוליטיקאים. ההבדל הוא לא רק שהאחד מייצר חדשות רעות והשני חדשות טובות. ההבדל העיקרי, לטעמי, הוא שהעיתונאי יוצא לחפש חדשות, ואיש התוכן מחכה למייל מהדובר.

    העובדה שלא מדווחים על מה שקורה בכנסת לא קשורה לעיתונאים, אלא למדיניות של בעלי העיתון. מאוד קל לדווח, אבל העורכים חושבים שזה לא מעניין, ולא שולחים לשם אף אחד. כמה צופים בערוץ הכנסת? אם היה להם עיתונאי אמיתי, הוא היה יכול לדווח מה קורה בכנסת באופן ביקורתי ומעניין, אבל אנשי תוכן לא מוציאים מזה כלום.

  2. מודי – איפה כתוב שאני חייב להתייחס לנקודה המרכזית שלו? אני התייחסתי לנקודה שולית שהפריעה לי, ונראית לי יותר משמעותית מהדיון המרכזי, שהוא, כפי שטורחים כולם לציין, משהו שדי מיצינו לפני כמה וכמה שנים.
    ואני מקווה שאתה יודע שהעורכים והבעלים זה לא אותו דבר.

    יובל – ברצינות? נעלבת?

  3. לא צריך להגזים, צריך להתאמץ קצת יותר בשביל להעליב אותי :)
    אני פשוט חושב שהרבה מאוד אנשים השקיעו הרבה מאוד זמן, אנרגיה ומחשבה בכתיבת תשובות מנומקות בשביל לפתור אותן ב"ויברציות", אבל היי, זה עניין של סגנון וזכותך המלאה.

  4. אני שמח לשמוע. אין לי שום דבר נגד התשובות המנומקות שנהניתי לקרוא. פשוט הפתיעה אותי עוצמת התגובה לטיעונים במשקל זבוב כמו אלו שהעלה שקד.

  5. "העורכים והבעלים זה לא אותו דבר" – ודאי, אבל הפחדן דיבר על עיתונאים, ועל מי ששוכר אותם לעבודה, ומי ששוכר אותם לעבודה הוא העורך או הבעלים. מהזווית הזאת אין ממש הבדל.

  6. האמת… אמרתי באחת התגובות בדיוק מה שכתבת כאן על הכתבה של שריר, אבל היא לא אושרה. מצד שני, מישהי אחרת אמרה את זה, וזכתה ל-30~ לייקים.

    אני חושב ככה: גם אם הן עלובות, וגם אם הן מהממות… הן עדיין חלק מהאחוז המולך. אז מה עדיף לי, מלוכה חכמה או מלוכה טיפשה? נראה לי ששתיהן גרועות ביותר.
    ד'א אני ממליץ לראות את הסידרה. היא מרתקת. היחס למזרחים, הרודנות הבסיסית בבעלי מקצוע פשוטים, הזיוף, היחס הנוראי לילדים, החיים בבועה, היחס המריאנטואנטי למאבק המאהלים… הכל מדהים שם.

  7. אמנם זאת לא הנקודה המרכזית כאן, אבל נראה לי שיש הבדל בין פוליטיקאים לאנשים בבית קפה. זאת הסיבה שאומרים על הכוח שהוא משחית, ועל הקפה קצת פחות.

    אם אתה רוצה לשתות קפה אתה פשוט נכנס לבית קפה ומתיישב, אבל אם אתה פוליטיקאי (ולא סתם חבר מפלגה/אקטיביסט) סימן שעברת מסלול מפרך (וציני?) שהביא אותך לעמדתך הרמה. זה לא בהכרח אומר שאתה מושחת, אבל זה אומר שההשקפה הזאת על פוליטיקאים, כמו על עשירים (שהם מושחתים, כלומר. לא דווקא טיפשים), אינה בדיוק חסרת בסיס.
    (וזה אפילו בלי להתייחס למערכת הפוליטית כמכלול, שהיא קצת יותר מסואבת מבית הקפה המצוי.)

  8. דובי, אני חושב שזה פוסט נפלא. פשוט כך.
    גם אותי תפסה הסורה על "לתפוס את הבני זונות" ו"מניאק בתשלום" אבל לא הצלחתי לנסח מה כל כך מפריע לי בהן, הרי גם אני צוהל כשתופסים את הבני זונות.
    ואני קורא אותך ומבין – אצל הרבה האנשים (וגם אצלי) לתפוס את הבני זונות הפך לבידור. לתפוס את הבני זונות (אני אחזור על הביטוי שוב ושוב. בידור) זה הרבה יותר מרגש והרבה יותר רומנטי מסיקור מעמיק של פעילות וועדה. כלומר לתפוס את הבני זונות זה בידור בדיוק כמו לראות ריאליטי, מעושרות, למשל.
    וזה הצד השני – זו לא רק הציניות העיתונאית אלא גם ההפיכה של העיתונות הרצינית כביכול (לתפוס את הבני זונות) לבידור.

  9. התפיסה של העיתונאי כמי שאמור לתפוס את הבני זונות היא תפיסה ותיקה מאד של העיתונות, לפחות כפי שהיא נוסחה בארה"ב. זו התפיסה שמאחורי העיתונות של העידן הפרוגרסיבי, ה-muckrakers כמו שקרא להם רוזוולט: יש בני זונות, והממסד לא יודע מה לעשות בהם או לא מודע להם, ותפקידו של העיתונאי הוא לחשוף אותם כדי שהשלטון יוכל להתעורר לפעולה. זו תפיסת כלב-שמירה קלאסית, שנועדה במקורה לא כנגד פוליטיקאים אלא כנגד תאגידים וטייקונים, אבל כן – אם יש פוליטיקאי מושחת, תפקידם הוא לחשוף אותו. הלוואי שהיו לנו עוד כמה עשרות בני זונות כאלה. בקצרה, לא הבנתי מה אתה רוצה.

  10. יוסי, הבעיה שלי היא שזו לא ההגדרה של עיתונאי. זהו אחד התפקידים של עיתונות – חשוב שיהיו עיתונאים חוקרים, אבל חשוב מאוד גם שיהיו עיתונאים שסתם מדווחים. אני לא חושב שאי פעם היית תפיסה ש"זוהי העיתונות" עד שנות ה-60 או ה-70, זהו זרם מסויים בעיתונות, חשוב בפני עצמו, אבל זה שזו הפכה להיות התפיסה לגבי תפקיד העיתונות זה דבר נורא ואיום.
    נכון, אם יש פוליטיקאי מושחת צריך לחשוף אותו. כתבתי כך גם בפוסט עצמו. אבל המצב כיום הוא שאם פוליטיקאי אינו מושחת, אף אחד לא יכתוב בעיתון על הדברים שהוא עשה, וזה נותן תמונה מעוותת של הפוליטיקה ופוגע ביכולת של הדמוקרטיה לתפקד.

סגור לתגובות.