נפולת של נמושותאמריקהראשי

שלא בטובתי נחשפתי לקמפיין החדש של משרד הקליטה שקורא לישראלים "לעזור ל[יורדים] לחזור לארץ". יניב גומס כבר ניתח כמה כשלים בסרטונים השונים בקמפיין, אבל הוא החמיץ נקודה בסיסית חשובה.

קמפיין משרד הקליטה סובל מאותה מחלה ממנה סובלת ההסברה הישראלית באופן כללי (הצעה לשם: הַסְבֶּרֶת, או בשמה הטכני: דיסוסיאציה אינפורמציונלית מופנמת). הסובלים ממחלה זו חושבים שהם מפנים מסרים חשובים לקבוצת יעד אחת (בדרך כלל חיצונית, בחו"ל), אך למעשה כל המסרים שלהם מופנים לקבוצת יעד אחרת (בדרך כלל הציבור הישראלי). הקמפיין הנוכחי, למשל, כלל אינו קמפיין שנועד להחזיר יורדים לארץ. זהו קמפיין להפחדת ישראלים פן ירדו מהארץ.

יש שתי סיבות עיקריות לכך, שמשלימות זו את זו. ראשית, מי שירד מהארץ ומעוניין לשמור על זהותו היהודית יודע, הרי, שהאיום באובדן הקשר ליהדות הוא איום ריק. כמעט בכל יעד סביר של היורד הממוצע תהיה קהילה יהודית ענפה, ולעיתים קרובות גם קהילה ישראלית לא קטנה. לא רק שהמשפחה הישראלית בחו"ל אינה מאבדת קשר עם היהדות, אלו הנוטים לכך אף עשויים לעבות את קשריהם עם הדת היהודית, להתחיל לבקר בבית כנסת (לאו דווקא אורתודוכסי, אמנם) ולציין את חגי ישראל באופן שבארץ אולי לא היו טורחים או אפילו נרתעים מלעשות.

הסיבה השניה היא שהגירה היא לא תהליך קצר או פשוט או קל, ורוב מי שביצע אותו השקיע בכך מחשבה רבה. מרבית הסיכויים שהם כבר חשבו על שאלת הזהות של הילדים, ואם לא, הם יחשבו עליה די מהר אחרי שיגיעו לשם. כן, רוב מי שיחזור לארץ יעשה זאת מטעמים סנטימנטליים (אם כי לאו דווקא אלו שמופיעים בקמפיין), אבל לא קמפיין הוא מה שיעיר את הרגשות הללו, ולא אלו שנוטים להגיב לרגשות הללו צריכים להיות היעד של קמפיין החזרה, כי הם יחזרו בכל מקרה, בלי קשר לקמפיין כזה או אחר או להטבות עלובות כאלו או אחרת שמשרד הקליטה יכול להציע להם. מי שישראל צריכה לשאוף להחזיר, אם בכלל, הם בדיוק אלו שכבר הסכינו להקרבה הזו (אלו שאינם רואים בכך כל הקרבה, סביר להניח, הם מקרה אבוד. אלא אם במקרה אשתם דווקא כן. אהם).

אותם זה לא ירתיע לגלות שהילד חושב שעכשיו כריסטמס ולא חנוכה,1 ובטח לא יטריד אותם שהילד מדבר אנגלית – אחרי הכל, אם הם היגרו לחו"ל, הם רוצים להתערות בחברה המקומית, ותנאי ראשון להתערות הוא יכולת לדבר בשפה המקומית.

במיוחד מרתיח התשדיר שמתריע ש"בני הזוג לא תמיד יבינו מה זה אומר" להיות ישראלי. זהו תשדיר שכל כולו בדלנות. שימו לב שאפילו בן-זוג יהודי אינו מספיק טוב כאן עבור כותבי התשדיר, כי גם הוא לא יהיה שותף לתחושת האבל של יום הזכרון לחללי צה"ל. רק ישראלי שורשי הוא זיווג טוב מספיק לבנות ישראל הנאוות!2 העניין הוא שלמיטב הבנתי, בני זוג מסוגלים לדבר אחד עם השני, ולהסביר כל מיני דברים עליהם. הגישה המובעת בתשדיר הזה מציגה כל קשר זוגי בין תרבויות כבלתי אפשרי. למה רק ישראלית עם לא-ישראלי זה רע? אולי גם אשכנזי ומזרחית זה רע? אולי לא כדאי לישראלים ותיקים להכנס לקשר זוגי עם עולי ברה"מ?

בארבע שנותי בקנדה ראיתי הרבה זוגות, רבים מהם שילבו בני זוג מתרבויות שונות בעליל, ומעולם לא הבחנתי בבעיות שנבעו מההבדל הזה ביניהם. בעיות זוגיות נובעות מהבדלים בהעדפות אישיות, לא מהבדלים בחגים וימי אבל. אם בן הזוג שלך רואה אותך עצובה ביום הזכרון וחושב שאת מתכננת לילה פרוע במיטה, הבעיה היא לא בהבדלים התרבותיים ביניכם, אלא בזה שהחבר שלך הוא שמוק חסר רגישות.

כל האזהרות הללו נועדו לנגן על מיתרי ליבם של ישראלים שחושבים להגר, לא על אלו של מי שכבר עזבו את הארץ ומסתדרים עם זה.

ההטבות שישראל מציעה לתושבים חוזרים הן בדיחה. וזה בסדר – לא צריך להציע הטבות נרחבות לתושבים חוזרים, כי אף מהגר שפוי בדעתו לא יחליט לחזור לארץ בגלל שנותנים לו הטבות כלשהן. לעבור מדינה זה תמיד תהליך מייגע, יקר ומעיק. ההטבות נמצאות שם, לכל היותר, כדי לעזור למי שכן מעוניין לחזור לעשות כן מבלי להרתע מההוצאה הכספית הכרוכה, למשל, בתשלום מכס על יבוא חפציו לארץ או לחלופין רכישת תכולת דירה שלמה מאפס.3

אם ישראל רוצה להחזיר לארץ את המוחות הבורחים, צריך להשקיע יותר באקדמיה הישראלית; צריך להענות לדרישות תנועת המאהלים ולאפשר רווחה גדולה יותר למעמד הביניים; צריך להשקיע הרבה יותר בחינוכם של אותם ילדים שאתם לא רוצים שיחשבו שחנוכה זה כריטסמס – בין השאר, למשל, אפשר ללמד עוד כמה דברים חוץ מחגי ישראל, מורשת ישראל, תורת ישראל, היסטוריה של עם ישראל, תגבור לימודי יהדות, ולימודי-לאומנות-במסווה-אזרחות. בקיצור, צריך להפוך את המקום הזה למקום שגם אנשים שלא מוכנים לגור בו בכל מחיר בגלל סיבות סנטימנטליות ירצו לגור בו. כן, אני יודע, זה לא מאוד פטריוטי, ומי בכלל רוצה את המכוערים האלה, ואם לא טוב להם פה שילכו. אני מבין. אבל אם אתם עד כדי כך לא רוצים אותם, אז בבקשו אל תגידו להם לחזור למדינה שלא מוכנה לנקוף אצבע כדי שהם ירצו לגור בה.

קנדה היא מדינת הגירה. היא משקיעה תקציבים אדירים בלשכנע אנשים שאין להם שום קשר לקנדה שהם רוצים להגר לשם ולגור שם. היא מספקת סיוע כלכלי בתחילת הדרך, אבל זה לא העיקר. היא בעיקר משקיעה תקציבים נרחבים בהפיכת קנדה למקום שטוב לחיות בו, והיא עושה זאת בהצלחה לא מועטה. ההצלחה הזו מתרגמת להגירה משמעותית של בעלי מקצוע והשכלה למדינה. ישראל, לעומתה, מדגישה בקמפיין הזה ובנסיונותיה העלובים האחרים להחזיר יורדים שישראל זה מקום שרע לחיות בו, שאנשים מתים בו במלחמות, שאי אפשר למצוא בו עבודה רווחית, ושגם אם כן, קשה להתקיים ממנה בכבוד. שזה נכון, כמובן. אבל השקעה נאותה יותר של תקציב המדינה תהיה בלשנות את המציאות הזאת, לא בלהפוך אותה לבסיס זהותנו.

כבונוס, גם אלו שכבר חיים בארץ ירוויחו מזה. אבל מאיתנו אני מניח שלא אכפת לכם.

  1. אגב, לא יודע איך זה בארה"ב, אבל בגן של הילד שלנו, לא רק הוא ידע שחנוכה עכשיו, אלא כל הילדים. אפילו צמד הליצנים שבאו לעשות להם הופעת כריסטמס קטנה שילבו במופע גם שירי חנוכה. []
  2. את מישהו זה הפתיע שה"מתבוללת" היא אישה ולא להפך? עזרו לנו להגן על הואגינה היהודיתישראלית! []
  3. אפרופו: ברצינות? רק שני מחשבים למשפחה? הגיע הזמן לעדכן, במיוחד אם אתם רוצים למשוך חזרה אקדמאים. []

תגובות

נפולת של נמושות — 21 תגובות

  1. אכן, הפוביה של "הואגינה היהודית המתבוללת" קפצה לי לעין, אבל יותר מזה, תחשוב על הרעיון של יום הזיכרון כמה שאמור לחבר את הגולים האלו לארץ – בארץ אין איכות חיים, אבל המוות מאוד איכותי, אז משווקים אותו. מי האידיוט במשרד הקליטה (או לטענתך במשרד הפחדת תושבי ישראל) שחשב ששכול ישראלי יותר מושך תושבים חוזרים מאשר ההבטחה לעתיד יותר טוב? אבסורד וניתוק טוטאלי, במיוחד לאור המחאה.

  2. פתאום קפץ לי שזו צריכה להיות התשובה לכל אמירות ה"לא נעים לכם, תעברו לצרפת" של כל ההיפר-לאומנים האלה שקופצים כל פעם שמישהו מעיז להגיד משהו רע על צה"ל. משהו בסגנון של "שלחתם אותם לצרפת היום, תתגעגעו אליהם מחר…"

  3. גרייף – אני חושב שאתה מפריז בעקביות של האולטרה-לאומנים…

  4. אישית אשמח להגר למקום שבו אאבד קצת "ציביון יהודי", מקום נורמלי, שבו יש תחבורה ציבורית 7 ימים בשבוע, ואיש אינו כופה עלי את חוקיה של דת שלא בחרתי בה. אני ישראלית. זה הציביון שלי. לא הדת.

    הקמפיין הוא בזבוז כסף מוחלט. כסף שיכול היה להיות מושקע באזרחים הגרים כאן, כי בינינו, מיום ליום מתמעטות הסיבות לגור פה והאזרחים בורחים בהמוניהם. בשלושת השנים האחרונות 6 חברים שלי עזבו את הארץ, מי לזמן קצוב של 3-5 שנים ומי לתמיד. תכלס, לו היתה לי אופציה חוקית לעשות זאת, גם אני הייתי שוקלת לנסוע לתקופה של שנה-שנתיים כדי לקבל קצת אוויר לנשימה מבחינה כלכלית.
    אנשים עוזבים את הארץ בראש ובראשונה מסיבות כלכליות. תדאגו לכלכלה נורמלית, לרווחה, לכך שהשכר לא יישחק בצורה כל כך איומה מ… עמדתי להגיד משנה לשנה, אבל כמה פעמים קפצו מחירי השכירות במרכז בשנה הזו?

  5. מילים כדרבנות.
    הסרטון האחרון שראיתי, על הילד שקורא לאבא שלו דדי במקום אבא, העציב אותי גם כי אחת החוויות הקשות שאני מכיר מעולים בישראל היא שהילדים שלהם אינם מדברים איתם בשפת-אימם, אלא לומדים עברית.
    בנוסף למה שאמרת, הקמפיין הזה מוכיח שני דברים חשובים:

    שמשרד הקליטה איננו קשוב כלל לקשיי ההגירה של עולים, כי עברית היא טבעית בעיניו ושפות אחרות הן איום.
    שמשרד הקליטה כנראה מאמין שמיצה את מאגר היהודים שניתן לשכנע לעלות, ולכן פונה למיגזר האחרון שעוד יש סיכוי להביא.

    שתי הסיבות גם יחד מעידות שמשרד הקליטה סיים את תפקידו, ואפשר לסגור אותו, ולהעביר את מעט סמכויותיו לעולים ממשיים לטיפולו של משרד הפנים או הרווחה.

  6. אריה, אם הבחנת, בסוף הסרטון מופיע לוגו של "הבית הישראלי" – מדובר בפרוייקט של משרד הקליטה לעידוד תושבי חוץ לשמור על קשר עם ישראל ולסייע לתושבים חוזרים (וגם לעודד אותם להפוך לכאלו). הוא קיים כבר משהו כמו עשור, כך שהקמפיין הזה אינו מסמן נקודת שבירה כלשהי.
    משרד הקליטה לא סיים את תפקידו, כי ישראל היא עדיין מדינת הגירה. אבל אולי כדאי שיפנימו שם את השינוי בתנאים בהם הם עובדים והאוכלוסיה הרלוונטית אליהם, ויפסיקו לנסות ליישם את השיטות שעבדו על עידוד עליה על האוכלוסיות החדשות הללו.

  7. בהתייחסות להערת האגב שלך – איך זה שבכל זוג של ישראלים שאני מכיר שמתכוון לחזור לארץ הדינמיקה היא אותה הדינמיקה? (האשה רוצה, הגבר לא)

  8. כי גברים הם ממאדים ונשים רוצות להיות קרובות לאמא?

    (האמת הכרנו זוג אחד ששם האשה רצתה להשאר והגבר רצה לחזור.)

  9. אני מתנצלת על התגובה הבלתי מנומקת, אבל באופן אישי התשדיר הזה פשוט עשה לי בחילה.
    אם כי בהתחשב בעובדה שאני ובני זוגי שייכים לקבוצה של אקדמאים שישראל פשוט כופה עליהם להגר (לפחות לכמה שנים) אני לא לגמרי בטוחה איך הייתי אמורה להתייחס אליו.

  10. שלום
    כישראלי שחי מעל 10 שנים בארה"ב נשא אישה לא ישראלית וחזר החזיר כרטיס ירוק ובנה כאן חיים. כללית מקובלת עלי מאוד ראיית בעל הבלוג את הפרסומת הרעה הזו.
    ישראל וארה"ב עברו שינויים כבירים, למרות הכל הרבה מהמושך של ארה"ב נותר והשינויים בישראל גרמו לכך שהיום לא הייתי חוזר. אכן צאצאי ניצלו את אזרחותם
    האמריקאית וחזרו. הסיבה? כולם אנשים יוצרים, בוגרי טכניון ומוסדות טכניים, בורגנים ממלאי חוק, מוסר עבודה גבוה, אזרחים רצויים בכל ארץ בעולם וגם הפלא ופלא בארה"ב למרות האבטלה. הם חיו טוב בארץ אבל בנקודה מסויימת היו פיטורים, היה קושי במציאת עבודה הכל נראה אפור ומייאש וגם אפשרות הקידום והפחד מפיטורים גרמו לרצון להגר.
    הפרסומת מייצגת את ישראל הנוכחית גם במסר וגם בסב טקסט. כמו שכתב בעל הבלוג הרבה יותר קל נעים ומספק להיות יהודי בארה"ב בית כנסת קהילה וכ"ו מאשר לחיות כיהודי ליברלי בישראל, בעצם אין דבר כזה.
    בכל אופן בלוג אמיתי וטוב.

  11. אבל רגע דובי, קהל היעד של הפרסומות הוא בכלל לא ה"יורדים" עצמם, אלא ההורים שלהם. הרי למי פונה המשפט "הם תמיד ישארו ישראלים, הילדים שלהם לא"? לסבים. שהם אותם סבים שחוזרים בפרסומת עם הנכדה שחושבת שעכשיו קריסמס, או האמא המודאגת שדואגת שבתה משתרללת עם אמריקאים נוצרים (לא מצאו שחקן שחור לגלם את החבר של הישראלית? הכי תקציב-נמוך).

    בכל מקרה, ההורים של היורדים הם קהל היעד האמיתי של הפרסומות האלה, והם נראים לי כקהל יעד די אפקטיבי. זה מה שכל כך מטריד בסרטונים האלה: המניפולציה הצינית, הזולה, שמכוונת לקהל שעליו מניפולציות כאלה נוטות לעבוד.

  12. דווקא יש לי חברה שרגע עושה חיים בפוסט-דוק' שלה בקולומביה (האוניברסיטה, כמובן, לא המדינה) ואמרה על הקמפיין הזה שהוא "כל כך נכון" ונורא ריגש אותה ודיבר אליה. מצד שני, היא כבר מזמן רוצה לחזור לארץ, זה רק העובדה שהיא לא מצליחה למצוא משרה באקדמיה בארץ שמשאירה אותה שם בינתיים.
    אבל משום מה, לצערי, למרות שהיא בחורה מאוד אינטליגנטית, היא לא עושה את החיבור בין המחאה של הקיץ הזה (שהיא לא תמכה בה) לבין העובדה שאין לה מה לחפש כאן בארץ מבחינה כלכלית.

  13. "אחרי הכל, אם הם היגרו לחו"ל, הם רוצים להתערות בחברה המקומית" – לא יצא לך לפגוש בקנדה את הישראלים שכל הקבוצה החברתית שלהם מורכבת מישראלים?

    אני לא חשבתי שהפרסומות האלו רעות. מה שהפרסומת (זו עם הקריסמס לפחות) אומרת הוא אמת – אתם ישראלים, הילדים שלכם כבר לא יהיו. ראו זאת כתזכורת. יצא לי לדבר פה עם כמה זוגות של ישראלים שאמרו שהיה חלון זמן שבו אם הם רצו הם יכלו לחזור לישראל, ("לפני שהילדים גדלו", או "לפני שהיו ילדים"), אבל אחר-כך זה הפסיק להיות רלוונטי, כי הם לא רצו לנתק את הילדים מהסביבה שלהם. חלק הודו שהם מתחרטים, ושיש הקרבה בכך שהם חיים בארה"ב כל כך הרבה זמן. בקיצור, יש נקודת אל-חזור שצריך להיות רגישים אליה וקל לפספס אותה.

    עכשיו, למה אכפת לי אם "הילדים שלי ישראלים"? זו שאלה של ערכים. אתה יכול להסתכל על איך האמריקאים חיים ולשאול את עצמך אם זה מה שהיית רוצה בשביל הילד שלך, עם הטוב ועם הרע. למשל, אם הילד בארה"ב, סביר מאוד שהוריו לא יראו אותו יותר מדי בחייו הבוגרים, ושממשפחות המורחבת כנראה יהיה מנותק עוד יותר. רשת התמיכה החברתית שלו תהיה כנראה חלשה יותר. יש שאלות של חינוך – האם אתה חושב שתרוויח מספיק כסף בשביל לרכוש לילדים חינוך הולם, ומדובר פה גם במחוייבות כלכלית לא טריוויאלית לאורך שנים רבות. אני חושב שיש אנשים פה ש"נתנו לדברים לזרום" ולא עשו את כל השיקולים האלו, ולכן יש הגיון בלשאול אותם "רגע, זה באמת מה שאתם רוצים"?

  14. עבדתי שנה וחצי בחו"ל, בעמק הסיליקון. כור היתוך יותר מגוון לא תמצא מבחינת ארצות מקור – סינים, הודים, ישראלים, יפנים, ספרדים וצרפתים וזה רק אצלנו בסטארטאפ פיצפון, ומצד שני לא מגוון סוציואקונומי נרחב, כולם לבנים למראה, בעלי רקע אקדמי, עוסקים שנים במחשבים. ועדיין, אני יכול לספר לך שכמה שלא ניסיתי, הזמנתי לארוחות ערב ביתיות, ניסיתי לארגן יציאות משותפות אחרי העבודה – הקליקה היחידה ש"נפלה למקום" והצליחה היתה עם הישראלים. משהו תרבותי או פסיכולוגי, אינני יודע.

    בימי העצמאות, קהילה של כ5000-7000 ישראלים יורדים מכל עמק הסיליקון וסאן פרנסיסקו נפגשים ליום כיף ענקי בפארק לאומי כלשהוא, עם תחרויות ספורט חביבות, וכמובן מינגול. חלקם עזב את ישראל 20-30 שנה קודם, חלקם לא ביקר בה 5-8 שנים, אבל בכל זאת מתוך מעגל 20 הישראלים שהכרתי דרך פעילויות משותפות (עמיתים לעבודה וחברים של חברים), הכרתי שני צעירים שנסעו לישראל להתנדב לצבא, אחת מהם נשארה בארץ מאז כבר עשור ולא ממהרת לעזוב, ועוד בחור צעיר שהחליט בגיל 30 לעלות לארץ ולעבוד פה בחברות הייטק שלא מנצלות אפילו שמינית מהידע שלו בראייה ממוחשבת במקום לחזור לעמק הסיליקון בה גדל, ואני לא לגמרי מבין את זה. אגב, התחתן פה עם ישראלית ועשה כבר ילד ראשון מאז. אני תוהה אם הוא לא מצטער לפעמים שהילד לא יגדל כגיק של סיליקון וואלי…

    לשאלה אם טוב או רע שישראלים יאבדו את ישראליותם או יהדותם יש עוד כל כך הרבה רבדים, מרגע שאתה שאתה מבין שזה נוגע לשאלות הבסיסיות של "מהו ישראלי" ובכלל "מיהו יהודי", וכמה חשוב כבר לשמור על הזהויות האלו בכזו החלטיות, אם בכלל. אבל זה לדיון אחר ופוסט לחוד, או שניים.

  15. פינגבאק: עוד משהו על יהדות וניידות « דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ

  16. פינגבאק: ואם לכנסת היו גלגלים? «

  17. פינגבאק: הורה יוונית | על געגועים ושמחות אחרות

  18. לגבי איבוד הקשר אל היהדות, אינני מסכים עם מה שכתבת:

    "אלו הנוטים לכך אף עשויים לעבות את קשריהם עם הדת היהודית, להתחיל לבקר בבית כנסת (לאו דווקא אורתודוכסי, אמנם) ולציין את חגי ישראל באופן שבארץ אולי לא היו טורחים או אפילו נרתעים מלעשות."

    זאת הסתכלות שטחית. בפועל, אחוזי ההתבוללות בחו"ל הרבה יותר גבוהים מאשר בארץ. למי שאינו חרדי ומתגורר בארה"ב למשל, הסיכוי שהוא או בניו יתחתנו עם לא יהודי הוא מאוד גבוה.
    ואגב, שיעור ההתבוללות בקהילה הרפורמית הוא הגבוה ביותר.

    בסופו של דבר, אחרי דור הם יאבדו את הקשר אל היהדות.