כשאפילו את הדברים הקלים הם לא טורחים לעשות

אחד הדברים שהפחידו את המוחים כשתנועת המאהלים התחילה לתפוס תאוצה הייתה האפשרות שהממשלה תנסה לפזר פרורים כדי לפלג את המחאה. היו נסיונות עלובים כלשהם לתת אתנן קטנטן לסטודנטים כדי לסכור את פיהם, אבל זה היה מעט מדי אפילו בשבילם.

מה שמפתיע באמת, בעיני, הוא עד כמה הממשלה אפילו לא ניסתה לטפל בבעיות פרטניות של יושבי המאהלים כדי להביא לפירוקם. הדוגמא הבולטת ביותר, במיוחד כיום, היא שאלת מחוסרי הדיור – אלו שהגיעו למאהלים לא מתוך מחאה אלא מתוך חוסר ברירה.

קחו למשל את מאהל לוד – אותה עיר אליה נשלחו כל יושבי המאהלים בגוש דן אחרי שהואשמו בהתפנקות מיותרת. המאהל מאוכלס כיום ב-20 משפחות מחוסרות דיור. חלקן זכאיות לדיור ציבורי אך טרם שוכנו בדיור שכזה, חלקן אינן עומדות בתנאים הספרטניים הדרושים כדי להיות זכאים לאין-דיור הציבורי. לכאורה, לא היה קל יותר לפרק את המאהל בלוד. תושבי המאהל הזה, הרי, אינם מעוניינים ב"צדק חברתי" או ב"מדינת רווחה". אלו מושגים גדולים מדי בשביל הצרכים המיידיים שלהם. הם רוצים קורת גג. אבל מדינת ישראל ועיריית לוד אינם מוכנים לעשות אפילו את המעט הזה כדי לסייע להם.

התמונה באדיבות יונתן ברזילי

 

כך היה שבשבוע שעבר צעדו תושבי המאהל יחד עם פעילים אחרים למעון עולים נטוש בעיר, בבעלות משרד הקליטה והסוכנות היהודית. צמד הבניינים, שעומד בלתי מאוכלס, מכיל 80 דירות שהיו יכולות בקלות לתת מענה לתושבי המאהלים, גם אם באופן זמני עד למציאת פתרון קבע. זה, הרי, מה שעשתה הממשלה בראשית שנות ה-90, אז התרגשה על ישראל מחאת דיור אחרת: המדינה שיכנה את המוחים בקרוואנים כפתרון זמני, וסייעה להם למצוא דיור קבע בהמשך הדרך. אך במקום שהסוכנות תפתח בפני מחוסרי הדיור הללו את הדלת, תברך אותם לשלום ותביע את שמחתה על יכולתה לסייע לנזקקים, המתינו במקום שוטרים ומנעו מהמפגינים להכנס למבנים.

מדובר באיוולת מכל בחינה שהיא. אם אפשר היה לצפות שמחאת המאהלים תגווע מעצמה עם פרוס ספטמבר, הרי שבסירובה לסייע למחוסרי הדיור, לתושבי מאהלי האין-ברירה, מונעת הממשלה את גוויעת המחאה. אולי הם רוצים לעשות לנו טובה. אולי הם מנסים להזכיר לנו מול מי אנחנו מתמודדים. "שלח את עמי!", קראו מנהיגי המחאה אל נתניהו, אבל הוא הקשיח ליבו וסירב – לא רק לדרישות הגדולות והמשמעותיות, אלא גם לקטנות ולאישיות שבדרישות.

אפשר, וצריך, להעריך את נתניהו על דבקותו בעקרונותיו הכלכליים. אני מתאר לעצמי שהרבה ראשי ממשלה אחרים היו כבר מזמן מעדיפים לפרוץ את מסגרת התקציב ולא לסכן את כסאם. אבל מצד שני חובה עלינו להביט על הדברים ולהבין שמנתניהו לא תבוא הישועה. זוהי דרכו, ואין שום סיבה לתלות תקוות בכך שישנו את דעותיו ויענה לדרישותינו. הוא פשוט לא מסכים איתנו.

דווקא בשל כך דרושה התארגנות פוליטית אמינה, כזו שהאזרחים ידעו שהיא אינה מבוססת על אופורטוניזם דל-רוח. לצורך העניין, הן יחימוביץ' והן פרץ היו יכולים להיות מנהיגים מוצלחים, אילולא המפלגה שהם סוחבים מאחוריהם. אבל איזו אלטרנטיבה כבר יש לנו?

6 Replies to “כשאפילו את הדברים הקלים הם לא טורחים לעשות”

  1. לגבי התארגנות פוליטית, הנה קופי פייסט מתוך מצע מפלגה כלשהי לכנסת ה-18:

    אי השוויון הכלכלי והחברתי בישראל היום מעמיד אותה במקום השני והלא מכובד ברשימת המדינות בעלות הפערים החברתיים-כלכליים הגדולים ביותר בעולם המערבי. זהו מצב לא מוסרי, בו מועדפים האינטרסים של בעלי הון על חשבון כלל תושבי ישראל, אשר מערער את לכידותה של החברה הישראלית. מצב זה מחייב ביצועה של תוכנית חרום לצמצום הפערים.

    המפלגה תפעל לקידום הנושאים הבאים:
     הקמת רשות לתכנון כלכלי וחברתי בעלת סמכויות, בה יהיו חברים נציגי המדינה, ההסתדרות, אנשי אקדמיה ואנשי ארגונים חברתיים. הרשות תקבע אסטרטגיה כלכלית חברתית ארוכת טווח ויעדים כלכליים וחברתיים קצרי טווח ותפקח על החתירה ליישומם.
     העלאת מס על רווחי הון לשיעורים המקובלים בעולם המתועש.
     ביטול המע"מ על סל מוצרי המזון שבפיקוח.
     ריווח מדרגות מס ההכנסה – הורדת שיעור המס למעמד הביניים, והעלאתו לשני העשירונים העליונים בחברה.
     הנהגת מס ירושה על ירושה בערך של חמישה מיליון ₪ ומעלה, באופן פרוגרסיבי בהתאם לערך הירושה.
     ביטול חוק הגבלת התקציב והגדלת תקציב המדינה באחוז וחצי לכל הפחות בכל שנה, בהתאם לאחוז הגידול הטבעי, ולמעלה מכך בהתאם לצמיחה בשנה הקודמת.
     השקעה ישירה ביעדים חברתיים של חינוך, בריאות ודיור.
     העדפה מתקנת בהקצבות למגזרים מוחלשים, למשפחות חד הוריות ולפריפריה.
     השקעה בתשתיות תחבורתיות סביבתיות לקישור מהיר בין הפריפריה למרכז.

    מתוך מצע מרצ לכנסת ה-18. מצע העבודה לאותו כנסת לא רע, אבל עדיין פחות סוציאליסטי:
    http://www.archavoda.org.il/avodaarch/matza/pdf/knesset18.pdf

    זו המחאה של מרצ, אבל המוחים (ומרצ?) לא יודעים את זה.

  2. אחלה פוסט.
    אתה יודע בעצמך איזה ברוך זה מפלגות חדשות.
    ולגבי אלטרנטיבות – חד"ש. מפלגה סוציאליסטית שורשית, והכי אנטי ליברמן שיש.

  3. אני כל הזמן מקבל טלפונים וסמסים להצביע לפרץ או יחימוביץ או כל אחד בעבודה. חשבתי שאני כבר לא מתפקד כי ביקשתי להסיר אותי אבל הנה קיבלתי מייל איפה להצביע ובטלפון אמרה לי מתנדבת של יחימוביץ' – אתה מתפקד.
    עכשיו השאלה מה הדבר המוסרי לעשות.
    אני בעיקרון לא ממש רוצה להצביע ליחימוביץ' אחרי הדברים שהיא אמרה ועוד זה אחרי מה שהיה בבחירות בתל אביב שהיא יצאה על חנין על זה שהוא "לא שר את התקווה" ובה ממפלגה לא נאותה. לעשות דלגיטימציה כזאת זה משהו שלא צריך לקבל (עד כמה שזה מקובל בפוליטיקה בישראל).
    פרץ גם לא כזה הרשים אותי ולדעתי הוא לא יחזק את המפלגה.
    נקודה שלישית היא שבכלל אני לא רוצה שהמפלגה תצליח – אני חושב שהכי טוב לישראל שמפלגת העבודה תיפול ותמות.
    אז המעשה המוסרי הוא כנראה לא להצביע. המעשה הציניקני יהיה להצביע לפרץ…

  4. יש בעיה בשיטה שלך.

    בשיטה שלך – מי שצועק, מקבל, בלי קשר לקריטריונים. זו לא התנהגות נכונה במדינת חוק – שמי שיש לו בן דוד ששותף לדירה למדפיס במעריב, יכול להכניס כתבה לעיתון, ואז הוא יקבל עזרה מהמדינה, ומי שאין לו, ולא יכול לארגן מאהל – לא יקבל כלום.

    אני חושב שזו בושה שמבנים ציבוריים עומדים ריקים במשך שנים ועוד במצוקת דיור כזו, ואם אין כוונות לשפץ אותם, אז היה נכון לתת לאנשים להתגורר בהם בינתיים, אבל נראה לי שהם מפחדים מהיווצרות זיקה חוקית למקום, כך שיהיה מסובך יותר לפנות אותם אחר כך.

סגור לתגובות.