זה משהו שמזמן לא עשיתי

ספויילרים חופשי לפרק האחרון של הדוקטור, ראו הוזהרתם.

כבר הרבה זמן אני מנסה לנסח לעצמי מה אני לא אוהב בעונה הנוכחית של דוקטור הו, ואני חושב שהצלחתי. בעונות הראשונות זה היה קל: מה ששנאתי היה הנטייה של רט"ד לסיפורים עצומים – הדוקטור הציל את העולם שוב ושוב ושוב, הוא השמיד את הדאלקים שוב ושוב ושוב. כל איום היה צריך להיות מוחלט. כל נצחון היה חייב להיות טוטאלי. אפשר לראות את הנטייה הזו בשתי העונות האחרונות של טורצ'ווד ((עוד לא ראיתי את הפרק האחרון, אז בלי ספויילרים.)) – כל העולם בסכנה, ועכשיו שנתנו לרט"ד לשחק גם עם אמריקה (ואוי, כמה שהם גרועים בלכתוב דמויות אמריקאיות! שמתם לב איך הפרק הטוב ביותר עד כה היה זה שבו כל הדמויות היו ארופאיות?) זה נהיה עוד יותר גרוע מתמיד. היו מעט מאוד סיפורים קטנים, ואלו דווקא הסיפורים שהפכו את דוקטור הו למה שהיא. בעונה חמש של הדוקטור כמעט לא היו סיפורים גדולים כל כך (עד שהגיע סיפור הסיום שבו הדוקטור הציל לא רק את העולם אלא את כל היקום והזמן, וקצת הרס).

אבל זו לא הבעיה עם העונה הנוכחית. למעט הסיפור הפותח, בעצם, לא היו ממש סיפורים "גדולים" בפני עצמם. אבל מה שכן יש הוא סיפור אחד גדול מדי שנמתח על פני כל העונה המפוצלת הזו. אין כל כך סיפורים שמנותקים מסיפור המסגרת, וזה אומר שכל דבר שקורה הוא חלק ממשהו גדול יותר. ובמקום להנות מדוקטור הו הישנה והטובה, התוכנית הופכת למשחק בילוש שבו הצופה צריך לאסוף רמזים ולזכור הכל מפרק לפרק כדי להבין מה השאלות שמאוחר יותר יסופקו להן תשובות.

הפרק האחרון, שנכתב על-ידי מארק גאטיס, הוא בדיוק סיפור קטן כזה, שלפחות לבינתיים נראה כאילו הוא מנותק לחלוטין מהמסגרת החיצונית של העונה (למרות ששיר הילדים בסוף החזיר אותנו אל מותו הקרב של הדוקטור) — וכאילו ברמיזה לכך, הדוקטור מכריז בתחילת הפרק "זה משהו שמזמן לא עשיתי!". הפרק מזכיר מאוד את "Fear Her" שנחשב, משום מה, לאחד הפרקים הגרועים בהיסטוריה החדשה של התוכנית. ((טריוויה: Fear Her החליף פרק שאמור היה להכתב על ידי סטיבן פריי, אבל מעולם לא הופק.)) למעשה, זה די מטריד כמה שהפרקים הללו דומים, אף כי ה"פתרון" שונה בעליל, והוא הרבה יותר… נקרא לזה "מוזר" ב"ביעותי לילה".

אני מניח שהרבה מעריצי דוקטור הו לא יאהבו את הפרק הזה מסיבות דומות לכך שלא אהבו את "לפחד ממנה", אבל אני דווקא אוהב את הסיפורים הקטנים הללו, שמחזירים את דוקטור הו להיות סדרת ילדים שעושה דבר אחד ועושה אותו טוב: מפחידה ילדים.

כן, אני בארץ. חם.

2 Replies to “זה משהו שמזמן לא עשיתי”

  1. איפה הספוילרים, יא טיזר?
    טוב, פתאום אני תופס שיש לי עוד הרבה חורים להשלים באמצע. יותר מידי פרקים להשלים, פחות מידי זמן. צרות של עשירים.

  2. אני מוכן לסלוח לעונה הזאת על הכול בגלל הפרק של ניל גיימן, כן הדור אכן צריך להתחתן

סגור לתגובות.